שופר

דיני השופר שתוקעים בו בימים שיש בהם תקיעת-שופר*

בעל החיים

במין שעושים ממנו שופר נחלקו תנאים, לדעת חכמים כל השופרות – בין של איל ובין של יעל^[1] - כשרים, חוץ משל פרה^[2], ולדעת ר' יוסי, כל השופרות כשרים, ואף משל פרה^[3]. בטעמם של חכמים, אמרו במשנה, שהוא לפי ששל פרה הוא קרן^[4], ואינו קרוי שופר^[5]. עולא אמר טעם נוסף לדעת חכמים, שהוא לפי שאין קטיגור נעשה סניגור^[6], ושופר בא לכפר, ואילו העשוי מפרה מזכיר את חטא העגל^[7]. אביי אמר טעם נוסף לדעת חכמים, שכיון שנאמר שופר אין לקחת של פרה, שהוא דומה לשנים ושלושה שופרות גלד על גלד^[8].

רב אבהו אמר, שתוקעים בשל איל, זכר לעקידת יצחק^[9]. להלכה נחלקו, יש סוברים שהיינו למצוה מן המובחר, אבל בדיעבד כל השופרות כשרים^[10], חוץ משל פרה^[11]. ויש ראשונים שסוברים שלהלכה אין יוצאים אלא בשל איל^[12].

שופר של בית המקדש

השופר שתוקעים בו בראש השנה, נחלקו בו תנאים, לדעת תנא קמא היה של יעל פשוט, ולדעת ר' יהודה היה של זכרים כפופים^[13], כדי שיכופפו ליבם למקום^[14]. ופיו מצופה זהב^[15]; השופר שתוקעים בו בתעניות של זכרים כפופים ופיהם מצופה כסף^[16]; השופר שתוקעים בו בבית המקדש ביובלות, לדעת תנא קמא כשל ראש השנה, ולדעת ר' יהודה בשל יעלים^[17]. והלכה כר' יהודה^[18]. וכתבו ראשונים, שהמחלוקת אינה אלא לכתחילה, אבל בדיעבד הכל מודים שכל השופרות כשרים, ובלבד שיהיו כפופים^[19].

להלכה, שבראש השנה תוקעים בשופר כפוף^[20], נחלקו ראשונים, יש סוברים שאף בדיעבד לא יצא בשופר שאינו כפוף^[21], ויש סוברים שדין כפוף אינו אלא לכתחילה אבל בדיעבד יצא אף בשופר פשוט^[22], ולדעתם דין כפוף אינו חיוב מן התורה אלא תקנת חכמים לתקוע לכתחילה בכפוף^[23]. ויש מהאחרונים שכתבו שלהלכה יצא בדיעבד, אך מכל מקום ראוי לחוש לשיטת הפוסלים, ולכך אם תקע בו ואחר כך נזדמן לו שופר כפוף, יתקע שנית בלא ברכה^[24].

של נבילות וטריפות

שופר של נבילות וטריפות כשר^[25], אבל של בהמה טמאה פסול^[26], לפי שצריך מן-המותר-בפיך*^[27]. ויש שכתבו שבדיעבד יתקע בשל בהמה טמאה בלא ברכה^[28].

של עבודה זרה

שופר של עבודה זרה – בין של עבודה זרה ממש ובין של משמשי עבודה זרה^[29] - אם היא עבודה זרה של ישראל לא יצא^[30], לפי שעומד לשריפה, והרי זה כאילו נשרף ואין לו שיעור שופר^[31]. ואם היא עבודה זרה של גוי לא יתקע – כיון שהוא מאוס^[32] - ואם תקע יצא^[33], ויש מחמירים שאפילו בשל גוי לא יצא^[34]. ושל תקרובת עבודה זרה אין תוקעים בו, ואם תקע לא יצא^[35]. ושל עיר-הנידחת* אין תוקעים בו, ואם תקע בו לא יצא^[36].

שופר גזול

התוקע בשופר גזול יצא^[37], ואפילו אם לא נתייאשו הבעלים^[38], לפי שאין המצווה אלא בשמיעת הקול, ואין בקול משום גזל^[39]. ויש שכתבו שאין צריך לטעם זה, אלא אפילו אם היה בקול משום גזל היה יוצא, לפי שנאמר יום תרועה יהיה לכם, לרבות אף של גזל^[40]. אבל כתבו אחרונים, שאין לברך על שופר גזול^[41]. ואף לענין התקיעה, כתבו אחרונים שלכתחילה אין לתקוע בו^[42].

שיעורו

שיעור השופר הוא כדי שיאחזנו בידו, ויראה מכאן ומכאן^[43], והיינו שיעור טפח^[44]. בטעם השיעור, יש סובריםש הוא מן התורה^[45]. ויש סוברים שהוא מדרבנן כדי שלא יאמרו לתוך ידו הוא תוקע^[46], ולכך כתבו אחרונים שאם אין לו אלא שופר שאין בו שיעור יתקע בו בדיעבד^[47], ויש סוברים שאף בדיעבד אין לתקוע בו ואם תקע לא יצא^[48].

מי שידו גדולה, יש שכתבו שאינו מודד כשיעור כל אדם, אלא צריך שיראה השופר מכאן ומכאן ביד התוקע^[49].

הוסיף על השופר

הוסיף על השופר, בין במינו ובין שלא במינו – בין בצד הארוך ובין בצד הקצר^[50] - פסול^[51], ואפילו אם היה כשיעור גם בלא ההוספה^[52]. וכן אם נתן זהב בעובי השופר הרי זה כמו שהוסיף עליו^[53], ואפילו אם לא נשתנה קול השופר מחמת ההוספה^[54].

שופר שנסדק

שופר שנסדק לאורכו, פסול^[55], לפי שאינו שופר שלם^[56], ואפילו נסדק בכל שהוא^[57]. נסדק רובו, נחלקו ראשונים, יש סוברים שדינו כנסדק כולו ופסול^[58], ויש סוברים שכשר^[59].

נסדק רובו – ואפילו אם לא נשתייר בו אלא כל שהוא^[60] – ודיבקו במינו, דהיינו שחיממו באור וחיבר קצותיו זה עם זה, כשר^[61]. דיבקו בדבק, יש סוברים שכשר^[62], ויש סוברים שפסול^[63]. נסדק כולו והדביקו פסול^[64], ואפילו אם הדביקו במינו^[65], לפי שנסדק כולו ושוב אין שם שופר עליו^[66].

נסדק לרוחבו, אם נשתייר בו כשיעור, כשר, לפי שמודדים אותו כאילו נכרת ממקום הסדק^[67].

שופר שניקב

שופר שניקב – מיעוטו^[68] - אם לא סתמו כשר^[69], ואפילו נשתנה קולו מחמת הנקב^[70]. ויש מהראשונים שסוברים שנחלקו בזה התלמודים, שלדעת התלמוד ירושלמי כשר ולדעת הבבלי פסול^[71], ולכך יש שכתבו להלכה שאם יש שופר אחר אין לתקוע בשופר נקוב^[72]. ניקב רובו, פסול^[73].

ניקב וסתמו, אם סתמו שלא במינו, פסול^[74], ואפילו נשתייר בו רובו^[75], ואף על פי שאינו מעכב את התקיעה לאחר הסתימה^[76], ובשעת הדחק יש שכתבו שיש להכשיר כשסתמו במינו אם נשתייר רובו^[77].

סתמו במינו, אם נשתייר רובו שלם, ולא עיכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה, כשר^[78]. בדעת ר' נתן ור' יוחנן שפירש דבריו, נאמרו שתי לשונות בתלמוד, ללשון הראשונה אמר שבמינו כשר אם נשתייר רובו, ושלא במינו פסול אפילו אם נשתייר רובו^[79]. וללשון השניה אמר שבמינו כשר אפילו אם לא נשתייר רובו, ושלא במינו פסול רק אם לא נשתייר רובו^[80]. להלכה כתבו ראשונים, שיש להחמיר ולכך צריך שיסתמהו במינו, וישתייר רובו^[81], ויש שכתבו שבשעת הדחק יש להכשיר כשסתמוש לא במינו אם נשתייר רובו וחזר קולו לכמות שהיה בתחילה קודם שניקב^[82].

שופר שקדחו בזכרותו

שופר שקדחו בזכרותו – שהוא העצם הבולט מהבהמה ונכנס לתוך השופר^[83] – וזה לא הוציא זכרותו אלא נקב בו^[84], כשר^[85], לפי שמין במינו אינו חוצץ^[86], ואפילו לכתחילה מותר לעשות כן^[87]. אבל אם הוציא את כל זכרותו ונקב בו, פסול^[88], לפי שזכרותו של השופר אינה חלולה וכל שאינו חלול אינו שופר^[89], לפי ששופר הוא מלשון שפופרת, שהיא חלולה^[90]. וכן אם הוציאו ונקבו והחזירו לשופר, פסול^[91].

דיבק שברי שופרות

דיבק שברי שופרות עד שהשלימם לשופר שלם, פסול^[92], ואפילו אם דיבקו במינו^[93], ואפילו אם הוא שלם בכל היקפו^[94], לפי שנאמר בתורה שופר אחד ולא שני שופרות^[95], או לפי שאין זה קרוי "שופר"^[96], או לפי שנאמר בתורה והעברת^[97], וכשדיבק אין זה דרך העברה^[98]. אפילו אם יש בשופר שכנגד פיו כשיעור שופר – והוסיף עליו כדי שיהיה נאה וארוך או כדי שיהיה קולו גדול^[99] - פסול^[100], ואפילו אם אינו מעכב את התקיעה^[101].

שופר הפוך

הפכו ותקע בו פסול^[102], בין אם הפכו כמו שהופכים חלוק, שהחזיר חיצון לפנימי, ובין אם הרחיב את הקצר וקיצר את הרחב^[103] על ידי רותחין^[104], הרי זה פסול, לפי שנאמר והעברת^[105], ואין זו דרך העברה^[106], שצריך שיהיה כדרך שהאיל מעביר את השופר בשעת גדילתו^[107], ושיהיה הפה הקצר בצד פיו של התוקע^[108].

מצופה זהב

שופר מצופה זהב, אם מצופה במקום הנחת הפה, פסול^[109]. ונחלקו מהו מקום הנחת פיו, יש מפרשים מקום הנחת פה היינו עובי השופר לצד פנימי שמניח שם פיו, והצד החיצון מן העובי עצמו הוא שלא במקום הנחת פה^[110], ולשיטתם הפסול הוא כיון שתוקע בזהב ולא בשופר^[111], ויש מפרשים דעביו במקום הקצר הוא מקום הנחת פה, ושלא במקום הנחת פה היינו כל אורך השופר מצד הקצר עד צד הרחב^[112], ולשיטתם הפסול הוא משום שהוסיף על השופר^[113]. וכן אם מצופה תוכו של השופר פסול^[114]. היה מצופה מבחוץ, אם נשתנה קולו מחמת הציפוי, פסול, ואם לא נשתנה כשר^[115].

ציורים על השופר

המציירים צורות על השופר כדי לנאותו, לא יפה הם עושים^[116], לפי שלפעמים משתנה קולו מחמת הציור^[117]. אבל מותר לחקוק צורות על השופר^[118], שאפילו אם יתשנה קולו אין זה שינוי מחמת דבר אחר^[119].

שופר בתוך שופר

שופר בתוך שופר, אם קול פנימי שמע, יצא, ואם קול חיצון שמע לא יצא^[120].

שופר שקיצרו

שופר ארוך שקיצר את אורכו, כשר^[121], בין מהצד הארוך ובין מהצד הקצר^[122], ואפילו אם נשתנה קולו על ידי זה^[123], לפי שאין צריך לתקוע בכל השופר^[124], ואף ששינה אותו מברייתו לא שינה אותו מדרך גידולו^[125], ואפילו אם היה השופר פסול, וקיצרו כדי להכשירו, כשר^[126]. וכן אם גירדו בין מבפנים ובין מבחוץ, כשר^[127].

קול השופר

שופר שקולו דק או עבה או צרוד - או יבש^[128], או איזה קול שיהיה^[129] - כשר^[130], שכל הקולות כשרים בשופר^[131].

על מספר הקולות וסוג הקולות שיוצא בהם ידי חובתו, ועל אופן התקיעה בשופר, ע"ע תקיעת שופר.

כבוד השופר

אין לנקות את השופר במי רגלים מפני הכבוד^[132], שלא יהיו מצוות בזויות^[133].