כהן אסור לישא גרושה. מקור האיסור בספר ויקרא פרק כא, ז: "אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדשׁ הוּא לֵאלֹהָיו".

טעם המצוה[עריכה]

התורה מנמקת איסור זה "...כִּי קָדשׁ הוּא לֵאלֹהָיו". בביאור נימוק זה נאמרו כמה הסברים במפרשים ובדברי הראשונים בספרי טעמי המצוות:

• ספורנו עה"ת ספר ויקרא פרק כא פסוק ז - כי קדוש הוא לאלהיו. כל זרע הכהונה שהוא בעל בעמיו הוא מקודש לאלהיו ואם ישא את אלה הנשים יחלל את כבודו וזרעו שלא יהיה ראוי לאותה הקדושה.
• ספר אהבת יהונתן על ויקרא פרק כא פסוק ז - אשה זונה וחללה לא יקחו וגו'. (אבל) אומר גרושה מאישה כי לא מיבעי גרושה על פי ב"ד שנמצא בה דבר ערוה פשיטא דאין לכהן ללקחה אבל אם היא גרושה רק מאישה שלא מצאה חן בעיניו מ"מ לא יקחו והנה ידוע שראוי לכהן להיות שלם והשרוי בלא אשה פלג גופא הוא כי היא עצם מעצמיו ואמרו שר' יוסי הגלילי זן את אשתו הגרושה באמרו מבשרך אל תתעלם הורה לנו כי אעפ"י שנתגרשה ממנו מ"מ נשארת בשר מבשרו וא"כ בלקחה כהן אין כאן גוף שלם עדיין כי היא בשר אחר' וא"כ יש כאן תערובות במטה ולכהן ראוי להיות שיהיה בכל דבר בשלימות בגדר קדושה וזה דייק הפסוק גרושה מאישה שאעפ"י שהיא רק גרושה מאישה שלא היתה לו עוד לאשה אבל עדיין נשארת בשר מבשרו ולכך אין כהן ראוי ללקחה.
• העמק דבר על ויקרא פרק כא פסוק ז - (ז) כי קדוש הוא לאלהיו. ע"כ ראוי שיהיה לו אשה כשרה ולא יסיחו אודותה לרע.