פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר יז לט
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף לט
הנשאת ע"פ עד אחד, לא תנשא אלא ברשות בית דין. ואם נשאת שלא בהוראת ב"ד, י"א שלא תצא אפילו בא עד אחד ואמר: לא מת (שו"ת ר"ן, דלא כמיוחסות וריב"ש). (והב"ד צריכין להיות ג'א כשרים, ולא קרובים זה לזה ולא לעדים).
ע"פ ע"א שלא בהוראת בי"ד: שו"ת ר"ן,רד"ך,שו"ע: אף אם בא ע"א ומכחיש לא תצא.
מיוחסות,ריב"ש: תצא. כך הבינום הב"י, הרמ"א והב"ש, אמנם הח"מ כתב שמודים לר"ן אלא שעסקו במקרה שהעד המכחיש בא קודם שנישאת.
א. שלושה דיינים: רמ"א,ב"ש: צריך שלושה. המציין ציין לרשב"א אך שם לא נמצא, אמנם הב"ש סייע לכך מיבמות קכב,ב שנחלקו אם לדמות לדי"נ ויש דרישה וחקירה או לדי"מ משום הכתובה ואין דרישה וחקירה, משמע שלכו"ע נחשב כדין, ואף שלא תמיד יש כתובה לא פלוג.
ח"מ: לא צריך. אין כאן דין אלא רק הוראת חכם, ורק בקבלת עדות צריך שלושה כדי שלא יהא עד מפי עד, אך כאן אפילו בקבלת העדות שמת לא צריך שלושה כיוון שהכשירו אפילו עד מפי עד, וכן אין טעם לאסור קרובים, שהרי התירו אפילו עדים קרובים.
ט"ז,רעק"א: בקבלת העדות צריך אך בהוראה לא צריך. וכן דעת החת"ס, אמנם למעשה כתב שכיוון שנפק מפומיה דגברא רבה יש גם להורות בשלושה.
מתוך הספר יאיר השולחן