פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר לז כז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כז
אב שאמר שקידש בתו, ואח"כ קדשה לאחר ואמר: קדושי ראשון היו בפסולי עדות דאורייתא ואינו כלום, נאמן (שו"ת רשב"א). (ול"נ דוקא תוך כדי דיבור נאמן, וכמו שנתבאר בסמוך סעיף כ"ה).
תוכ"ד: ר"ן,רי"ו: נאמן לחזור ולומר גירשתיה רק תוכ"ד.
שו"ת רשב"א: נאמן לחזור ולומר שעדי הקידושין היו פסולים אף לאחר כדי דיבור.
שו"ע,ט"ז: הבין שאינם חלוקים ופסק שניהם (סע' כה,כז). אע"פ שבב"י כתב שנראה שהם חלוקים. הט"ז מיישב שכאן הוי כאמתלא ואילו בקידשתיה וחזר ואמר גירשתיה אין זה אמתלא שהרי עדיין טוען שמעשה הקידושין היה קיים. הרשב"א ביאר שאמנם באמתלא נאמנים רק מיד בזמן האמתלא, אך זה דוקא כשיצא קול ממקום אחר משא"כ כאן שהקול מחמתו.
רמ"א: הבין שהם חלוקים ופסק כר"ן. ב"ש – ושונה מסע' כ ששם אם אמר תחילה שאינו יודע למי קידש וחזר ואמר שנודע לו נאמן, משום ששם אינו סותר דבריו הראשונים, אך כאן שסותר אינו נאמן אחר תוכ"ד.
מתוך הספר יאיר השולחן