פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמט א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שמט א

סעיף א – איסור הנאה ממת ומתכריכיו

הנאה ממת עצמו

עבודה זרה כט ע"ב

ומת גופיה מנלן {שאסור בהנאה}? אתיא "שם" "שם" מעגלה ערופה, כתיב הכא: "ותמת שם מרים", וכתיב התם: "וערפו שם את העגלה בנחל", מה להלן אסור בהנאה, אף הכא נמי אסור בהנאה.

• האם יש איסור הנאה מדאורייתא במת גוי: (ב"י, פת"ש ס"ק א, נקה"כ על סעיף א, גר"א ס"ק א, ברכי יוסף ס"ק א)

• (רשב"א (שו"ת ח"א סי' שסה, הובא בבדק הבית של הב"י))^[1] – בין ישראל ובין גוי אסורים בהנאה מדאורייתא.

• תוספות (בבא קמא י. ד"ה שהשור), רמב"ן (הובא במ"מ הלכות מאכ"א פ"ב הלכה ג), רשב"א (בבא קמא ט: ד"ה הא דקאמר)^[2] ורדב"ז (סימן תשמא) – מותר בהנאה. וכתב המשנה למלך שיש ראיה מדוד המלך שקידש את מיכל בערלות פלשתים.

  • הכרעה: השו"ע פסק כרשב"א בתשובה: "מת, בין נוכרי בין ישראל - תכריכיו אסורים בהנאה".
  • אך הגר"א כתב שדעת רוב הראשונים להתיר את התכריכים בהנאה, וכן הדין.
  • ובשו"ת אבן שהם (סי' ל) כתב שמת ישראל אסור מדאורייתא, ומת גוי אסור מדרבנן. ולכן חולה (אף שאין בו סכנה) יכול ליהנות מאברי מת נוכרי.
  • וכתב החזו"ע (אבלות ח"א, דיני הנאה מהמת ותשמישיו סע' ד, עמ' תסז): "מת גוי - מותר בהנאה, ויש מחמירים, וטוב לחוש לדבריהם, ולצורך חולה שיש בו סכנה יש להקל". ובהערה שם (עמ' תעא) הקל אפילו לצורך חולה שאין בו סכנה, וביאר שאף שהשו"ע החמיר, אילו היה רואה את הירושלמי והרשב"א בחידושיו, היה מיקל.^[3]

הנאה מתכריכי מת

סנהדרין מז ע"ב – מח ע"ב

איתמר האורג בגד למת {האם מותר לאדם חי להשתמש בזה}: אביי אמר אסור. ורבא אמר: מותר. אביי אמר אסור, הזמנה מילתא היא. ורבא אמר מותר, הזמנה לאו מילתא...

דאמר רב חסדא: האי סודרא דאזמניה למיצר ביה תפילין וצר ביה תפילין - אסור למיצר ביה פשיטי. אזמניה ולא צר ביה, צר ביה ולא אזמניה - שרי למיצר ביה פשיטי...

דרש מרימר: הלכתא כוותיה דאביי, ורבנן אמרי: הלכתא כוותיה דרבא. והלכתא כוותיה דרבא.

• וכ"פ השו"ע ע"פ הראשונים כדעת רבא: "מת... – תכריכיו אסורים בהנאה. ודווקא שהזמינם לצרכו ונתנם עליו, אבל בהזמנה לבד, אפילו עשאם לצרכו לאחר שמת - לא נאסרו, דהזמנה לאו מלתא. וכן אם נתנם עליו ולא הזמינם לכך בתחלה - עדיין לא נאסרו".

מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים