אברהם פרשן

רבי אברהם פרשן (פרושנובסקי; ביידית; פרושינובסקי) (29 באוגוסט 1910, ז' באלול תר"ע - י"א באייר תשמ"ו 1986), גביר, קבלן, ובונה שכונות רבות בירושלים, ממייסדי פאג"י, ונמנה על חסידי חב"ד,

ביוגרפיה

הרב אברהם פרשן (פרושנובסקי) נולד ביום ז' באלול תר"ע בעיר לודז' שבפולין, לאביו ר' דוד מנכבדי חסידי סוכטשוב, ולאמו מיכלא מחלה בריינדל (לבית ברגר)‏^[1].

נשא לאשה את שרה גיטל, ולאחר נישואיו בשנת תרצ"ג (1933) עלה לארץ והתיישב במרכז תל אביב. ששה שבועות לאחר לידת בתו בשנת תרצ"ו (1936), נפטרה עליו רעייתו בהותירה אחריה שני ילדים: דוב פרשן‏^[2] ובתו אסתר חנה פרשן מקווינס בניו יורק. כעבור שלוש שנים נישא בשנית לאיטא ברכה פרוינד מירושלים‏^[3]. לאחר נישואיו עבר להתגורר בירושלים. מאשתו השנייה נולדו לו שלשה ילדים נוספים: אלישבע יהושבע הכט‏^[4], ויוסף שאול פרשן מטורונטו בקנדה, ופנינה הכט. נודע בלמדנותו וחריפותו בלימוד, ובקי בספרי חסידות, וובכל זאת בחר להתפרנס מיגיע כפיו.

הקמת תנועת פאג"י

בשנת תרצ"ט (1939) הקים הרב אברהם אליהו כי טוב הנקרא בפי העם אליהו כי טוב‏^[5] יחד עם אוריאל צימר, ואברהם זאב טרגר ושלמה אייזנברג את תנועת הפועלים הדתית שנקראה פאג"י‏^[6]. לאחר פטירתו של אייזנברג, הצטרף לראשות התנועה אברהם פרשן. מני אז נקראו ראשי פאג"י בפי העם בישראל "שלושת האברמ'לך".

פעילותו של הרב פרשן במסגרת זו התמקדה בעיקר בבניית שכונות מגורים. היתה זו הפעם הראשונה שנבנתה שכונה מיוחדת לחרדים, כשהדירות נמכרו במחירים מוזלים ביותר, בהתאם ליכולות הכספיות.

מטרתם היתה רצויה בעיני גדולי התורה בארץ ישראל, והם קיבלו מהם תמיכה. בין התומכים היה רבה של ירושלים הרב יוסף צבי דושינסקי, ראב"ד טשיבין רבי דוב בעריש ויידנפלד, כמו גם הרב אברהם ישעיהו קרליץ מבני ברק. במסגרת פעילותו בפאג"י, פעל רבות בעשיה שקטה למען הכלל, שיכון פאג"י בירושלים, שהרב פרשן היה מבוניו, מהווה עד היום עדות לפועלה החלוצי של תנועה זו למען הכלל והפרט.

עזרתו למען הכלל

ביתו בירושלים היה תמיד מלא באורחים. ובאי ביתו היו רבים, מכל סוג ומכל מקום מבלי לבדוק בציציותיהם. נזקקים רבים מצאו נוחם ושובע בביתו. גם אדמו"רים שונים היו מאורחיו, בהם האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלזא אשר נמלט מציפורני הנאצים והגיע לארץ התגורר בבית משפחת פרשן במשך שבוע ימים, בעוד הרב פרשן דואג לכל מחסורו של האדמו"ר ומלוויו.

נס הצלתו

בשנת תש"ז (1947) עת אשר הרב פרשן טס מארץ ישראל לאירופה חלה תאונה והמטוס התרסק בחלקו על הקרקע בעת נחיתת חירום. כל הנוסעים נהרגו במקום מלבד שלושה שנותרו בחיים, וביניהם הרב פרשן שנפצע ברגלו. הוא אושפז במרכז רפואי במינכן שבגרמניה במשך שלושה חודשים. שם נפגש לראשונה עם חסידי חב"ד אשר שהו במחנה העקורים הסמוך בפוקינג וסייעו בידו להשיג אוכל כשר.

וכן נס נוסף שהיה עמו בתקופת מלחמת השחרור עסק הרב פרשן במסירות רבה למען הזולת. בעת המצור על ירושלים, כאשר שרר מחסור חמור במזון ונפט להדלקת התנורים, רבים מהניסיונות להבריח מזון וציוד מערי השפלה, עלו בנפש והחיילים הערבים ירו ברכבים שניסו להתגנב לירושלים. הרב פרשן לא נרתע, וביחד עם מתנדבים נוספים אשר ארגן נסע בדרכים עקלקלות והבריח לעיר הנצורה מוצרי מזון בסיסיים, וכן גם תרופות ונפט. בימים ההם גם אירע שהמשוריינית בה נסע נוקבה בכדורי האוייב ובנס לא נפצע.

סגן שר בממשלת ישראל

בשנת תש"ח (1948) לכשהוקמה ממשלת החירום הראשונה בראשות דוד בן גוריון, מונה הרב פרשן לסגן שר הסעד דב יוסף, והיה לאחראי על מחוז ירושלים, כיון שנודע בפועלו למען נזקקים. עקב מינויו זה שונה שמו מפרושנובסקי לפרשן, כפי שנדרש משרים וסגני שרים בימים ההם. בתפקיד סגן שר כיהן זמן קצר עד שנערכו בחירות כלליות בארץ.

פטירתו

בי"א באייר תשמ"ו (1986) נפטר הרב פרשן והוא בן שבעים וחמש. קברו נכרה בחלקה שרכש בהר המנוחות סמוך לקבר ידידו הרב אליהו כי טוב מחבר ספר התודעה.