פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ז ז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ז
אמרה: נשביתי, וטהורה אני ויש לי עדים שאני טהורה, אין אומרים: נמתין עד שיבואו העדים, אלא מתירין אותה מיד (כתובות כג,א). ולא עוד אלא אפי' יצא עליה קול שיש עליה עדי טומאה, מתירין אותה עד שיבואוא, שבשבויה הקילו (כג,א ע"פ רמב"ם).
א. קול שיש עדי טומאה: כתובות כג,א: אמר ליה רבי חנינא לרב שמן בר אבא: פוק איטפל בקרובותיך! אמר ליה לרבי חנינא: והאיכא עדים במדינת הים? השתא מיהת ליתנהו קמן, עדים בצד אסתן ותאסר? טעמא דלא אתו עדים הא אתו עדים מיתסרא והאמר אבוה דשמואל כיון שהתירוה לינשא אף על פי שלא נשאת? אמר רב אשי עדי טומאה איתמר.
רמב"ם,שו"ע: מתירים אף לכתחילה למרות הקול.
ב"ש: צ"ע מה מקורו, ונראה שהבין שהסוגיא עוסקת שהיה קול כבר בשעה שהתירוה, אך מהסוגיא לא משמע כך וכן מהתוס'. הגמ' שואלת "הא אתו עדים מיתסרא, והא כיוון שהתירוה...", משמע שמדובר לאחר שהתירוה[1].
מתוך הספר יאיר השולחן
הערות שוליים
- ↑ התוס' שאלו מה ההו"א של הגמ' שמדובר בעדי שבויה הרי א"כ היה לרב שמן להקשות שהשובים לפנינו ולא להקשות שיש עדים במד"ה. מוכח מדבריו שמדובר לאחר שהותרה שהרי את השובים ראו רק לאחר שהותרה.