פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ד טז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף טז
האשה שהלך בעלה למדינת הים, ונשאת, והרי בעלה קיים, הולד מהשני ממזר גמור ומותר בממזרת. ואם הראשון חזר ובא עליה קודם שגרשה השניא, וילדה, הוא ממזר מדרבנן (משנה יבמות פז,ב), ואסור בממזרת גמורה ומותר בממזרת מדרבנן כיוצא בו (פט,ב). (אבל אם זינתה ואח"כ בא בעלה עליה, אין הולד ממזר) (מרדכי סוף החולץ).
בא על אשתו סוטה: יבמות מט,ב: אין הבן ממזר.
ר"ח: דוקא מהתורה, אך מדרבנן הריהו ממזר כמו אשה שהלך בעלה למד"ה ונישאת ובא בעלה שמבואר ביבמות פז,ב שצריכה לצאת משניהם ואם לא יצאה קנסוה שבנה ממזר אפילו מהראשון.
תוס',רא"ש,מרדכי,רמ"א: לא קנסוה. וכן דעת הרמב"ם והשו"ע שהרי אפילו בנישאת לאחר והתגרשה סוברים שאם בא עליה הראשון אינו ממזר.
א. אחר שגירשה: רמב"ם,שו"ע: מדובר דוקא קודם שגירשה. לדעתו הטעם שגזרו ממזרות הוא שנחשבת כאשת איש לשני.
ר"ח: מדובר אף לאחר שגירשה. כך מוכח מכך שלמד מדין זה שהבא על אשתו לאחר שסטתה הבן ממזר מדרבנן. אם גזרו דוקא קודם שגירשה הרי שטעם הגזירה הוא שהיא כאשת איש, ואין קשר לבא על סוטה. לדעתו הטעם הוא קנס כדי שהאשה תדייק טוב לפני שתינשא. הח"מ הבין שכך גם דעת התוס' והרא"ש שהביאו את ר"ח וחלקו עליו, אך לא דחו את ראייתו שכאן הטעם הוא שנחשבת כאשת איש אלא דחו שכאן זהו קנס כדי שתדייק ואין מכאן ראיה לבא על סוטתו. הב"ש סובר שכתבו כן רק לשיטת ר"ח, אך הם עצמם חולקים וסוברים כרמב"ם.
בעלה במד"ה ויש קול שהתגרשה ואח"כ נולדו לה ילדים: או"ז,ד"מ,ב"ש – הילדים כשרים, ואיננו אומרים שעדיין נשואה לראשון.
מתוך הספר יאיר השולחן