פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר צח א

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־13:00, 19 במאי 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Updated article link)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר צח א

סעיף א[עריכה]

אם פטרה הבעל משבועה, גובה כתובתה בלא שבועה. וכפי לשון הפיטור היא נפטרת. כיצד, כתב: נדר ושבועה אין לי עליך, אינו יכול להשביעה (משנה כתובות פו,ב) שום שבועהא (רא"ש, דלא כראב"ד), אבל משביע את יורשיה, אם גירשה ומתה יורשיה נשבעים שבועת היורשים, ואת הבאים ברשותה, כגון אם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה ומתה, והלקוחות תובעים כתובתה, נשבעים: שלא פקדתנו (משנה פו,ב). ואם היא עדיין קיימת, לא יגבו הלקוחות אלא אם כן תשבע היא שלא נפרעהב (רא"ש). הגה: וע"ל סימן ק"ה. פטר אשתו בשעת מיתתו מן השבועה, נוטלת כתובתה בלא שבועהג. אבל אם ראו אותה אחר כך שמפסידה הנכסים, צריכה לישבע ד(מרדכי סוף הכותב). ואם יש עדים שהפסידה או נתנה לאחרים, או שהיא מודה, צריכה לשלם ואינה נאמנת לומר שבעלה צוה לה כך (תשובת הרא"ש כלל נ'). אבל אם עשאה נאמן בפירוש על כל דבר כשני עדים, נאמנת (סברת הרב).

א. אינו יכול להשביעה: רא"ש,שו"ע: שום שבועה. הרא"ש הסתפק לגבי נשבעת שלא בפניו, שמא לא יועיל הפטור לפי שמעיזה פניה ומן הדין אין גובין שלא בפני בע"ח ורק משום חינא הקלו, אך הסיק שיראה שאף לכך מועיל הפטור.

ראב"ד: כשעד אחד מעיד כנגדה שנפרעה יכול להשביעה.

ב. תישבע היא: משמע מהרא"ש והשו"ע שצריכה להישבע אף במקרה שפטרה, ותמהו הב"ח והח"מ מה הסברא לומר שכשמכרה שוב לא מועיל הפטור אפילו לה עצמה, והב"ש תירץ שכמו שבמקרה שהוא מכר לאחרים הואיל ויצא מרשותו היא חייבת להישבע ולא מועיל לה הפטור, כך כשהיא מכרה לאחרים לא מועיל לה הפטור.

ג. בשעת מיתתו: המרדכי מנמק שכשפוטרה בשעת מיתתו הוי כנותן לה במתנה, ולכן מועיל אף כנגד היורשים, ואפילו אם לא פירש שפוטרה גם כנגדם.

ד. הפסידה הנכסים: מדוע אינה נאמנת לטעון שבעלה אמר לה להפסידם במיגו דהוי שלה? הח"מ תירץ שבגלל שיכלו למחות קודם שהפסידה הנכסים, ואז היו זוכים בדין, אין לה להזיק אותם, ואילו הב"ש תירץ שהוי מיגו במקום עדים.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.