לב בית דין מתנה

לב בית דין מתנה הוא כלל הלכתי הקובע כי בכוחם של בית דין להפקיע במידת הצורך קדושת הגוף מחפצים שהוקדשו על מנת שיוכלו להשתמש בהם לצרכי חול. מקור הדין הוא מדיני הקורבנות, ובימינו הוא תקף בעיקר לעניין חפצי קדושה שהוקדשו לבית הכנסת.

מקור

הגמרא ברכות יא א קובעת שבמידה ולא השתמשו בחלק מקורבנות הציבור שהוקדשו לאותה השנה, ניתן למכור אותם ולהשתמש בכסף המכירה. חכמים מסבירים כי על אף שהקורבנות קדושים בקדושת הגוף, וממילא לא ניתן למוכרם, לב בית דין מתנה עליהם שבמידה ולא יהיה בהם צורך לבסוף, לא יוקדשו בקדושת הגוף. מאידך, רבי שמעון חולק על דין זה וסובר שאין בכוח התניית בית דין לבטל קדושת הגוף אלא רק קדושת דמים שבועות י ב. מקומות נוספים בהם מובא שימוש בדין זה הם בפדיון מותר הקטורת שקלים י א, פדיון שעירי חטאת זבחים ו ב, פדיון קדשי בדק הבית כתובות קו ב ועוד.

תנאי מפורש

הריטב"א מדייק מהמילה "לב" - שאין צורך בתנאי מפורש, אלא מדובר ב"דברים בלב כל אדם והוו דברים". מאידך, תנאי שאינו מפורש אינו יכול להועיל במקרה שאינו שכיח. הגמרא בשבועות קובעת שקורבנות שאבדו והפרישו אחרים במקומם, ולבסוף נמצאו הקורבנות הראשונים, לא מועילה התניית בית דין משום שמדובר במקרה שאינו שכיח, והבהמות ירעו עד שיסתאבו.

גדר ההתנייה

תוספות כתובות כו ב מסבירים כי התניית בית דין מועילה לביטול ההקדשה משום שכל המקדיש, עושה זאת על פי דעתם ויודע שבכוחם לבטל הקדשתו. מאידך, המאירי (שבועות י: ד"ה כבר) כתב שדין התניית בית דין הוא משום שכוח בית דין יפה. מדבריו, ניתן להבין שבית דין יכולים להפקיע את הממון מכוח הפקר בית דין הפקר וכך לבטל את ההקדשה.

תרומת ציבור ותרומת יחיד

הרמב"ם הלכות פסולי המוקדשין יב ו פסק שדין לב בית דין מתנה שייך רק בהקדש של ציבור ואינו חל בנדבת יחיד. המשנה למלך No result מפרש דין זה בכך שרק נדבת ציבור תלויה בדעת בית דין, ואילו הנודב נדבת יחיד אינו תולה בדעתו בבית דין. מאידך, המהרש"ם חלק ג קב פסק שגם נדבת יחיד כלולה בכוח התניית לב בית דין.

הפקעה למפרע או מכאן ולהבא

החזון איש ‏^[1] חקר האם דין לב בית דין מתנה מפקיע את הקדושה מרגע ההפקעה ואילך, או שמפקיע אותה מלכתחילה כך שנחשב כאילו לא הוקדש מעולם. למסקנה, כתב החזו"א שהקדושה פוקעת מכאן ואילך והוכיח כן מדין הקטורת שצריך שתהיה בקדושה מתחילתה. מצד שני, הקהילות יעקב ‏^[2] הוכיח מראשונים רבים שההפקעה חלה למפרע.