פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר כג א

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־16:32, 14 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר כג א

סעיף א

אסור להוציא שכבת זרע לבטלה (נידה יג,א) ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה (זוהר) לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ, ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילדא (נידה יג,א).

א. לשאת קטנה: נידה יג,ב: המשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח... מאי היא?... דנסיבי קטנות דלאו בנות אולודי נינהו, דא"ר יוסי: אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף.

רמב"ם,שו"ע: אסור להוציא שכ"ז... ולא ישא קטנה.

תוס': מותר לשמש עם קטנה ואיילונית.

ב"ח: הם חלוקים. לדעת התוס' מותר לשאת לכתחילה ומותר לשמש, ולדעת הרמב"ם יש איסור לשמש ולפיכך אין לשאת, אמנם בעקרה וזקנה אם לא ידע בשעת הנישואין מותר לשמש גם לדעת הרמב"ם. מלשון הרמב"ם והשו"ע שהסמיכו דין זה לדין שאסור להוציא לבטלה משמע שהבינו שזהו הטעם לדין זה.

רמ"א,ב"ש: אינם חלוקים. אין בכך איסור הוצאה כיוון שנעשה בדרך תשמיש, וטעם האיסור לישא הוא משום פריה ורביה, אך אם נשא מותר לשמש. כך מוכח מהרמ"א שכאן לא השיג ואילו בסע' ה הביא דברי התוס'.

מתוך הספר יאיר השולחן