ספק רשות היחיד, טמא
|
מי שאנו מסופקים עליו אם הוא נטמא כשהיה ברשות היחיד, וניתן לשואלו על כך, כי יש בו דעת, אלא שבמקרה זה אין הוא יודע אם הוא אכן נטמא או לא - ספקו טמא.
דבר המוטל בספק אם הוא נטמא, ולא ניתן לשואלו על כך, מפני שאין בו דעת - ספקו טהור אפילו ברשות היחיד, ולא אמרו חכמים "ספק רשות היחיד - טמא", אלא במקרה שהדבר שאנו מסופקים עליו אם הוא נטמא הוא דבר "שיש בו דעת להישאל", כלומר, שאם שואלים אותו אם הוא נגע בטומאה מסויימת, הוא יודע להשיב: "כן" או: "לא" או: "איני יודע", וכשאומר: "איני יודע" - ספקו טמא. אבל אם אין בו דעת להישאל - ספקו טהור אפילו ברשות היחיד.
לכן, למשל: חרש, שוטה או קטן שנמצאו ברשות היחיד במקום שיש בו טומאה, וישנו ספק אם נגעו בטומאה ונטמאו או לא - הרי אלו טהורים, לפי שאין בהם דעת להישאל, וכל שאין בו דעת להישאל, ספקו טהור אפילו ברשות היחיד.
כמו כן: חמור העומד בין הקברות, ויש ספק שמא נכנס במקום הטומאה ונטמאו שם כליו (המרדעת והאוכף) על ידי שנגעו בקבר או האהילו עליו - כליו טהורים, לפי שאין בחמור ובכליו דעת להישאל.