סוריא

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־09:57, 16 בינואר 2019 מאת מזרחי ורדיגר (שיחה | תרומות) (←‏מלחמת דוד בארם)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סוריא היא חבל ארץ הנמצא צפונית מזרחית לארץ ישראל ושכבשו דוד המלך מידי ארם (בסביבות שנת 2911 לבריאת העולם). מעמדה מבחינת ההלכה הוא כא"י לעניינים מסוימים וכחו"ל לעניינים אחרים. מקור השם סוריא הוא במשנה.

מלחמת דוד בארם[עריכה]

מלחמת דוד בארם היתה חלק מסדרת מלחמותיו בעמי הסביבה הפלישתים, המואבים, העמונים והאדומים. המלחמה מתוארת בשמואל ב פרקים ח, י, ובדברי הימים א פרקים יח-יט.

דוד המלך תקף את ארם צובה[1], בא מלך באותה העת הדדעזר בן רחוב והיכה בהם. ארם דמשק[2] הגיעה לעזור לצובה וגם בהם היכה דוד וניצח במלחמה. דוד לקח שלל רב ממלחמה זו וארם שועבדה לישראל באמצעות נציבים כנושאי מנחה.

לאחר מכן, שכרו בני עמון את ארם צובה, ארם נהריים וארם מעכה ותקפו את ישראל. דוד שלח את יואב, אבישי והגיבורים, ואלו נחלקו לשני ראשים: יואב נלחם בארם ואבישי בבני עמון, הניסו את הצבאות וחזרו לירושלים. הדדעזר מלך ארם אסף את צבאו שוב, הביא גם את ארם "אשר מעבר הנהר" ונערך למלחמה בישראל בחילם[3]. נצחון זה של דוד על ארם היה גדול מקודמיו, ארם נכנעו ועבדו את דוד.

שלטון ישראל בארם נמשך עד ערוב ימי שלמה[4].

מעמד סוריא[עריכה]

מעמד סוריא האם נכללת בארץ ישראל מורכב. שטח סוריא אינו נכלל בגבולות הציווי ונכלל בגבולות ההבטחה, ואם כן לא היתה מצווה לכובשה (לפחות עד שתיכבש כל א"י), אולם דוד כבשה באופן שמעמיד אותה בגדר של כיבוש יחיד.

כיבוש יחיד[עריכה]

ע"פ הגמרא (גיטין ח, א) סוריא היא כיבוש יחיד.

  • לדעת רש"י, כיוון שכבשה דוד לצורכו ולא לצורך כל עם ישראל.
  • לדעת התוספות והרמב"ם ע"פ הסיפרי כיוון שנכבשה לפני שנכבש כל שטח ארץ ישראל שע"פ גבולות הציווי.


סוריא לעניין דינים הנוהגים בארץ[עריכה]

הגמרא במסכת גיטין אומרת:

{{{תוכן}}}


ע"פ הגמרא, מעמדה אינו כחו"ל ואינו כא"י אלא במצב ביניים ודיניה נחלקים:

לעניין טומאת ארץ העמים - עפרה מטמא ואוירה אינו מטמא (עפרה טמא כחו"ל והרוצה ליכנס לה בטהרה נכנס).

לעניין המוכר עבדו לסוריא והמביא גט מסוריא - כחו"ל.

במעשר ובשביעית חייבת (מדרבנן), וקיימת בה מצות יישוב ארץ ישראל.


ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. בפסוקים כתוב סתם "צובה".
  2. כך בשמואל. ובדברי הימים "דרמשק".
  3. מקום באזור רמת הגולן.
  4. מלכים א יא, כג-כה