חלק אלוה ממעל - ביטוי שמקורו בספר איוב פרק לא פסוק ב: "וּמֶה חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל וְנַחֲלַת שַׁדַּי מִמְּרֹמִים". שימוש רווח בביטוי זה שהאדם, או לעתים יותר בפירוט, שיהודי, הוא חלקו של ה'. במשמעות: האדם, היהודי, הוא חלקו ונחלתו של ה' בעולם שברא. האדם הוא נחלתו של ה' בעולמו. עם זאת, הביטוי בהקשרו בפסוק אינו נראה בפשוטם של דברים כמכוון למשמעות זו.

הביטוי בהקשרו בפסוק

(א) בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה: (ב) וּמֶה חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל וְנַחֲלַת שַׁדַּי מִמְּרֹמִים: (ג) הֲלֹא אֵיד לְעַוָּל וְנֶכֶר לְפֹעֲלֵי אָוֶן: (ד) הֲלֹא הוּא יִרְאֶה דְרָכָי וְכָל צְעָדַי יִסְפּוֹר: (ה) אִם הָלַכְתִּי עִם שָׁוְא וַתַּחַשׁ עַל מִרְמָה רַגְלִי: (ו) יִשְׁקְלֵנִי בְמֹאזְנֵי צֶדֶק וְיֵדַע אֱלוֹהַּ תֻּמָּתִי:

משמעות הפסוק הוא - איוב שואל בעבור מה הגיעו לו ייסוריו הקשים, הלא הוא נזהר מלעשות כל עוול שהוא. איוב אומר שהוא נזהר שלא להסתכל באשה נשואה, ואף בבתולה אינו מרבה להתבונן. ומדוע באים לו ייסורים קשים אלה שבאו עליו.

פירוש הפסוק לפי כמה מפרשים:

רש"י: "ומה חלק וגו' - שגמלני כך". כלומר: אני נזהר ללכת בדרך הישרה לפני ה', ומה החלק והנחלה שהנחיל לי ה' ממרומים על מעשי?!

ובדומה לזה כתב המלבי"ם: "ומה החלק - שנתן לי בעבור זה אלוה ממעל - הזה שכרי?!, ומה הנחלה שהנחיל לי שדי במרומים - במות בני וכריתת בני ביתי?!"

בדומה לכך מפורש גם באבן עזרא, ובמצודת דוד.