פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר יז כט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כט
אין מעידין על האדם שמת אלא כשראוהו כשמת ודאי ואין בו ספק. כיצד, ראוהו שנפל לגוב אריות ונמרים וכיוצא בהם, אין מעידין עליו, שמא לא היו רעבים ולא אכלוהו. אבל אם נפל לחפירת נחשים ועקרבים, מעידין עליו, מפני שעל ידי שדוחקן כשעומד עליהם מזיקין אותו (יבמות קכא,א).
חשש לנס: יבמות קכא,א: נפל לגוב אריות - אין מעידין עליו, לחפורה מלאה נחשים ועקרבים - מעידין עליו... נפל לתוך כבשן האש - מעידין עליו.
ירושלמי: נפל לגוב האריות אין מעידין עליו שמא נעשה לו נס כדניאל. נפל לכבשן אש אין מעידין עליו חוששין שמא נעשה לו נס כחנניה מישאל ועזריה.
שו"ע,ח"מ,ב"ש: אין חוששים למעשה ניסים. כבבלי, ובגוב החשש הוא שמא לא היו רעבים.
ב"ח: חוששים. הבבלי אינו חלוק אלא עוסק במקרה שלא שייך נס, כגון שמצאו עצמותיו בכבשן.
מתוך הספר יאיר השולחן