פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר לט א

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־12:48, 19 במאי 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Updated article link)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר לט א

סעיף א[עריכה]

המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצא עליה אחד מג' נדרים אלו שדרך בני אדם להקפיד עליהם: שלא תאכל בשר, או שלא תשתה יין, או שלא תתקשט במיני צבעונים, אינה מקודשת (כתובות עב,ב). (ואינה צריכה גט) (טור). וה"ה לנדרים שבינו לבינה דהוו בכלל נדרים שדרך בני אדם להקפיד עליהם (ר"ן). נמצא עליה נדר חוץ מאלו, אע"פ שהוא אומר: מקפיד אני על זה הרי זו מקודשת (רא"ש). ואם אמר לה: ע"מ שאין עליך כל נדר, אפילו נמצא שנדרה שלא תאכל חרובין, אינה מקודשת (ירושלמי). ויש מי שאומר שחוששין שמא תלך אצל חכם ויתיר להא (מחל' בירושלמי;רי"ו) (ולכן אסורה להנשא בלא גט).

נדרים שדרך להקפיד עליהם:

כתובות עב,ב: משנה: המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים, ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת. גמרא: באלו נדרים אמרו: שלא תאכל בשר, ושלא תשתה יין, ושלא תתקשט בבגדי צבעונים.

רי"ף,רמב"ם,רא"ש,שו"ע: דוקא בשלושה אלו שיש בהם עינוי נפש גדול ולא בכל עינוי נפש. ר"ן,שו"ע – וכן בנדרים שבינו לבינה.

י"א הו"ד בר"ן: בכל דבר שיש בו עינוי נפש. בדף ע,א נאמר שהמדיר את אשתו מאחד ממיני הפירות למ"ד היא נתנה אצבע לא יתן כתובה משום שיש בכך עינוי נפש ויכול לומר שאינו חפץ באשה נדרנית. הר"ן דוחה שדוקא כשנדרה תחתיו אומרים כך על כל דבר שיש בו עינוי נפש.

א. חשש שתלך לחכם: ירושלמי: הביא מחלוקת אם חוששים שתלך לחכם.

רשב"א,ר"ן: לא חוששים.

רי"ו,שו"ע: חוששים[1]. רי"ו העמיד דברי הירושלמי דוקא כשעוד לא נודע לבעל, כדי שלא יסתור לדברי התוס' שלאחר ידיעתו לא מועיל שיתיר חכם. וכך צריך להעמיד גם בדברי השו"ע שהרי בסע' הבא פסק כתוס'.

ח"מ: הקשה מפסק השו"ע בסי' קמג שכל תנאי שבידה והוא בשב ואל תעשה לא חוששים שתקום ותעבור עליו, וכתב שטוב להגיה ולהעביר משפט זה לסעיף הבא לגבי נדר שהותר לאחר ידיעת הבעל, וה"יש מי שאומר" זוהי דעת הרשב"א והר"ן החלוקים על התוס' וסוברים שמקודשת.

ב"ש: יישב שכאן יש לחשוש שלא תרצה שיהא הנדר עליה כל חייה, ולכן תלך להתירו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. משמע לי מהח"מ והב"ש שכך השו"ע פוסק, ולפי"ז יש להתייחס למשפט "ויש מי שאומר" כמשפט חדש ולא כסתם ויש מי שאומר.