פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמד כ
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כ – הספד חכם, אלוף וגאון[עריכה]
כתב הטור ע"פ הרמב"ן: "ואם חכם הוא סופדין אותו עוד יום אחד[1] בתוך ימי האבל. ולזמן ישיבה סופדין אותו כל ישראל הקרובים והרחוקים לפי כבודו בחודש אדר ואלול[2]. וליום שלישי[3] ושביעי עולים לבית הקברות, ומבקרים אותו ליום שלושים".
וכתב השו"ע ע"פ רבנו האי ורמב"ן: "חכם ואלוף וגאון, מכניסין אותו לבית המדרש, ומניחין המטה במקום שהיה דורש, וסופדין אותו שם; וכשמוציאים המטה, סופדים אותו עד בית הקברות, וביום ה-ז' עולים לבית הקברות ומבקרין אותו, וכן ביום שלשים ותכלית י"ב חדש, מבקרין ומשכיבין אותו".
כתב הכל-בו (סי' קיב דף פו ע"א, הובא בב"י) שנהגו בנרבונא שביום שביעי האבל הולך מבית הכנסת לקבר, חוץ ממקרה שחל יום השביעי בראש חודש או שהמת הוא קטן.
כתב בעל הלכות (הובא בכל-בו סי' קיב דף פח ע"ב, הובא בב"י) שאין מעוררים הספד אחר י"ב חודש, שאחר י"ב חודש הנשמה עולה ואינה יורדת.
כתב הט"ז (ס"ק ה) בשם הרמב"ן, שאם הגיע שמועה על מות אדם אחר י"ב חודש - פטורים מלהספיד אותו.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים