פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר צה א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א[עריכה]
מאחר שהיורשים חייבים במזונות האלמנה, מעשה ידיה שלהם (משנה כתובות צה,ב). ואם היורשים אומרים לה: טלי מעשה ידיך למזונותיך, אין שומעין להם (רמב"ם). אבל אם היא אומרת כן, שומעין לה (ירושלמי,ר"ן).
מעשה ידי אלמנה: הגמ' בכתובות צה,ב מסתפקת אם יש לגרוס במשנה "אלמנה ניזונת" או שמא "אלמנה הניזונת", וביארו התוס' והרא"ש שאם גורסים "הניזונת" מדובר גם על אנשי יהודה ששם נהגו שביד היתומים לתת לה כתובתה ולהפסיק לזונה, אך אם גורסים "ניזונת" מדובר דוקא על אנשי גליל שחייבים לזונה, אך ביהודה מכיוון שאין זה חיוב מוחלט לזונה אלא יכולים להיפטר ממנו אין היורשים זוכים במעשה ידיה. לכן פסקו הב"ח והב"ש, שבמקום שיש תקנה שיכולים לסלקה בכתובה כאנשי יהודה, אינם זוכים במעשה ידיה, ואילו הח"מ כתב שהוא מסופק בכך, שהרי לדעת הרז"ה הגמ' לא הכריעה, וא"כ אינה יכולה מספק להוציא מהם מזונות בלי לתת להם מעשה ידיה, ועוד שלפי פירוש הרי"ף והגאונים בסוגיא בכל מקום זוכים במעשה ידיה והגמ' הסתפקה בדבר אחר. הב"ש כתב שהרז"ה הוא דעת יחיד ולשאר הפוסקים הגמ' הכריעה שהגירסא היא "ניזונת", וכן נראה שלמסקנת הסוגיא גם הרי"ף יודה שביהודה אינם זוכים במעשה ידיה.
הכניסה שפחות: ח"מ,ב"ש – דין אלמנה עם היורשים כדין אשה עם בעלה שנפטרת ממעשה ידיה לפי מספר השפחות שמכניסה.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.