פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שעג ז

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שעג ז

סעיף ז – טומאה על טומאתו[עריכה]

מסכת שמחות פרק ד הלכה י[עריכה]

היה עומד וקובר את מתו: עד שהוא עומד בתוך הקבר: מקבל מאחרים וקובר. פירש: הרי זה לא יטמא. נטמא בו ביום: רבי טרפון אומר: חייב. ור"ע אומר: פטור. נטמא לאחר אותו יום - הכל מודים שהוא חייב, מפני שהוא סותר יום אחד.

נזיר מב ע"ב[עריכה]

כהן שהיה לו מת מונח על כתיפו, והושיטו לו מתו ומת אחר ונגע בו {במת הנוסף} יכול יהא חייב {על המת הנוסף}? ת"ל "ולא יחלל" במי שאינו מחולל, יצא זה שהוא מחולל ועומד {כיוון שהכהן נוגע במת אחד, אף שנוגע במת נוסף - לא חייב על נגיעה בו}...

ותיקשי לך מתניתין דתנן: 'היה מיטמא למתים כל היום - אינו חייב אלא אחת? אמרו לו: "אל תטמא" "אל תטמא" - חייב על כל אחת ואחת'. ואמאי הא מיטמא וקאים, אלא קשיא אהדדי? - לא קשיא כאן בחיבורין {כשהכהן עדיין נוגע במת אחד - אינו חייב אם נטמא למת אחר} כאן שלא בחיבורין {כשהכהן כבר לא נוגע במת אחד - חייב על כל מת אחר שנוגע בו}.

• האם מותר לכהן בשעה שנטמא על מתו, להטמא גם למתים אחרים (והאם כהן יכול לקבור את מתו בבית קברות רגיל, כשעובר דרך קברים נוספים, או שצריך לקוברו בקצה בית הקברות): (ב"י, ב"ח סע' ז, ש"ך ס"ק יב)

• (רמב"ם^[1] (להבנת הב"ח)) – אסור לכהן כלל להיטמא למת אחר שאינו מתו (אף בשעה שנוגע במתו). שהדיון בגמרא הוא על החיוב מדאורייתא אך מדרבנן אסור לו כלל לגעת במת אחר (ולא פוסקים כברייתא בשמחות).

• רמב"ן, תוספות ורא"ש – הלכה כר' טרפון, שביום שכהן נטמא על קרובו, אם נטמא למת אחר - חייב. ולכן אין לכהן להיטמא למת אחר אחר שפירש ממתו, אך כשעוסק במתו - מותר. ולכן יש לכהנים לקבור את מתיהם בסוף בית הקברות, כדי שלא יטמאו בחזרתם מהקבורה.^[2]

• ר"ת – הלכה כר' עקיבא, שביום שכהן נטמא על קרובו, אם הוא נטמא גם למת אחר - פטור. ולכן מותר לכהן לקבור את מתו בבית קברות, ואף אם נבין בדעת ר' עקיבא שסובר שיש בכך איסור דרבנן, יש כלל שגדול כבוד הבריות שדוחה איסורי דרבנן.

  • הכרעה: השו"ע העתיק את לשון הרמב"ם: "אסור לכהן להתטמא למת, אפילו בעת שמיטמא לקרוביו. לפיכך כהן שמת לו מת, צריך ליזהר ולקברו בסוף בית הקברות, כדי שלא ליכנס לבית הקברות ולא יתטמא בקברות אחרים כשיקבור מתו". וביאר הש"ך, שלשו"ע, אסור לכהן להיטמא כלל למתים שאינם קרוביו, וכפי שהבין הב"ח בדעת הרמב"ם. וכ"פ הב"ח והלבוש (בעטרת זהב).
  • והרמ"א פסק כרמב"ן וסיעתו: "ודוקא לאחר שפירש ממתו, אבל בעוד שהוא עוסק במתו – מותר ליטמאות אף לאחרים".

מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים[עריכה]