פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט סז לח

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:58, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט סז לח

סעיף לח[עריכה]

המוכר שטר חוב לחבירו ואחר כך עברה עליו שמיטה, אין הלוקח חוזר על המוכר, שהלוקח פשע מעצמו שלא עשה פרוזבול. ואם כבר עברה עליו שמיטה כשמכרו, טוענין ללוקח שהמוכר היה לו פרוזבול ואבד. ואם הודה המוכר שלא היה לו פרוזבול, אם אין לו נכסים אינו נאמןא, ואם יש לו נכסים, נאמן ונפטרב, והמוכר ישלם ללוקח (בעה"ת).

א. כשאין לו נכסים: הב"ח העמיד זאת במקרה שאין לו מיגו שיכל לטעון שמחל, כגון שמכר במעמד שלושתם, והו"ד בש"ך. הש"ך סיים שלפי מה שכתב בסי' סו,כט שגם במעמ"ש יכול למחול, נאמן כאן בכל מקרה. אולם צ"ע כי הש"ך הכריע שם שאינו יכול למחול, ונראה ליישב בדוחק שכוונתו כאן לומר "לפי הדעות שכתבתי בסי' סו".

המקור לעצם הדין, שאינו נאמן כשאין לו נכסים, הוא מכתובות יט,א, שמלווה שחב לאחרים אינו רשאי לומר שהשטר בו הלווה הוא שטר אמנה.

ב. כשיש לו נכסים: בעה"ת,שו"ע: נאמן. לפי העמדת הב"ח – למרות שמכרו במעמ"ש.

ש"ך: אינו נאמן (אם מכרו במעמ"ש), כיוון שהשטר כבר לא שלו, וא"כ הוא כבר לא בעל דבר פה, ולאו כל כמיניה לחוב ללוקח. והוסיף שכן נראה מהרשב"א שכתב כעי"ז בסי' קכו לגבי המוכר חוב במעמ"ש וטוען שהיתה טעות ובאמת הלווה פטור, ואף לרא"ש שם הסובר שלמרות שאין מיגו על הדיינים לכפות על מידת סדום ולהאמינו משום שאין לו כל רווח בכך וגם הלוקח לא מפסיד ואין סיבה לחשוד שהמוכר משקר, מ"מ אצלנו יש הפסד ללוקח שמקבל רק הדמים ששילם כדין מקח טעות ולא את כל שווי השטר כדין מוחל. לכאורה דברי הש"ך סותרים לדבריו בסימן סו,טו[1], ונראה ליישב שהש"ך כתב כאן דבריו אליבא דבעה"ת שמשמע מדבריו שמשלם ללוקח רק כדין מקח טעות (כפי שדייק הש"ך), אך אכן דעת הש"ך עצמו שעליו לשלם את שווי השטר ואכן יהא נאמן במיגו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. דבריו הובאו בסיכום על סע' יא. שם נקט שנאמן מוכר לטעון שנפרע קודם המכירה במיגו דמחילה, ואע"פ שבמקח טעות משלם פחות מ"מ כלפי הלווה יהא נאמן, ואכן לקונה יצטרך לשלם את שווי השטר ולא רק כדין מקח טעות.