אנציקלופדיה תלמודית:עני המהפך בחררה

עני המהפך בחררה

המחזר אחר דבר לקנותו, אם מותר להקדימו ולקנותו

א. במכירה ושכירות

המחזר אחר דבר לקנותו, בין אם הוא קרקע בין אם הוא מטלטלין, אסור לאחר להקדים ולקנותו, ואם עשה כן נקרא רשע^[1], וכן המחזר אחר דבר לשוכרו, או שמחזר להשכיר עצמו לעבודה אצל חבירו, אסור לאחר להקדימו, ואם עשה כן נקרא רשע^[2], והוא הנקרא בתלמוד עני המהפך בחררה – המחזר אחר החררה - ובא אחר ונטלה הימנו, נקרא רשע^[3].

על דין יורד-לאומנות-חבירו*, ע"ע. על שליח שנשלח לדבר מה והקדים את המשלח, ע"ע שליח.

מקור וטעם

דין עני המהפך בחררה מתקנת חכמים הוא^[4], ומן הראשונים יש שכתב שדין עני המהפך החררה דומה קצת לדין בר-מצרא*, שמקורו במה שנאמר ועשית הישר והטוב^[5], שמאחר שהשני יכול למצוא לקנות במקום אחר, אין לו לקנות את מה שהראשון מחזר אחריו^[6]. ומן האחרונים יש שכתב, שמדברי קבלה העושה כן נקרא רשע, שנאמר את אשת רעהו לא טמא^[7], ונאמר צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת רשע עליו תהיה^[8], ודרשו חכמים שכתוב זה נאמר על מי שלא ירד לאומנות חבירו^[9], ואם כן משמע שהיורד לאומנות חבירו נקרא רשע, ומאותו הטעם המהפך בחררה לקנותה ובא אחר והקדימו, המקדים נקרא רשע^[10].

דינו

המהפך בחררה שנקרא רשע^[11], מכריזים עליו בבית הכנסת שעשה מעשה רשע כזה^[12], כדי להכלימו שלא יעשו מעשה כזה^[13]. ואם לא הספיק לקנות, מונעים אותו ומעכבים בידו שלא יקנה^[14]. ונחלקו ראשונים אם מחייבים אותו לשוב ולמכור לראשון: יש סוברים שכיון שנקרא רשע, מחייבים אותו לתקן את המעוות ולמכור לראשון^[15], ויש סוברים שאף מנדים אותו עד שיתקן המעוות^[16]. אבל דעת רוב הראשונים שאין על השני חיוב למכור לראשון^[17], ומכל מקום אם רוצה לצאת ידי שמים צריך למכור לראשון^[18]. וכתבו אחרונים, שאף שמן הדין אין חייב למכור לראשון, מכל מקום יש כח ביד בית דין להחמיר עליו לפי הנראה בעיניהם, שיש כח ביד חכמים להחמיר יותר מדין הגמרא^[19].

השבה כשלקח בשוגג

הקונה בשוגג דבר שהיפך בו אחר, יש שכתבו שנקרא רשע אם אינו מוכר לראשון, שמאחר שלדעתם חייב למכור לו כדי לצאת ידי שמים, אם אינו עושה כן נקרא רשע^[20], ויש חולקים וסוברים שאף שמאחר שקנה בשוגג, אף אם אינו מוכר לראשון אינו נקרא רשע^[21]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שחילקו בדבר, שאם הראשון עשיר, ממידת חסידות אם לא מכר לו אינו נקרא רשע, ואם הוא עני אם אינו מוכר לו נקרא רשע^[22].

בעשיר

עשיר שמהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו, מן הראשונים יש שסוברים שאין השני נקרא רשע, מפני שלעשיר מצוי לחם בביתו, וכן יכול לקחת משכניו^[23], אמנם מודים, שאם היה העשיר מהפך בבית או שדה לקנותו, ובא אחר והקדים ולקחו, הרי זה נקרא רשע, שאף לעשיר אין הקרקעות מצויות בכל שעה^[24]. וכעין זה יש שכתבו, שלא נאמר דין עני המהפך בחחרה אלא כשמהפך כדי לפרנס את עצמו, אבל המהפך כדי להרוויח אין השני נקרא רשע^[25].

ההיפוך

אין חשוב "מהפך" אלא לאחר שסיכם עם המוכר את פיסוק הדמים ונתרצו זה לזה, ולא היה חסר אלא הקנין, אבל לפני שפסקו דמים, וכגון שהמוכר רוצה למכור ביוקר והקונה רוצה לקנות בזול, מותר לאחר לקנותו^[26], שאם לא נאמר כן יפסיד המוכר, שהרי יבוא אדם לקנות דבר מה ולא ירצה לתת אלא דבר מועט, ושוב לא יוכל שום אדם לקנות^[27]. ומהאחרונים יש שכתב, שאף קודם שסיכם הראשון עם המוכר על פיסוק הדמים, כל זמן שהמוכר והלוקח הראשון עדיין דנים ביניהם על המחיר, הרי זה מהפך בחררה, ורק לאחר שהלך הלוקח מהמוכר ואמר איני נותן עוד, מותר לכל אחד לקנות^[28]. ויש סוברים שכל דבר שאחד מהפך בו ובא אחר ומקדימו, הרי זה רשע^[29].

כשאדם שלישי עומד לקנות

הרוצה לקנות מקח, אין איסור על השני לקחת לפניו אלא באופן שהראשון יוכל לקנותו, אבל אם יש אדם שלישי שעומד להקדים את הראשון ולקנות, מותר לשני להקדים את השלישי ולקנות^[30].

כששמע מהמוכר שאינו רוצה למכור לראשון

אין המהפך בחררה נקרא רשע אלא כשהוא שגרם לבטל ולקלקל מקחו של הראשון, אבל אם שמע מהמוכר שאינו רוצה למכור לראשון, אינו נקרא רשע^[31], וכל שכן אם המוכר הקדים ופנה לשני שיקנה ממנו, שאינו נקרא רשע, ואפילו אם ידע שהראשון היה מהפך בדבר, מאחר והמוכר אינו רוצה למכור לראשון^[32], שלא אמרו שהמהפך בחררה ובא אחר ונטלה נקרא רשע, אלא במקום שאם לא היה בא אחר ונוטלה, היה הראשון נוטלה^[33]. ונאמן השני לומר ששמע מהמוכר שאינו רוצה למכור לראשון, ואין לקרותו רשע^[34], ואפילו אם המוכר מכחישו ואומר מעולם לא אמרתי כדברים האלה, נאמן השני ואין לקרותו רשע^[35].

בר מצרא

הבא לקנות קרקע על מיצר חבירו – דהיינו שהקרקע סמוכה לקרקע של חבירו – יכול בעל המיצר להקדים ולקנותה, ואינו נקרא רשע, ואפילו באופן שאין בו משום דין בר מצרא*^[36], וכגון שהמוכר גוי*^[37], מפני שהדבר חשוב כהפקר ומציאה, שלא בכל שעה מזדמן לו לקנות קרקע על המיצר שלו^[38], ונוח לו לאדם שיהיו שדותיו זו אצל זו^[39].

חכירה

באורנדא – חכירה – יש סוברים שאין דין מהפך בחררה, מאחר שעל פי רוב יש בזה רווח גדול, ואי אפשר למצוא רווח כזה במקום אחר^[40], והדבר דומה להפקר ומציאה שאין השני נקרא רשע^[41], אלא שמכל מקום יש תקנת-הקהל* שלא להקדים ולחכור ולהקדים את הראשון הרוצה לחכור^[42].

ב. בהפקר ומתנה

המחזר אחר דבר של הפקר כדי לזכות בו – באופן שלא עשה מעשה - או אחר מתנה שיתננה לו הבעל הבית, ובא אחר ונטלו – באופן שהיה הראשון עני^[43] - נחלקו ראשונים: יש סוברים אף בזה נאמר דין עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה, והשני נקרא רשע, מפני שהוא יורד לחיי הראשון^[44], שמאחר וזה כבר בא ליקח, נמצא שהשני הוא כמי נוטל דבר שכבר זכה בו הראשון^[45]. ויש חולקים וסוברים שאין השני נקרא רשע אלא במכר ובשכירות, לפי שיכול לחפש מקח אחר או שכירות אחרת, ולמה יחזר אחר דבר שטרח בו חבירו, אבל בהפקר ומתנה שאינם מצויים במקום אחר, מותר לו להקדים ולקחת^[46], לפישחייו קודמים לכל אדם^[47].

היה הראשון עשיר, הכל מודים שאין השני נקרא רשע^[48], כיון שהראשון עדיין לא זכה בדבר, ויכול להשתדל להשיג את אותו דבר במקום אחר, ואף על פי שבמקום אחר צריך להוציא עליו דמים, מכל מקום אין בכך כלום, כיון שהוא עשיר^[49]. אמנם בדבר שאינו מצוי במקום אחר אף לעשירים, אין לו להקדימו ואם הקדים נקרא רשע^[50]. דבר שאי אפשר להשיג אותו במקום אחר אלא על ידי טורח, אסור להקדים בו אף עשיר, ואם הקדימו נקרא רשע^[51].

קניית חפץ בפחות משוויו

חפץ שהמכור רוצה למוכרו בפחות משוויו, נחלקו ראשונים אם דינו כדין מקח או כדין הפקר: יש סוברים שחשוב כהפקר, ולכך המקדים וקונה אינו נקרא רשע^[52], לפי שלא רק במציאה והפקר אמרו כן אלא בכל דבר שדומה למציאה שאין השני יכול למוצאו במקום אחר^[53]. ויש סוברים שמקח בזול הוא ככל מקח, והמקדים וקונה נקרא רשע^[54]. ויש סוברים שיש לחלק בין מוכר המוכר מעט פחות מהשווי, שדינו ככל מקח, לבין מקח בזול מאד שנויכר לעיניים שאי אפשר למצוא מחיר זול כזה במקום אחר^[55].

בקידושין

המקדש אישה ואמר לה הרי את מקודשת לאחר שלושים יום, ובא אחר וקידשה בתוך שלושים הרי זו מקודשת לשני^[56], אלא שהוא נקרא רשע ורמאי^[57]. והיינו דוקא באופן שהראשון כבר קידשה ועשה מעשה, אבל אם עדיין לא קידשה, אף אם חיזר אחריה וטרח לקדשה, מותר לשני לקדשה, לפי שאישה היא כדבר של הפקר, ויכול השני יכול לומר שלא נוח לו באישה אחרת^[58], ואפילו לדעת הסוברים שאף בדבר של הפקר נקרא רשע^[59], מכל מקום בקידושי אשה אינו נקרא רשע, לפי שמותר לו למהר ולקחתה מפני מצות פריה ורביה^[60].

כשעשה מעשה

באופן שעשה הראשון מעשה בחפץ של הפקר כדי לזכות בו, הכל מודים שאסור להקדימו ולזכות מההפקר^[61], וכגון בעני המנקף – חותך – בראש הזית זיתים של שכחה*, אסור לאחר לבוא וליטול אותם מהארץ - ואף על פי ששכחה היא הפקר^[62] - משום שהמנקף טרח בדבר, שחבטם ונקפם כדרך שעושים בזיתים, וסמך דעתו עליהם^[63].

המעשה שעל ידו נאסר השני להקדים וליטול את ההפקר, נחלקו אחרונים: יש שכתבו שהוא דוקא כשהראשון טרח בגופו דבר הניכר, וכגון עני המנקף בראש הזית שאין טירחא גדולה מזו, שסיכן את עצמו ומסר נפשו למות כשעלה על האילן^[64], או שפרס מצודה לתפוס בה דגים, שטירחה רבה היא^[65], אבל השתדלות מועטת, אפילו אם השתדל כמה ימים, אינה אוסרת על השני להקדימו^[66]. ויש שכתבו שכל שטרח טירחה מרובה בדבר, אף אם לא סיכן נפשו ולא טרח בגופו, הרי זה אוסר על השני להקדימו^[67]. ויש סוברים שאין זה תלוי בשיעור טורח הראשון, אלא כל שהשני אוכל את פרי טרחתו של הראשון, והיא שהועילה לו לזכות בדבר, הרי זה אסור לו להקדימו^[68], והרי זה כגזל מדרבנן^[69].