בית אל

ערך זה עוסק בישוב בית אל. אם התכוונתם לקהילת בית אל בזכרון יעקב, עיינו בערך קהילת בית אל בזכרון יעקב.

בית אל היא ישוב בבנימין. הישוב הוא מקום עתיק יומין שבו נזכרים דמויות רבות בתנ"ך. על יעקב נאמר שראה בבית אל בחלומו.. וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ (בראשית כח, יב)... וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם (בראשית כח, יז)... וַיִּקְרָ֛א אֶת־שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֵּֽית־אֵ֑ל וְאוּלָ֛ם ל֥וּז שֵׁם־הָעִ֖יר לָרִאשֹׁנָֽה (בראשית כח, יט)...

מתוך הויקיפדיה העברית: בֵּית אֵל היא התנחלות דתית ברכס הרי גופנה שבהרי בנימין, מצפון לראמאללה. היישוב הוכרז כמועצה מקומית בשנת 1997.

היישוב קרוי על שם העיר המקראית בית אל שבנחלת שבט בנימין, הנזכרת רבות בתנ"ך, ואשר שמה השתמר בשם הכפר הסמוך ביתין.

ביישוב מתגוררים נכון לשנת 2015 מעל 6,000 תושבים.

היסטוריה

בית אל הוקמה בנובמבר 1977 בידי גרעין של 17 משפחות בעלי מקצועות חופשיים דתיים ובוגרי ישיבת מרכז הרב, ליד המחנה הצבאי בה"ד 4, לא הרחק מהכפר הפלסטיני ביתין. בדומה למספר התנחלויות שהוקמו באותה עת, ההתנחלות הוקמה בתוך בסיס צבאי, והאחריות עליה הועברה למחלקה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית בהתאם להחלטת ממשלה. כעבור שנה אושרה הקמת ההתנחלות מחוץ לשטח הבסיס הצבאי‏^[1].

זמן קצר לאחר הקמתה התפלגה בית אל לשני יישובים. האברכים, ובראשם הרב זלמן מלמד, פנו להתרכז סביב ישיבה חדשה שהקימו, ישיבת בית אל, צעד שיצר למעשה ישוב נוסף, כאשר ריכוז היישוב המקורי נותר במקומו הראשון‏^[2]. פילוג היישוב לשני יישובים שונים אושר גם כן בהחלטת ממשלה מ־1978. היישובים השתייכו למועצה אזורית מטה בנימין. באוגוסט 1997, לאחר כ-20 שנה, ובעקבות גידול האוכלוסייה בשני היישובים וקרבתם, שבו היישובים והתאחדו תחת רשות מקומית חדשה אחת, כאשר היישובים הישנים מכונים "שכונה א" ו"שכונה ב".

ראש המועצה הראשון היה אורי אריאל, לאחריו נבחר ישראל רוזנברג, לאחריו משה רוזנבוים. כיום מכהן בראשות המועצה שי אלון. רבני היישוב הם שלמה אבינר וזלמן ברוך מלמד‏^[2]‏^[3].

מעמד הקרקעות ביישוב

הקרקעות עליהם בנוי היישוב כיום הן ברובן קרקעות בבעלות פרטית של פלסטינים שנתפסו לצורכי שטח בסיס בה"ד 4 הסמוך ושטחי אש סביבו, בסיס שהוקם על חורבות בסיס ירדני ששכן במקום עד מלחמת ששת הימים. לאדמות אלו פורסם צו תפיסת מקרקעין (1/70) בשנת 1970. בצו לא הוגדר זמן לפקיעת התפיסה, ויעוד התפיסה הוגדר בו כ־'צרכים ביטחוניים דחופים והכרחיים‬'. בעקבות ייסוד יישוב אזרחי על הקרקעות שנתפסו במסגרת הצו מ־1970, עתרו בעלי הקרקע לבג"ץ בטענה כי צרכים ביטחוניים אינם מצדיקים הקמת ישוב אזרחי בקרקעות פרטיות שנתפסו. בפסק הדין דחו שופטי בג"ץ את העתירה, וקיבלו את עמדת המדינה שנסמכה על חוות דעתו של אברהם אורלי, מתאם פעולות הממשלה בשטחים דאז שסבר כי ישנה משמעות ביטחונית בהקמת ישוב אזרחי בסביבה עוינת‏^[4]. פסק דין זה התפרסם בשם 'בג"ץ בית אל', וצוטט רבות לאחריו. ב־1979, כשנה לאחר פרסום פסק הדין, התקבלת החלטת ממשלה לפיה התיישבות יהודית ביהודה ושומרון תוקם אך ורק על אדמות מדינה.

על פי דו"ח שחיבר תא"ל (מיל.) ברוך שפיגל לבקשת מערכת הביטחון בעשור הראשון של המאה ה־21, רוב מבני היישוב בנויים על אדמות בבעלות פלסטינית פרטית שנמצאים בתפיסה צבאית מכח הצו מ־1970, מבנים רבים בנויים על אדמות בבעלות פלסטינית פרטית, בעוד חלקים אחרים על אדמות מדינה שחלקן הופקעו מבעליהם בתקופת השלטון הירדני, ואחרים על אדמות פרטיות שנקנו מבעליהן על ידי חברת הימנותא. בנוסף למבנים שנבנו על אדמות בבעלות פרטית, מבנים אחרים נבנו ללא קיום תוכנית בנייה מאושרת, וחלקם נבנו מחוץ לגבולות שטח היישוב‏^[1]. לדברי ארגון יש דין, בעקבות כך התנהלו במנהל האזרחי ב־2007 מעל ל־100 הליכים בנושא בנייה בלתי חוקית בבית אל‏^[5].

שכונת האולפנה

ערך מורחב - בית אל

בסמוך ליישוב, מחוץ לתחום השיפוט שלו, נבנתה שכונה בשם "גבעת האולפנה", בה נבנו בניינים (חמישה מתוך ארבע עשר) על חלקות הרשומות בטאבו על שם שני פלסטינים תושבי הכפר דורא אל קרע הסמוך, שלא נכללו במסגרת צו התפיסה הצבאי‏^[6]. בשל כך נמצאה השכונה בשנת 2012 במרכזה של סערה פוליטית ומשפטית, לאחר שהמדינה ביקשה לחזור בה מהתחייבותה, שקיבלה מעמד של פסק דין, להרוס חמישה בתים, ולפתוח מחדש את הדיון‏^[7]. לפי הוראת בג"ץ יש להרוס את המבנים עד 1 ביולי 2012. במערכת הפוליטית חיפשו פתרון שיאפשר להימנע מההריסה, אך הצעת "חוק ההסדרה", שנועדה למנוע את הפינוי, נדחתה על ידי מליאת הכנסת. ב-28 ביוני 2012 הסתיים פינוי המשפחות שגרו בשכונה לקרוונים זמניים שניתנו להם בבסיס הצבאי שעל יד בית אל. למשפחות הובטח על ידי המדינה שקירות בתיהם יועברו למקום אחר ביישוב, אך הקירות שפורקו בעמל רב נזרקו בהוראת הממשלה למזבלה ליד היישוב פסגות הסמוך. התושבים נשארו שלוש שנים בקרוונים הזמניים שנתנו להם.

בית אל כיום

כמחצית מן התושבים עובדים בתחומי היישוב בחינוך, שירותים, מסחר ותעשייה והשאר עובדים בירושלים ובערים אחרות. במקום קיימים מוסדות לימוד רבים, החל מגני ילדים, בתי ספר יסודיים לבנים ובנות, תלמוד תורה, ארבעה בתי ספר תיכוניים נפרדים לבנים ולבנות (אולפנת רעיה, אולפנת תאיר, ישיבת בני צבי, וישיבה תיכונית מטה בנימין), מכינה קדם צבאית וכלה בישיבה גבוהה. בנוסף נמצאים בבית אל ספריה, מתנ"ס, מרכז תעסוקה, סניפים של תנועות הנוער בני עקיבא אריאל נחל ועוז, מועדון גיל הזהב ופינת חי.

נקודות התיישבות סמוכות

• גבעת אסף - הוקמה בשנת 2001 כ-4 קילומטרים דרומית לבית אל ונחשב חלק ממועצה אזורית מטה בנימין.

• עוז ציון - הוקמה בשנת 2011, ומרחקה מבית אל דומה למרחקה של נקודת ההתיישבות גבעת אסף.[1]

קישורים חיצוניים

תבנית:ויקישיתוף בשורה תבנית:אתר רשמי

• תבנית:בוט יישובים/3574
• בית אל באתר "מועצת יש"ע"
• על חריגות בנייה שאושרו בבית אל, אתר חדשות מחלקה ראשונה

הערות שוליים