אנציקלופדיה תלמודית:ציון קברות

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־14:31, 28 בינואר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added new Talmudit entry)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - חובת סימון קבר* או מת*, כדי שלא יהיו תקלה לנושאי טהרות ואוכלי תרומה.

שמו

ציון קברות, היינו סימון קברות[1], מלשון: ובנה אצלו ציון[2], וכמוהו: הציבי לך ציונים[3], מה הציון הלז[4].

מהותו

כל המוצא קבר* או מת* או דבר שמטמא באהל מן המת[5], חייב לציין עליו[6], לפרסם ולהראות מקומו[7], אם אין מקום הקבר ניכר למעלה[8], כדי שלא יהיה תקלה לאחרים[9]. ושלושה מיני תקלות נמנו בו בראשונים[10], וכתבו אחרונים שאין מחלוקת בדבר, וכל אחד מהראשונים נקט אחד ממיני התקלות[11]: א) להפריש מהם - עוברי דרכים[12] - נושאי טהרות[13], העוסקים בטהרות שהיו בארץ ישראל[14], שיוכלו לעשות טהרות היכן שלא ציינו[15], שלא יפסידו טהרותיהם[16]. ב) שלא ילכו אוכלי תרומה[17] לשם[18], והולכי דרכים[19] המביאים תרומה[20], שלא יהיו העוברים מטמאים פירותיהם בו, בדבר שמטמא באוהל[21]. ג) שיזהרו מהם הכהנים[22], האסורים להיטמא למת[23].

דין זה נוהג אף בזמן הזה, משום טומאת הכהנים[24].

על ט"ו אדר* שיוצאים בו שליחי בית-דין* לציין על הקברות, ע"ע אדר*[25]. על חול-המועד* שיוצאים בו שליחי בית-דין* לציין על הקברות, ע"ע חול המועד[26]. על הטעם שיוצאים לציין הקברים בחול המועד פסח*, אף על פי שכבר יצאו בט"ו אדר, ע"ע הנ"ל[27].

הלימוד מהכתוב

מספר רב של לימודים נאמרו בידי האמוראים לחיוב ציון קברות:

א) נאמר ביחזקאל: ועברו העֹברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון[28], הרי שמציינים על הקברים[29]. ויחזקאל היה מתנבא על העתיד לבוא, שיעשו ישראל ציונים על הפגרים המושלכים[30] בארצם[31], ואינו אלא רמז[32], שלא בא הכתוב להזהיר ולומר שיהא אדם עושה ציון[33], שהרי על כרחך לא בא להזהיר אותם לעשות ציונים על כל העצמות שימצאו משום הרחקת טומאה, שהרי עצם יחידי אינו מטמא באהל[34] אלא אם כן יש שם שדרה או גולגולת או רוב מנינו או רוב בנינו[35], ומשום הסט* אין צריך ציון[36], שכיוון שאינו מטמא באוהל, מכסהו בקרקע ואין צריך לציון[37]. או שאינו אלא רמז, דהיינו שכתוב זה לא כתוב אלא לעתיד, אבל לא בזמן הזה[38]. או שאינו אלא רמז, שאין חיובו - לסוברים כן[39] - אלא מדרבנן[40]. או שאינו אלא רמז, אף על פי שחיובו מדאורייתא - לסוברים כן[41] - שאינו מדבר על חיוב לציין, אלא על אותה שעה שיציינו, וגם מדבר במלחמת גוג ומגוג, והפגרים הם פגרי גוים, שאינם מטמאים באוהל - לסוברים כן[42] - ואף - לסוברים כן[43] - לא במגע ובמשא[44]. ויש מהראשונים ואחרונים מפרשים שרמז מוסב על כל הלימודים לדין זה[45], שציון הוא שממחים סיד ושופכים אותו על הקברות[46], ובפסוקים לא נזכר דבר מענין זה[47], או שציון קברות הוא הלכה-למשה-מסיני* - לסוברים כן[48] - והכתובים אינם אלא אסמכתא*[49].

ב) נאמר: וטמא טמא יקרא[50], טומאה קוראה לו ואומרת לו: פרוש[51], רמז של טומאה קוראה: פרוש ולא תבוא הלום, ואיזה, זה ציון[52], שעושים סימנים על הטומאה, כדי שיהא מרגיש ופורש[53] כשיראה הציון[54], שהכתוב נדרש: וטמא, כמו וטומאה, טמא יקרא, יהא קורא: טמא טמא יש כאן, סורו סורו אל תקרבו לכאן, והוא הציון[55]. או שכפי שהמצורע הנזכר בכתוב צריך לצעוק ברבים רחקו ממני כשאני טמא, ממנו נלמוד לכל טומאה לעשות לה פירסום והרגשה שלא יכשלו בה[56].

ג) נאמר: ולפני עִוֵּר לא תתן מכשֹׁל[57], שלא תניח מלעשות ציון[58], שלא יכשלו שם בני אדם[59] נושאי תרומה[60] וטהרות[61], שאינם יודעים מקום הטומאה - שאם אין ציון ופרסום על הקבר או על העצמות אין אדם יודע[62] - והם העיורים בדבר[63], והתורה הזהירתך שלא תכשיל שום אדם בשום ענין[64].

ד) נאמר: סֹלּוּ סֹלּוּ פנו דָרך[65], פנו ללכת, וכיוון שנעשה הציון מייד פנה דרך ללכת בו[66]. או שפנו דרך היינו לפנותו ולנקותו מן הטומאה[67], עשו דרך פנוי ללכת בו[68].

ה) נאמר - בסוף הכתוב הקודם[69] - הרימו מכשול מדֶּרך עמי[70], דהיינו הרימו מכשול מדרך אתם, שאתם עמי, שלא יכשלו נושאי תרומה[71].

ו) נאמר: והודעת להם את הדרך ילכו בה[72], דהיינו אוכלי תרומה, עשה ציון ופירסום להודיע עוברי דרכים שלא יטמאו[73].

ז) נאמר: והִזַּרְתֶּם את בני ישראל מטֻּמאתם[74], והזרתם, הפרישם[75], עשו הבדל והפרש[76], כמו: וינזרו מקדשי בני ישראל[77], והזרתם, תרגומו: ותפרשון[78].

ח) נאמר: ושמרתם את משמרתי[79], עשו משמרת למשמרתי[80]. כלומר, עשו משמרת לאוכלי תרומה, שכתוב בה: משמרת[81], שלא יהיו מטמאים[82]. או: עשו לתרומה[83], שכתוב בה: משמרת[84], ציון שלא תטמא[85], שצריכה שימור מטומאה[86], שלא יהו גורמים לשורפה[87]. או שמשמרת למשמרתי פירושו: אזהרה לאזהרתי שהזהרתי אתכם על הטומאה, ועשו עליה ציון כדי שתפרשו ממנה[88].

ט) נאמר: ושָׂם דרך אראנו בישע אלהים[89], ושָׂם, לשון סימון וציון[90], שעושה סימון באיזה דרך ילכו[91] הולכי דרכים בתרומה שיזכו לראות בישע אלהים[92]. או שמשים הדרך וקובעו, שעושה הציונים על הטומאה כדי שלא יצא אדם מן הדרך[93]. ויש הגורסים: אל תקרי ושָׂם, אלא ושָׁם[94], ומפרשים שכך משמעו של הכתוב: ושָׁם, דרך אראנו, הראה לו איזה דרך ילך שם[95].

בטעם הלימודים המרובים כתבו ראשונים, שאין מחלוקת בין האמוראים בדבר[96], אלא שכל אחד נקט מה שהעלה על דעתו[97], שכל אחד העלה על דעתו מה שלא העלה חברו על דעתו[98]. ואחרונים כתבו שכל אחד נקט כתוב אחר, כיוון שלכל לימוד יש פירכא[99]: א) הלימוד מיחזקאל[100] הוא כתוב מפורש יותר בעניינו מכולם, אבל יש לו פירכא, שהוא לעתיד במלחמת גוג כתוב ולא בזמן הזה[101]. ב) הלימוד מטמא טמא יקרא[102], יש לפרוך שנצרך ללימוד שצריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים[103]. ג) הלימוד מלפני עִוֵּר[104], יש לפרוך, שלא משמע אלא שלא תעשה לו מכשול בידים, אבל לשומרו מן המכשול לציין הקברות, לא משמע ממנו[105]. ד) הלימוד מסֹלּוּ סֹלּוּ פנו דָרך[106], יש לו פירכא, שמקום דרך הרבים ששכיחים טהרות ודאי שצריך לתקן, אבל לציין קברות שאינו במקום ששכיחים רבים, לא שומעים ממנו שצריך לציין[107]. ה) הלימוד מסוף הכתוב: הרימו מכשול מדֶּרך עמי[108], שהוא מיותר, ובא ללמד שגם במקום שלא שכיחים רבים צריך לציין הקברות, ומכל מקום מוטב להביא לימוד מכתוב הכתוב בתורה[109]. ו) הלימוד מהכתוב: והודעת להם את הדרך ילכו בה[110], הוא מכתוב הכתוב בתורה, אבל יש לו פירכא, שנצרך ללימוד: והודעת להם, זה בית חייהם וכו'[111]. ז) הלימוד מהכתוב: והִזַּרְתֶּם את בני ישראל מטֻּמאתם[112], הוא מכתוב הכתוב בתורה, אבל יש לו פירכא, שעל כרחך אינו מדבר בטומאת מת, שלא הוזהרו בני ישראל על כך, רק הכהנים, אלא בטומאת נדה*[113]. ח) הלימוד מושמרתם את משמרתי[114], יש לו פירכא, שנצרך לאיסור שניות לעריות[115], שגבי עריות כתוב מקרא זה[116]. ט) והלימוד מהכתוב: ושָׂם דרך אראנו בישע אלהים[117], יש לו פירכא, שניתן לדרוש בו: כל השָׁם - מלשון: שומא[118] - אורחותיו - המחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה[119] - זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ושָׂם דרך, אל תקרי ושָׂם, אלא ושָׁם דרך אראנו בישע אלהים[120].

מקור החיוב

ציון הקברות, נחלקו בו ראשונים ואחרונים:

א) יש סוברים שהוא הלכה-למשה-מסיני*[121], וחיובו מדאורייתא[122], וזהו שאמרו בתלמוד: במסורת קיבלו ("גמרא גמירי") לה עד שבא יחזקאל[123], והסמיכוהו לכתובים[124] - באסמכתא*[125] - שאם אינו מדאורייתא לא היו חכמים מתירים לציין הקברות בחול-המועד*[126]. ואף אם אינו נלמד אלא מיחזקאל[127], הרבה דברים שמוחזקים אנו שאסורים לא נכתבו בכתוב אלא בהלכה למשה מסיני, עד שבא יחזקאל והסמיכו לכתוב[128]. ולא אמרו בתלמוד שהכותים* נאמנים על ציון קברות אף על פי שחיובו הוא דרבנן[129], אלא שהכותים שאינם מאמינים רק מה שכתוב בפירוש, ומה שלא כתוב להם הוא רק דברי חכמים שאינם חוששים להם[130], מכל מקום מכיוון שכתוב ביחזקאל: וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון[131], נזהרים בחיוב זה[132].

ב) ויש מהראשונים ואחרונים סוברים שהוא מדרבנן[133], כדי להשתדל בפרישה מן הטומאה[134], שכן שנינו שכותים* נאמנים על ציון קברות[135], לומר על תל שאין בו ציון שאין שם קבר, שאילו היה שם קבר בונים היו עליו ציון[136], ואמרו בתלמוד שנאמנים, אף על פי שהוא מדרבנן[137]. ומה שהתירו חכמים לציין הקברות בחול המועד[138], הוא מפני שאפילו אם ציון קברות מדרבנן, כדאי הוא לעשותו במועד, שצורך רבים הוא, ואפילו לסוברים שאיסור מלאכה בחול המועד דאורייתא[139], הרי מסרו הכתוב לחכמים[140], שיאסרו מה שנראה להם ויתירו מה שנראה להם[141]. ולמרות שהתלמוד תמה על הלימוד מיחזקאל[142], עד שבא יחזקאל מי אמרו[143] - אינו לומר שחיובו מדאורייתא - אלא שודאי ענין גדול הוא ושמירה רבה ואי אפשר שלא יהא רמז לזה בתורה - כאסמכתא*[144] - שאפילו מה שאומרים אנשים רמוז בתורה ללמוד ממנו דרך-ארץ*[145], ומכל מקום מצינו אף בענין גדול כזה שלא נכתב עד שבא יחזקאל[146]. ומה שיישבו בתלמוד: במסורת קיבלו לה עד שבא יחזקאל[147], לא שקיבלו מסיני לחייבם לעשות ציון, אלא שמסיני ניתן רשות לעשות גדר וסייג, והוטל הדבר על החכמים לעשות משמרת למשמרת בכל דור ודור כפי שיוכשר בעיניהם לצורך השעה[148].

על הלשון "גמרא גמירי" שהוא הלכה-למשה-מסיני*, אבל שלעיתים מצאנו שאינו מוסב על הלכה למשה מסיני אלא שהדבר מסורת בידינו מאבותינו, ע"ע הלכה למשה מסיני[149].

צורת הציון

במה מציינים, בסיד[150], שהוא לבן כעצמות[151], והוא סימן[152] להורות שיש שם עצמות שהם לבנים[153]. ממחה ושופך[154] על מקום הטומאה[155], דהינו שממיס הסיד[156] במים[157], כדי שיהיה לבן יותר[158], ושופכים אותו סביב הקבר[159]. ומנין שמציינים בסיד, שנאמר: ובנה אצלו ציון[160], ולא כתוב: ובנה אצלו מצבה[161].

אין מעמידים את הציון על גבי הטומאה[162] ממש[163], שלא להפסיד את הטהרות[164], שאם הטומאה ממש תחת הציון[165], שמא יהלך בסמוך מאהיל ולא ידע[166], שאינו מרגיש עד שבא על הציון פתאום, ויטמאו הטהרות[167] ויצטרך לשורפם[168], אלא עושים הציון במקום טהרה[169] סמוך לטומאה[170], בריחוק כל שהוא[171], שיהי עודף מכאן ומכאן בצידי הטומאה[172], מארבע רוחות הטומאה[173], וכשבא על הציון מרגיש מן הטומאה, ואינו הולך עליה[174]. ומנין שאין מעמידים את הציון על גבי הטומאה, שנאמר: ובנה אצלו ציון[175] - ולא כתוב: ובנה עליו ציון[176] - משמע אצל הקבר ולא עליו, אלא במקום טהרה[177].

חיוב הרחקה זו ממקום הטומאה, כתבו ראשונים שאינה אלא כששופך סיד על הקרקע, אבל אם שופך סיד על גבי אבן[178], אינו צריך להרחיק הציון מן האבן, לפי שהאבן גבוה על גבי קרקע ורואה את הציון מיד קודם שיהא נוגע בו[179]. ויש מהאחרונים הסובר שאף המציין על גבי אבן צריך להרחיק ממנה[180].

אין מרחיקים ציון ממקום טומאה שלא להפסיד את ארץ ישראל[181], שמחזיק טומאה בכולה[182], שאין דרך לחרוש ולזרוע שם[183] - לסוברים שאין איסור בדבר[184] - או שאסור לחרוש ולזרוע שם[185] - לסוברים כן[186] -ועוד, שמעמידה בחזקת טומאה שלא להשתמש שם[187], שכשרואה הסימן מיד פורש, ונמצא ארץ ישראל בטומאה שלא לצורך[188].

איסור זה להרחיק הציון ממקום הטומאה, יש מהראשונים סוברים שהוא יותר מכל שהוא[189]. ויש מהראשונים שכתבו שהאיסור הוא להרחיק את הטומאה הרבה[190].

על חרישה וזריעה סמוך לקבר*, שנחלקו ראשונים אם ישנו איסור בכך, ע"ע קבר.

ציון באבן

אין מציינים לא על הסלע ולא על הגדר, אלא על אבן קבועה[191], שנאמר: ובנה אצלו ציון[192] - ולא כתוב: ושם אצלו ציון, אלא[193] - ובנה - כעין בנין[194] - מכאן שמציינים על גבי אבן קבועה[195], הדומה לשל בנין[196], שקובע אבן שלא תישמט משם[197], ושופך עליה סיד[198]. אם אומר את על גבי אבן תלושה[199], דהיינו שאינה קבועה יפה בארץ[200] - ויש גורסים: כבושה[201], דהיינו שאינה קבועה ונכבשת ברגלי אדם ובהמה[202] - אף היא הולכת ומטמא במקום אחר[203], שהולכת ובאה ומתגלגלת ברגלי אדם וברגלי בהמה[204], ופעמים שמסיעים אותה לאמצע הקבר וסבורים ששם מתחיל הקבר ונמצא מאהיל על המת[205], או שהאבן עם הציון ילך לו למקום אחר ויהיו העולם סבורים מת קבור שם ויטמאו הטהרות שעושים כאן ושם יטמאו על חינם הטהרות שעושים שם[206]. וביארו ראשונים ואחרונים שמלבד שפיכת סיד על גבי קרקע יכול לציין על גבי אבן[207]. וכתבו ראשונים שהיה דרכם כשמציינים את הקבר משקעים אבן אחת בצד ראשו ואבן אחת בצד מרגלותיו וממחים סיד במים ושופכים אותו על אותן אבנים וביניהם מראשו ועד רגליו[208]. ואף על פי שבשדה אין מציינים אלא סביב הטומאה[209], שם, משום שיש טורח לציין כל השדה, אבל קבר מציינים אותו מראשו ועד רגליו[210].

על הציון על גבי אבן, שאינו צריך להרחיק בו מהטומאה, כמו שמציין על גבי הקרקע, עי' לעיל[211]. על המוצא אבן מצויינת, ועל המוצא שתי אבנים מצויינות, היכן הוא מקום הטומאה, לענין טמאת-מת*, ע"ע קבר.

ציון על עצמות

אין מציינים לא על עצם כשעורה[212] - והוא הדין יותר מכשעורה[213] - ולא על דבר שאינו מטמא באהל[214], מיעוט בנין ומיעוט מנין המת[215]. אבל מציינים על רוב בנין[216] ועל רוב מנין המת[217], ועל רובע הקב עצמות מן המת[218] אפילו אין בו רוב בנין ורוב מנין[219] - שהם מטמאים באוהל[220] - שנאמר: ועברו העֹברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון[221], עצם, מכאן שמציינים על העצמות[222], אף על פי שנתאכל הבשר, שעדיין מטמא באהל[223]. וכן מציינים על השדרה* ועל הגֻּלגֹּלת*[224], אם הם שלמים[225] - אפילו אין בהם בשר, שהם מטמאים באוהל[226] - שנאמר שם: אדם[227], מכאן שמציינים על השדרה ועל הגולגולת[228], שהם עיקרו של אדם[229], אף על פי שאינם אלא עצם אחד[230], או משום שניכר בהם שהוא של אדם, שצלעות אדם כפופות הן מאוד וניכר שהן מאדם[231].

בתוספתא שנינו: אין מציינים לא על בשר המת ולא על עצמות המת, שאין מטמאים באהל, אין מציינים אלא על השדרה ועל הגולגולת שמטמאים באהל[232], וביארו ראשונים שאין מציינים כלל על עצמות המת, אלא על השדרה ועל הגולגולת בלבד[233], וזהו שאמרו: עצם[234], מכאן שמציינים על העצמות[235], ומסיים הכתוב לפרש על איזה עצם מציינים[236]: אדם[237], על השדרה ועל הגולגולת[238], דהיינו עיקרו של אדם ומטמא באוהל, והוא הדין על רוב בניינו, אבל לא על העצם, שאין מיטמא באוהל[239].

על גֻּלגֹּלת* ושדרה*, אם כל אחת לבדה מטמאה כמת, או דוקא הגולגולת והשדרה יחד, ע"ע גלגלת[240] וע' שדרה.

ציון על כזית מצומצם

אין מציינים על כזית* מצומצם - מכוון[241], שאין בו יותר[242] - מן המת[243], לפי שסופו יחסר בארץ[244], שסוף סוף מצטמק ויבש עד שאין בו כזית ואינו מטמא באהל[245]. מוטב ישרפו עליו תרומה וקדשים לפי שעה[246], כלומר יומים או שלוש[247], כל זמן שלא יתחסר[248], אם יטעה אדם ויאהיל עליו[249], שכל העובר על אותו כזית כשנקבר מחדש שורפים טהרותיו[250], ואל ישרפו עליו לעולם[251], שאם מציינים אותו שורפים עליו כל תרומה שעוברים על אותו ציון לעולם, שלא לצורך, שהרי חסר[252], ולפעמים אינו רואה הציון[253], כגון בלילה[254], וכאשר חוזר ורואה אותו, אמר: נטמאת תרומתי, ושרף לה, והיא לא נטמאת, שההיא כזית כבר חסר[255]. ואין לחוש כיוון שאינו עושה לה ציון שמא יאהיל אדם עליה קודם שתחסר ולא ידע שיש טומאה ויבוא לאכול תרומה וקדשים בטומאה, שכיוון שבזמן מועט היא מתחסרת אין לחוש לזה שקול* יש לה לטומאה ונזהרים בה אנשים, ואפילו אם יש אדם שהולך לשם, אי איפשר שלא שמע וידע הדבר קודם שיאכלנה, ויפרוש ולא יאכל לה אלא ישרוף אותה[256].

ציון זה שאין מציינים, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: א) יש מפרשים שאסור לציין[257], שאם מציינים לו מחזיקים לו טומאה שם, וחוששים שמא יעבור אדם עליו ולא יראה לציון ואחר כך יראה לו וסבר שיש טומאה ויבוא לשרוף עליה תרומה וקדשים[258]. ב) ויש מפרשים שאין צורך לציין[259], שאין צריך לציין אלא על דבר שהוא מטמא באהל[260], שהרי אין מציינים על הוודאות שבהמשך[261], משמע ואפילו על מת שלם, וודאי היינו שאין צורך לציין[262]. או שאף אם אין מציינים פירושו אסור לציין, היינו ביום-טוב*, שאסור לטרוח ביום טוב[263].

בתוספתא שנינו: אין מציינים על בשר המת[264], וכן יש מהראשונים גורסים בברייתא שבבבלי: אין מציינים על כזית מן המת ולא על הבשר[265] - ולא כגירסתנו: אין מציינים על כזית מן המת[266] - וביארו שאין מציינים על הבשר, שסופו מתאכל והולך[267], וכן אמרו בברייתא בירושלמי: אין מציינים על הבשר, שמא נתאכל הבשר[268], וביארו בירושלמי, שאף על פי שנמצא מטמא טהרות למפרע, מוטב שיתקלקלו בו לשעה ואל יתקלקלו בו לעולם[269]. וביחס שבין הבבלי לגירסתנו[270], לירושלמי, נחלקו הדעות: א) יש מהראשונים ואחרונים מפרשים שאף הירושלמי בכזית מצומצם עוסק, שכיוון שסופו להיות חסר אין מציינים עליו[271]. ב) ויש מהראשונים ואחרונים מפרשים שלדעת הירושלמי אין מציינים במקום שיש בשר בלא עצמות, שמי שמציין מקום טומאה מחזיקים אותה בטומאתה לעולם, וגבי בשר אם יש אותה שעה, לאחר כן כלה והולך ואין כאן טומאה[272], והירושלמי חלוק על הבבלי הסובר שדוקא על כזית בשר אין מציינים[273]. ג) ויש מהראשונים מפרשים שאף הבבלי מודה לירושלמי, שאין מציינים על בשר כלל[274] - ולא גרסו בביאור הבבלי את הברייתא: כזית מצומצם[275], אלא כזית[276] - ולדעתם הבבלי נקט כזית, והוא הדין אפילו הרבה, ומה שנקט כזית, שיעור טומאה נקט[277]. ד) הבבלי דן בכזית בשר גידים ועצמות, שאז דוקא על כזית מצומצם אין מציינים, כיוון שבודאי תיכף יחסר משיעור כזית ואין צריך שהיית זמן כלל לחסרונו, ולמרות שעדיין יהיה נשאר עליו טומאת עצם כשעורה לטמא במגע ומשא[278], על עצם כשעורה אין מציינים[279], אבל כזית מרווח וכל שכך יותר מכזית הגם שסוף סוך מתחסר כיוון שצריך שהיית זמן יום ויומים שיהיה נתאכל ויפת מכזית וגם אחר שיפחת עדיין יהיה בו טומאת מגע ומשא משום עצם כשעורה, לכך מציניים עליו, שלא שייך מוטב שיתקלקל בו לשעה ואל יתקלקל בו לעולם, שהרי הקלקול שלעולם היינו שישרפו עליו תרומה וטהרות לעולם אינו קלקול כלל, שהרי באמת כדין שירפו עליו תרומה וטהרות משום טומאת עצם כשעורה שבו, שרק הבשר מתאכל אבל לא העצם, והרי אפילו על ספק עצם כשעורה שורפים את התרומה[280], אבל הירושלמי דן בבשר ללא עצם כלל שכנחסר ונפחת מכזית אינו מטמא כלל, לכן אפילו יותר מכזית אין מציינים עליו, משום מוטב שיתקלקל בו לשעה ואל יתקלקל בו לעולם, שהקלקול עולם הוא קלקול ממש, שאחר שנחסר מכזית כשישרפו עליו תרומה וטהרות הוא שלא כדין, שבשר פחות מכזית לא מטמא כלל ומכריע הקלקול עולם את הקלקול שעה[281].

להלכה פסקו ראשונים שאין מציינים על כזית מצומצם מן המת[282], ולא חילקו בין כזית שיש בו בשר בלבד לכזית שיש בו אף עצמות וגידים[283].

על גזירת חכמים שיטמא בכזית* כבשר המת*, ע"ע מת.

ציון על הוודאות ועל הספיקות

אין מציינים על הוודאות[284], ואפילו על מת שלם[285], כשמקום הקבר ניכר היטב למעלה[286] אין צורך לציין עליו[287], שהרי הם ידועים לכל[288] וברור לכל העולם שיש בה טומאה ודאית[289], שבמקום שיש ודאי טומאה יודעים לה ופורשים ממנה ואין צריך ציון[290]. או שאין מציינים היינו שאסור לציין ביום-טוב*, משום שאסור לטרוח ביום טוב[291], ודוקא בחול-המועד* מציינים[292]. אבל מציינים על הספיקות[293], כגון שדה שאבד בה קבר[294], סככות-ופרעות*[295], שכיוון שספק טומאה היא אין לה קול* ולא יודעים לה ואם לא שרואים הציון לא פורשים ממנה[296]. יש מהאחרונים הסובר שאפילו אם הספיקות ידועים לכל העולם, מציינים עליהם[297].



הערות שוליים

  1. ↑ עי' רש"י מו"ק ה א ד"ה מציינין וד"ה טומאה קוראה וד"ה ושם דרך ויחזקאל לט טו; עי' ר"י קרא ור' אליעזר מבלגנצי ור' מנחם בן שמעון יחזקאל שם; עי' פהמ"ש לרמב"ם מע"ש פ"ה מ"א; עי' נמוק"י מו"ק שם (ב א בדפי הרי"ף).
  2. ↑ יחזקאל לט טו. ס' הערוך ע' ציון. ועי' ציון 29 ואילך. ועי' מל"ב כג יז: מה הציון הלז וגו' הקבר איש האלהים, ופי' ר"ש בן היתום מו"ק ה א. ועי' פהמ"ש לרמב"ם מע"ש שם.
  3. ↑ ירמיהו לא כ. ר"י קרא ור' מנחם בן שמעון יחזקאל שם.
  4. ↑ מל"ב שם. ר' מנחם בן שמעון יחזקאל שם.
  5. ↑ ע"ע טמאת אהל וע' טמאת מת.
  6. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציונים 119 ואילך, 131 ואילך; רמב"ם טו"מ פ"ח ה"ט.
  7. ↑ עי' פי' ר"ש בן היתום מו"ק ה א.
  8. ↑ עי' ציון 282 ואילך.
  9. ↑ רמב"ם שם.
  10. ↑ עי' להלן.
  11. ↑ עי' שו"ת בנין ציון סי' קיט.
  12. ↑ פסקי ריא"ז מו"ק פ"א סי' יא.
  13. ↑ עי' רש"י שם ד"ה לפני עור ורש"י כ"י שם ד"ה לא תתן מכשול ורש"י יחזקאל לט טו; פי' מסכת משקין לא' מרבותינו הראשונים שם; עי' רא"ש שקלים פ"א מ"א; מאירי שם; עי' מאירי מו"ק ה ב; נמוק"י שם (ב א).
  14. ↑ פסקי ריא"ז שם.
  15. ↑ עי' רש"י נדה נז א ד"ה על ציון.
  16. ↑ פסקי ריא"ז מו"ק שם.
  17. ↑ ע"ע אכילת תרומה: המותרים באכילתה.
  18. ↑ רש"י מו"ק ה א ד"ה מציינין; עי' רש"י שם ד"ה לפני עור וד"ה עשו משמרת; עי' רש"י כ"י שם ד"ה משמרת; עי' פהמ"ש לרמב"ם מע"ש שם; עי' פי' ר"ש בן היתום מו"ק שם; עי' שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  19. ↑ רש"י יחזקאל שם; פי' ר"ש בן היתום מו"ק שם.
  20. ↑ פי' ר"ש בן היתום שם.
  21. ↑ ר"י קרא יחזקאל שם: על אותו עצם כשעורה שמטמא באוהל, וע"ע טמאת מת ציון 4, ולהלן ציון 212 ואילך, וצ"ב.
  22. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם מע"ש שם ושקלים שם; טור או"ח סי' תקמד: בהם; שו"ע שם א; שו"ת בנין ציון סי' קיט, בד' רי"ף מו"ק שם (ב א) ורא"ש שם פ"א סי' ז, שהביאו דין ציון קברות, למרות שאין דרכים להביא דינים שאינם נוהגים בזה"ז.
  23. ↑ ע"ע טמאת כהנים; טמאת קרובים: המוזהרים. עי' שו"ת בנין ציון שם.
  24. ↑ שו"ת בנין ציון שם, ע"פ רי"ף ורא"ש וטוש"ע שבציון 23, שהביאו דין ציון קברות, למרות שאין דרכים להביא דינים שאינם נוהגים בזה"ז.
  25. ↑ ציון 23.
  26. ↑ ציון 833 ואילך.
  27. ↑ ציונים 841 ואילך, 844 ואילך.
  28. ↑ יחזקאל לט טו. ר"ש בן פזי במו"ק ה א; ר' הילא בשם ר' שמואל בר נחמן בירו' מע"ש פ"ה ה"א ושקלים פ"א ה"א ומו"ק פ"א ה"ב וסוטה פ"ט ה"א. ועי' ציונים 158 ואילך, 173 ואילך, 219 ואילך, 231 ואילך, 190 ואילך, הלכות לענין ציון קברות הנלמדות מכתוב זה. ועי' פי' ר"ש בן היתום שבציון 2.
  29. ↑ פי' מסכת משקין לא' מרבותינו הראשונים שם.
  30. ↑ רש"י שם ד"ה דכתיב וראה עצם; רש"י כ"י שם ד"ה וראה עצם אדם; רש"י לרי"ף שם ד"ה וראה עצם.
  31. ↑ רש"י כ"י שם; רש"י לרי"ף שם.
  32. ↑ עי' ר"ש בן פזי בגמ' שם: רמז לציון קברות מן התורה. אך בירו' שם ושם (וכן בריבמ"ץ מע"ש שם) בא כמענה ב' לשאלה: ומנין לציון.
  33. ↑ עי' רש"י שם, לגי' ע"י שם ולגי' הג' הב"ח שם בשם ס"א; עי' רש"י כ"י שם; עי' שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם. ועי' רש"י שם, לגירסתנו: שלא בא הכתוב אלא להזהיר וללמד שיהא אדם עושה ציון, וצ"ב.
  34. ↑ ע"ע טמאת אהל.
  35. ↑ ע"ע אבי אבות הטומאה ציון 6 ואילך. שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  36. ↑ רש"י שם, לגי' ע"י שם; רש"י כ"י שם; שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם. וע"ע הסט ציון 127, וצ"ב.
  37. ↑ עי' רש"י שם, לגי' ע"י שם והג' הב"ח שם בשם ס"א; רש"י כ"י שם.
  38. ↑ תוס' שם ד"ה רמז.
  39. ↑ עי' ציון 131 ואילך.
  40. ↑ יד דוד שם ד"ה רמז, בד' תוס' שבציון 131.
  41. ↑ עי' ציון 119 ואילך.
  42. ↑ ע"ע טמאה ציונים 589, 593, 594 ואילך. ושם, ציונים 592, 600, שי"ח.
  43. ↑ ע"ע הנ"ל ציונים 591, 599. ושם, ציונים 590, 597 ואילך,שי"ח.
  44. ↑ עי' יד דוד שם. ועי' תוס' נדה נז א ד"ה ובנה ושיטה לתלמיד ר"י מפריש מו"ק שם.
  45. ↑ פי' ר"ש בן היתום שם; יפ"מ לירו' שקלים שם; שו"ת בנין ציון סי' קיט.
  46. ↑ עי' ציון 148 ואילך.
  47. ↑ עי' יפ"מ שם.
  48. ↑ עי' ציון 121 ואילך.
  49. ↑ עי' שו"ת בנין ציון שם.
  50. ↑ ויקרא יג מה. ר' אבהו במו"ק ה א; עי' ר' עוזיאל בר בריה דר' עוזיאל רבה בגמ' שם; ר' ברכיה בר' יעקב בר בת יעקב בשם ר' חוניה דברת חוורן (ועי' ירו' שם, שר' יוסה אמר לה: ר' יעקב בר אחא בשם ר' חנניה דברת חוורן) ר' חזקיה ר' עוזיאל בריה דר' חונייה דברת חוורן בשם ר' חוניא דברת חוורן) בירו' מע"ש פ"ה ה"א ושקלים פ"א ה"א ומו"ק פ"א ה"ב וסוטה פ"ט ה"א. ועי' גמ' שם, שמכפילות טמא טמא למדים די"ז והדין שצריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים.
  51. ↑ ר' אבהו ור' עוזיאל בר בריה דר' עוזיאל רבה בגמ' שם, לגירסתנו. וכעי"ז במעט שינוי בירו' שם ושם ושם ושם. ועי' ר"ח שם (וגרס במעט שינוי בגמ') וריבמ"ץ מע"ש שם. ועי' גמ' שם, לגי' פי' מסכת משקין לא' מרבותינו הראשונים שם: טומאה קוראה לו בצידה.
  52. ↑ רש"י שבע"י שם ד"ה טמא יקרא; רש"י כ"י שם ד"ה טמא טמא יקרא; עי' רש"י לרי"ף שם ד"ה טמא טמא.
  53. ↑ רש"י שם ד"ה טומאה קוראה.
  54. ↑ פי' תלמיד ר' שמואל בר' שניאור ור"ש סיריליאו לירו' שקלים שם.
  55. ↑ שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  56. ↑ עי' פי' ר"ש בן היתום שם. ועי' תו"כ תזריע פר' נגעים פרק יב ורמב"ם טו"צ פ"י ה"ח.
  57. ↑ ויקרא יט יד. אביי במו"ק ה א.
  58. ↑ עי' רש"י שם ד"ה לפני עור; עי' רש"י כ"י שם ד"ה לא תתן מכשול; עי' רש"י לרי"ף שם ד"ה אביי אמר; שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם. ועי' פי' מסכת משקין לא' מרבותינו הראשונים שם.
  59. ↑ עי' רש"י שם; עי' רש"י כ"י שם; עי' רש"י לרי"ף שם; שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  60. ↑ רש"י שם.
  61. ↑ רש"י שם; עי' רש"י כ"י שם; עי' רש"י לרי"ף שם.
  62. ↑ פי' ר"ש בן היתום שם.
  63. ↑ שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם; עי' פי' ר"ש בן היתום שם.
  64. ↑ ע"ע לפני עור לא תתן מכשול. פי' ר"ש בן היתום שם. עיי"ש לד' אביי מהו היחס שבין עצם האיסור שלא לתת מכשול לפני סומא, לבין חיוב ציון קברות, וע"ע הנ"ל ציון 15 ואילך.
  65. ↑ ישעיהו נז יד. רב פפא במו"ק ה א.
  66. ↑ רש"י כ"י שם ד"ה פנו דרך.
  67. ↑ עי' פי' מסכת משקין לא' מרבותינו הראשונים שם; שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  68. ↑ רש"י שבע"י שם ד"ה פנו דרך.
  69. ↑ ר"ש בן היתום מו"ק ה א; עי' מהרש"א שבציון 106.
  70. ↑ ישעיהו שם. רב חיננא במו"ק ה א.
  71. ↑ פי' ר"ש בן היתום שם.
  72. ↑ שמות יח כ. ר' יהושע בריה דרב אידי במו"ק ה א.
  73. ↑ פי' ר"ש בן היתום שם.
  74. ↑ ויקרא טו לא. מר זוטרא במו"ק ה א.
  75. ↑ עי' רש"י ויקרא שם, ע"פ תו"כ מצורע זבים פרק ט וספרי נשא פיס' כג; רש"י שבע"י מו"ק שם ד"ה והזרתם; רש"י כ"י שם ד"ה והזרתם; עי' ראב"ע ויקרא שם; שיטה לתלמיד ר"י מפריש מו"ק שם.
  76. ↑ פי' ר"ש בן היתום שם.
  77. ↑ ויקרא כב ב. ספרי שם; ראב"ע ויקרא טו שם, ר"י בכור שור שם, בד' רש"י שם; שיטה לתלמיד ר"י מפריש מו"ק שם.
  78. ↑ אונקלוס שם. עי' רש"י מו"ק שם ד"ה והזרתם; כ"מ מרש"י כ"י שם ד"ה והזרתם; עי' פי'נ ר"ש בן היתום שם.
  79. ↑ ויקרא יח ל.
  80. ↑ רב אשי במו"ק ה א.
  81. ↑ רש"י שם ד"ה עשו משמרת, ע"פ במדבר יח ח.
  82. ↑ רש"י מו"ק שם.
  83. ↑ עי' רש"י שבע"י שם ד"ה משמרת; עי' רש"י כ"י שם ד"ה עשו לה משמרת; עי' פי' מסכת משקין לא' מרבותינו הראשונים שם; עי' פי' ר"ש בן היתום שם.
  84. ↑ רש"י שבע"י שם ורש"י כ"י שם ד"ה משמרת ופי' מסכת משקין לא' מרבותינו הראשונים ופי' ר"ש בן היתום שם, ע"פ במדבר יח ח.
  85. ↑ רש"י שבע"י שם ד"ה עשו לה משמרת; רש"י כ"י שם ד"ה עשו לה משמרת; עי' פי' מסכת משקין לא' מרבותינו הראשונים שם; עי' שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם, בפי' הב'.
  86. ↑ רש"י כ"י שם ד"ה משמרת.
  87. ↑ שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם, בפי' הב'.
  88. ↑ שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם, בפי' הא'.
  89. ↑ תהלים נ כג. רבינא במו"ק ה א.
  90. ↑ כ"מ מרש"י שבע"י שם ד"ה ושם דרך ורש"י כ"י שם ד"ה ושם דרך; פי' ר"ש בן היתום שם.
  91. ↑ עי' רש"י שם ד"ה ושם דרך.
  92. ↑ עי' פי' ר"ש בן היתום שם.
  93. ↑ שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  94. ↑ עי' פי' מסכת משקין לא' מרבותינו הראשונים שם.
  95. ↑ פי' מסכת משקין לא' מרבותינו הראשונים שם.
  96. ↑ כ"מ מרש"י שבציון הבא; תוס' מו"ק ה א ד"ה רב; עי' פי' ר"ש בן היתום שם; שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  97. ↑ עי' רש"י שבע"י שם ד"ה והזרתם; עי' רש"י כ"י שם ד"ה והזרתם; תוס' שם; עי' פי' ר"ש בן היתום שם; שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  98. ↑ תוס' שם. ועי' מהרש"א שם, בח"א, בטעם שתוס' כתבו זאת לגבי הלימוד של רב פפא (וכ"ה בפי' ר"ש בן היתום שבציון 94, ועי' רש"י שבציון 95 ושיטה לתלמיד ר"י מפריש שבציון 94, שהביאו זאת על לימודים אחרים).
  99. ↑ מהרש"א שם.
  100. ↑ עי' ציון 29 ואילך.
  101. ↑ מהרש"א שם, ע"פ תוס' שבציון 39.
  102. ↑ ויקרא יג מה. עי' ציון 51 ואילך.
  103. ↑ מהרש"א מו"ק שם, ע"פ גמ' שם.
  104. ↑ עי' ויקרא יט יד. עי' ציון 58 ואילך.
  105. ↑ מהרש"א מו"ק שם.
  106. ↑ ישעיהו נז יד. עי' ציון 66 ואילך.
  107. ↑ מהרש"א מו"ק שם.
  108. ↑ ישעיהו שם. עי' ציון 70 ואילך.
  109. ↑ מהרש"א מו"ק שם.
  110. ↑ שמות יח כ. עי' ציון 73 ואילך.
  111. ↑ עי' ב"מ ל ב. מהרש"א מו"ק שם.
  112. ↑ ויקרא טו לא. עי' ציון 74 ואילך.
  113. ↑ מהרש"א מו"ק שם, ע"פ שבועות יח ב.
  114. ↑ ויקרא יח ל. עי' ציון 78 ואילך.
  115. ↑ מהרש"א מו"ק שם, ע"פ יבמות כא א.
  116. ↑ מהרש"א מו"ק שם.
  117. ↑ תהלים נ כג. עי' ציון 88 ואילך.
  118. ↑ עי' רש"י שם ד"ה אראנו בישע אלהים.
  119. ↑ רש"י שם.
  120. ↑ ריב"ל בגמ' שם. מהרש"א שם.
  121. ↑ תוס' מו"ק ה א ד"ה הא: הלכה; שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם. וכ"מ מרש"י שם ד"ה גמירי, ורש"י כ"י שם ד"ה גמירי לה: מסיני, אך עי' ריטב"א שם, שנ' שמפרש שרש"י סובר שהוא דרבנן (וכ"כ בסדרי טהרות אהלות רמ ב, בפי' הארוך, בד' רש"י שבציון 34), וייתכן לפרש שהוא כקר"א שבציון 146, ובסדרי טהרות שם כ' שאינו מוסב אלא על ערל שמתו אחיו מחמת מילה.
  122. ↑ תוס' מו"ק שם (ועי' הג' מהר"ב רנשבורג שם, שתמה מכח הגמ' שבציון 135, ועי' ציון 128, שי"מ בע"א); ריטב"א שם, בשם יש שפירשו, ודחה; עי' שו"ת בנין ציון סי' קיט (אלא שמסתפק שמא הוא דרבנן).
  123. ↑ גמ' שם. עי' רש"י ורש"י כ"י שבציון 119; שו"ת בנין ציון שם וערל"נ נדה שם. ועי' ציון 146, שי"מ בע"א.
  124. ↑ שו"ת בנין ציון שם.
  125. ↑ ע"ע אסמכתא (א) ציון 1 ואילך, שלעיתים הסמיכו הלמ"מ לכתוב באסמכתא.
  126. ↑ ע"ע חול המועד ציון 833 ואילך. ריטב"א שם, בשם יש שפירשו, ודחה.
  127. ↑ עי' ציון 29 ואילך.
  128. ↑ עי' תוס' שם, בביאור הגמ' שם, ועי' ציון 144, שי"מ בע"א.
  129. ↑ עי' להלן ציון 133 ואילך.
  130. ↑ ערל"נ שם (וכעי"ז בשו"ת בנין ציון שם), ועי' ציון 135, שי"מ בע"א.
  131. ↑ יחזקאל לט טו.
  132. ↑ עי' ערל"נ שם.
  133. ↑ תוס' ב"ב קמז א ד"ה מנין, ע"פ גמ' שבציון 135; מאירי מו"ק ב א: מצות חכמים, וה ב: חובה מדברי סופרים; ריטב"א שם ה א; קר"א שם; מהר"ץ חיות נדה נז א.
  134. ↑ מאירי מו"ק ה ב.
  135. ↑ עי' משנה ומס' כותים שבע' כותים ציון 574.
  136. ↑ עי' ראשונים שבערך הנ"ל ציון 575.
  137. ↑ נדה שם. עי' תוס' ב"ב שם, ועי' ציון 128, שי"מ בע"א.
  138. ↑ ע"ע חול המועד ציון 833 ואילך.
  139. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 51 ואילך. ושם, ציון 54 ואילך, שי"ח.
  140. ↑ עי' ריטב"א מו"ק שם.
  141. ↑ עי' ב"י שבע' חול המועד ציון 52.
  142. ↑ עי' ציון 29 ואילך.
  143. ↑ עי' מו"ק ה א.
  144. ↑ עי' מאירי שם ב; עי' קר"א שם א. וע"ע אסמכתא (א): בדרבנן.
  145. ↑ ריטב"א שם, ע"פ ב"ק צב א.
  146. ↑ ריטב"א מו"ק שם, בביאור הגמ' שם. ועי' ציון 126, שי"מ בע"א.
  147. ↑ גמ' שם.
  148. ↑ קר"א שם, ע"פ יבמות כא א. ועי' ציון 121, שי"מ בע"א.
  149. ↑ ציונים 267, 272.
  150. ↑ מע"ש פ"ה מ"א; רמב"ם טו"מ פ"ח ה"ט.
  151. ↑ ב"ק סט א; רש"י מו"ק ה א ד"ה מציינין; ריבמ"ץ ור"ש ורע"ב מע"ש שם.
  152. ↑ עי' ריבמ"ץ ור"ש ורע"ב שם.
  153. ↑ מאירי ב"ק שם: לשם.
  154. ↑ מע"ש שם; רמב"ם שם.
  155. ↑ רמב"ם שם.
  156. ↑ עי' פהמ"ש לרמב"ם (קאפח) שם.
  157. ↑ רש"י ב"ק שם ד"ה ממחה ושופך; פהמ"ש לרמב"ם (קאפח) ור"ש ורא"ש ורע"ב מע"ש שם.
  158. ↑ גמ' שם; ריבמ"ץ ור"ש ורא"ש מע"ש שם; עי' רע"ב שם.
  159. ↑ עי' רש"י ב"ק שם; עי' פהמ"ש לרמב"ם ורע"ב מע"ש שם; ר"ש שם; עי' רא"ש שם ושקלים פ"א מ"א.
  160. ↑ יחזקאל לט טו.
  161. ↑ ירו' מע"ש פ"ה ה"א ושקלים פ"א ה"א ומו"ק פ"א ה"ב וסוטה פ"ט ה"א: ציון מכאן לציון, לפי ר"א פולדא מע"ש שם ופ"מ שם ושקלים שם, ועי' קה"ע מו"ק שם (וכ"מ מפי' תלמיד ר' שמואל בר' שניאור שקלים שם), שמפרש בע"א.
  162. ↑ עי' תוספ' שקלים פ"א; עי' ברייתא במו"ק ה ב; רמב"ם טו"מ פ"ח ה"ט.
  163. ↑ עי' רש"י שבציון 163; רש"י כ"י שם ד"ה ואין מעמידין.
  164. ↑ ברייתא שם; רמב"ם שם.
  165. ↑ רש"י שם ד"ה אין מעמידין.
  166. ↑ פי' מסכת משקין לא' מרבותינו הראשונים שם.
  167. ↑ רש"י שם; עי' רש"י כ"י שם ד"ה שלא להפסיד; עי' שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  168. ↑ עי' רש"י כ"י שם.
  169. ↑ עי' תוספ' שם; עי' ירו' שבציון 175.
  170. ↑ תוספ' שם; רש"י שם.
  171. ↑ רש"י שם.
  172. ↑ רמב"ם שם.
  173. ↑ רש"י כ"י שם ד"ה ואין מרחיקן; שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  174. ↑ רש"י שם.
  175. ↑ יחזקאל לט טו.
  176. ↑ ר"ש סיריליאו וקה"ע ופ"מ ותקלין חדתין שבציון הבא.
  177. ↑ ירו' מע"ש פ"ה ה"א ושקלים פ"א ה"א ומו"ק פ"א ה"ב וסוטה פ"ט ה"א: אצלו במקום טהרה, לפי תלמיד ר' שמואל בר' שניאור שקלים שם ור"ש סיריליאו שם ומע"ש שם ור"א פולדא מע"ש שם וקה"ע שקלים שם ומו"ק שם ופ"מ ותקלין חדתין שקלים שם.
  178. ↑ עי' ציון 189 ואילך.
  179. ↑ רש"י מו"ק ו א ד"ה מצא, בשם מורי הזקן; רש"י כ"י שם ד"ה אבן אחת מצויינת; עי' ריטב"א שם; מאירי שם. ועי' תוס' רא"ש שם.
  180. ↑ עי' ר"ש סיריליאו לירו' מע"ש פ"ה ה"א ושקלים פ"א ה"א, ע"פ ירו' שם ושם ומו"ק פ"א ה"ב וסוטה פ"ט ה"א: מצא אבן אחת מצויינת אף על פי שאין מקיימין כן; עי' קה"ע סוטה שם, בפי' הא', ומו"ק שם, בד' הירו' שם. ועי' תוס' רא"ש ומאירי מו"ק שם ור"א פולדא מע"ש שם ופ"מ שם ושקלים שם וסוטה שם וקה"ע סוטה שם, בפי' הב', שפי' בע"א.
  181. ↑ ברייתא במו"ק ה א; רמב"ם טו"מ פ"ח ה"ט.
  182. ↑ שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם. ועי' פי' מסכת משקין לא' מרבותינו הראשונים שם.
  183. ↑ רש"י כ"י שם ד"ה ואין מרחיקן.
  184. ↑ ע"ע קבר.
  185. ↑ שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  186. ↑ ע"ע הנ"ל.
  187. ↑ רש"י כ"י שם. ע"ע בית הקברות: כבודו, וע' קבר.
  188. ↑ רש"י שם ד"ה שלא להפסיד.
  189. ↑ רש"י מו"ק ה א ד"ה אין מרחיקין.
  190. ↑ שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  191. ↑ תוספ' שקלים פ"א.
  192. ↑ יחזקאל לט טו.
  193. ↑ ר"ש סיריליאו לירו' מע"ש פ"ה ה"א ושקלים פ"א ה"א.
  194. ↑ ר"ש סיריליאו שם ושם.
  195. ↑ ירו' שם ושם ומו"ק פ"א ה"ב וסוטה פ"ט ה"א.
  196. ↑ ר"א פולדא לירו' מע"ש שם.
  197. ↑ פי' ר' משולם לירו' שקלים שם.
  198. ↑ עי' רש"י מו"ק ו א ד"ה מצא, בשם מורי הזקן; עי' רש"י כ"י שם ד"ה אבן אחת מצויינת; עי' ריטב"א שם; מאירי שם; עי' ר"ש סיריליאו לירו' מע"ש שם ושקלים שם.
  199. ↑ ירו' מע"ש שם: את על תלושה; ירו' שקלים ומו"ק וסוטה שם, לגירסתנו.
  200. ↑ חס"ד לתוספ' שם.
  201. ↑ ירו' שקלים שם, לגי' תלמיד ר' שמואל בר' שניאור וגי' ר' משולם שקלים שם. ועי' פי' תלמיד ר' שמואל בר' שניאור שם, שבמע"ש שם הגי' כמו בציון 197.
  202. ↑ פי' ר' משולם שם.
  203. ↑ ירו' שם ושם ושם ושם.
  204. ↑ פי' תלמיד ר' שמואל בר' שניאור שם, שהירו' שבציון 197: תלושה, והירו' שבציון 199: כבושה, אחד הם.
  205. ↑ פי' תלמיד ר' שמואל בר' שניאור שם, לשיטתו שבציון 206).
  206. ↑ עי' ר"א פולדא מע"ש שם.
  207. ↑ עי' רש"י מו"ק ו א ד"ה מצא; עי' רש"י כ"י שם ד"ה אבן אחת מצויינת; עי' חס"ד לתוספ' שם.
  208. ↑ תוס' רא"ש שם, בביאור הגמ' שם: אם יש סיד ביניהם וכו'; פי' תלמיד ר' שמואל בר' שניאור שקלים שם.
  209. ↑ עי' ציון 167 ואילך.
  210. ↑ תוס' רא"ש שם.
  211. ↑ ציון 176 ואילך.
  212. ↑ ע"ע עצמות.
  213. ↑ תוס' מו"ק ה ב ד"ה עצם, ע"פ הברייתא שבציון הבא. עיי"ש הטעם מדוע נקט עצם כשעורה.
  214. ↑ ברייתא בגמ' שם.
  215. ↑ עי' פי' מסכת משקין לא' מרבותינו הראשונים שם. וע"ע אבי אבות הטומאה ציון 6 ואילך.
  216. ↑ עי' ברייתא בגמ' שם; פי' תלמיד ר' שמואל בר' שניאור לירו' שקלים פ"א ה"א.
  217. ↑ ברייתא בגמ' שם.
  218. ↑ קה"ע לירו' מו"ק פ"א ה"ב; פ"מ מע"ש פ"ה ה"א ושקלים שם.
  219. ↑ קה"ע מו"ק שם.
  220. ↑ ע"ע הנ"ל שם.
  221. ↑ יחזקאל לט טו.
  222. ↑ עי' ירו' מע"ש שם (והג' הגר"א) ושקלים שם ומו"ק שם וסוטה פ"ט ה"א.
  223. ↑ קה"ע שקלים שם ומו"ק שם, ועי' ציון 234, שי"מ בע"א.
  224. ↑ ברייתא בגמ' שם; ירו' שם ושם ושם ושם.
  225. ↑ פ"מ לירו' מע"ש שם ושקלים שם.
  226. ↑ ע"ע הנ"ל שם.
  227. ↑ יחזקאל שם.
  228. ↑ ירו' שם ושם ושם ושם, לגירסתנו, וגי' תלמיד ר' שמואל בר' שניאור וגי' ר' משולם שקלים שם. ועי' ירו' שם ושם ושם ושם, לגי' כ"י ליידן וד' ונציה: שזרה (וע"ע שדרה).
  229. ↑ פי' תלמיד ר' שמואל בר' שניאור לירו' שקלים שם; עי' תוס' רא"ש מו"ק ו א.
  230. ↑ קה"ע שקלים שם ומו"ק שם.
  231. ↑ עי' ר"ש סיריליאו מע"ש שם ושקלים שם.
  232. ↑ תוספ' שקלים פ"א.
  233. ↑ פי' תלמיד ר' שמואל בר' שניאור לירו' שקלים פ"א ה"א.
  234. ↑ יחזקאל לט טו.
  235. ↑ עי' ירו' שבציון 220.
  236. ↑ פי' תלמיד ר' שמואל בר' שניאור שם, ועי' ציון 221, שי"מ בע"א.
  237. ↑ יחזקאל שם.
  238. ↑ ירו' שבציון 226.
  239. ↑ עי' פי' תלמיד ר' שמואל בר' שניאור שם. וע"ע עצמות.
  240. ↑ ציון 23 ואילך.
  241. ↑ רש"י כ"י מו"ק ה ב ד"ה כזית מצומצם; שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  242. ↑ שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  243. ↑ ברייתא בגמ' שם, לגירסתנו: כזית מן המת (ועי' ציון 263, שי"ג בע"א) לפי רב פפא בגמ' שם, לגירסתנו (ועי' ציון 273 ואילך, שי"ג בע"א) ורש"י ד"ה אמר רב פפא.
  244. ↑ עי' רב פפא בגמ' שם; רמב"ם טו"מ פ"ח ה"ט.
  245. ↑ רש"י כ"י שם. וע"ע מת.
  246. ↑ רב פפא בגמ' שם, לגירסתנו. ועי' רש"י שם ד"ה ישרפו עליו ורש"י כ"י שם ד"ה ומוטב שישרפו ושיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  247. ↑ שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  248. ↑ עי' רש"י שם; עי' רש"י כ"י שם; שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  249. ↑ שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  250. ↑ רש"י שם.
  251. ↑ רב פפא בגמ' שם, לגירסתנו. ועי' רש"י כ"י שם ד"ה ואל ישרפו.
  252. ↑ רש"י שם ד"ה ואל ישרפו; עי' שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  253. ↑ רש"י שם; רש"י כ"י שם; שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  254. ↑ רש"י שם; רש"י כ"י שם.
  255. ↑ רש"י שם; עי' רש"י כ"י שם; עי' שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  256. ↑ שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם, בשם מורו הר"ר יחיאל.
  257. ↑ שיטה לתלמיד ר"י מפריש מו"ק ה ב, בשם אית דמפרשי, ודחה; חי' רעק"א שם, ע"פ גמ' שבציונים 244, 249; עי' הג' בן אריה שם.
  258. ↑ שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם, בשם אית דמפרשי.
  259. ↑ עי' תוס' שם ד"ה אין, לגירסתנו, ועי' ציון 285, שי"ג בע"א; שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם; חי' רעק"א שם, בד' תוס' שם, ותמה.
  260. ↑ שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  261. ↑ עי' ציון 282 ואילך.
  262. ↑ עי' שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  263. ↑ ע"ע יום טוב: טירחה. תוס' שם.
  264. ↑ תוספ' שקלים פ"א.
  265. ↑ עי' מו"ק ה ב, לגי' ר"ח שם.
  266. ↑ עי' ציון 241, שי"ג בע"א.
  267. ↑ ר"ח שם.
  268. ↑ ברייתא בירו' מע"ש פ"ה ה"א: יתאכל; ברייתא בירו' שקלים פ"א ה"א: נתעכל; ברייתא בירו' מו"ק פ"א ה"ב וסוטה פ"ט ה"א. ועי' מתא דירושלים מו"ק שם.
  269. ↑ ר' מנא בירו' מע"ש ושקלים ומו"ק שם; ר' מנא בירו' סוטה שם: ולא.
  270. ↑ עי' ציון 241.
  271. ↑ עי' פי' תלמיד ר' שמואל בר' שניאור לירו' שקלים שם; עי' ר"א פולדא מע"ש שם; עי' קה"ע סוטה שם; פ"מ שקלים וסוטה שם.
  272. ↑ פי' ר' משולם שם; עי' שדה יהושע לירו' מו"ק שם.
  273. ↑ פי' ר' משולם שקלים שם, בפי' הא'; עי' שדה יהושע מו"ק שם.
  274. ↑ עי' פי' ר' משולם שקלים שם, בפי' הב'.
  275. ↑ עי' ציון 241.
  276. ↑ עי' פי' ר' משולם שם: ובמסכת משקין אומר על כזית בשר שאין מציינין, ופי' ר' משולם שבציון הבא.
  277. ↑ פי' ר' משולם שם, בפי' הב'.
  278. ↑ ע"ע אבי אבות הטומאה ציון 12 ואילך וע' עצמות.
  279. ↑ עי' ציון 210 ואילך.
  280. ↑ ע"ע עצמות.
  281. ↑ סדרי טהרות אהלות רמא א, בפי' הארוך, ושאמנם מתיירא לומר כן, מכיוון שהרמב"ם שבציון 281, לא פסק דין הירושלמי, לפי ביאורו, אולם מצא את גי' ר"ח שבציון 263, העולה אף היא כדבריו.
  282. ↑ רמב"ם טו"מ פ"ח ה"ט.
  283. ↑ רמב"ם שם, לפי סדרי טהרות אהלות רמא א, בפי' הארוך.
  284. ↑ ברייתא במו"ק ה ב: ואין; רמב"ם טו"מ פ"ח ה"ט.
  285. ↑ שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  286. ↑ פסקי תוס' שם סי' ד.
  287. ↑ תוס' שם ד"ה אין, לגי' הג' בן אריה שם, ע"פ פסקי תוס' דלהלן, ושצ"ל ואין, והתוס' מוסב על הסיפא, ועי' ציון 257, שי"ג בע"א; עי' פסקי תוס' שם; שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  288. ↑ רמב"ם שם.
  289. ↑ רש"י שם ד"ה אין מציינין.
  290. ↑ שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  291. ↑ ע"ע יום טוב: טירחה. עי' תוס' שם, לפי הג' בן אריה שם, ע" פסקי תוס' שבציון הבא. וכעי"ז בסדרי טהרות אהלות רמא א, בפי' הארוך, בד' תוס' שם, ע"פ פסקי תוס' שבציון הבא.
  292. ↑ ע"ע חול המועד ציון 833 ואילך. עי' פסקי תוס' שם.
  293. ↑ ברייתא במו"ק שם; עי' רמב"ם שם.
  294. ↑ רמב"ם שם. ועי' ברייתא שם: ובית-הפרס (ע"ע), וע"ע הנ"ל ציון 5.
  295. ↑ ברייתא שם; רמב"ם שם.
  296. ↑ שיטה לתלמיד ר"י מפריש שם.
  297. ↑ סדרי טהרות אהלות רמא א, בפי' הארוך, בד' רש"י שבציון 287. ועי' שיטה לתלמיד ר"י מפריש שבציונים 288, 294. ועי' שי"ק סוטה פ"ט ה"א.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:ציון_קברות&oldid=136802"