פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שנג ז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ז – מת שאבריו מפורקים[עריכה]
מסכת שמחות פרק יב הלכה יג[עריכה]
אין מוציאין את המת במטה אלא אם כן היה ראשו ורובו קיים, רבי יהודה אומר: השדרה והגולגולת הן הן רובו.
וכתב הטור: "אין מוציאין המת במטה אא"כ היה ראשו ורובו קיים. רבי יהודה אומר: השדרה והגלגולת הן רובו".
וכתב הב"י (סי' שסד על סע' ג) על דברי הטור (במחלוקת דומה בין ת"ק לר' יהודה בעניין ההגדרה של מת מצווה): "ונראה דמשמע לרבינו דרבי יהודה לפרושי דברי תנא קמא ולא לאיפלוגי אתי".[1]
אך השו"ע כתב: "אין מוציאין מת במטה, אלא אם כן היה ראשו ורובו קיים", ולא הביא את דעת ר' יהודה. וכתב באר הגולה (ס"ק ט) שהשו"ע פסק כדעת ת"ק.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים[עריכה]
- ↑
אך הדרישה (סי' שסד ס"ק ה) כתב שאף לדעת הטור, ישנה מחלוקת בין ת"ק לר' יהודה, והטור פסק כדעת ר' יהודה, שאפילו כשאין רוב הגוף, אם יש שדרה וגולגולת המת נחשב כמת מצווה, וכן מוציאין אותו במיטה.