פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר א א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
טור: הקב"ה חפץ בטובת הבריות, ומכיוון שהוא ידע שלא טוב היות האדם לבדו, עשה לו עזר כנגדו. מהסיבה הזאת, ובנוסף מכיוון שכוונת הבריאה היא לפרות ולרבות - כל אדם חייב לשאת אישה.
⤶ ב"חאבן העזר א: הטור פתח בשבח הזה כדי להוציא מליבם של הסוברים שנשיאת אישה היא רק אפשרות לטובתם, וכשאינם רוצים הם רשאים שלא לשאת.
☜ כך פסק שו"ע.
֎ ב"ש: הרמב"ם כתב שעד שהאדם קיים פו"ר הוא חייב לבעול בכל עונה ואפילו אם האשה מוחלת. מדברי הרמב"ם משמע שאחרי קיום פו"ר מחילה מועילה, ולכאורה גם אחר כך יש מצווה להוליד ילדים?
⤶ חיד"א (בפת"ש): המצווה להוליד ילדים אחר כך היא שלא יניח לגמרי, ולכן אם מוחלת וקיים פו"ר יכול לבעול לעיתים רחוקות יותר.
סעיף א
חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות (יבמות סג,ב). וכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים, וממעט את הדמות, וגורם לשכינה שתסתלק מישראל (סד,א). הגה: וכל מי שאין לו אשה שרוי בלא ברכה, בלא תורה כו' ולא נקרא אדם. וכיון שנשא אשה עונותיו מתפקפקים, שנאמר: מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מאת ה'.
תדירות החיוב: רמב"ם,שו"ע עו,ו: חייב בכל עונה עד שיהיה לו בן ובת, ועד אז לא מועילה מחילה של אשתו.
לאחר שקיים פו"ר: רמב"ם,שו"ע,חש"ל,ברכ"י: מועילה מחילת אשתו. המ"מ הוכיח זאת מהגמ' שהתלמידים יוצאים ברשות לכמה זמן שרוצים. הב"ש דוחה שכמו שצריך להעמיד את הגמ' לאחר שקיימו פו"ר כך יש להעמידה במקרה שאינו עובר על "אל תנח", כגון שיש לו עוד אשה במקום שאליו הולך. החש"ל דחה דברי הב"ש שאסור לאדם לישא אשה במקום אחד וללכת ולישא אשה נוספת במדינה אחרת. הברכ"י ביאר דברי הרמב"ם שהחיוב של מצוות חכמים "אל תנח" הוא שלא יניח לגמרי ומספיק שיקיים לעתים רחוקות[1].
ב"ש: אינה מועילה.
כיבוד הורים בבחירת בני זוג: עזר מקודש – כאשר המשודכת אינה מוצאת חן בעיני ההורים לא שייך בכך כיבוד הורים משום שחן המקח על חלקו, אמנם כאשר מתנגדים מסיבות ממוניות שייך בכך כיבוד הורים.
מתוך הספר יאיר השולחן
הערות שוליים
- ↑ באוצר הפוסקים מובאת דעת הפני משה שצריך פעם בשלושים יום משום שזהו הגדר של דרך ארץ כמבואר בגמ' שהיוצאים ברשות דרך ארץ שילכו לחודש ויחזרו לחודש. הובאה שם גם דעה ש"אל תנח" זוהי עיצה טובה ולא חיוב.