פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ה יג
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יג
הרי שכפה את האדם ושסה בו כלב או שאר חיות עד שעשאוהו כרות שפכה, או שהושיבו במים או בשלג עד שיבטל ממנו איברי תשמיש, אינו לוקה עד שיסרס בידו. וראוי להכותו מכת מרדות (רמב"ם מסנהדרין עו,ב). הגה: אבל מותר ליטול כרבלתו של תרנגול, אף על גב דמסתרס ע"י זה, וכל כיוצא בזה, דלא עביד כלום באברי הזרעא (שבת קי,ב) (בהגהות אלפסי פ' במה בהמה).
א. נטילת כרבולת: טעם ההיתר הוא שאינו מסרס כלל אלא מונעו מתשמיש, וכתב הגר"א שהרמ"א לא דק בטעמו, אך סירוס אסור אף אם אינו נעשה באיברי הזרע, כפי שנאמר לגבי כוס עקרין. וכתב הב"ש שמותר גם לקשור הנקבה כדי שלא יעלה עליה זכר.
מתוך הספר יאיר השולחן