מים אחרונים

מים לנטילת ידיים אחרי הסעודה לפני ברכת המזון.

בסיום הסעודה, לפני ברכת המזון, נוטלים את הידיים במים. בגמרא מובא: "מפני מה אמרו: מים אחרונים חובה? מפני שמלח סדומית יש שמסמא את העיניים", ומפרש רש"י: שכן אמרו חכמים: "אחר כל אכילתך אכול מלח; ומשום מלח שטבל בו אצבעו תיקנו מים אחרונים".

ברם, בעלי התוספות כותבים: "עכשיו לא נהגו במים אחרונים, שאין מלח סדומית מצוי בינינו; ועוד, לפי שאין אנו רגילים לטבול אצבעותינו במלח אחר אכילה".

מכל מקום, דעת הפוסקים היא, שגם בזמן הזה ראוי ונכון ליטול ידיים לפני ברכת המזון, כדי להעביר את הזוהמה שעליהן ולברך ברכת המזון בנקיות ידיים, וכן אמרו: כשם שמזוהם פסול לעבודת המקדש, כך ידיים מזוהמות פסולות לברכת המזון, וסמכו על הכתוב: "והתקדשתם והייתם קדושים..." שדרשוהו: "והתקדשתם" - אלו מים ראשונים, "והייתם קדושים" - אלו מים אחרונים, "אני ה' אלהיכם" - זו ברכה, כלומר, שיש להתקדש ולהיטהר לברכת המזון.

למעשה, כתבו הפוסקים, שנוטלים מים אחרונים אף על פי שאין הידיים מלוכלכות מהמאכלים.

את המים שופכים עד הפרק השני של האצבעות. לכתחילה, אם יש לו מספיק מים, טוב ליטול עד מקום חיבור האצבעות לכף היד. נוטלים את המים האחרונים לתוך כלי. מסירים את המים מהשולחן לפני שמתחילים לברך את ברכת המזון. אין לדבר בין נטילת המים האחרונים לברכת המזון.