פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שעח א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שעח א

סעיף א – איזוהי סעודת הבראה[עריכה]

מתי אסור לאבל לאכול משלו[עריכה]

מועד קטן כז ע"ב[עריכה]

אמר רב יהודה אמר רב: אבל יום ראשון אסור לאכול לחם משלו, מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל: "ולחם אנשים לא תאכל".

• מתי אסור לאבל לאכול משלו: (ב"י, גר"א ס"ק א, חזו"ע אבלות ח"א עמ' תפז)

• תוספות, (משמע מהרמב"ם (להבנת הב"י))^[1], שבולי הלקט (הלכות שמחות סי' כג) ורוקח (סי' שיג) – כל היום הראשון אסור לאבל לאכול משלו (ואפילו כמה סעודות), כפשט דברי הגמרא: "יום ראשון אסור לאכול לחם משלו".

• מאירי (מו"ק כז:), רא"ש והגמ"י בשם הסמ"ג – דווקא בסעודה הראשונה, אבל בסעודה השניה אפילו אם היא ביום הראשון - מותר.

  • הכרעה: השו"ע פסק כאשכול וסיעתו: "אבל אסור לאכול משלו בסעודה ראשונה. אבל בשניה מותר, אפילו ביום ראשון. ומצוה על שכניו שיאכילוהו משלהם, כדי שלא יאכל משלו". וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"א "דיני סעודת הבראה" סע' א, עמ' תפז).

• מה הטעם שמאכילים את האבל בסעודה הראשונה של היום הראשון לאבלותו: (ב"י, חזו"ע ח"א עמ' תצא)

• שאילתות, או"ז, רא"ש ורבינו ירוחם – "כי האבל דואג ונאנח על מתו, ואינו חושש לאכול כי רצונו למות".

• שבט יהודה – כיון שהיום הראשון הוא יום מר, יש חשש שיאכל וישתה לשוכרה כדי לפכח צערו.

• י"א (הובא בשבט יהודה) – שמזלו רעוע וחרב מונחת על צווארו, וכל מאכל שיש בביתו נחשב שרוח רעה שורה עליו.

  • הכרעה: החזו"ע דחה את הטעמים שהביא השבט יהודה, וכתב שהטעם הוא כדברי הרא"ש וסיעתו.

החלפת סעודות בין האבלים[עריכה]

מועד קטן כז ע"ב[עריכה]

רבה ורב יוסף מחלפי סעודתייהו להדדי.

• כתב השו"ע ע"פ הרא"ש והמהר"ם: "ויכול אחד להאכיל את חברו בימי אבלו, והוא יחזור גם כן ויאכילנו בימי אבלו, ובלבד שלא יתנו בתחילה". והוסיף הש"ך (ס"ק ב) שדין זה נכון: "אע"פ ששניהם אבלים".

• וכתב הט"ז (ס"ק א) ע"פ הרא"ש שאם שכניו לא האכילוהו - מותר לו לאכול משלו ע"י ההכרח, אבל אמרו חכמים שתבוא מארה לשכניו שהצריכו אותו לאכול משלו. וכ"כ ערוה"ש (סע' ב). וכ"פ החזו"ע (אבלות ח"א "דיני סעודת הבראה" סע' ג, עמ' תצא).

אלו מאכלים אסור לאבל לאכול משלו בסעודת ההבראה[עריכה]

• כתב ערוה"ש (סע' ב): "נראה דהעיקר הוא הלחם, כלשון הכתוב וכן לשון הגמרא שם "אסור לאכול לחם משלו" עיין שם. אבל תבשילין - יכול לאכול משלו, וכן המנהג שמביאין להאבל לחם וביצים בלבד".

• ושו"ת דברי שלום (יו"ד סי' קנב) כתב שבסעודת ההבראה אין לאבל אפילו לשתות משלו.

• אך החזו"ע (אבלות ח"א "דיני סעודת הבראה" סע' ב, עמ' תפח) חלק וכתב דעה אמצעית: "אע"פ שהאבל אסור לו לאכול סעודה ראשונה משלו – מותר לו לשתות קפה או תה משלו, אבל פירות או תבשיל, אע"פ שאינם בגדר "לחם" - אסור". (וכ"פ בשו"ת יביע אומר (ח"ב יו"ד סי' כה)).

שכח ואכל משלו לפני סעודת ההבראה[עריכה]

• כתב הנטעי גבריאל^[2] (הלכות אבלות חלק א פרק פג סעיף כז), שאם שכח או שלא ידע את הדין, ואכל סעודה ראשונה משלו – אין צריך להברותו.

יין בהבדלה[עריכה]

• כתב בספר שמירת שבת כהלכתה (ח"ב פרק סד הלכה כה) שאם נקבר מתו במוצאי שבת ובא להבדיל על היין - לכתחילה לא יבדיל משלו אלא משל אחרים, כמו שאינו אוכל סעודה ראשונה משלו.

• אך החזו"ע (אבלות ח"א "דיני סעודת הבראה" הע' ב, עמ' תצ) חלק והתיר לו להבדיל מהיין שלו, כיון שזו שתיית מצווה.

המנהג לאכול משל אחרים כל השבעה[עריכה]

• וכתב באר הגולה (הערה בסוף הסימן): "כתב רבנו ירוחם: שנהגו לאכול משל אחרים כל שבעה מפני עניי ישראל שאינם יכולים לעשות מלאכה, ולא יתביישו שאף לעשירים עושים כן. ע"כ. וכן ראיתי פה נוהגים מנהג קהל קדוש ספרדים יצ"ו".

סעיף ב – סעודת הבראה לאישה[עריכה]

מסכת שמחות פרק יא הלכה ב[עריכה]

מברין על האיש, ואין מברין על האשה, רבי יהודה אומר: אם יש לה בנים קטנים - מברין עמהן.

• האם גברים יכולים להברות אשה שיש לה ילדים קטנים: (ב"י, ב"ח סע' ג)

• מרדכי – יש מחלוקת בין ת"ק לר"י, האם מותר לאיש להברות אישה עם ילדים, והלכה כת"ק שאסור להברות. ולכן גברים לא מברים אותה.

• (טור (להבנת הב"י)) – אין מחלוקת בין ת"ק לר"י, והלכה כשניהם. ולכן גברים רשאים להברות אותה.

• (טור (להבנת הב"ח)) – יש מחלוקת בין ת"ק לר"י: האם יש מצווה להברות את האישה כשיש לה ילדים, והלכה כת"ק שאין חיוב בכך. ולכן כתב הטור שמותר לגברים להברות אותה.

  • הכרעה: השו"ע השמיט את החילוק בין אישה עם ילדים לאישה ללא ילדים, וביאר החזו"ע (אבלות ח"א עמ' תצג) שדעתו להחמיר כדעת המרדכי, שגברים לא יברו כלל נשים אפילו כשיש להן ילדים קטנים.^[3]

• כתב השו"ע ע"פ הרא"ש: "אישה שאירעה אבל - אין לאנשים להברותה; אבל נשים מברין {אותה}".

הבראת גברים ע"י אישה[עריכה]

• האם מותר לאישה להברות גברים: (חזו"ע אבלות ח"א "דיני סעודת הבראה" הערה ה' עמ' תצג)

• שולחן גבוה (ס"ק ה) – נשים אין מברות לאנשים.

• גשר החיים (עמ' רא) – נשים רשאיות להברות לאנשים, שמה שנאסר זה דווקא כשהמנחמים אוכלים יחד עם האבלים, אך היום שמניחים את האוכל והולכים ניתן להתיר.

  • הכרעה: שו"ת צי"א (חי"ז סי' צה אות א) והחזו"ע פסקו כדעת השולחן גבוה, שנשים לא יברו אנשים, שגם בזה שייך חשש להרגל עבירה.

הבראת אישה נשואה מאוכל של בעלה[עריכה]

• כתב השו"ע ע"פ הרא"ש (מו"ק פ"ג סע' פד), המרדכי (סוף מו"ק), הגמ"י (דפוס קושטנטינא פי"ג) ורי"ו (דף רלד ע"א): "ואשה נשואה שאירעה אבל - אינה יכולה לאכול סעודה ראשונה משל בעלה {"דכיון שחייב במזונותיה כמשלה דמי" (ש"ך ס"ק ג)}".

אכילת פועל סעודת הבראה משל בעל הבית[עריכה]

• כתב השו"ע: "וכן מי שיש לו סופר או שכיר, אם אוכל בשכרו ואירעו אבל - לא יאכל סעודה ראשונה משל בעל הבית. אבל מי שזן עני או יתום או לבנו ובתו, בלא תנאי, ואירעם אבל - יכולים לאכול סעודה ראשונה משל בעל הבית".

• וכתב החזו"ע (ח"א "דיני סעודת הבראה" סע' ה, עמ' תצג): "אב שאירעו אבל – מותר לבנו הסמוך על שולחנו לעשות לו סעודת הבראה משלו {משל הבן}. וכן בן הסמוך על שולחן אביו, ואירעו אבל – יכול לאכול סעודה ראשונה משל אביו". וכ"פ הצי"א (חי"ז סי' מה אות ב).

מתוך הספר שירת הים - לפרטים

הערות שוליים[עריכה]