פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר פו א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר פו א

סעיף א

אין מקבלין פקדון מאשת איש; ואם קבל, יחזיר לאשה^א (ברייתא ב"ב נא,ב). (ואם אמרה: של פלוני הם, נאמנת^ב (רא"ש,טור). הלכה האשה למדינת הים, ובא הבעל ותבע מן הנפקד ואומר שאשתו גנבה לו, לא יתנם לו עד שתבא האשה או תמות, כן נ"ל^ג) ואם אמרה בשעת מיתתה: של פלוני הם, אם נאמנת לו, יעשה כדבריה; ואם לאו, יתן ליורשיה (גמ' שם). (וכן אם מתה ולא אמרה כלום). ויש מי שאומר שאם היא נושאת ונותנת בתוך הבית, אינה נאמנת לומר של פלוני הם (רא"ש). הגה: מיהו כל זמן שהיא חיה יחזיר לאשה^ד (טור), מיהו אם החזיר לבעל, פטור הנפקד^ה, אפילו אינה נושאת ונותנת תוך הבית (מרדכי פרק חזקת הבתים).

א. יחזיר לאשה: עיין לעיל סי' פה,יב, שנחלקו אם סתם מעות שביד האשה הם שלה לגמרי או נכסי מילוג. הרשב"א כתב שלדעת הרמב"ם שהם נכסי מילוג הכוונה בברייתא כאן היא שיכול להחזיר אף לאשה אך יכול גם לבעל. וכתב הב"ש עפי"ז שדברי הרמ"א שאם הלכה האשה למד"ה לא יתן לבעל לכאורה אינם לפי הרמב"ם, ואולי שם בגלל שטוען שהיא גנבה ורוצה להחזיק בהם גרע טפי.

ב. של פלוני הם: ב"ש – משמע שהרמ"א פסק שנאמנת לכו"ע, וקשה שהרי לרמב"ם ולשו"ע בסי' פה,יב שסתם מעות שבידה בחזקת נכסי מילוג ולא לגמרי שלה אינה נאמנת לומר של פלוני הם, ואין לתרץ שכאן יש לה מיגו שיכולה לתת בעצמה לפלוני, כיוון שעל הנפקד להודיע לבעל על כך (וכשמודיע אין לה מיגו), כפי שמוכח מסוף הסעיף שמחזירים לנו"נ ובכל זאת אינה נאמנת אע"פ שאם מחזירים לה לכאורה יש לה מיגו, אלא ודאי כשמחזירים לה מודיעים לבעל ולכן אין לה מיגו. עיין בח"מ סקי"א שלדעת הרא"ש אינה נאמנת לומר שהם לגמרי שלה ובכל זאת נאמנת לומר שהם של פלוני, ולפי"ז לשיטתו אפשר לומר שגם הרמב"ם מודה שיכולה לומר שהם של פלוני.

ג. המרדכי הסתפק בכך.

ד. יחזיר לאשה: הח"מ חולק וגם הב"ש פקפק בכך.

ה. החזיר לבעל: ב"ש – לדעת הרמב"ם והשו"ע (סי' פה סע' ט,יב) הם בחזקת נכסי מילוג, ואילו לרמ"א במעות טמונים יכול לטעון שהם שלו לגמרי. לר' יונה, רשב"א והב"ש שם הם שלה לגמרי ואפי' בטמונים, ונראה שיחלקו כאן. הב"ש מסתפק אם לדמות לדין בחו"מ סי' נח ששליח שפרע ולא לקח שטר יכול המשלח לתובעו והשליח יתבע את המלווה. נ"ל לבארו שמסתפק בדעת הרמ"א אם בא לפטור רק במעות גלויים (ולרמב"ם אף בטמונים) שאז אין נפק"מ בנתינתו לבעל ולא גרם לה הפסד, או אף בטמונים שגרם לה הפסד. הח"מ סק"י מבין מהלשון "פטור" שמדובר דוקא בטמונים שגרם הפסד, שאז יש ממה לפוטרו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.