עד שיראה לתגר או לקרובו

משך הזמן שיכול המתאנה (ראה: אונאה) לחזור ולתבוע את האונאה, או לבטל את המקח, הוא כשיעור הזמן שיוכל להראות את המקח למי שיכול להביע דעתו על המחיר, כגון לסוחר או לקרובו הבקי, כדי להיוודע אם נתאנה. ואם שהה יותר מזמן זה, שוב אינו יכול לחזור ולתבוע את האונאה או לבטל את המקח, לפי שאנו מניחים שכבר מחל על אונאתו.

במה דברים אמורים? בלוקח שנתאנה, לפי שהמקח בידו, אבל אם המוכר נתאנה, לעולם חוזר באונאה, וכל שכן בביטול מקח, לפי שאין המקח בידו שיוכל להראותו לסוחר או למי שבקי, ואינו יודע את שוויו של הדבר שמכר עד שיראה כמותו הנמכר בשוק.