פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמט ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד – המרבה בכלים שזורק על המת[עריכה]
מסכת שמחות פרק ט הלכה כג[עריכה]
כל המציל כלים מן המת הרי זה גוזל את המת, יש שמציל ויש שאינו מציל, אם עד שלא הגיע לארון מציל, ואם משהגיע לארון אינו מציל. אבל מלמדין את האדם שלא יהא חבלן, והלא אמרו כל המרבה כלים על המת הרי זה עובר משום בל תשחית דברי רבי מאיר. רבי אלעזר בן רבי צדוק אומר: מנוולו. רשב"ג אומר: מרבה עליו רימה. רבי נתן אומר: היא כסותו שיורדת עמו לשאול, היא באה עמו לעתיד לבוא, שנאמר: "תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש".
וכ"פ השו"ע: "כל המרבה כלים על המת, הרי זה עובר משום בל תשחית".
נעלי המת[עריכה]
כתב ספר חסידים (סימן תנד): "ניתנו לו מנעלים של מת ורצה לתת אותם לעני, אמרו לו: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח), אלא תמכרם לנכרי, שלא יבא לידי סכנה שום יהודי[1], ויתן המעות לעני".
- האם מותר להשתמש בנעליים של המת אחר שנפטר:
- צרור החיים (לרב מרדכי אליהו, פרק יח שאלה רחצ) – "מותר לקחת חפצים ובגדים של הנפטר ולהשתמש בהם גם בתוך השבעה, פרט לנעליים שנוהגים לקרוע ולזרוק, גם אם הנפטר לא נעל אותן עדיין".
- זבחי צדק (סי' קי ס"ק פו) – המנהג לזרוק את כל הנעליים חוץ מחדשות שלא נעלם כלל.
- שו"ת עשה לך רב[2] (ח"א סי' מח-מט) - "אם לא היה חולה במחלה מתדבקת, ואדם זה אינו חושש מכך - מותר לנעול אותם".[3]
- גשר החיים (ח"א עמ' נח) – נעליים שהמת נעל בשעת מותו - אין לנעול, אך נעליים אחרות של המת – מותר.
- חזו"ע (אבלות ח"א "דיני הנאה מהמת ותשמישיו" סע' ח) – "אע"פ שבספר חסידים כתב שיש להקפיד שלא ללבוש נעליים של מת... אין להחמיר אלא בנעליים שהיה לבוש בהם בחוליו אשר מת בו, מה שאין כן נעליים שלא לבשם כלל אלא בעת שהיה בריא, וכל שכן נעליים חדשות".[4]
- הרב רצאבי (סי' קעט הלכה יא) – מנהג תימן להתיר אפילו במנעלים שהיו על המת בזמן המיתה.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
בשו"ת עצי הלבנון (לרב יהודה לייב צירלסון (נולד בשנת ה'תר"ך, 1859 – ונפטר בשנת ה'תש"א, 1941) כיהן כרב הראשי של חבל בסרביה ושל העיר קישינב, ושימש כחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, שו"ת סי' מו) כתב שנראה לו שיש טעות סופר בדבריו של הספר חסידים וצ"ל מנעלים של מתה, וכוונתו של ספר חסידים למה שנכתב בגמרא בחולין (צד ע"א): "ת"ר: לא ימכור אדם לחבירו סנדל של {חיה} מתה בכלל של חיה שחוטה, מפני ב' דברים; אחד - מפני שמתעהו, ואחד - מפני הסכנה". וכעין זה כתב גשר החיים (ח"א עמ' נח) בשם הרב צבי פסח פרנק.
- ↑ שו"ת עשה לך רב נכתב ע"י הרב חיים דוד ב"ר משה הלוי נולד בירושלים בשנת ה'תרפ"ד (1924) למשפחה יוצאת טורקיה. למד בישיבת פורת יוסף (בין חבריו ללימודים היו הרב עובדיה יוסף זצ"ל והרב בן ציון אבא שאול זצ"ל). לאחר מלחמת השחרור בה שימש כלוחם, מונה כרבן של כמה שכונות בירושלים והיה למזכירו של הרב עוזיאל, ובשנת ה'תשי"א (1951) מונה לרב העיר ראשון לציון. בשנת ה'תשל"ג (1973) נבחר לרבה של ת"א, במקומו של חברו הרב עובדיה יוסף שנבחר לרב הראשי והראשון לציון. נפטר בשנת ה'תשנ"ח (1998).
- ↑ ובטעם הסכנה שיש בכך לדעת ספר חסידים ביאר בשו"ת עשה לך רב (חלק א סימנים מח-מט): "לי נראה להסביר בדרך אפשרית, כי כל בגדי המת אף אם היה חולה במחלה מתדבקת, ואף אם הזיע בהם בשעת חוליו, ונספגו מזיעתו, הרי שניתן לכבסם היטב, משא"כ בנעליו שהעור עלול הוא לספוג מזיעתו בתקופת מחלתו ואין כל אפשרות לכבס העור במים, אולי שזה טעם האיסור".
- ↑ והרחיב עוד בעניין בשו"ת יביע אומר חלק ג יו"ד סי' ה.