פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר כו א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר כו א

סעיף א - ביאה בלי קידושין

טור: הבא על אשה לשם זנות בלי קידושין לוקה, והיא זונה האמורה בתורה. אפילו אם בא עליה לשם אישות, אם אין שני עדים אינה אשתו וכופין אותו להוציאה.

⤶ מדוע הטור קורא לאשה שבאו עליה בלא קידושין זונה? הרי בגמרא במסכת יבמות יבמות סא ב נחלקו רבי אליעזר, רבי עקיבא וחכמים מהי זונה, אמנם ר"א סובר שפנוי הבא על פנויה שלא לשם אישות עשאה זונה, אך הלכה כחכמים שרק משוחררת, גיורת והנבעלת לפסול לה נחשבות זונה?

◄ ב"י: אין כוונת הטור שהאשה פסולה לכהן, אלא שבתורה מצינו שלאשה כזאת קוראים בשם זונה, במעשה תמר. (דרכי משה: אינו נראה, כי אם לאשה שכזאת דין זונה, למה דנו את תמר לשריפה?)

◄ רבינו יחיאל (בדרכ"מ): גם חכמים מודים שפנויה המופקרת באופן קבוע, הויא זונה ואסורה לכהן. (דרכי משה: אינו נראה, כי אם זאת הייתה כוונת הטור היה עליו להביא דין זה בסימן ז, בדין מופקרת)

◄ דרכי משה: כוונת הטור היא שזונה האמורה בתורה היא דווקא באופן כזה, שבא עליה בדרך זנות ולא בתורת אישות.

◄ ב"ח, מגיד משנה וסמ"ג: אמנם אינה נפסלת לכהן, אך גם חכמים מודים שיש כאן לאו.

◄ ראב"ד: המייחדת עצמה לאיש אחד, אין איסור בדבר והיא פילגש המוזכרת בתורה .

↵ ח"מ: גם לראב"ד, ביאת פנויה אסורה מדרבנן.

⦿ נישואים אזרחיים

הגמרא במסכת גיטין גיטין פא ב: המקדש את אשתו ולנה עמו בפונדקי צריכה גט שני (דעת בית הלל). טעם הדבר הוא חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ולשם קידושין בעל. מקצת מהגאונים סוברים שכל פנויה שנבעלה בפני עדים צריכה גט, אך הרמב"ם, הרא"ש ושאר הראשונים סוברים שהחזקה נכונה רק באשתו או בגרושתו.

ריב"ש, תרומת הדשן, שו"ע (בסימן קמט, ו) ורמ"א: גויים או מומרים שהיו נשואים לפי חוקי הגויים, אינם נחשבים נשואים ויוצאת בלי גט (ואפילו הגאונים יסכימו לכך, כי כשנישאו בחוקות הגויים כאילו אמרו שאינם רוצים לקדש כדת משה וישראל. בנוסף, כשבא עליה בנידתה מגלה שאינו חושש לאיסור פנויה, וממילא אין חזקה שאין בעילתו בעילת זנות).

⤶ ח"מ וב"ש: באנוס שנשא אנוסה לפי חוקות הגויים, ובצנעה הם מקפידים לשמור על דת יהודית, גם תרומת הדשן מודה שאינה יוצאת בלי גט.

⤶ מקנה (בפת"ש): זוג גויים שהתגייר והמשיך לדור ביחד או אפילו אם רק התייחדו, צריכה ממנו גט.

סעיף א[עריכה]

אין האשה נחשבת אשת איש אלא על ידי קדושין שנתקדשה כראוי, אבל אם בא עליה דרך זנות, שלא לשם קדושין, אינו כלום (רמב"ם). ואפילו בא עליה לשם אישות בינו לבינה^א, אינה נחשבת כאשתו (טור), ואפילו אם ייחדה לו, אלא אדרבא כופין אותו להוציאה מביתו (שו"ת רא"ש). הגה: דבודאי בושה היא מלטבול, ובא עליה בנדתה (טור). אבל אם מייחד אליו אשה וטובלת אליו, יש אומרים שמותר והוא פלגש האמורה בתורה (הראב"ד וקצת מפרשים). וי"א שאסור, ולוקין על זה משום לא תהיה קדשה (הרמב"ם והרא"ש והטור). עכו"ם שנשא עכו"ם, וכן מומר^ב שנשא מומרת לעבודת כוכבים בנימוסיהן, ונתגיירו אח"כ, אין כאן חשש קידושין כלל ומותרת לצאת ממנו בלא גט, אע"פ ששהה עמה כמה שנים אינו אלא כזנות בעלמא (ריב"ש סימן ו' ובת"ה סימן ר"ט) וע"ל סימן קמ"ט סעיף ו'.

קדשה: רמב"ם: הבא על אשה ללא קידושין לשם זנות נחשבת זונה ועוברים על "לא תהיה קדשה". הב"י מקשה מיבמות סא,ב ששם לגבי פסול זונה לכהונה לא קי"ל כר"א שהבא על פנויה שלא לשם אישות עשאה זונה, ומתרץ שאינה נחשבת זונה לענין כהונה אך נחשבת לענין "לא תהיה קדשה".

ראב"ד: לדעת הרמב"ם גם בפילגש לוקה.

שו"ת רמב"ן: גם לדעת הרמב"ם פילגש מותרת. דוקא בבועל לשם זנות אסר משא"כ במייחד אותה לעצמו. הרמב"ם כותב שמותר למלך לקחת פילגשים, ובגירסא שלפנינו כתוב שלהדיוט אסור אך הרמב"ן לא גרס זאת. עוד מבאר הרמב"ן שאין איסור מטעם "כלה בלא ברכה אסורה כנידה" משום שזה דוקא כשרוצה לשאת אותה לגמרי.

גירסתנו ברמב"ם: הדיוט אסור בפילגש. ח"מ,ב"ש – אך אינו לוקה, ודוקא באינה מיוחדת לו לוקה משום קדשה.

ראב"ד,שו"ת רמב"ן: רק המזומנת ומופקרת לכל נקראת זונה אך המייחדת עצמה לאיש אחד זוהי הפילגש שבתורה. הרמב"ן כותב שאינה אסורה אפילו מדרבנן, ואילו הח"מ כתב שגם לשיטת הראב"ד אסור מדרבנן מתקנת איסור יחוד עם פנויה. מהב"ש נראה בפשטות כרמב"ן^[1].

שו"ת רא"ש: המתייחד עם פנויה המשרתת בביתו בי"ד כופים להוציאה לפי שידוע שבושה לטבול ונמצא בועל נידה.

ד"מ: דייק מהרא"ש שסובר כרמב"ם שפילגש אסורה.

ח"מ,ב"ש: דייקו להפך שמותרת. שהרי כתב שכופים להוציאה בגלל איסור נידה ולא בגלל איסור פילגש.

רמ"א: הביא גם את שיטת הראב"ד המתיר וגם את שיטת הרמב"ם שלוקה. השו"ע סתם שאינה מקודשת ולא התייחס לשאלה אם נחשבת קדשה. ח"מ,ב"ש – לדעת הרמב"ם אף אם אסור אינו לוקה. כאמור, לשיטת הח"מ לפי הראב"ד מ"מ אסורה מדרבנן ואילו לפי הרמב"ן מותרת, וכן משמע בפשטות מהב"ש.

א. בינו לבינה: ב"י: אך אם בא עליה בפני עדים לשם אישות מתקדשת בכך.

ב"ש: וכן אם גלוי לכל שנשאה לשם אישות נחשב כאילו היו עדים בעת הביאה.

ב. מומר: ח"מ,ב"ש – דוקא במומר מרצון שנח לו בהפקר ולכן לא אומרים שלא רצה שתהיה בעילתו בזנות, אולם באנוסים הממשיכים לשמור את הדת בצינעא אין להקל.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]