רבי יצחק אבוהב

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־13:12, 4 בדצמבר 2018 מאת מזרחי ורדיגר (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "רבי '''יצחק אבוהב''' (ידוע גם כ'''רבי יצחק אבוהב הספרדי''' או '''רבי יצחק אבוהב הראשון'''), הוא ד...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי יצחק אבוהב (ידוע גם כרבי יצחק אבוהב הספרדי או רבי יצחק אבוהב הראשון), הוא דרשן מחכמי ספרד, שחי בראשית המאה ה-14, שכתב את הספר המפורסם "מנורת המאור".

ביוגרפיה[עריכה]

תולדות חייו של ר' יצחק אבוהב אינן מבוררות כל צרכן: שנות לידתו ומותו המדויקות אינן ידועות (לדעת יום טוב ליפמן צונץ, הוא חי בשנת 1300 לערך) וכך גם באשר למקום מגוריו המדויק. ידוע כי לפרנסתו עסק במסחר וכי את יצירותיו כתב לקראת סוף חייו. עסק רבות בדרשנות, ובדרשותיו הוכיח את הציבור על כך שאינם מחויבים די הצורך ללימוד התורה ומעדיפים נוחות ובילויים על פני לימוד תורה ואילו לומדי התורה העוסקים בפרטי פרטים ובפסקי הלכה דקדקניים אך שוכחים את הכללים והעקרונות של התורה ומשאירים מאחור את האגדה שיש בה הרבה מוסר ומידות טובות.

יצירתו[עריכה]

ידוע על שלשה ספרים שכתב רבי יצחק אבוהב והם: ספרי ההלכה ארון העדות ולחם הפנים וספר המוסר מנורת המאור. שני הספרים הראשונים אבדו ולא הגיעו לידנו, ואנחנו יודעים עליהם רק מהקדמתו של ר' יצחק לספר מנורת המאור.

ביצירתו הרבה להביא דברי אגדה מחז"ל, רעיונות מחיבוריהם של הרמב"ם, הרמב"ן ומפרשי המקרא השונים: רש"י, רמב"ן ואבן עזרא ואף דברי הלכה מהתלמוד ומפרשיו.

"מנורת המאור"[עריכה]

הספר "מנורת המאור", שהינו אוסף של מאמרי אגדה מהתלמודים והמדרשים העוסקים בענייני מוסר ודרך ארץ, הכולל דברים שמקורם בספרות הגאונים, הראשונים וכן פילוסופים כדוגמת אריסטו ואפלטון כולל שלש הקדמות ומחולק לשבעה חלקים כמנין נרות המנורה, ובעקבות כך קרא המחבר לכל חלק 'נר'. לכל 'נר' הקדמה ובסופו חתימה המתמצתת את תוכן פרקיו. הנרות:

הנר הראשון- שלא לרדוף אחרי המותרות. נחלק לשלשה כללים: קנאה, תאוה, וכבוד.

הנר השני- שלא יפתח פיו בדיבור של חטא. נחלק לעשרה כללים: ליצנות, שקר, חנופה, לשון הרע, הלבנת פנים, שמירת סוד, דברי ריב, שחוק, שם שמים לבטלה, ודברי גידוף.

הנר השלישי- לקיים המצוות. נחלק לעשרה כללים: מילה, חובת האב לבנו, תפילה, לכבד שבתות ויו"ט, כבוד אב ואם, לישא אישה, צדקה, גמילות חסד, לדון דין אמת, לרדוף אחר המצות.

הנר הרביעי- בעניין תלמוד תורה. נחלק לארבעה כללים: לקבוע עתים לתורה, גודל שכרה, פלפול החכמה, כבוד לחכמים.

הנר החמישי- בדרכי התשובה. נחלק לשלשה כללים: בדבר התשובה, ימי התשובה, יסורין הממרקין החטא.

הנר הששי- בדרכי השלום. נחלק לשני כללים: דרך ארץ, דברי שלום ואהבה.

הנר השביעי- בדבר הענוה. נחלק לשני כללים: שפלות הרוח, בושת הפנים.

הספר התחבר כנראה בין היתר מתוך צורך להביא את דברי האגדה, מלאי המוסר, המידות הטובות ודרך הארץ לכלל הציבור על מנת להיטיב דרכם לשוב לדרך ה' הישרה. הספר זכה להצלחה אדירה בכל תפוצות ישראל ונודע כספר עממי ובכך הגשים את מטרת המחבר שכתב: "לקטנים ולנערים ולזקנים ולשלימים ולריקנים לאנשים ונשים" (מתוך ההקדמה).

מאז הודפס ראשונה בשנת רע"ד (קושטא) הודפס במהדורות רבות, נכתבו עליו פירושים (כדוגמת "נצח יהודה") ותורגם לשפות שונות ובהן יידיש, לאדינו וגרמנית. יהודי תימן נוהגים ללמוד בקביעות בכל שבת פרק במנורת המאור, בתפילת הבוקר.

ספריו[עריכה]

  • "מנורת המאור", אוסף של מאמרי אגדה מהתלמודים והמדרשים העוסקים בענייני מוסר ודרך ארץ, הכולל דברים שמקורם בספרות הגאונים, הראשונים וכן בחכמי אומות העולם.
  • "ארון העדות", על הדינים הנהוגים בזמן הזה (ידוע על הספר מההקדמה ל"מנורת המאור").
  • "שלחן הפנים", על הברכות והתפילות (ידוע על הספר מההקדמה ל"מנורת המאור").

קישורים חיצוניים[עריכה]

תבנית:ויקישיתוף בשורה


תבנית:בקרת זהויות