פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שעג א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א – טומאת כהן קטן[עריכה]
יבמות קיד ע"א[עריכה]
ת"ש: "אמור" "ואמרת" - להזהיר גדולים על הקטנים. מאי לאו דאמר להו לא תיטמו?! לא! דלא ליטמו להו בידים.
וכ"פ השו"ע: "כשם שהכהן מוזהר שלא לטמאות, כך מוזהרים הגדולים על הקטנים".
הפרשת בי"ד קטן מטומאה[עריכה]
שבת קכא ע"א[עריכה]
"קטן שבא לכבות - אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהן". שמעת מינה: קטן אוכל נבלות - בית דין מצווין עליו להפרישו? - אמר רבי יוחנן: בקטן העושה לדעת אביו {"בקטן שידע להבחין שהכבוי זה נוח לאביו, ועושה בשבילו" (רש"י)}.
- האם בי"ד מוזהרים להפריש קטן מלהיטמא: (דר"מ ס"ק א, הגהות והערות על הב"י ס"ק ב, ט"ז ס"ק א, ש"ך ס"ק א)
רמב"ם ומהר"י וייל – בי"ד מוזהרים לא לטמא כהנים קטנים בידיים, אך אינם מצווים להפרישם.
תוספות (שבת קכא. ד"ה שמע מינה) – קטן שלא הגיע לחינוך - אין בי"ד מוזהרים להפרישו, אך קטן שהגיע לחינוך - בי"ד מוזהרים להפרישו.
טור – בי"ד מוזהרים להפריש את הכהנים הקטנים מטומאה.
- הכרעה: כתב הרמ"א (כאן): "ודוקא לטמאותן בידים {מוזהרים הגדולים על הקטנים}, אבל אם הקטנים מטמאין מעצמן, עיין באו"ח סי' שמג".
- השו"ע בהלכות שבת (או"ח סי' שמג סע' א) פסק כדעת הרמב"ם וסיעתו: "קטן אוכל נבלות - אין בי"ד מצווין להפרישו".
- והרמ"א בהלכות שבת (שם) הביא את דעת התוספות ואת החולקים עליהם: "וי"א דכל זה בקטן דלא הגיע לחינוך, אבל הגיע לחינוך צריכים להפרישו. וי"א דלא שייך חינוך לבית דין, אלא לאב בלבד".
- המשנ"ב (סי' שמג ס"ק ז) כתב שיש לחלק בן המקרים:
- באיסורי דרבנן בכל קטן, ובאיסורי דאורייתא בקטן קודם גיל חינוך –
אביו מצווה להפרישו, ובי"ד מצווים שלא לטמאו.[עריכה]
- אך באיסורי דאורייתא בקטן שמעל גיל חינוך – כולם מצווים להפרישו.
סיכום דברי המשנ"ב[עריכה]
| קטן שלא הגיע לגיל חינוך | קטן שהגיע לגיל חינוך | |
|---|---|---|
| איסורי דאורייתא | אביו מצווה להפרישו, ובי"ד אסורים להעבירו בידיים | כולם מצווים להפרישו |
| איסורי דרבנן | אביו מצווה להפרישו, ובי"ד אסורים להעבירו בידיים |
תינוק כהן הישן באהל המת[עריכה]
כתבו הט"ז (ס"ק א) והש"ך (ס"ק א) ע"פ האגודה, שתינוק הישן באוהל המת, אין צריך להקיצו, אך מפני החינוך טוב להקיצו.
כהן קטן שמת לו קרוב[עריכה]
בשו"ת ושב הכהן (סי' נו, הובא בפת"ש ס"ק א) הסתפק האם מותר לקטן שהוא כהן להיטמא לקרוביו. מצד אחד טומאת כהן לקרוביו נלמד (ע"פ הרמב"ם) מדיני אבלות על קרוביו, וכיוון שקטן אינו חייב באבלות, לכן יהיה אסור לו אף להיטמא לקרוביו. אך מצד שני כל חיוב האב להפריש את בנו מטומאה הוא כדי לחנכו כשיגדל, ובמקרה זה כשהקטן יגדל הוא לא יצטרך לפרוש כלל מקרוביו, ואולי בכה"ג יש מקום להתיר לו כבר מעתה להטמא. ונשאר בצ"ע.
ובספר חקקי לב (יו"ד סי' קמה, מובא בפנ"ב עמ' לב הערה כ) הקל לכהן קטן להיטמא לקרוביו, כמו שמותר לו ללבוש ציצית אף שעשויה מצמר ופשתים, ולא חוששים בזה משום איסור כלאיים אף שאינו חייב בציצית מדאורייתא.
אך לעומתו, בעל המנחת חינוך (מצווה רסד סוף ס"ק א) וגשה"ח (פ"ו אות י) פסקו שכהן קטן לא יטמא לקרוביו לכתחילה, שהרי הוא לא חייב להתאבל עליהם. אך אם הכהן נטמא, אביו לא חייב להפרישו מטעם מצוות חינוך.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים