אנציקלופדיה תלמודית:סדר של פסח

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - סדר עשיית המצוות והמנהגים הנוהגים בליל ט"ו בניסן.

לכמה מן המצוות הנוהגות בליל ט"ו בניסן נתייחדו ערכים בפני עצמם: על המצוה מן התורה לאכול מצה, ע"ע אכילת-מצה* וע' אפיקומן*. על המצוה לאכול מרור, בזמן שבית-המקדש* קיים מן התורה, ובזמן הזה מדרבנן, ע"ע אכילת-מרור*. על המצוה מן התורה לאכול קרבן-פסח*, ע"ע אכילת-פסחים*. על המצוה מדרבנן לטבל בחרסת*, ע"ע חרסת. על התקנה לאכול כרפס*, ע"ע כרפס. על המצוה מדרבנן לשתות ארבע-כוסות* של יין, ע"ע ארבע כוסות. על המצוה לספר ביציאת מצרים, ע"ע הגדה*.

ערך זה עוסק בסדור עשיית מצוות ליל פסח בכללן, ובמנהגים ודינים שונים שנאמרו בלילה זה.

סדר עשיית מצוות הלילה, יש מן הראשונים שקבעו בו נוסח בלשון קצרה וב"חרוזים": קדש ורחץ/ כרפס יחץ/ מגיד רחצה/ מוציא מצה/ מרור כורך/ שלחן עורך/ צפון ברך/ הלל נרצה[1].

סדר הלילה

סדר ליל פסח, כתבו ראשונים שיש לאדם להתחיל בו מיד בתחילת הלילה, לפי שמצוה לספר לבנים את סיפור יציאת מצרים[2], ואם יתאחר שמא יישנו התינוקות ולא יוכל לספר להם, ולפיכך יערוך את שולחנו מבעוד יום כדי שלא יתעכב בהכנתו בלילה[3], וכתבו עוד שאף הלומד בבית המדרש יפסיק מתלמודו משנכנס הלילה ויתחיל בסדר הלילה[4].

"קדש"

תחילה יש לקדש על היין[5], שיש לקדש על היין בליל יום-טוב*[6] קודם הסעודה[7]. בטעם שיש להקדים את הקידוש לאמירת ההגדה, הנאמרת אף היא קודם הסעודה[8], נראה מדברי ראשונים שהיינו כדי שיוכל לאכול אחריו כרפס - שיש לאוכלו קודם אמירת ההגדה[9] - שטעימה קודם קידוש* אסורה[10].

הקידוש, סידרוהו ראשונים בסדר הלילה בשם "קדש"[11].

על סדר הברכות שבקידוש ונוסחו כשחל ליל ט"ו בניסן בחול או בליל שבת, ע"ע קידוש. על סדרן כשחל במוצאי שבת, ע"ע הנ"ל וע' הבדלה[12]. על כך שמברכים ברכת-הזמן* של יום-טוב* בקידוש של ליל יום טוב, ע"ע ברכת הזמן[13] וע' קידוש.

כוס ראשונה מארבע הכוסות

הכוס של קידוש, היא הכוס הראשונה מארבע הכוסות שמצוה לשתותן בליל הסדר[14], ולפיכך אף על פי שכדי לצאת ידי חובת קידוש די בכוסו של המקדש[15], מכל מקום יש למזוג כוס לכל אחד ואחד מן המסובים קודם הקידוש ושותה אותה אחר הקידוש, שאין יוצאים ידי חובת ארבע כוסות בשתיית המקדש אלא כל אחד חייב לשתות בעצמו[16].

על דיני הכוס בתורת כוס של ארבע כוסות, ע"ע ארבע כוסות. על דיני הכוס בתורת כוס של קידוש, ע"ע קידוש.

ברכת "שעשה ניסים"

אין מברכים בסמוך לברכת קידוש היום את ברכת "שעשה ניסים" על נס יציאת מצרים[17], כדרך שמברך בימים אחרים שנעשה בהם נס, כגון בחנכה*[18] ובפורים*[19], לפי שעתידים לברך "אשר גאלנו" בהגדה[20], ועוד - אף לסוברים שאינו יוצא בברכת אשר גאלנו ידי ברכת שעשה ניסים, הואיל ואינו מזכיר בה נס[21] - לפי שעתיד לומר "לפיכך אנחנו חייבים להודות"[22], שמזכיר בו נס[23], ועוד, שיום ישועה הוא ועדיף מנס[24], ועוד, שאמירת ההגדה היא השבח שמשבחים לה' על הנס, ואין צורך בברכה נוספת[25].

על כך שנחלקו אם מברך ברכה אחרונה על כוס זו, או שאינו מברך, ועל טעם החולקים בדבר, ע"ע ארבע כוסות[26].

זמן הקידוש

קידוש של ליל פסח, כתבו אחרונים שאין עושים אותו אלא משתחשך[27], ואינו כקידוש של לילי שבתות וימים טובים שניתן לקדש מבעוד יום ולהוסיף מחול על הקודש[28], כיון שכוס של קידוש היא מכלל ארבע כוסות[29], והמצוה לשתות ארבע כוסות בליל פסח היא משחשכה בלבד, בזמן הראוי לאכילת מצה[30], הואיל ונתקנו כנגד ארבע לשונות של גאולה[31] ומרמזים בכך על המצה שבאה על שם שנגאלו[32], ועוד, שכיון שהקידוש בא לצורך אכילת מצה, יש לעשותו בזמן הראוי לאכילת מצה[33], ויש מן האחרונים שכתבו, שמעיקר הדין אף בליל פסח אפשר לקדש קודם שתחשך, אלא שהואיל ויש לאכול את הכרפס משחשכה[34], אף מקדש משחשיכה, שאכילת הכרפס סמוכה לקידוש[35], ויש לחוש שאם יקדש מבעוד יום יבוא לאכול את הכרפס מבעוד יום[36].

קידוש בבית הכנסת

בליל הסדר, כתבו ראשונים שאין מקדשים בבית הכנסת, שלא נתקן קידוש בבית הכנסת אלא מפני מי שאין לו יין לקדש[37], ובליל הסדר חובה על גבאי צדקה לתת לעניים ארבע כוסות של יין[38].

כשחייב להבדיל ולא הבדיל בקידוש

חל ליל הסדר במוצאי שבת, ושכח להזכיר הבדלה* על הכוס שעשה עליה קידוש - שבליל יום טוב שחל במוצאי שבת מברך ברכת הבדלה על הכוס שמקדש עליה[39] - ונזכר לאחר מכן קודם שתיית הכוס השניה, כתבו אחרונים שלסוברים ששתיית יין בין כוס ראשונה לשניה מותרת אף באופן שצריך לברך עליה בורא פרי הגפן[40] - כגון שבעת שבירך בורא פרי הגפן על הכוס הראשונה לא היה בדעתו לשתות ולא היה היין לפניו, שכיון שלא היה בדעתו לשתות ולא היה היין לפניו צריך לברך[41] - או אם היה בדעתו בעת שבירך בורא פרי הגפן על הכוס של קידוש לשתות עוד יין, או שהיה היין לפניו, שאם יבדיל עתה לא יהא עליו לברך בורא פרי הגפן[42], שאף לסוברים שבין כוס ראשונה לשניה ושניה לשלישית אסור לשתות יין אם צריך לברך עליו בורא פרי הגפן, לפי שבשתייה שמברך עליה נראה כמוסיף על הכוסות[43], מכל מקום כשאינו צריך לברך על היין מותר לו לשתות לפי שאינו נראה בשתיה זו כמוסיף על הכוסות[44], מבדיל בעת שנזכר[45] - כשנזכר קודם אמירת ההגדה, לסוברים שבאמצע אמירת ההגדה אסור להפסיק בשתיית יין[46] - ואם לא היה בדעתו בעת שבירך בורא פרי הגפן על הכוס של קידוש לשתות עוד יין או שלא היה היין לפניו, שאם יבדיל עתה יהא עליו לברך בורא פרי הגפן, לדעת הסוברים שאסור לשתות יין בין כוס ראשונה לשניה ושניה לשלישית אם עליו לברך בורא פרי הגפן מפני שנראה כמוסיף על הכוסות, אם נזכר אחר אכילת כרפס כתבו אחרונים שלא יבדיל בעת שנזכר אלא לאחר אמירת ההגדה[47], על הכוס שמברך עליה "אשר גאלנו"[48], ואם נזכר קודם אכילת כרפס נחלקו אחרונים: יש סוברים שאף בזו לא יבדיל בעת שנזכר, ויאכל כרפס קודם הבדלה, ואף על פי שאסור לאכול קודם הבדלה[49], שמוטב לאכול קודם הבדלה מלהראות כמוסיף על הכוסות[50], ויש מצדדים שיבדיל תחילה, הואיל ויש לומר שכיון שמבדיל על הכוס אינו נראה בשתייתה כמוסיף על הכוסות, ויש לסמוך על סברא זו מאשר לאכול קודם הבדלה[51]. נזכר קודם שתיית הכוס השלישית מארבע כוסות - שהיא הכוס שמברך עליה ברכת המזון בגמר סעודתו[52] - אפילו סיים את סעודתו ואינו חייב להבדיל מיד על כוס בפני עצמה כדי שיוכל לאכול - שאם עדיין לא סיים את סעודתו, חייב להבדיל מיד כדי שיוכל להמשיך בסעודתו, שמי שלא הבדיל והתחיל בסעודה בזמן שנתחייב בהבדלה, חייב להפסיק מסעודתו ולהבדיל[53] - מבדיל על כוס בפני עצמה קודם שתיית הכוס השלישית, ולא יבדיל על הכוס שמברך עליה ברכת-המזון*, כיון שלכתחילה אין עושים שתי מצוות על כוס אחת לפי שאין-עושין-מצוות-חבילות-חבילות*[54], אבל אם נזכר באמירת הלל, מבדיל על הכוס שאומר עליה את ההלל, ואף על פי שלכתחילה אין עושים שתי מצוות על כוס אחת, והיה הדין נותן שלא יבדיל על הכוס שאמר עליה את ההלל, מכל מקום במקום שאי אפשר באופן אחר עושים שתי מצוות על כוס אחת[55], וכאן אינו יכול להבדיל על כוס בפני עצמה, לפי שבין כוס שלישית לכוס רביעית אסור בשתיית יין[56]. נזכר אחר ששתה את הכוס הרביעית מארבע כוסות, כתבו אחרונים שיבדיל על כוס, ואף על פי שאסור לשתות יין אחר שתיית הכוס הרביעית, לסוברים כן[57], מכל מקום חובת הבדלה עדיפה[58].

"ורחץ" "כרפס"

לאחר הקידוש, קודם אמירת ההגדה, יש לאכול ירק[59], ויש סוברים שיש לאוכלו בטיבול[60]. לסוברים שנאכל בטיבול, קודם לאכילתו יש ליטול ידים, כדין האוכל דבר שטיבולו במשקה שטעון נטילת-ידים*[61]. נטילת הידים סידרו אותה ראשונים בסדר הלילה לאחר הקידוש בשם "ורחץ", ולאחריה אכילת הירק בטיבול בשם "כרפס"[62]. על כך שאף לסוברים שבזמננו אין צריכים ליטול ידים קודם אכילת דבר שטיבולו במשקה[63], מכל מקום בליל הסדר נוהגים ליטול, ע"ע כרפס[64]. על גדר נטילה זו ועל המקום ביד אותו יש ליטול, ע"ע נטילת ידים. על מחלוקת הראשונים אם בזמננו מברכים על נטילה זו, ע"ע נטילת ידים וע' כרפס[65]. על גדר דין אכילת כרפס, הטעם שתיקנו לאוכלו, הירקות הנאכלים לכרפס, שיעור האכילה ודיניה, ע"ע כרפס. על טיבול הכרפס - לסוברים שיש לטבלו - אם נעשה בחרוסת, או בחומץ או מי מלח, ע"ע חרוסת[66] וע' כרפס[67].

נטילת ידים קודם קידוש

הנוטל ידיו בליל הסדר לאכילת כרפס קודם קידוש ולאחר מכן קידש, נחלקו ראשונים בדעת הסוברים שבשאר שבתות וימים טובים הנוטל ידיו לאכילת פת קודם קידוש ולאחר מכן קידש על היין, מועילה לו הנטילה לסעודה, לפי שקידוש אינו הפסק[68], אם כמו כן מועילה לו הנטילה לאכילת כרפס - לסוברים שאכילת כרפס טעונה נטילת ידים[69] - או שאינה מועילה: יש סוברים שמועילה לו, כדרך שמועילה לנוטל לאכילת פת[70], ויש סוברים שאינה מועילה[71], לפי שהקידוש מפסיק בינה ובין אכילת הכרפס, ואף על פי שלנוטל לאכילת פת אין הקידוש חשוב הפסק, היינו משום שהקידוש והסעודה שייכים זה לזה, שאין קידוש אלא במקום סעודה[72], אבל לאכילת הכרפס אין שייכות עם הקידוש[73]. לסוברים שנטילה לפני קידוש מועילה לאכילת כרפס, לדעת הסוברים שלכתחילה אין נוטלים לאכילת פת קודם קידוש לפי שטוב שלא להפסיק בקידוש בין הנטילה לאכילה[74], אף לאכילת כרפס לכתחילה אין נוטלים קודם קידוש[75], ולדעת הסוברים שאף לכתחילה נוטלים לאכילת פת קודם קידוש[76], נחלקו ראשונים ואחרונים אם אף לאכילת כרפס נוטלים לכתחילה קודם קידוש: א) יש סוברים שנוטלים לכתחילה קודם קידוש[77], וכתבו אחרונים שכיון שיש לחוש שבנטילה זו שאינו סועד אחריה נראה כנוטל ידיו לשתיית היין, והנוטל ידיו לפירות שאינם רטובים ממשקה הרי זה מגסי הרוח[78], ישפשף ידיו במקומות המכוסים שבגופו כדי שיתחייב בנטילה[79]. ב) ויש סוברים שלכתחילה אין נוטלים קודם קידוש[80], ויש מן האחרונים שכתבו טעם בדבר, לדעת הסוברים שאין מברכים על הנטילה שקודם אכילת הכרפס[81], שאם יטלו קודם קידוש יבואו לברך על הנטילה, כדרך שמברכים עליה בכל שבת[82].

הבאת השולחן

שולחן הסדר, אמרו במשנה שמביאים אותו אחר שקידש על היין[83], קודם אמירת ההגדה[84], ויש ראשונים שכתבו שהיינו כדרך שבכל שבת* ויום-טוב* מביאים את השולחן אחר קידוש כדי שתבוא הסעודה לכבוד שבת ויום טוב[85], ויש ראשונים שנראה מדבריהם שמשום כך לא היו מביאים את השולחן, שהרי לא יאכלו עד לאחר אמירת ההגדה[86], והטעם שמביאים את השולחן קודם ההגדה הוא מכיון שיש לומר את ההגדה כשמצה ומרור מונחים לפניו[87], ועוד, שכשיביאו את השולחן יראו התינוקות את המרור והחרוסת וישאלו על הטעם שאוכלים ירק בטיבול שתי פעמים, ובכך תאמר ההגדה כתשובה לשאלת הבן, ומצות הגדה לאומרה בדרך תשובה לשאלת הבן, כמו שנאמר: והיה כי ישאלך בנך וכו'[88], וכתבו ראשונים שהבאת השולחן אחר הקידוש אינה נוהגת אלא בזמנם, שלכל סועד היה שולחן קטן לפניו ולא היה טורח בהבאתו אחר הקידוש, אבל בזמננו שיש שולחן אחד גדול לכל המסובים יחד, וטורח הוא שלא להביאו אלא אחר קידוש, מביאים את הדברים שצריכים להיות על השולחן בעת הסדר קודם הקידוש, ובעת הקידוש פורס מפה על המצות, ובזה נראה כמי שסילקו את השולחן[89].

הבאת השולחן, בזמן שנהגו כן, נחלקו ראשונים אם היא קודם אכילת הכרפס או לאחריו: יש סוברים שמביאים אותו קודם אכילת הכרפס, ואף הכרפס על השולחן[90], ויש סוברים שמביאים אותו אחר אכילת הכרפס, ואת הכרפס מביאים קודם הבאת השולחן בפני עצמו[91].

"יחץ"

אחר אכילת הכרפס, קודם אמירת ההגדה*, יש מן הראשונים שכתבו שפורס לשני חלקים מצה אחת מהמצות שלפניו, חצי מניח לאכילת האפיקומן* - שהאפיקומן נאכל מהמצה הפרוסה[92] - וחציה הנותר מניחו עם שאר המצות[93], וכתבו ראשונים ואחרונים שמניח לאפיקומן את החצי הגדול[94], שכיון שעיקר מצות אכילת מצה היא באכילת האפיקומן, לסוברים כן[95], נוטל עבורו את החלק החשוב יותר[96], ועוד, לפי שבסעודה אינו אוכל מהמצה הפרוסה אלא כזית אחד[97], אבל מהאפיקומן אוכל כשני זיתים, לסוברים כן[98], ויש ראשונים שכתבו שנותן לאדם אחר לשמור את החצי שיאכל באפיקומן[99], ויש שכתבו שמניחו לפניו על שולחנו, כדי שלא ישכח לאוכלו[100]. ונחלקו ראשונים איזו מצה פורס: יש סוברים שאת העליונה[101], שהיא הסמוכה אליו ואין-מעבירין-על-המצוות*[102], ויש סוברים שאת המצה שתחת העליונה, לפי שבעת שמברך על המצות צריכה העליונה להיות שלימה והפרוסה תחתיה[103], ואין בפריסת המצה שיש סמוכה ממנה אליו משום אין מעבירין על המצוות, לפי שפריסת המצה אינה חשובה מצוה[104], ומכל מקום אף לסוברים שפורס את העליונה, את חצי המצה שמניח עם שאר המצות נותן תחת המצה שנותרה שלימה, כדי שבעת שמברך על המצות תהא העליונה שלימה והפרוסה תחתיה[105]. ויש מן הראשונים שכתבו שאינו פורס מצה קודם אמירת ההגדה[106]. פריסת המצה, לסוברים שנעשית קודם אמירת ההגדה, סידרו אותה ראשונים בסדר הלילה אחר אכילת הכרפס, קודם אמירת ההגדה, בשם "יחץ"[107].

טעם חציית המצה

בטעם פריסת המצה קודם אמירת ההגדה - לסוברים כן[108] - נאמרו בראשונים כמה טעמים: א) שהמצה שיש לומר את ההגדה כשהיא מונחת לפניו[109], יש לה להיות פרוסה, שנאמר: לֶחֶם עֹנִי[110], ודרכו של עני בפרוסה ולא בשלימה[111], ויש מוסיפים שהטעם שמסמיכים את פריסת המצה לאמירת ההגדה - ואין מקדימים אותה לקידוש או לאכילת כרפס - הוא כדי להסמיך את פריסת המצה הנעשית משום לחם עוני לאמירת "הא לחמא עניא", שבה מתחיל באמירת ההגדה[112]. ב) כיון שבפסח בוצע על מצה פרוסה ולא על שלימה[113], וקודם הסעודה בלאו הכי יצטרך לפרוס מצה לשתים כדי לבצוע על פרוסה, מקדים ופורס את המצה עתה כדי שיראו התינוקות וישאלו מאיזה טעם עושה כן, ויש להתמיה את התינוקות בליל הסדר שעל ידי כן תאמר ההגדה בדרך שאלה ותשובה[114]. ג) לסוברים שאף בליל הסדר אם הביאו לפניו מצה שלימה אינו רשאי לפורסה אלא בוצעה כשהיא שלימה, ורק אם הביאו לפניו פרוסה רשאי לבצוע עליה[115], מקדים ופורס אותה עתה כדי שבשעה שיבוא לאוכלה ימצאנה פרוסה[116].

החצי של אפיקומן

החצי שמניחו לאפיקומן, כתבו ראשונים שמניחו במפה[117], זכר למה שנאמר ביציאת מצרים: מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם[118], וכתבו אחרונים שיש שנותנים אותו על כתפיהם, שנאמר: על שכמם[119].

כשיש לו שתי מצות בלבד

מי שיש לו שתי מצות בלבד, כתבו אחרונים שאינו בוצע אחת מהן עד אחר ברכת המוציא, ואף על פי שכשיש לו שלש מצות יש לבצוע אחת מהן קודם אמירת ההגדה, לסוברים כן[120], שאם יבצע אחת מהן לא ישארו לו שתי מצות שלמות, ואף בליל הסדר יש לברך על שתי מצות שלמות מלבד המצה הפרוסה הנוספת, משום לחם-משנה*, לסוברים כן[121].

בן חוץ-לארץ* שיש לו שלש מצות בלבד, שלדעת הסוברים שאף בליל הסדר יש לברך על שתי מצות שלמות[122], דינו לאכול בלילה הראשון ממצה אחת בלבד ולהותיר שתי מצות שלמות לליל הסדר השני שנוהג כדין יום-טוב-שני-של-גליות*[123], נחלקו אחרונים אם בלילה הראשון בוצע את המצה שאוכל ממנה קודם אמירת ההגדה - לסוברים שבוצע מצה קודם אמירת ההגדה[124] - או שאינו בוצעה אלא לאחר ברכת המוציא: יש סוברים שאינו בוצעה אלא לאחר ברכת המוציא, כיון שבאופן זה ברכת המוציא היא על המצה שבוצע, שהרי אוכל ממנה בלבד, ואם יבצענה קודם לא קיים לחם משנה, ואף על פי שיש שם שתי שלמות נוספות, אינן חשובות לחם משנה אם אינו מברך על אחת מהן[125], ויש סוברים שבוצע קודם אמירת ההגדה, ואף על פי שמברך המוציא על מצה שאינה שלמה, כיון שיש שם שתי מצות שלמות מתקיים דין לחם משנה[126].

"מגיד"

לאחר שאוכל כרפס - ובוצע את המצה, לסוברים כן - קודם הסעודה, מספר ביציאת מצרים[127]. סיפור זה נקרא "הגדה"[128], וסידרוהו ראשונים בסדר הלילה בשם "מגיד"[129]. בטעם שמקדים את אמירת ההגדה לסעודה כתבו ראשונים ואחרונים, שהיינו משום שיש לומר את ההגדה על מצה ומרור שיוצא בהם ידי חובה, והיינו קודם אכילתם[130].

על המצוה לספר ביציאת מצרים, פרטיה ודיניה, נוסח ההגדה, דברים שונים הנעשים לפני אמירת ההגדה ובמהלכה, כגון מזיגת כוס שני ועקירת השולחן קודם אמירת ההגדה, הגבהת המצה והמרור באמירת "מצה זו" "מרור זה", והברכה הנאמרת בחתימת ההגדה, ע"ע הגדה.

אחר שמספר ביציאת מצרים, קודם הברכה הנאמרת בחתימת ההגדה, אומר חלק מהלל*[131], שהלל שיש לאומרו בליל הסדר[132], אומרים מקצתו אחר ההגדה ומקצתו אחר ברכת המזון[133]. על מקור החיוב לומר הלל בליל הסדר, על החלק מההלל שאומר אחר אמירת ההגדה והחלק שאומר אחר ברכת המזון, ועל הטעם שמחלקים את אמירת ההלל לשתי פעמים, ע"ע הלל[134]. על כך שהלל זה אומרו בישיבה, ואף על פי שבשאר הימים בהם אומרים את ההלל, אומרים אותו בעמידה[135], ע"ע הנ"ל[136]. על הברכה על אמירת הלל בליל הסדר, ע"ע הנ"ל[137]. על יתר דיני אמירת הלל, ע"ע הנ"ל.

על קריאת הלל בליל פסח בבית הכנסת, ע"ע הלל[138].

אחר אמירת ההגדה, שותים את הכוס השניה מארבע כוסות[139]. על שתיה זו אם מברכים עליה לפניה ולאחריה, ע"ע ארבע כוסות[140].

"רחצה"

לאחר שאומר את ההגדה ושותה את הכוס, והסעודה לפניו, אם ידוע לו שנגע במקומות המטונפים שבגופו מעת שנטל ידיו לאכילת הכרפס - לסוברים שיש ליטול ידים לכרפס[141] - חייב ליטול ידיו לאכילת מצה[142], ואם לא ידוע לו שנגע, נחלקו ראשונים אם אף על פי שאף מי שלא ידוע לו שנגע במקומות המטונפים שבגופו חייב ליטול ידיו קודם אכילת פת[143], מכל מקום פטור מנטילת-ידים*, שהנטילה שנטל לכרפס פוטרתו, או שחייב בנטילה, שהנטילה שנטל לכרפס אינה פוטרתו: יש סוברים שפטור מנטילה, שהנטילה לכרפס פוטרתו[144], ויש סוברים שחייב בנטילה[145], שהנטילה שנוטלים לאכילת פירות טבולים במשקה אינה פוטרת את הנטילה שיש ליטול לאכילת פת, לסוברים כן[146], ועוד - אף לסוברים שנטילה לפירות טבולים במשקה פוטרת את הפת[147] - שיש לחוש שבשעת אמירת ההגדה וההלל הסיח דעתו ונגע במקומות המטונפים[148], ולטעם זה אם בודאי לא הסיח דעתו אינו צריך ליטול[149], ויש סוברים שלכתחילה לא יכוון שלא להסיח דעתו, אלא יסיח דעתו ויטול ידיו, שכך סידרו חכמים את סדר הלילה[150], ועוד, שאמירת ההגדה היא הפסק בין הנטילה והסעודה, ולכתחילה אין להפסיק בין הנטילה והסעודה, לסוברים כן[151], ויש סוברים שאף לכתחילה יכול להתכוון שלא להסיח דעתו ולהפטר בנטילה שנטל לכרפס[152], שלא קבעו חכמים נטילה קודם אכילת המצה אלא למי שטעון נטילה[153], ואמירת ההגדה אינה חשובה הפסק[154].

נטילת הידים לסעודה, סידרוה ראשונים בסדר הלילה בשם "רחצה"[155].

"מוציא" "מצה" "מרור" "כורך" "שלחן עורך"

אחר אמירת ההגדה, אוכלים מצה*, מרור*[156] ויתר סעודת הלילה[157], ובזמן המקדש אוכלים אף מבשר חגיגת-ארבעה-עשר* ובשר הפסח[158], וכשחל ערב פסח בשבת, יש סוברים שאין שם קרבן חגיגה ואין אוכלים אלא קרבן-פסח* בלבד, שכיון שחגיגת-ארבעה-עשר* אינה דוחה את השבת - לסוברים כן[159] - אין מקריבים חגיגת ארבעה עשר בשנה זו[160]. בסדר הלילה סידרו ראשונים את אכילת המצה והברכות שמברכים עליה, בשם "מוציא" "מצה", את אכילת המרור שלאחריה בשם "מרור", את אכילת המצה והמרור כרוכים יחד שלאחר אכילת מרור בפני עצמו, בשם "כורך", ואת יתר הסעודה שסועד בשם "שלחן עורך"[161].

על המצוה לאכול מצה בליל פסח, שיעור המצה שיש לאכול, סיום זמן האכילה, הסבה באכילה זו, אופני אכילה שונים שיוצאים בהם ושאין יוצאים בהם, על כך שבוצע ממצה שאינה שלמה אלא פרוסה, על הברכה על האכילה, על המחלוקת אם מברך על שתי מצות שאחת מהן שלמה ואחת פרוסה או על שלש מצות ששתים מהן שלמות ואחת פרוסה, על כך שהעליונה יש לה להיות שלמה והפרוסה תחתיה, על המחלוקת על איזו מצה מברך ברכת המוציא ועל איזו מברך על אכילת מצה ומה שעושים כדי לצאת מידי ספק, ע"ע אכילת-מצה*. על כך שנחלקו אם את המצה הנאכלת ללא כריכה עם מרור או עם פסח, מטבל בחרוסת או במלח או שאינו מטבל אותה כלל, ע"ע הנ"ל[162] וע' חרסת[163]. על המצוה לאכול מרור בליל פסח, שיעור המרור שיש לאכול, סיום זמן האכילה, ברכה על האכילה, על כך שאין האכילה טעונה הסבה, ועל אופני אכילה שונים שיוצאים בהם ושאין יוצאים בהם, ע"ע מרור. על טיבול המרור בחרוסת, ע"ע הנ"ל[164] וע' חרסת[165]. על הברכה על אכילת חגיגת ארבעה עשר, ודינים שונים הנוהגים באכילה זו, ע"ע חגיגת ארבעה עשר. על זמן אכילת הפסח, מקום האכילה, אכילתו בהסבה, הברכה על האכילה, ודינים שונים הנוהגים באכילה, ע"ע אכילת פסחים.

סדר אכילת מצה, מרור ופסח בזמן המקדש

בזמן המקדש, שנחלקו תנאים וראשונים בדעתם אם בשר הפסח, המצה והמרור נאכלים כשהם כרוכים יחד[166], או שהמצה והמרור נאכלים כשהם כרוכים יחד ובשר הפסח נאכל בפני עצמו[167], או שהמצה, המרור ובשר הפסח נאכלים כל אחד בפני עצמו[168], אף סדר אכילתם תלוי במחלוקת זו, שלסוברים שהפסח, המצה והמרור נאכלים כשהם כרוכים יחד, אוכל בתחילה מצה בלבד, ובעת אכילת הפסח חוזר ואוכל עמו מצה ומרור כרוכים יחד[169], ולסוברים שהמצה והמרור נאכלים כשהם כרוכים יחד אבל בשר הפסח נאכל בפני עצמו, וכן לסוברים שהפסח, המצה והמרור נאכלים כל אחד בפני עצמו, אוכל בתחילת הסעודה את המצה והמרור, ואת הפסח אוכל לאחר מכן[170].

סדר אכילת מצה ומרור בזמן הזה

בזמן הזה, לסוברים שבזמן המקדש יש לכרוך את המצה והמרור ולאוכלם יחד[171], תחילה אוכלים מצה בלא לכורכה עם המרור, ולאחר מכן אוכלים מצה ומרור כרוכים יחד זכר למקדש, ולסוברים שאף בזמן המקדש אוכלים מצה בפני עצמה ומרור בפני עצמו, אף בזמן הזה יש לעשות כן[172], וכיון שלא נאמרה הלכה כמי, אוכלים מצה בפני עצמה, לאחר מכן מרור בפני עצמו, ולאחר מכן כורכים שניהם יחד ואוכלים אותם[173]. על טעם דינים אלו ע"ע אכילת מרור[174].

גדר אכילת מצה שבתחילת הסעודה

המצה שאוכל בתחילת סעודתו ללא כריכה עם מרור ופסח יחד, לדעת הסוברים שמצות אכילת פסח, מצה ומרור, היא לאוכלם כולם בכריכה אחת[175], כתבו ראשונים שבזמן המקדש שמקיים את המצוה כהלכתה, המצה שאוכל בתחילה ללא כריכה אינה לשם חובת מצה אלא כדי לפתוח בסעודתו בלבד[176], ובזמן הזה שהן המצה שאוכל בתחילה והן המצה שאוכל בסוף אינן נאכלות בכריכה עם הפסח, נחלקו ראשונים בגדרה: יש סוברים שאף היא אינה אלא כדי לפתוח בסעודתו - ומצות אכילת מצה היא במצה שאוכל בסיום סעודתו לאפיקומן - כבזמן המקדש[177], ויש סוברים שהיא לשם מצות אכילת מצה, שכיון שהן המצה שאוכל בתחילה והן המצה שאוכל בסוף אינן נאכלות בכריכה עם הפסח, מקיים את המצוה במצה שאוכל בתחילה לתאבון[178].

ברכה על המצה הנאכלת בתחילה

המצה שאוכל בתחילת סעודתו, אף לסוברים שאינה נאכלת לשם חובה[179], מכל מקום מברך עליה על אכילת מצה, וברכה זו מועילה למצה שיאכל לאחר מכן לשם חובה, ואינו מברך בעת שאוכל מצה לשם חובה, שאי אפשר שלאחר שמילא כריסו ממנה, שכבר אכל מצה שלא לשם חובה, יחזור ויברך עליה[180].

ממצה שאין יוצאים בה ידי חובה

המצה שאוכל בתחילת הסעודה, יש מן הראשונים שכתבו שלסוברים שאינה נאכלת לשם חובה אלא כדי לפתוח בסעודתו[181], לכתחילה יאכלנה מדברים שברכתם המוציא ואין יוצאים בהם ידי חובת מצה כגון סופגנין, אם יש לו מהם, ובאופן זה יברך עליהם המוציא בלבד, וברכת על אכילת מצה יברך כשאוכל מצה לשם חובה בסוף סעודתו, וכך עדיף לפי שמברך על אכילת מצה בעת שאוכל מצה לשם חובה[182], ויש שכתבו שבזמן הזה אין לעשות כן, שאין אנו זהירים שלא לאכול מהסופגנין בכמות שאכילת המצה שלאחריה לא תהא אכילה-גסה*[183], ויש שכתבו שאף לכתחילה אוכל מצה בתחילה ומברך עליה על אכילת מצה, ואף על פי שאוכל מצה לשם חובה רק בסוף הסעודה[184].

אכילת מצה ומרור כרוכים יחד בזמן הזה, נחלקו ראשונים אם מטבל בה בחרוסת, ועל כך ע"ע אכילת מרור[185] וע' חרוסת[186], וכן נחלקו ראשונים אם יש להסב באכילה זו, ועל כך ע"ע אכילת מרור[187] וע' הסבה[188]. כריכה זו, יש סוברים שעושים אותה מהמצה השלישית שבשולחן הסדר - לסוברים שיש לברך על שלש מצות[189] - ועל כך ע"ע אכילת מצה[190].

סדר אכילת הפסח והחגיגה

בסדר אכילת בשר הפסח והחגיגה נחלקו ראשונים, יש סוברים שאוכל תחילה את בשר החגיגה ולאחר מכן את בשר הפסח מלבד כזית שמותיר ממנו ואוכלו בגמר סעודתו[191], ויש סוברים שאוכל תחילה את בשר החגיגה, ובגמר סעודתו את בשר הפסח[192], ויש סוברים שאוכל תחילה כזית מבשר החגיגה, לאחר מכן כזית מבשר הפסח, לאחר מכן עוד מבשר החגיגה ובגמר סעודתו את בשר הפסח[193], ויש סוברים שאוכל תחילה את בשר הפסח מלבד כזית שמותיר ממנו, לאחר מכן את בשר החגיגה, ובגמר סעודתו כזית מבשר הפסח[194], ויש סוברים שאוכל תחילה כזית מבשר הפסח, לאחר מכן את בשר החגיגה, ובגמר סעודתו את שאר בשר הפסח[195]. על טעמי החולקים בדבר ע"ע חגיגת ארבעה עשר[196].

אכילת ביצים בסעודה

בסעודה, כתבו אחרונים שנהגו לאכול ביצה - ואף לסוברים שאין צריך לאכול את הביצה שנהגו להניח בשולחן הסדר זכר לחגיגה[197], וכן לסוברים שיש לאכול את התבשיל שהניח זכר לחגיגה[198], אם הניח תבשיל אחר שאינו ביצה - לפי שהן מאכל אבלים[199], ובאכילתן עושים זכר לאבלות על כך שאין אנו יכולים להקריב קרבן פסח לפי שנחרב בית המקדש[200], והוסיפו רמז בדבר, שבאותו יום בשבוע בו נופל יום-טוב* ראשון של פסח, נופל אף תשעה-באב*[201].

טיבול המאכלים

בסעודה, כתבו אחרונים שיש נוהגים שלא לטבל את האוכל, שאין אוכלים בלילה זה אלא שני טיבולים - כרפס ומרור - בלבד, כפי שהבן שואל בסדר ההגדה* "הלילה הזה שני פעמים"[202].

ריבוי אכילה ושתיה

לא יאכל יותר מדאי בסעודה זו, שלא יבוא לאכול את האפיקומן כשאינו מתאוה לאוכלו, ויש לאכול את האפיקומן אכילה שהוא תאב לה[203], וכן לא ישתה יין יותר מדאי בסעודה זו[204], שמא ישתכר וירדם מיד אחר גמר הסדר, וחייב אדם לעסוק בהלכות הפסח כל הלילה[205].

אכילת צלי

יש מקומות שנוהגים שלא לאכול צלי בליל פסח - על המינים שאין אוכלים מהם צלי, עי' להלן[206] - והיושבים במקומות אלו אין להם לאכול צלי, כמנהג* מקומם[207] - על החיוב לנהוג כמנהג המקום, ע"ע מנהג - והטעם שנהגו כן, שכיון שקרבן פסח נאכל צלי[208], באכילת צלי בליל פסח נראה כאוכל את בשר הפסח חוץ מקום אכילתו[209], וכתבו ראשונים ואחרונים שבארצות אשכנז נהגו שלא לאכול צלי[210].

מין הצלי

צלי שאין אוכלים אותו בליל הסדר במקום שנהגו שלא לאוכלו, הוא בין צלי של בשר כבשים ועיזים, שקרבן פסח בא ממינם[211], ובין צלי של בשר עגל ועוף, שאין הפסח בא ממינם, שאף בהם יטעו ויסברו שהם בשר הפסח[212]. צלי של דבר שאינו טעון שחיטה, כגון צלי של דג וביצה וכיוצא בזה, יש סוברים שאין בהם מנהג שלא לאוכלם, ולפיכך אף במקום שנהגו שלא לאכול צלי אוכלים אותם צלויים[213], שבדבר שאינו טעון שחיטה לא יטעו ויסברו שהוא בשר הפסח[214], ויש סוברים שאף בהם יש מנהג, ואין אוכלים אותם במקום שנהגו שלא לאכול צלי[215], שצלי בצלי מתחלף[216].

בצלי שאינו כשר לקרבן פסח

צלי שאינו כשר לקרבן פסח, כגון צלי קדרה, וצלי שבישלו קודם לצלייתו או לאחר צלייתו, נחלקו אחרונים אם אוכלים אותו בליל הסדר במקום שנהגו שלא לאכול צלי: א) יש סוברים שאוכלים אותו אף במקום שנהגו שלא לאכול צלי[217], שטעם המנהג משום שהאוכלו נראה כאוכל מבשר הפסח[218], ובצלי שאינו כשר לפסח אינו נראה כאוכל מהפסח[219]. ב) ויש סוברים שאין אוכלים אותו, שלא חילקו במנהג בין צלי הכשר לפסח לצלי שאינו כשר לפסח[220]. ג) ויש סוברים, שצלי קדרה וצלי שבישלו קודם לצלייתו, אין אוכלים אותם, שהאוכלם נראה כאוכל מבשר הפסח שצולים אותו צלי אש[221], לפי שאין ניכר על בשר אם נצלה באש או בקדרה ואם התבשל קודם לצלייתו, אבל צלי שבישלו לאחר צלייתו, שעתה נראה כמבושל, אוכלים אותו, שהאוכלו אינו נראה כאוכל מבשר הפסח[222], ומכל מקום כתבו שלצורך מי שיש לו קצת חולי יש להקל לאכול צלי קדרה וצלי שבישלו קודם לצלייתו[223].

גדי או שה צלוי כולו כאחד, כצליית קרבן פסח שצולים אותו ראשו על כרעיו ועל קרבו, נחלקו תנאים אם אסור לאוכלו בליל פסח - ואף במקום שנהגו לאכול צלי בליל פסח - לפי שנראה כאוכל את בשר הפסח בחוץ, ועל כך ע"ע חשד; מראית העין[224].

"צפון"

בזמן הזה, שאין לנו קרבן פסח לאוכלו בגמר הסעודה, אוכל מצה בגמר הסעודה[225]. אכילה זו קרויה "אפיקומן"[226], וסידרוה ראשונים בסדר הלילה בשם "צפון"[227], לפי שלכתחילה יש לאוכלה מחצי המצה הבצועה[228] המוצפן במפה[229]. על הטעם שתיקנו אכילה זו, על גדרה, שיעורה, סיום זמן האכילה, על המחלוקת אם טעונה הסבה, על הסוברים שאוכלים עם המצה מרור בכריכה, ועל דינים שונים הנוהגים באכילה זו, ע"ע אפיקומן.

על כך שנחלקו אמוראים אם בזמן המקדש אחר שאוכל את בשר הפסח בסיום סעודתו אסור לו לאכול עוד, ע"ע אכילת פסחים[230].

על כך שנחלקו אמוראים אם בזמן הזה אחר שאוכל את האפיקומן בסיום סעודתו אסור לו לאכול עוד, ע"ע אפיקומן[231]. על שתיה אחר אפיקומן אם מותרת אף לסוברים שאסור לאכול אחר אפיקומן, ע"ע הנ"ל[232].

על מי ששכח לאכול אפיקומן ונזכר אחר שנטל ידיו למים-אחרונים*, או אחר שאמר "הב לן ונברך", או אחר שבירך ברכת המזון, או אחר ששתה את הכוס השלישית, או אחר שאמר הלל, ע"ע אפיקומן[233].

"ברך"

אחר אכילת האפיקומן, שנסתיימה סעודתו, מברך ברכת-המזון*, וסידרוה ראשונים בסדר הלילה בשם "ברך"[234]. קודם לברכה מוזגים לו את הכוס שמברך עליה ברכת המזון ושותה אותה לאחר הברכה, והיא כוס שלישית של ארבע כוסות[235]. על הטעם שמברך על הכוס אף לסוברים שברכת המזון אינה טעונה כוס, ע"ע ארבע כוסות[236].

הכוס

הכוס שמברך עליה ברכת המזון, שכשאינה נקיה טעונה שטיפה והדחה כדין כוס-של-ברכה*[237], יש מן האחרונים שכתבו שאף מי שאינו מקפיד בכל השנה לראות אם היא נקיה, בליל פסח יש לו להקפיד ולראות שהיא נקיה, כדי להדר את המצוה[238], ויש מן האחרונים שסוברים שאף אם הכוס נקיה ואינה טעונה שטיפה והדחה, בליל פסח יש לו לשוטפה ולהדיחה כדי להדר את המצוה[239].

זימון

ברכת המזון שמברך בליל פסח, יש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שיהדר לברכה בזמון*[240], על ידי שיאכלו שלשה יחד את הסעודה[241], כדי שיתחייב בברכת המזון על הכוס, שברכת המזון ביחיד אינה טעונה כוס ובשלשה טעונה כוס, לסוברים כן[242], ועוד - אף לסוברים שאינו מתחייב בברכה על הכוס על ידי שיש שם זימון[243] - שכיון לכתחילה יש לומר את ההלל שנאמר לאחר ברכת המזון בשלשה כדי שיאמר אחד "הודו" ושנים יענו אחריו[244], מהדר שיהיו עמו כבר בברכת הזמון, שאף בה כשהם שלשה אחד אומר נברך ושנים עונים אחריו[245], ויש ראשונים ואחרונים שכתבו שאף בליל פסח אין צריך להדר לברך בזימון[246].

המזמן

בזימון שעושים בליל פסח, כתבו ראשונים ואחרונים שנהגו שבעל הבית מזמן[247], ויש שנתנו טעם בדבר, לפי שאין נותנים כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין שנאמר: טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ[248], ובעל הבית נקרא טוב עין, לפי שבשעת אמירת ההגדה הזמין את כל הרוצה לבוא לסעוד עמו באמירת "כל דכפין ייתי וייכול"[249].

"הלל"

לאחר ברכת המזון ושתיית הכוס השלישי, מוזגים לו כוס רביעי וגומר עליו את ההלל ממקום שפסק בו באמירת ההגדה[250]. אמירת ההלל סידרוה ראשונים בסדר הלילה בשם "הלל"[251].

כוס של אליהו

בכוס רביעית, כתבו אחרונים שנהגו למלא כוס אחת יתר על המסובים, ונקראת כוס של אליהו הנביא[252], לרמוז שאנו מאמינים שכשם שה' גאלנו ממצרים, כך ישלח לנו את אליהו הנביא לגאלנו עוד[253].

אמירת פסוקי "שפך חמתך"

אחר שמוזג כוס רביעית, קודם אמירת ההלל, כתבו ראשונים ואחרונים שנוהגים לומר את הפסוקים "שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ"[254], "שְׁפָךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ"[255], "תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם"[256], שכיון שאחד מהטעמים שתיקנו חכמים לשתות בליל הסדר ארבע כוסות הוא כנגד ארבע כוסות של פורענות שעתיד הקב"ה להשקות לאומות העולם[257], מבקשים על כך על הכוס הרביעית[258], ועוד, שהפסוק "לא לנו"[259] הנאמר לאחר מכן בהלל, עוסק בחבלי משיח ושעבוד מלכויות ומלחמת גוג ומגוג[260], ומהם שכתבו שבעת אמירת הפסוקים פותחים את דלת הבית כדי לזכור שליל פסח הוא ליל שימורים, ואין אנו זקוקים לשמירה אחרת[261].

על כך שיש לומר את ההלל בשלשה שאחד מהם אומר הודו ושנים עונים אחריו, ועל המחלוקת אם יש לחזור אחר שלשה אנשים גדולים, או שדי באשה ובקטן שהגיע לחינוך, ע"ע הלל[262].

על סיום זמן אמירת הלל, שיש סוברים שלסוברים שאפיקומן נאכל עד חצות[263], אף הלל זמנו עד חצות, ויש סוברים שאף לדעתם זמנו כל הלילה, ע"ע הלל[264].

הלל שלא במקום סעודה

הלל, כתבו ראשונים ואחרונים שיכול לאומרו אף שלא במקום סעודה[265].

על כך שאחר אמירת הלל אומרים הלל-הגדול*, ושנחלקו אם אומר הלל הגדול על הכוס הרביעית קודם שתייתה או ששותה תחילה את הכוס הרביעית ואומר הלל הגדול על כוס חמישית ששותה אותה לאחר מכן, ועל הלל הגדול מהו, ע"ע הלל הגדול. על טעם עשיית כוס חמישית, לסוברים כן, ע"ע ארבע כוסות[266]. על כך שיש לומר ברכת-השיר*, ושנחלקו אם אומר אותה לאחר הלל קודם אמירת הלל הגדול או לאחר אמירת הלל הגדול או לאחר הלל ולאחר הלל הגדול, ע"ע ברכת השיר[267]. על ברכת השיר מהי, ע"ע הנ"ל[268].

"נרצה"

בסיום סדר הלילה כתבו ראשונים "נרצה"[269], שהעושה כסדר זה יהיה רצוי לפני ה'[270].

על הפיוטים שיש נוהגים לומר אחר סדר הלילה, ע"ע הגדה[271].

קריאת שיר השירים

אחר סדר הלילה, כתבו אחרונים שיש נוהגים לקרוא מגילת שיר השירים, לפי שנאמר בה מענין יציאת מצרים - בכתוב: לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְע֔ה[272] - וחייב אדם לספר ביציאת מצרים כל הלילה[273].

על כך שאסור לשתות יין בין כוס שלישית לרביעית, ועל הסוברים שאף לאחר כוס רביעית אסור לשתות יין - אף לסוברים שמותר לשתות אחר אפיקומן[274] - ע"ע ארבע כוסות[275]. על הסוברים שמותר לשתות כוס נוספת אחר כוס רביעית על ידי אמירת הלל הגדול על כוס חמישית, ע"ע הנ"ל[276].

על כך שחייב אדם לעסוק בהלכות הפסח ולספר ביציאת מצרים כל הלילה עד שתחטפנו שינה, ע"ע הגדה[277].

ליל שמורים

בליל הסדר, כתבו ראשונים ואחרונים שאין אומרים על המיטה אלא פרשה ראשונה של שמע וברכת המפיל ולא את יתר הפסוקים שאומרים כדי להגן מן המזיקים, לפי שליל פסח משומר מן המזיקים, שכן דורשים מהכתוב: לֵיל שִׁמֻּרִים [278], ויש שכתבו שמטעם זה יש נוהגים שלא לנעול את דלתות החדרים שישנים שם[279], ויש שנתנו טעם נוסף בדבר, שליל פסח משומר לגאולה מששת ימי בראשית, שכן דורשים מהכתוב ליל שמרים[280], ואם יבוא אליהו ימצא הבית פתוח ונצא לקראתו מהרה[281], וכתבו אחרונים שלא נהגו כן, לפי שמצוי היזק גנבים[282].

ליל יום טוב שני של גלויות

ליל שני של פסח בחוץ לארץ, דינו כלילה הראשון לכל דבר, מלבד הדין שלא לאכול אחר מצה כלום כדי להותיר טעם מצה בפיו, שמעיקר הדין אינו נוהג בשני[283], ומכל מקום המהדרים אינם אוכלים לאחר שאכלו מצה באחרונה אף בלילה השני[284], וכתבו אחרונים שבלילה זה אף המהדרים יש להם להקל כדעת הסוברים ששתייה אחר אפיקומן מותרת[285] ולשתות אחר הסעודה שאר משקים שאינם יין - ששתיית יין אחר הסעודה אסורה אף לדעת הסוברים ששתיה אינה מבטלת טעם מצה מפיו, לסוברים כן[286] - לפי שההמנעות מאכילה אחר אפיקומן בלילה זה אינה אלא הידור[287].

כשיש צורך לשנות מהסדר

כשיש לו כזית מצה שמורה ועוד משאינה שמורה

מי שיש לו כזית אחד בלבד ממצה שמורה הראויה לצאת בה ידי חובת מצה - שאין יוצאים ידי חובה אלא במצה שמורה, לסוברים כן[288] - וכזיתים נוספים ממצה שאינה שמורה שאינה ראויה לצאת בה ידי חובת מצה, בזמן הבית שיש לאכול את המצה בכריכה עם הפסח והמרור, לסוברים כן[289], אוכל בתחילה מצה שאינה שמורה ומברך עליה המוציא בלבד, ולבסוף אוכל כזית מצה שמורה כרוכה עם הפסח והמרור ומברך על אכילת מצות ומרורים, לפי שיש לאכול את הפסח, המצה והמרור הכרוכים יחד בגמר הסעודה[290], אבל בזמן הזה - וכן בזמן הבית לסוברים שהמצה אינה נאכלת כרוכה עם הפסח והמרור[291] - נחלקו ראשונים: א) יש סוברים שתחילה אוכל מהמצה שאינה שמורה ומברך עליה המוציא, ובגמר סעודתו אוכל כזית מצה שמורה ומברך עליה על אכילת מצה, לפי שיש לאכול מצה באחרונה ולא לאכול אחריה כלום כדי שישאר טעם מצה בפיו, לסוברים כן[292], ונחלקו ראשונים ואחרונים מתי אוכל מרור, ומתי כורך מצה שאינה שמורה ומרור - לסוברים שבאכילת מצה שאינה שמורה כרוכה עם מרור מתקיימת בדיעבד אכילת "כורך" זכר למקדש[293] - יש סוברים שאוכל מרור ומצה שאינה שמורה כרוכה עם מרור אחר אכילת מצה שמורה, כסדר אכילתם במקום שאוכל מצה שמורה בתחילה[294], ויש סוברים שאוכלם קודם לאכילת מצה שמורה, שאם יאכלם אחר מצה שמורה, לא ישאר טעם מצה בפיו[295], ויש סוברים שאוכל מרור בלבד אחר אכילת מצה שמורה, אבל אינו כורך עמו מצה שאינה שמורה, שבאכילת מצה שאינה שמורה אחר מצה שמורה מבטל טעם מצה מפיו, אבל באכילת מרור אינו מבטל טעם מצה מפיו[296]. ב) ויש סוברים, שאוכל בתחילה את המצה השמורה ומברך עליה המוציא ועל אכילת מצה, וביתר סעודתו אוכל מהמצה שאינה שמורה, שמוטב לאכול את המצה שמקיים בה את המצוה לתאבון אף על פי שאוכל אחריה את שאר סעודתו, מאשר לאכול את המצה שמקיים בה את המצוה כשהוא שבע ממצה שאינה שמורה[297]. ג) ויש סוברים, שכשיש לו מלבד כזית מצה שמורה משעת קצירה וכזית או יותר ממצה משומרת משעת לישה ולא משעת קצירה, אוכל בתחילה את המצה השמורה משעת קצירה ומברך עליה המוציא ועל אכילת מצה, ובגמר סעודתו אוכל מהמצה שאינה שמורה אלא משעת לישה, שאף על פי שמצה שאינה שמורה אלא משעת לישה אין יוצאים בה ידי חובה - לסוברים כן[298] - מכל מקום שם מצה עליה, ולפיכך על ידי שאוכלה בגמר סעודתו נשאר טעם מצה בפיו, אבל אם מלבד כזית מצה שמורה משעת קצירה יש לו עוד ממצה שאינה משומרת אף משעת לישה, שאין עליה שם מצה כלל, אוכל תחילה ממנה ומברך המוציא בלבד ולבסוף אוכל מהמצה השמורה ומברך על אכילת מצה[299].

כשיש לו כשני זיתים מצה שמורה ועוד משאינה שמורה

מי שיש לו כשני זיתים מצה שמורה, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שאוכל בתחילה כזית מצה שמורה, אחריה מרור, אחריו כורך מצה שאינה שמורה עם מרור - לסוברים שבאכילת מצה שאינה שמורה כרוכה עם מרור מתקיימת בדיעבד אכילת "כורך" זכר למקדש[300] - ובגמר סעודתו אוכל כזית מצה שמורה לאפיקומן[301], ויש סוברים - לדעת הסוברים שכשיש לו כזית אחד ממצה שמורה אינו אוכלו בתחילה אלא בגמר סעודתו[302] - שאוכל בתחילה מצה שאינה שמורה ואת שאר סעודתו, ולבסוף אוכל כזית מצה שמורה, אחריה מרור ואחריו כורך מצה שמורה ומרור[303].

כשיש לו כזית מצה שמורה בלבד

מי שיש לו כזית מצה שמורה בלבד, או שאינו יכול לאכול אלא כזית מצה בלבד, אם יש לו יין לקדש עליו, אחר ששותה כוס שני אוכל את תבשילו, ובגמר סעודתו נוטל ידיו ואוכל כזית מצה ואינו אוכל אחריו, אבל אם אין לו יין לקדש עליו, ועליו לקדש על מצה, שמקדשים על הפת במקום שאין יין[304], הואיל ואינו יכול לאכול את תבשילו קודם שיקדש, שאסור לאכול קודם קידוש[305], מקדש ואוכל תחילה את המצה, ולאחר מכן אוכל את שאר תבשילו[306].

כשאין לו יין ומקדש על מצה

מי שאין לו יין - ואף אין לו חמר מדינה, שאם יש לו חמר מדינה מקדש עליו, לסוברים כן[307] - ועליו לקדש על מצה, נחלקו ראשונים בסדר בו מקדש, אוכל מצה ומרור ואומר את ההגדה: א) יש סוברים שמקדש תחילה על מצה ומברך עליה המוציא בלבד ואוכל ממנה שלא לשם חובה, ולאחר מכן ממשיך את סדר הלילה באמירת ההגדה, אכילת כזית מצה בברכה, והמשך סדר הלילה ממרור ואילך[308], לפי שלכתחילה יש לומר את ההגדה על מצה שיוצא בה ידי חובה קודם אכילתה[309], ולפי שלכתחילה יש להסמיך את אכילת מצה לאכילת מרור[310], וכתבו אחרונים שמהמצה שאוכל תחילה יאכל פחות מכזית, שאם יאכל כזית יהא עליו לברך על אכילת מצה עתה ולא בכזית שיאכל לאחר מכן לשם חובה, שלאחר שמילא כריסו ממצה בכזית אינו חוזר ומברך עליה[311]. ב) ויש סוברים שמקדש תחילה על המצה, ומברך המוציא, ברכת היום, ברכת על אכילת מצה - וברכת שהחיינו לאחריה[312] - ואוכל כזית מצה, ולאחר מכן ממשיך את הלילה כסדרו, באמירת ההגדה, אכילת מרור וכריכתו עם מצה והלאה, מלבד כזית מצה שאינו אוכל אחר אמירת ההגדה, שכבר אכלו בקידוש[313]. ג) ויש סוברים שמקדש תחילה ומברך על המצה אף על אכילת מצה ואוכל כזית מצה, ומיד אחר אכילת המצה אוכל מרור, כדי להסמיך את אכילת מרור לאכילת מצה, ולאחר מכן אומר את ההגדה[314]. ד) ויש סוברים שתחילה אומר את ההגדה, לאחר אמירתה מקדש על המצה ומברך המוציא ועל אכילת מצה ואוכל כזית, ולאחר אכילת המצה אוכל מרור וכורך וממשיך את סדר הלילה, כדי שההגדה תאמר קודם אכילת מצה ומרור, וכדי שהכרפס - שלדעה זו נאכל קודם אמירת ההגדה[315] - יאכל קודם הסעודה ולא בתוכה, שיש לאוכלו קודם הסעודה בלבד, לסוברים כן[316].

סדר אכילת כרפס באופן זה

כשאין לו יין ומקדש על מצה, לסוברים שמקדש אחר אמירת ההגדה[317] כתבו ראשונים שאוכל כרפס קודם ההגדה, ואף על פי שעדיין לא קידש, ואסור לאכול קודם קידוש[318], התירו לו לאכול כדי לקיים את תקנת אכילת כרפס[319], ולסוברים שמקדש בתחילת הסדר[320] כתבו ראשונים ואחרונים שאוכל כרפס לאחר הקידוש ואכילת המצה[321], ונחלקו אחרונים: יש סוברים שהיינו לדעת הסוברים שהטעם שתיקנו לאכול כרפס הוא כדי שבאכילת מרור לאחר מכן יתמהו התינוקות על אכילת ירק נוסף וישיבו להם שהוא למצות מרור[322], שלטעם זה אין חילוק אם אוכל את הכרפס קודם סעודתו או בתוכה, אבל לסוברים שטעם התקנה הוא כדי להתמיה את התינוקות על אכילת הכרפס עצמו[323], אינו אוכל כרפס, שאין התמיהה אלא על ירק הנאכל קודם הסעודה ולא על ירק הנאכל בתוך הסעודה[324], ויש סוברים, שאף לסוברים שטעם התקנה הוא כדי להתמיה את התינוקות על אכילת הכרפס עצמו, אוכל כרפס, שאף באכילת כרפס בתוך סעודתו יש תמיהה לתינוקות[325].

על מי שאין לו יין בכדי כל ארבעת הכוסות איזה מהן יקדים, ע"ע ארבע כוסות[326].

על מי שיש לו ירק מאחד המינים שיוצאים בהם ידי חובת מרור בלבד, ואין לו מין ירק נוסף לכרפס, שיש לו לאכול מהמרור שתי פעמים[327], ונחלקו באיזו מהם מברך על אכילת מרור, ע"ע אכילת מרור[328].

שולחן הסדר

שולחנו של אדם בליל פסח, יש להניח עליו מצות, מרור וחרוסת[329], בזמן בית המקדש אף בשר קרבן פסח[330] ובשר קרבן חגיגת-ארבעה-עשר*[331], ובזמן הזה שאין לנו קרבן פסח וחגיגה, יש להניח עליו שני תבשילים[332] - עליהם, עי' להלן[333] - זכר לפסח ולחגיגה[334]. הכרפס, בזמן חכמים שהיה כל אחד מהמסובים אוכל משולחן קטן שלפניו והיו מוליכים ומביאים את השולחן עצמו, יש סוברים שמביאים אותו בפני עצמו קודם הבאת השולחן, ואת השולחן עם הדברים שעליו מביאים אחר אכילתו[335], ויש סוברים שמניחים אותו בשולחן, וקודם אכילתו מביאים את השולחן עם הדברים שעליו והוא בכללם[336], ובזמננו שהכל אוכלים משולחן אחד גדול שאין מוליכים ומביאים אותו, וכבר מתחילת הסדר השולחן נמצא במקום עריכת הסדר ועליו הדברים שאוכלים אותם בליל הסדר[337], אף את הכרפס מביאים לשולחן[338], והוא הדין למי המלח או החומץ בהם טובלים את הירק שמביאים לכרפס, לסוברים כן[339], ונחלקו אחרונים אם מניחים את מי המלח באותה קערה בה מניחים את שאר הדברים שיש להביא לשולחן: יש שכתבו שמניחים אותם באותה קערה[340], ויש שכתבו שמנהגנו שאין מניחים אותם באותה קערה אלא במקום אחר בשולחן[341].

המצות

במנין המצות שיש להניח על השולחן נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שיש להניח שלש מצות, שלדעתם מברכים על שלש מצות[342], ויש סוברים שיש להניח שתי מצות, שלדעתם מברכים על שתי מצות[343].

שני התבשילים

במינם של שני התבשילים שיש להניח על השולחן, נחלקו אמוראים: א) רב יוסף סובר שיש להביא שני תבשילים של בשר, שכיון שתבשילים אלו באים זכר לקרבן פסח וקרבן חגיגה[344], מביאים אותם ממין בשר כפסח וחגיגה[345]. ב) ויש סוברים בדעת רבינא, שכתבשיל בשר די בעצם שיש עליה מעט בשר, וכתבשיל נוסף די ברוטב בו נתבשל הבשר[346], ונחלקו ראשונים ואחרונים אם לדעה זו ניתן להביא כתבשיל נוסף מלבד בשר, אף ביצה וכיוצא בה, כשם שדי ברוטב לתבשיל שני, או שאף כתבשיל נוסף מלבד בשר יש להביא מין בשר בדוקא: יש סוברים שאין להביא אלא מין בשר ולא ביצה וכיוצא בה[347], ויש סוברים שניתן להביא אף ביצה וכיוצא בה[348]. ג) ויש סוברים בדעת רב הונא וחזקיה - ויש סוברים כן אף בדעת רבינא[349] - שאין צריך שני מיני בשר בדוקא, אלא ניתן להביא אף סלק ואורז וכיוצא בהם[350], ויש סוברים שלרבינא ניתן להביא אפילו שני תבשילים כל שהם, כגון עצם שאין עליה בשר וכגון רוטב שנתבשל בו בשר[351]. ד) ויש סוברים בדעת רב הונא וחזקיה, שיש להביא שני מינים שאינם מיני בשר בדוקא, שאם יביא מיני בשר זכר לפסח וחגיגה ויאכלם, נראה כאוכל קדשים בחוץ[352]. להלכה נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שהלכה כרב יוסף[353], ויש סוברים שהלכה כרבינא[354], שהוא אמורא אחרון והלכה-כבתראי*[355], ולסוברים שהלכה כרבינא - לדעת הסוברים שלרבינא ניתן להביא אף ביצה וכיוצא בה כתבשיל שני - כתבו ראשונים שנהגו להביא כשני תבשילים, תבשיל של בשר והוא זרוע, וביצה[356], בשר כנגד הפסח וביצה כנגד החגיגה[357], וכתבו ראשונים רמז בהבאת זרוע, כנגד הזרוע הנטויה בה הוציאנו ה' ממצרים[358], ויש ראשונים שכתבו רמז אף לביצה, שביצה בארמית "ביעא", ו"בעא" בארמית היינו רצה, לרמז על כך שרצה ה' להוציאנו ממצרים[359], ויש שכתבו טעם להבאת הביצה, שביצה היא מאכל אבלים, ומזכירים בכך את האבלות על חורבן בית המקדש, שמחמתו אין אנו מקריבים פסח וחגיגה[360].

צלי ומבושל

שני תבשילי בשר שיש להביא, לסוברים כן[361], יש מן הראשונים שסוברים שיש להביא אחד צלי ואחד מבושל, צלי כנגד הפסח שאינו נאכל אלא צלי[362] ומבושל כנגד חגיגת ארבעה עשר שנאכלת הן צלי והן מבושל - לסוברים כן[363] - ובכך הם חשובים שני תבשילים[364], ויש מן הראשונים שסוברים שניתן להביא אף שני מיני צלי או שני מיני מבושל, ואף כשעשיית שניהם באותו אופן הם חשובים כשני תבשילים[365], ואף על פי שתבשילים אלו באים זכר לפסח ולחגיגה[366], והפסח אינו נאכל אלא צלי וכן החגיגה אינה נאכלת אלא צלי - לסוברים כן[367] - מכל מקום לא הצריכו להביא זכר להם צלי בדוקא, לפי שתבשילים אלו אינם אלא זכר בעלמא לפסח וחגיגה[368], ולדעתם יש מן האחרונים שכתבו להקפיד להביא את שני המינים ממבושל ולא מצלי, כיון שלכתחילה יש לאכול את שני התבשילים בליל פסח - לסוברים כן[369] - ואין אוכלים צלי בליל פסח במקום שנהגו שלא לאוכלו[370], ויש סוברים, שלסוברים שיש להביא שני תבשילי בשר או לכל הפחות עצם שיש בה מעט בשר ורוטב של בשר, כעין פסח וחגיגה[371], אף יש להביאם עשויים כעין פסח וחגיגה, ולפיכך כנגד הפסח שאינו נאכל אלא צלי, יש להביא צלי, וכנגד החגיגה, לסוברים שאינה נאכלת אלא צלי, יש להביא צלי, ולסוברים שנאכלת הן צלי והן מבושל, ניתן להביא הן צלי והן מבושל[372], ולדעה זו יש מן האחרונים שכתבו שנהגו במקומם לצלות אף את הביצה שמביאים זכר לחגיגה[373], לחוש לשיטת הסוברים שלהלכה חגיגת ארבעה עשר אינה נאכלת אלא צלי[374], ויש שכתבו להיפך, שנכון לבשלה, לפי שנוהגים לאכול ביצים בליל פסח[375], ואין אוכלים ביצה צלויה בליל הפסח במקום שנהגו שלא לאכול צלי, לסוברים כן[376].

הבשר

הבשר ממנו יש להביא את התבשילים - לסוברים שיש להביא תבשילי בשר[377] - נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש ראשונים ואחרונים שסוברים שיש להביא בשר בהמה[378], ויש מן הראשונים שמשמע מדבריהם שיש להביא בשר שה או טלה, הכשרים לקרבן פסח[379], ויש מן הראשונים שכתבו שמביאים בשר עגל ובקר[380], ויש אחרונים שסוברים שאפשר להביא אף בשר עוף[381], ויש סוברים בדעת אמוראים, שאף בשר דגים חשוב בשר לענין זה[382].

דג וביצה שעליו

דג וביצה שדרך להניחה עליו, אמר חזקיה - ויש שכתבו כן אף בדעת רבינא[383] - שאף על פי שרגילות להביאם יחד, אינם חשובים כתבשיל אחד אלא כשני תבשילים, ומביאים אותם לסוברים שמביאים אף תבשילים שאינם מבשר בהמה או עוף[384].

צליית תבשיל הבשר

צליית תבשיל הבשר שבא זכר לפסח - לסוברים שזכר לפסח יש להביא בשר צלי[385] - כתבו ראשונים שעושים אותה כדרך שהיו צולים את קרבן פסח, שאין צולים אותו בשפוד של עץ, שבכך הבשר מתחמם מהמים שזבים מהעץ והוא כמבושל, ולא בשל מתכת, שבכך הבשר מתחמם מחום המתכת ואינו צלי אש[386], ולפיכך צולים את התבשיל על גבי גחלים[387].

צליית תבשיל הבשר, יש מן הראשונים שכתבו שטוב לעשותה בערב פסח אחר שעה שישית, שבזמן זה הוא זמן הקרבת הפסח[388].

מפרקת של עוף

מפרקת של עוף - לסוברים שמביאים אף בשר עוף[389] - היו שנהגו להביאה, וכתבו אחרונים שאין מעלה בהבאת מפרקת משאר איברים[390].

בשנה בה ערב פסח חל בשבת

בשנה בה ערב פסח חל בשבת, נחלקו ראשונים אם כיון שבזמן שהיה בית המקדש קיים לא היו מקריבים בשנה זו חגיגת ארבעה עשר, שאינה דוחה שבת, לסוברים כן[391], אף בזמן הזה אין מביאים תבשיל זכר לחגיגה: יש סוברים שאין מביאים[392], ויש סוברים שמביאים[393], שאם לא יביאו יסברו שהתבשיל הוא כקדשים ממש, ואינו אלא זכר בעלמא למקדש[394], ועוד שיש לחשוש שאף בשאר שנים לא יביאו תבשיל זכר לחגיגה[395], וכתבו ראשונים שאף לדעה זו העושה תבשיל אחד בלבד אין מזהירים אותו לעשות שנים[396].

אכילת התבשילים

התבשילים שמביאים לשולחן זכר לפסח ולחגיגה, כשאין בהם משום המנהג שלא לאכול צלי בליל הפסח במקום שנהגו שלא לאוכלו, כגון שהם מבושלים, או בדברים שאוכלים אותם צלויים אף במקום שנהגו שלא לאכול צלי - עליהם, עי' לעיל[397] - נחלקו אחרונים אם יש לאוכלם בסעודת הלילה, זכר לאכילת הפסח והחגיגה: יש סוברים שיש לאוכלם[398], ויש סוברים שאין צריך לאוכלם, ולא עוד אלא שאם התבשיל הוא של בשר אסור לאוכלו, שכיון שבא זכר לקרבן, באכילתו נראה כאוכל קדשים בחוץ[399].

סדור השולחן

באופן בו יש לסדר על השולחן את הדברים שמביאים אליו בליל הסדר, נאמרו באחרונים כמה אופנים: יש שכתבו שיסדרם באופן שהנאכל תחילה יהיה קרוב יותר מהנאכל אחריו, כדי שבנטילתו את הנאכל תחילה לא יוצרך לעבור על פני דברים שאינו אוכל אותם עדיין ולהניחם, ויש בכך משום אין-מעבירין-על-המצוות*, ולפיכך הכרפס והחומץ או מי המלח בהם טובלים אותו - לסוברים שמניחים אותם באותה קערה בה מניחים את שאר הדברים שיש להביאם לשולחן[400] - סמוכים אליו מן הכל, לאחריהם מצות, לאחריהם מרור ולאחריו חרוסת, שכך סדר אכילתם[401], ולאחריהם הזרוע והביצה, שהביצה - וכן הזרוע, לסוברים כן[402] - אינה נאכלת אלא בעת הסעודה, לאחר המצה והמרור, והזרוע אינו נאכל כלל, לסוברים כן[403]. ויש שכתבו, שאת הכרפס ומי המלח יש להניח סמוך אליו מן המצה כדי שלא יעביר על המצוות באכילת הכרפס כשהמצה סמוכה אליו, אבל את הזרוע והביצה ניתן להניח אף בסמוך אליו מהכרפס ומהמצה, שהמצה שאכילתה מצוה[404], יש בכך שיעבור עליה כדי לאכול את הכרפס הרחוק ממנה משום אין מעבירין על המצוות, אבל הזרוע והביצה שאינם באים אלא זכר למקדש אבל אין מצוה בהבאתם ובאכילתם[405], אין בכך שיעבור על פניהם כשיאכל את הכרפס והמצה משום אין מעבירין על המצוות, ומטעם זה, לדעת הסוברים שחרוסת אינה מצוה[406], ניתן להניח את החרוסת סמוך אליו מהכרפס ומהמצה, וכתבו עוד שאף את המרור ניתן להניח סמוך אליו מהכרפס ומהמצה, שאין בכך שיעבור על פניו לאכול את הכרפס והמצה משום אין מעבירין על המצוות, ואף על פי שאכילת מרור בזמן הזה היא מצוה מדרבנן[407], שכיון שאינו חביב לאדם אין לחוש בכך שאף כשהוא סמוך אליו אינו מקדים אותו[408]. ויש שכתבו סדר אחר - על פי הקבלה[409] - שמניחים את המצות, ועליהם זרוע מימין, ביצה משמאל, ומרור ביניהם סמוך אליו מהם מעט, חרוסת תחת הזרוע, כרפס תחת הביצה, ומרור שכורכו עם המצה ביניהם סמוך אליו מהם מעט[410], ויש שכתבו להשוות את סדר הקבלה עם הסדר שמחמת האיסור להעביר על המצוות, שיסדר על המצות שלש שורות, ברחוקה ממנו זרוע מימין וביצה משמאל, באמצעית מרור מימין וחרוסת משמאל, ובקרובה אליו כרפס מימין ומי מלח משמאל[411].

אחר אכילת הכרפס

הכרפס והחומץ או מי המלח שמטבלים אותו בהם, יש אחרונים שכתבו שאינם צריכים להיות על השולחן אלא עד זמן אכילת הכרפס, אבל אין צריך לשייר ממנו על השולחן כדי שישאר על השולחן לאחר מכן, וכן אם נשאר מותר לו לסלקו מהשולחן[412], ויש אחרונים שכתבו שעל פי הקבלה צריך להיות הכרפס על השולחן אף לאחר שאוכלים ממנו, עד לאחר אכילת מצה ומרור, כדי שיהיה סדר השולחן שלם כל אותו זמן[413].

מצה, מרור וחרוסת, נחלקו אמוראים לפני מי מהמסובים יש להביא אותם: א) רב שימי בר אשי אומר שיש להביאם לפני כל אחד ואחד מהמסובים, ולא די בהבאתם לפני בעל הבית בלבד והוא יחלק לכל המסובים[414], ובטעם הדבר כתבו ראשונים שהיינו כדי שהמסובים יסמיכו את אכילתם לברכה שמברכים על אכילת המצה והמרור, שברכת-המצוות* יש להסמיכה לקיום המצוה עליה מברכים[415], וטעם נוסף נראה מדברי ראשונים, שיש לומר את ההגדה על מצה ומרור[416], ואמירת ההגדה על מצה ומרור אינה אלא כשהם מונחים לפניו ממש[417], ולטעם זה כתבו ראשונים שלא נאמרו הדברים אלא בזמנם שכל אחד היה מיסב על שולחן בפני עצמו, אבל בימינו שהכל יושבים בשולחן אחד, אף כשיש מצה ומרור לפני בעל הבית בלבד, חשובה אמירת ההגדה של יתר המסובים כאמירה על מצה ומרור, לפי שהמצה והמרור עמם בשולחן[418]. ב) ורב הונא אומר שמביאים אותם לפני מי שקורא את ההגדה לבדו, ואין צריך להביא לפני כל אחד ואחד מהמסובים[419]. הלכה כרב הונא[420].

הנהגת דרך חירות

דרך חירות

ליל פסח, אמרו חכמים שחייב בו אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא משיעבוד מצרים[421], שאם לא היה ה' מוציא את אבותינו ממצרים, אף אנו היינו משועבדים[422] - וכן מצינו בכתוב שאנו חשובים כאילו יצאנו ממצרים, שנאמר: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים[423], ונאמר: ואותנו הוציא משם[424], ונאמר: וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וַיֹּצִאֲךָ ה' אלהיך משם[425] - ותיקנו לשתות בליל פסח ארבע כוסות של יין ולסעוד בהסבה*, לפי שיש בהם דרך חירות[426] - על פרטי מצוות אלו ע"ע ארבע כוסות וע' הסבה - וכן כתבו ראשונים שיש לאדם לסדר את שולחנו בליל פסח בכלים נאים כפי כחו[427], שיש בכך דרך חירות[428], שדרך אדון המשחרר את עבדו לתת לו כלי זהב וכסף[429], ויש שנהגו להניח על שולחן מיוחד כלים נאים שהיו ברשותם במשכון, ואף על פי שלא השתמשו בהם בסעודה, שמכל מקום יש בראייתם דרך חירות[430], וכן כתבו אחרונים שבמזיגת היין לכוס בארבע הכוסות, בעל הבית לא ימזוג בעצמו לכוסו אלא אדם אחר ימזוג יין לכוסו, דרך חירות[431], ויש מן האחרונים שכתבו שלא אמרו כן אלא ביין שלהם שהיה חי והיו מוזגים אותו במים מבושלים, שזו אינה מלאכת בעל הבית אלא מלאכת המשרת, אבל ביינות שלנו שהם מזוגים בעל הבית ממלא את כוסו[432], וכן יש שכתבו ללבוש בליל פסח בגדי צבעונים, דרך חירות[433], וכן כתבו אחרונים שנוהגים ללבוש בשעת הסדר בגד לבן הנקרא "קיטל"[434], שדרך חירות היא בלבישת בגד לבן ונקי[435], ויש שכתבו בטעם לבישתו להיפך, שהואיל ומרבים בכלים נאים ויש לחוש שתזוח דעתו עליו, לובשים בגד לבן הדומה לבגדי מתים כדי להכניע את לבבו[436].

באבל

אבל על אביו ואמו בתוך י"ב חודש - וכן אבל על אחד מקרוביו בתוך ל' יום ולא נהג אבלות ז' ימים קודם הרגל, שאבל שנהג אבלות ז' ימים הרגל מבטל ממנו אבלות של ל' יום[437] - כתבו אחרונים שלא ינהג בדבר שיש בו דרך חירות, מלבד מצות הסבה - ומצות ארבע כוסות - שיש לו לקיים, שאף על פי שהטעם שתיקנוה חכמים הוא משום דרך חירות, מכל מקום לא חילקו חכמים בתקנתם וחייבו אף את האבל[438], ולפיכך לא ילבש "קיטל" לסוברים שלבישתו היא דרך חירות[439].


הערות שוליים

  1. ↑ מחז"ו הל' פסח סי' סה; אבודרהם סדר ההגדה בסופו (ועי"ש חרוזים נוספים). ועי' שו"ת מהרש"ל סי' פח בתחילתו בטעם שסדרו את סדר הלילה בחרוזים ובנעימה.
  2. ↑ ע"ע הגדה ציון 6 ואילך.
  3. ↑ טוש"ע או"ח תעב א.
  4. ↑ טוש"ע שם, ע"פ גמ' פסחים קט א לד' הרשב"ם שם ד"ה חוץ בפי' שני ותוס' שם ד"ה חוץ.
  5. ↑ עי' משנה פסחים קיד א; רמב"ם חומ"צ פ"ח ה"א; עי' טוש"ע או"ח תעג א.
  6. ↑ ע"ע יום טוב ציון 1059.
  7. ↑ ע"ע קידוש. עי' טור או"ח תפג.
  8. ↑ עי' ציון 128.
  9. ↑ עי' ציון 60, וע"ע כרפס ציון 67.
  10. ↑ ע"ע קידוש. עי' טור שם. ונ' שיש טעם נוסף להקדמת קידוש לאמירת ההגדה, כיון שתיקנו לומר את ההגדה על כוס ולשתותה לאחר מכן, עי' ציון 140 וע"ע ארבע כוסות ציון 54, ואסור לשתות קודם קידוש, ע"ע קידוש.
  11. ↑ עי' ציון 1.
  12. ↑ ציונים 216 - 223.
  13. ↑ ציון 34.
  14. ↑ ע"ע ארבע כוסות. רמב"ם חומ"צ פ"ז ה"י; עי' טור או"ח תעב ח.
  15. ↑ ע"ע קידוש.
  16. ↑ ע"ע ארבע כוסות ציון 26א. תוס' פסחים צט ב ד"ה לא יפחתו; שו"ע הרב שם סכ"ב. ועי' קה"י פסחים סי' סד על הטעם שאף לגבי המסובים שיוצאים י"ח מהמקדש חשובה הכוס כוס של קידוש ומתקיים בה הדין שתיקנו שכוס ראשונה תהא כוס של קידוש, ע"ע ארבע כוסות ציון 54.
  17. ↑ עי' גאונים וראשונים דלהלן.
  18. ↑ ע"ע ציון 425.
  19. ↑ ע"ע.
  20. ↑ ע"ע הגדה ציון 219 ואילך. סדר"ע סדר של פסח סי' עט; יוצרות לשבת הגדול לר' יוסף טוב עלם, המתחיל "אלהי הרוחות": ואינו אומר נס עדיין וכו'; ס' האורה ח"א סי' צ בתחילתו, ובמחז"ו הל' פסח סי' סח; הרוקח הל' פסח סי' רפג בתחילתו; המנהיג הל' פסח ד"ה ואינו; אר"ח ח"א סדר ליל פסח אות כא בסופה; אבודרהם סדר ההגדה ד"ה וכשיהיה; או"ז הל' פסחים סי' רנו ד"ה ראשון; טור או"ח תעג; עי' ד"מ שם תפג אות א. ועי' מהרי"ל סדר ההגדה אות יח שהק', שבברכת אשר גאלנו לא מוזכר נס.
  21. ↑ אר"ח שם; מהרי"ל סדר ההגדה אות יח. ועי' ראבי"ה סי' תקכה ושבה"ל סדר פסח סי' ריח בתחילתו, וצ"ע אם כוונתם כד' זו או כד' שבציון 21.
  22. ↑ ע"ע הנ"ל ציונים 188, 208.
  23. ↑ אר"ח שם. ועי' ערוה"ש שם ס"ב שהק' על ד' זו והד' שבציון 21, שכשם שבפורים מברכים מלבד שעשה ניסים אף ברכת אשר הניא, לאחר קריאת המגילה, ע"ע פורים, כך יש לברך בפסח שעשה ניסים קודם ההגדה ואשר גאלנו לאחריה. ועי' או"ז שם, שמטעם זה והטעם שבציון 21, היה הדין נותן אף שלא לברך שהחיינו, ומכל מקום כדי שלא לחלק בין נוסח הקידוש של שאר יו"ט לקידוש ליל פסח, מברך אף בליל פסח.
  24. ↑ אר"ח שם ופרישה שם אות ב, בשם סדר"ע (ולפנינו בסדר של פסח סי' עט לא כ' כן). ועי' ערוה"ש שם ס"ג שאי"ז מובן, ועי' שיח יהודה (רפפורט) ע' 87.
  25. ↑ ערוה"ש שם ס"ג, בד' מהרי"ל שם.
  26. ↑ ציון 47 ואילך.
  27. ↑ תרוה"ד סי' קלז; שו"ע או"ח תעב א וב"י שם.
  28. ↑ ע"ע קידוש.
  29. ↑ עי' ציון 15 וע"ע ארבע כוסות ציון 54.
  30. ↑ תרוה"ד שם, ועי' ב"ח שם ומג"א שם ס"ק א.
  31. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 28.
  32. ↑ עי' הגדה של פסח: מצה זו על שום מה וכו', וע"ע הגדה ציונים 173 - 174. תרוה"ד שם.
  33. ↑ ט"ז שם ס"ק א. ועי' שו"ע הרב שם ס"ב טעם נוסף.
  34. ↑ עי' מהרי"ל דלהלן; עי' תרוה"ד שם. ועי"ש ושם הטעם, שהואיל ואוכלים אותו כדי שישאלו התינוקות, ע"ע כרפס ציון 5 ואילך, הרי הוא מכלל ההגדה הנאמרת משחשכה, ע"ע הגדה ציון 83.
  35. ↑ עי' ציון 60.
  36. ↑ מהרי"ל סדר ההגדה אות ז.
  37. ↑ ע"ע קידוש.
  38. ↑ ע"ע ארבע כוסות ציון 58. מחז"ו הל' פסח סי' מח; ראבי"ה סי' תקכה ד"ה ונכנס. ועי' מחז"ו שם טעם נוסף שאין מקדשים, שא"כ נמצא שותה חמשה כוסות.
  39. ↑ ע"ע הבדלה ציון 216 ואילך וע' קידוש.
  40. ↑ ע"ע ארבע כוסות ציונים 83 - 84, ושם ציון 87. וכ"כ הטור או"ח סי' תעג לד' הרא"ש פסחים פ"י סי' כד.
  41. ↑ עי' מ"ב שם ס"ק יג ושעה"צ שם ס"ק יח.
  42. ↑ עי' מ"ב שם ושעה"צ שם.
  43. ↑ ע"ע ארבע כוסות ציון 86, שי"ס שהטעם שאסור לשתות יין בין כוס שלישית לרביעית, ע"ע הנ"ל ציון 83, הוא משום שנראה כמוסיף על הכוסות, ועי' טור שם שלסוברים שיש לברך בורא פרי הגפן על כל כוס מד' כוסות, ע"ע הנ"ל ציון 41, אסור לשתות יין אף בין כוס ראשונה לשניה ושניה לשלישית אם צריך לברך עליו בורא פרי הגפן, שבכוס שמברך עליה נראה כמוסיף על הכוסות, שעושה כעין כוס של ד' כוסות שמברכים עליה.
  44. ↑ עי' טור שם לד' הראשונים שבציון 44.
  45. ↑ עי' שו"ע שם ס"א, ושו"ע הרב שם ס"ז ומ"ב שם ס"ק ד בד'.
  46. ↑ עי' רמב"ן במלחמות שם קי א (כד א מדפי הרי"ף), ועי' בעה"מ שם שסובר שמותר לשתות באמצע אמירת ההגדה. שו"ע שם, ובהגר"א שם ס"ק ד בד', ועי' לבוש שם ס"א וח"י שם ס"ק ה. ועי' ב"י שם שמקור דין זה מארחות חיים לר"א מלוניל הל' ליל הפסח סי' יב, (ועי' ארחות חיים שם שכ' שרבו שכח להבדיל ונזכר אחר שאכל ירקות והתחיל ההגדה ולא רצה לחזור ולהבדיל עד שהשלים ההגדה דאכילת ירקות לאו כלום היא, ומשמע שהנידון היה שיבדיל ויחזור לאכול כרפס פעם נוספת, וצ"ע, ועי' מנהגי ר"א קלויזנר סי' קה אות ה ובגדי ישע למרדכי שם פ"י ס"ק לו בשם רש"ל, שיפה עשה משום דברכות אינן מעכבות זו את זו, וצ"ב), ועי' ר"א קלוינזר שם ובגדי ישע שם, שי"ס שאף אם נזכר באמצע אמירת ההגדה יבדיל מיד, ואפשר שסוברים שמותר להפסיק באמצע ההגדה בשתיית יין, כד' בעה"מ שם.
  47. ↑ שו"ע הרב שם; מ"ב שם. ועי' שו"ע הרב שם שמבדיל על הכוס שבירך עליה "אשר גאלנו",
  48. ↑ שו"ע הרב שם; מ"ב שם ס"ק ה. ועי' שו"ע הרב שם, שאע"פ שלכתחילה אין עושים שתי מצוות על כוס אחת לפי שאין עושין מצוות חבילות חבילות, ע"ע, מ"מ במקום שא"א בענין אחר, עושים, ע"ע הנ"ל ציון 39, ואף כאן אינו יכול להבדיל באמצע אמירת ההגדה, וצ"ע מ"ט אופן זה חשוב א"א בענין אחר, והרי יכול להבדיל אחר שתיית הכוס שמברך עליה אשר גאלנו על כוס נוספת, (ועי' מ"ב שם ולהלן ציון 55, שאם נזכר אחר ששתה את הכוס שמברך עליה אשר גאלנו, מבדיל מיד על כוס נוספת, וא"כ מ"ט לכתחילה לא יעשה כן), וצ"ע.
  49. ↑ ע"ע הבדלה ציון 404 ואילך.
  50. ↑ שו"ע הרב שם.
  51. ↑ בה"ל שם ד"ה עד שהתחיל.
  52. ↑ עי' ציון 236.
  53. ↑ ע"ע הבדלה ציון 434. הג' רע"א לשו"ע שם; שו"ע הרב שם; מ"ב שם.
  54. ↑ ע"ע ציון 31 ואילך. מג"א או"ח סי' תעג ס"ק ב. ועי' מחה"ש שם ומ"ב שם ס"ק ה, בד' מג"א שם, שאם נזכר בברכת המזון, מבדיל על הכוס של ברכת המזון, וצ"ע מ"ט לא יבדיל על כוס נוספת קודם שתיית הכוס של ברכת המזון, ולא יעשה מצוות חבילות חבילות.
  55. ↑ ע"ע אין עושין מצוות חבילות חבילות ציון 39.
  56. ↑ ע"ע ארבע כוסות ציון 83 ואילך. עי' מג"א שם.
  57. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 83 ואילך.
  58. ↑ עי' שו"ע הרב שם; עי' מ"ב שם. ועי' שמירת שבת כהלכתה ח"ב פס"ב הערה מה, שמשמע שאף אם יש לו חמר מדינה יבדיל על היין, ואע"פ שבדיעבד כשאין לו יין מבדיל על חמר מדינה, ע"ע הבדלה ציון 226, ואם יבדיל עליו לא יראה כמוסיף על הכוסות, לסוברים כן, ע"ע ארבע כוסות ציון 83 וציונים 91 - 92, הואיל ולכתחילה יש להבדיל על יין, ע"ע הנ"ל ציון 224, מבדיל עליו, ואינו חושש למה שנראה בכך כמוסיף על הכוסות.
  59. ↑ משנה פסחים קיד א; רמב"ם ה"ב; טוש"ע או"ח תעג ה.
  60. ↑ ע"ע כרפס ציון 2, ושם ציון 3 שי"ח.
  61. ↑ ע"ע. ע"ע כרפס ציון 72 ואילך.
  62. ↑ עי' ציון 1.
  63. ↑ ע"ע הנ"ל.
  64. ↑ עי' ציונים 80 - 82.
  65. ↑ ציונים 72 - 78.
  66. ↑ ציון 62 ואילך.
  67. ↑ ציונים 2 - 3, וציונים 63 - 64.
  68. ↑ עי' טור או"ח רעא ורמ"א בשו"ע שם סי"ב, ועי' טור שם שי"ס שהקידוש הוא הפסק, וע"ע נטילת ידים וע' קידוש.
  69. ↑ עי' ציון 65.
  70. ↑ טור שם תעג; עי' מהרי"ל סדר ההגדה אות ח; עי' רמ"א לשו"ע שם ס"א, ומג"א שם ס"ק ג וח"י שם ס"ק ז בד'; שו"ת מהרש"ל סי' פח.
  71. ↑ עי' דרישה שם ס"ק ד ובגדי ישע פסחים קו ב אות קטו וב"ח שם, בד' מרדכי שם ד"ה הנוטל, ועי' ב"י שם וט"ז שם ס"ק א שכ' בד' המרדכי בע"א; עי' ב"ח שם בד' שו"ת הרא"ש כלל יד סי' ה ובד' רמ"א בשו"ע שם ס"א, ועי' ט"ז שם וח"י שם ס"ק ז שכ' בד' בע"א, ועי' ציון 81 - 83, (ועי' ב"ח שם שכ"כ בד' רי"ו נ"ה ח"ד, וצ"ע שבדברי רי"ו שם מבואר שאף בכל השנה אין נוטלים ידים לסעודה קודם קידוש על יין).
  72. ↑ ע"ע הנ"ל.
  73. ↑ דרישה שם; בגדי ישע שם; ב"ח שם.
  74. ↑ עי' טור שם רעא, וע"ע נטילת ידים וע' קידוש.
  75. ↑ עי' שו"ת מהרש"ל סי' פח; עי' ט"ז שם, וכן פשוט.
  76. ↑ עי' טור שם וערכים הנ"ל.
  77. ↑ טור שם תעג; שו"ת מהרש"ל שם, ועי"ש שהנוהגים ליטול קודם קידוש לא ישנו ממנהגם בליל הסדר, שלא להוציא לעז על מנהגם בכל השנה.
  78. ↑ ע"ע נטילת ידים.
  79. ↑ מהרש"ל שם, ודרישה שם ס"ק ד.
  80. ↑ עי' ט"ז שם וח"י שם ומ"ב שם ס"ק ו, בד' שו"ת הרא"ש שם ובד' הרמ"א שם.
  81. ↑ עי' ציון 66.
  82. ↑ ט"ז שם; ח"י שם. ועי' מהרי"ל סדר ההגדה אות ח טעם נוסף, ועי' מ"א שם ס"ק ג שתמה עליו.
  83. ↑ משנה פסחים קיד א.
  84. ↑ עי' רבינו דוד שם ד"ה הביאו (השני); עי' ר"ן על הרי"ף שם ד"ה הביאו (הראשון).
  85. ↑ עי' גמ' שם ק ב ורשב"ם שם ד"ה רבה ותוס' שם ד"ה שאין, בד', וע"ע קידוש. תוס' שם קיד א ד"ה הביאו (הראשון).
  86. ↑ עי' רבינו דוד שם; עי' ר"ן על הרי"ף שם.
  87. ↑ ע"ע הגדה ציון 89 ואילך. רבינו דוד שם.
  88. ↑ שמות יג יד. ע"ע הנ"ל: הגדה בדרך תשובה. רבינו דוד שם (ועי"ש שלסוברים שמטבלים את הכרפס בחרוסת, ע"ע חרוסת ציון 65, [וכן באופן שאוכל חזרת לכרפס, לסוברים שאף לד' הסוברים שכשאוכל ירק אחר לכרפס אינו מטבלו בחרוסת, ע"ע הנ"ל ציון 69 ואילך, מטבל את החזרת בחרוסת, ע"ע הנ"ל ציון 75], אין הבאת החרוסת גורמת היכר לתינוקות שיאכלו מרור בטיבול, אלא לסוברים שמביאים את השולחן, והחרוסת בכללו, אחר אכילת הכרפס, עי' ציון 92, אבל לסוברים שמביאים את השולחן קודם אכילת הכרפס, עי' ציון 91, יסברו התינוקות שהביאו את החרוסת לטיבול הכרפס); ר"ן שם.
  89. ↑ תוס' שם ק ב ד"ה שאין; רא"ש שם פ"י סי' ג; טור או"ח רעא. ועי' רשב"ם שם ד"ה רבה.
  90. ↑ ר"ח פסחים קיד א; תוס' שם ד"ה הביאו (הראשון); רמב"ם חומ"צ פ"ח ה"א; מאירי שם ד"ה והביאו.
  91. ↑ רש"י שם ד"ה הביאו (הראשון) וד"ה הביאו (השני); רשב"ם שם ד"ה הביאו (הראשון) וד"ה הביאו (השני); רבינו דוד שם ד"ה הביאו (הראשון) וד"ה הביאו (השני); תלמיד הרשב"א שם ד"ה הביאו (הראשון) וד"ה הביאו (השני); ר"ן על הרי"ף ד"ה הביאו (הראשון).
  92. ↑ עי' ציון 229 וע"ע אפיקומן ציון 15.
  93. ↑ ראבי"ה סי' תקכה ד"ה ואחר; הרוקח הל' פסח סי' רפג ד"ה כוס; סמ"ג מ"ע מא ד"ה בוצע; טוש"ע או"ח תעג ו; כל בו סי' נ ד"ה וסדר; ר"ן על הרי"ף פסחים קטז א (כה ב מדפי הרי"ף). ועי' תפא"י שם פ"י אות טז שכ"כ בביאור ד' משנה שם קיד א: עד שמגיע לפרפר (כך גי', וכן גי' תוי"ט שם, ולפנינו: לפרפרת) הפת, והיינו לשוברה ולבוצעה, ופרפור מלשון שבירה.
  94. ↑ מהרי"ל סדר ההגדה אות כא; ב"ח שם; ט"ז שם ס"ק ט; מג"א שם ס"ק כא.
  95. ↑ עי' ציון 177 וע' אפיקומן ציון 13, ועי' ציון 178 וע' הנ"ל ציון 14 שי"ח.
  96. ↑ עי' ט"ז שם.
  97. ↑ ע"ע אכילת מצה ציון 70.
  98. ↑ ע"ע אפיקומן ציונים 18 - 22. ב"ח שם; מג"א שם.
  99. ↑ טוש"ע שם.
  100. ↑ מהרי"ל שם.
  101. ↑ הרוקח שם; סמ"ג שם.
  102. ↑ ע"ע ציון 57ב, ועי' ב"ח או"ח תעג.
  103. ↑ ע"ע אכילת מצה ציון 68.
  104. ↑ עי' ראבי"ה סי' תקכה ד"ה ואחר; רא"ש פסחים פ"י סי' ל; מרדכי שם קיד א ד"ה וממשנה; הגמ"י חומ"צ סופ"ח סדר ההגדה אות ז.
  105. ↑ עי' הרוקח שם; עי' סמ"ג שם; עי' טור שם.
  106. ↑ עי' רמב"ם שם ה"ו שקודם ברכת המוציא פורס מצה, ומשמע שעד עתה לא פרס, וכ"כ הב"ח שם בד'.
  107. ↑ עי' ציון 1.
  108. ↑ עי' ציון 94.
  109. ↑ ע"ע הגדה ציון 89.
  110. ↑ דברים טז ג.
  111. ↑ כל בו סי' נ ד"ה וסדר, ומהרי"ל סדר ההגדה אות כא, ע"פ גמ' פסחים קטו ב.
  112. ↑ ע"ע הגדה ציון 190. עי' מהרי"ל שם.
  113. ↑ ע"ע אכילת מצה ציון 54 ואילך.
  114. ↑ ע"ע הגדה: הגדה בדרך תשובה. כל בו שם בשם י"א, (ועי"ש טעם נוסף, שחוששים שמא תוך כדי הסעודה יאכלו את כל המצות בשגגה ולא תשאר לו מצה לאפיקומן, ולכך חוצה את המצה ומטמין חלק ממנה לאפיקומן, וצ"ע אם יש בכך נתינת טעם לחציית המצה קודם אמירת ההגדה).
  115. ↑ עי' ר"ן על הרי"ף קטו ב (כה ב מדפי הרי"ף) בשם רה"ג.
  116. ↑ ר"ן שם.
  117. ↑ עי' הרוקח הל' פסח סי' רפג ד"ה כוס; עי' טוש"ע או"ח תעג ו; עי' כל בו סי' נ; עי' מהרי"ל סדר ההגדה סי' כא (ומשמע שמש"כ הראשונים הנ"ל "תחת המפה" אין הכוונה תחת מפת השולחן אלא בתוך מפה אחרת, שהרי הטוש"ע שם כ' שנותן את האפיקומן לאחר לשמרו, עי' ציון 94).
  118. ↑ שמות יב לד. הרוקח שם; טור שם; מהרי"ל שם.
  119. ↑ שמות שם. מג"א שם ס"ק כב. ועי' פמ"ג שם א"א ס"ק כב.
  120. ↑ עי' ציון 94.
  121. ↑ ע"ע אכילת מצה ציון 57, ועי"ש ציון 56 שי"ח. פמ"ג או"ח סי' תעה מ"ז ס"ק ה; עי' שו"ע הרב סי' תפב ס"ד ומ"ב שם ס"ק ט.
  122. ↑ ע"ע אכילת מצה ציון 57.
  123. ↑ רמ"א בשו"ע או"ח תפב א.
  124. ↑ עי' ציון 94.
  125. ↑ פמ"ג שם סי' תעה מ"ז ס"ק ה.
  126. ↑ שו"ע הרב סי' תפב ס"ד; מ"ב שם ס"ק ח - ט, וע"ע הנ"ל ציון 65.
  127. ↑ משנה פסחים קטז א וע"ב; רמב"ם חומ"צ פ"ח ה"ב - ה; טוש"ע או"ח תעג ז. וע"ע הגדה.
  128. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 12 ואילך.
  129. ↑ עי' ציון 1.
  130. ↑ עי' ב"י או"ח סי' תפג; עי' ב"ח שם; עי שו"ע הרב שם ס"ב. ועי' ציון 310.
  131. ↑ משנה פסחים קטז ב; רמב"ם חומ"צ פ"ח ה"ה; טור או"ח תעג.
  132. ↑ ע"ע הלל ציון 115 ואילך.
  133. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 132.
  134. ↑ ציון 133 ואילך.
  135. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 350 ואילך.
  136. ↑ ציונים 363 - 365.
  137. ↑ ציון 449 ואילך.
  138. ↑ ציון 147 ואילך.
  139. ↑ רמב"ם חומ"צ פ"ח ה"ה; טוש"ע או"ח תעד א.
  140. ↑ ציון 40 ואילך.
  141. ↑ עי' ציון 62.
  142. ↑ עי' גמ' פסחים קטו ב, וראשונים דלהלן בד'.
  143. ↑ ע"ע נטילת ידים.
  144. ↑ ר"י מלוניל פסחים קטו ב ד"ה נטל; מאירי שם ד"ה אע"פ. ועי' שם ושם, שאע"פ שיש לחשוש שמא נגע במקומות מטונפים שבגופו, עי' ציון 149, מ"מ אי"צ ליטול קודם אכילת המצה, אבל קודם אכילת המרור יש ליטול, וצ"ב.
  145. ↑ תוס' שם ד"ה צריך, ור"ן שם ד"ה נטל בפי' ראשון, ומרדכי שם בסדר הקצר ד"ה כל, ומהר"ם חלאוה שם ד"ה נטל, בד' גמ' שם, ועי' ראשונים שבציון 145 שד' הגמ' שם אינם לגבי אכילת המצה אלא לגבי אכילת המרור; רמב"ם חומ"צ פ"ח ה"ו; טוש"ע או"ח תעה א.
  146. ↑ עי' שו"ע שם קנח ז, ועי' מג"א שם ס"ק יב ופמ"ג שם א"א ס"ק יב ובהגר"א שם ס"ק יח, בד' תוס' שם ע"א ד"ה כל ותוס' שם ע"ב ד"ה אסוחי, וע"ע נטילת ידים. עי' פמ"ג שם בד' תוס' שם. על הצורך בטעם זה, ואע"פ שבגמ' שם נתנו טעם אחר בדבר, עי' ציון 149, עי' פמ"ג שם ובהגר"א שם.
  147. ↑ עי' ד"מ שם ס"ק ב ורמ"א שם, וע"ע הנ"ל.
  148. ↑ גמ' שם, ועי' ד"מ שם בד' תוס' שם.
  149. ↑ מרדכי שם.
  150. ↑ ב"י שם תעה, ועי' ח"י שם ס"ק א.
  151. ↑ עי' טוש"ע שם קסו א, ועי' מ"ב שם ס"ק ו שבדיעבד אפי' הפסיק עלתה לו הנטילה, ועי' טוש"ע שם שי"ס שאף לכתחילה מותר להפסיק, וע"ע נטילת ידים. ב"ח שם.
  152. ↑ מג"א שם תעה ס"ק א.
  153. ↑ מג"א שם.
  154. ↑ פמ"ג שם א"א ס"ק א.
  155. ↑ עי' ציון 1.
  156. ↑ רמב"ם חומ"צ פ"ח ה"ו - ח; טוש"ע או"ח תעה.
  157. ↑ רמב"ם שם ה"ט; טוש"ע שם תעו.
  158. ↑ רמב"ם שם ה"ז.
  159. ↑ ע"ע חגיגת ארבעה עשר ציון 51 ואילך.
  160. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 70, ועי"ש ציונים 66 - 69 שי"ס שמקריבים בי"ג בניסן, ונאכלת לשתי לילות ויום אחד, ועי"ש ציון 70 שראשונים דחו שיטה זו.
  161. ↑ עי' ציון 1.
  162. ↑ ציונים 73 - 77.
  163. ↑ ציון 81 ואילך.
  164. ↑ ציונים 59 - 65.
  165. ↑ ציון 2 ואילך.
  166. ↑ ע"ע אכילת מרור ציון 91 וע' אכילת פסחים ציון 94.
  167. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 90.
  168. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 92 ואילך.
  169. ↑ עי' רש"י פסחים קיט ב ד"ה אין; עי' רשב"ם שם ד"ה אין; עי' תוס' שם קכ א ד"ה באחרונה; רא"ש שם סי' לד.
  170. ↑ עי' רמב"ם חומ"צ פ"ח ה"ו - ז. וכ"מ בראשונים שבציון 170, שאכילת מצה ומרור עם הפסח לבסוף היא רק כדי לכורכם יחד, אבל לסוברים שאין כורכים אותם יחד נאכלים בתחילת הסעודה.
  171. ↑ עי' ציונים 167 - 168.
  172. ↑ ע"ע אכילת מרור ציון 104.
  173. ↑ ציון 102 ואילך.
  174. ↑ ציון 104.
  175. ↑ עי' ציון 167.
  176. ↑ רש"י פסחים קיט ב ד"ה אין; רשב"ם שם ד"ה אין; עי' תוס' שם קכ א ד"ה באחרונה; רא"ש שם פ"י סי' לד.
  177. ↑ רש"י שם; רשב"ם שם; תוס' שם בפי' שני; מרדכי שם קיט ב.
  178. ↑ תוס' שם בפי' ראשון; עי' רא"ש שם; עי' מהר"ם חלאוה שם קיט ב ד"ה אין.
  179. ↑ עי' ציונים 177, 178.
  180. ↑ רש"י פסחים קיט ב ד"ה אין ורשב"ם שם ד"ה אין ותוס' שם קכ א ד"ה באחרונה, ע"פ גמ' שם קטו א.
  181. ↑ עי' ציונים 177, 178.
  182. ↑ תוס' פסחים קכ א ד"ה באחרונה בפי' ראשון. ועי' רא"מ הורביץ שם, שא"א לעשות כן אלא בזמן המקדש, לסוברים שכריכת המצה עם מרור נעשית בסוף הסעודה עם הפסח, עי' ציון 170, אבל בזה"ז, כיון שכורך מצה ומרור קודם המצה שאוכל לבסוף, עי' ציון 172 ואילך, נמצא שאוכל ממצה שיוצאים בה יד"ח קודם האפיקומן, שיש לכרוך את המרור עם מצה שיוצאים בה יד"ח ולא עם סופגנין.
  183. ↑ מרדכי שם קיט ב, (ועי' גמ' שם קכ א: לא מיבעיא בראשונה וכו').
  184. ↑ תוס' שם בפי' שני.
  185. ↑ ציונים 105 - 108.
  186. ↑ ציונים 57 - 61.
  187. ↑ ציונים 109 - 111.
  188. ↑ ציונים 125 - 128.
  189. ↑ ע"ע אכילת מצה ציון 57.
  190. ↑ ציון 79, ועי"ש ציון 80 שי"ח.
  191. ↑ ע"ע חגיגת ארבעה עשר ציון 97, וע"ע אכילת פסחים ציון 78.
  192. ↑ עי' רש"י פסחים קיט ב ד"ה אין ורשב"ם שם ד"ה אין ותוס' שם קכ א ד"ה באחרונה ורא"ש שם סי' לד, שבגמר סעודתו אוכל פסח מצה ומרור כרוכים יחד, (כדלעיל ציון 170), ומשמע שאינו אוכל מהפסח קודם לאכילה זו, שא"כ יאכל באכילה הראשונה את הפסח עם מצה ומרור כרוכים. וכ"מ מתוס' שם נז ב בסדר הל' קרבן פסח ראשון בסופו, שבגמר סעודתו מברך אקב"ו על אכילת הפסח ואוכל את הפסח, ואם היתה שם אכילת פסח נוספת קודם לכן, היה מברך עליה.
  193. ↑ ע"ע הנ"ל ציונים 79 - 80, וע' חגיגת ארבעה עשר ציון 103.
  194. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 105, (ועי"ש ציון 106).
  195. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 107.
  196. ↑ ציון 92 ואילך.
  197. ↑ עי' ציון 400.
  198. ↑ עי' ציון 399.
  199. ↑ ע"ע ביצה ציון 348.
  200. ↑ עי' מהרי"ל סדר ההגדה אות לז, וד"מ או"ח תעג אות י ורמ"א בשו"ע שם תעו ב ומג"א שם ס"ק ד בד'.
  201. ↑ רמ"א שם, ועי' בהגר"א שם ס"ק ז. ועי' פמ"ג שם מ"ז ס"ק ג רמז נוסף לאבלות בלילה זה. ועי' שיירי קרבן לירושלמי פסחים פ"ד ה"ד ד"ה סברין.
  202. ↑ עי' משנה פסחים קטז א ורמב"ם חומ"צ פ"ח ה"ב וטור או"ח תעג. מהרי"ל סדר ההגדה אות לז; רמ"א בשו"ע שם תעו ב וד"מ שם תעג אות טז.
  203. ↑ עי' הרוקח הל' פסח סי' רפג ומהרי"ל סדר ההגדה אות לז וב"י או"ח תעז ורמ"א בשו"ע שם תעו א, ע"פ נזיר כג א לגבי פסח שאינה מצוה מן המובחר, וה"ה לאפיקומן, ועי' בהגר"א שם ס"ק ב.
  204. ↑ רמ"א שם.
  205. ↑ ע"ע הגדה ציון 99. עי' רמ"א שם ובהגר"א שם ס"ק ג בד'.
  206. ↑ עי' ציון 213.
  207. ↑ משנה פסחים נג א; רמב"ם חומ"צ פ"ח הי"א; טוש"ע או"ח תעו א - ב.
  208. ↑ ע"ע אכילת פסחים ציון 7 ואילך.
  209. ↑ רש"י שם ד"ה שלא; פהמ"ש לרמב"ם שם פ"ד מ"ד; ר"י מלוניל שם; מאירי שם ד"ה המשנה הרביעית.
  210. ↑ טור שם; לבוש שם ס"ב; ט"ז שם ס"ק א; מג"א שם ס"ק א; מ"ב שם ס"ק א. ועי' מרדכי שם סי' תרח ובנין ציון החדשות סי' מה, ועי' מנהגי ר"א טירנא לליל הסדר ובהג' שם.
  211. ↑ עי' רמב"ם קרבן פסח פ"א ה"א, וע"ע קרבן פסח.
  212. ↑ ירושלמי פסחים פ"ד ה"ד; טוש"ע או"ח תעו ב.
  213. ↑ ירושלמי שם במסקנא; עי' טוש"ע שם, וט"ז ס"ק ג שם בד'.
  214. ↑ קה"ע שם ד"ה ובלבד; פ"מ שם ד"ה א"ל.
  215. ↑ שו"ת מהרש"ל סי' פח; ב"ח שם סי' תעג, ועי' ט"ז שם שתמה עליהם ממסקנת הירושלמי שם.
  216. ↑ עי' קה"ע שם ד"ה סברין, לס"ד בירושלמי שם.
  217. ↑ נחלת צבי או"ח סי' תעו ס"ק ב.
  218. ↑ עי' ציון 210.
  219. ↑ עי' מחה"ש שם ס"ק א.
  220. ↑ פר"ח שם ס"ב.
  221. ↑ ע"ע אכילת פסחים: צלייתו.
  222. ↑ מג"א שם ס"ק א.
  223. ↑ מג"א שם; מ"ב שם ס"ק א.
  224. ↑ ציון 672 ואילך.
  225. ↑ ע"ע אפיקומן ציון 5 ואילך.
  226. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 1 וציון 12.
  227. ↑ עי' ציון 1.
  228. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 15.
  229. ↑ עי' ציון 118. וע"ע הנ"ל ציון 57.
  230. ↑ ציון 109 ואילך.
  231. ↑ ציון 5 ואילך.
  232. ↑ ציון 29 - 31.
  233. ↑ ציון 42 ואילך.
  234. ↑ עי' ציון 1.
  235. ↑ משנה פסחים קיז ב; רמב"ם חומ"צ ה"י; טוש"ע או"ח תעט א.
  236. ↑ ציונים 55 - 57.
  237. ↑ ע"ע ציון 406 ואילך.
  238. ↑ עי' ט"ז או"ח סי' תעט ס"ק א וח"י שם ס"ק א ומ"ב שם ס"ק א, בד' שו"ת מהרש"ל סי' פח. וצ"ע אם ה"ה בכוס של קידוש, לסוברים שטעונה הדחה ושטיפה, ע"ע כוס של ברכה ציון 110, או שבכוס של ברהמ"ז בלבד יש לחוש שאינה נקיה, אבל כוס של קידוש שהיא הכוס הראשונה באותו לילה, אי"צ לחוש שאינה נקיה.
  239. ↑ ב"ח שם (וח"י שם בד') בד' מהרש"ל שם.
  240. ↑ עי' ב"ח או"ח סי' תעט ופרישה שם ס"ק ב ודרישה שם ס"ק א, בד' טוש"ע שם ס"א.
  241. ↑ ב"ח שם, ועי' ט"ז שם ס"ק ג ומג"א שם ס"ק ב.
  242. ↑ ע"ע כוס של ברכה ציון 266. פרישה שם.
  243. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 262 שי"ס שאף יחיד המברך טעון כוס, ושם ציון 242 ואילך שי"ס שאף בשלשה אי"צ כוס.
  244. ↑ עי' ציון 263.
  245. ↑ ע"ע זמון ציון 658 ואילך. דרישה שם.
  246. ↑ עי' רא"ש פסחים פ"י סי' לב; עי' ט"ז שם ומג"א שם וח"י שם ס"ק ה, בד' טוש"ע שם.
  247. ↑ אגודה פסחים קיז ב; מנהגי מהר"ש מנוישטט סי' שמה אות א; רמ"א בשו"ע או"ח תעט א ובד"מ שם ס"ק ב.
  248. ↑ משלי כב ט. סוטה לח ב.
  249. ↑ ע"ע הגדה ציון 195 - 197. רמ"א שם וד"מ שם.
  250. ↑ עי' משנה פסחים קיח ב; רמב"ם חומ"צ פ"ח ה"י; טוש"ע או"ח תפ א.
  251. ↑ עי' ציון 1.
  252. ↑ ח"י סי' תפ ס"ק ו; מ"ב שם ס"ק י, וע"ע אליהו ציון 73א.
  253. ↑ מ"ב שם.
  254. ↑ תהלים עט ו - ז.
  255. ↑ שם סט כה.
  256. ↑ איכה ג סו.
  257. ↑ ע"ע ארבע כוסות ציון 38.
  258. ↑ ר"ן לרי"ף פסחים צט ב (יט א מדפי הרי"ף); עי' ד"מ או"ח סי' תפ ס"ק א ורמ"א שם א.
  259. ↑ תהלים קטו א.
  260. ↑ עי' גמ' שם קיח א. בהגר"א שם ס"ק ז.
  261. ↑ ד"מ שם בשם מהר"י ברונא ורמ"א שם, ועי' הררי קדם ח"ב בביאורים על סדר ההגדה ע' רכט.
  262. ↑ ציון 318 ואילך.
  263. ↑ ע"ע אכילת מצה ציונים 40 - 43, וע"ע אפיקומן ציון 28.
  264. ↑ ציונים 378 - 383.
  265. ↑ רמב"ם חומ"צ פ"ח ה"י; רמ"א בשו"ע או"ח תפ א. ועי' נמוקי מהרא"י לרמב"ם שם ונהר שלום שם סי' תעט, שכ"כ אף לד' הראב"ד בהשגות על הרמב"ם שם.
  266. ↑ ציונים 65 - 68.
  267. ↑ ציונים 25 - 34.
  268. ↑ ציונים 2 – 18.
  269. ↑ עי' ציון 1.
  270. ↑ כ"ה בהרבה הגדות.
  271. ↑ ציונים 237 - 239.
  272. ↑ שיר השירים א ט.
  273. ↑ ע"ע הגדה ציון 99 ואילך. חיי אדם כלל קל אות טז; עי' מורה באצבע סי' ז אות רי; קיצור שו"ע סי' קיט ס"ט; עי' כף החיים סי' תפ ס"ק יט. בטעם הדבר ע"ע מורה באצבע שם.
  274. ↑ ע"ע אפיקומן ציון 31.
  275. ↑ ציון 83 ואילך. ועי' בעה"מ פסחים קיז ב (כו ב מדפי הרי"ף) שאחר כוס רביעית מותר לשתות יין.
  276. ↑ ציונים 70 - 71, ועי' רמב"ן במלחמות פסחים קיז ב (כו ב מדפי הרי"ף), שאחר שאמר הלל הגדול על כוס חמישית ושתה את הכוס הותר בשתיה לגמרי, אלא שנהגו שלא לשתות.
  277. ↑ ציון 99 ואילך.
  278. ↑ שמות יב מב. ר"ה יא ב וש"נ. מהרי"ל סדר ליל שני של פסח; רמ"א בשו"ע או"ח תפא ב.
  279. ↑ מהרי"ל שם.
  280. ↑ עי' ר"ה שם ורש"י שם ד"ה המשומר.
  281. ↑ ס' המנהיג הל' פסח, וע"ע אליהו ציון 75.
  282. ↑ מג"א או"ח סי' תפא ס"ק ב; ח"י סי' תפ ס"ק ו.
  283. ↑ שבה"ל סוס"י ריח בשם תש' הגאונים; ב"י או"ח סוס"י תפא.
  284. ↑ שבה"ל שם בשם תש' הגאונים; ב"י שם.
  285. ↑ ע"ע אפיקומן ציון 31.
  286. ↑ ע"ע ארבע כוסות ציונים 84, 86, 88 – 89, ועי' ציון 276 שי"ס ששתיית יין מותרת.
  287. ↑ ח"י שם ס"ק ג.
  288. ↑ ע"ע מצה.
  289. ↑ עי' ציון 167.
  290. ↑ עי' ציון 193 וציון 170. עי' ראשונים שבציון 293, ועי' רא"ש פסחים פ"י סי' לה, שאף החולקים על ראשונים אלו בזה"ז, עי' ציונים 298, 300, בזמן הבית סוברים כן.
  291. ↑ עי' ציונים 168, 169.
  292. ↑ עי' ציונים 226, 232, וע"ע אפיקומן ציונים 4 - 12, ושם שי"ח. עי' רי"ף שם קכ א (כז א מדפיו); רמב"ם חומ"צ פ"ח הי"ג; טור או"ח תפב בשם ה"ר יונה; שו"ע שם ס"א.
  293. ↑ עי' ר"ן על הרי"ף שם קיט ב (כז א מדפי הרי"ף) בתי' ראשון, בד' הרי"ף שם, ועי"ש הטעם שכיון שאכילת כורך בזה"ז אינה אלא זכר למקדש, עי' ציון 173 וע"ע אכילת מרור ציון 102, דיו אם יעשנה אף ממצה שאינה שמורה, ועי' ר"ן שם בתי' שני ורמב"ן במלחמות שם קטו א (כה א מדפי הרי"ף) שכ' בד' הרי"ף בע"א. ועי' בעה"מ שם (וכ"מ ברמב"ן שם), ובהגר"א שם ס"ק ב בד' שו"ע שם ס"א, ושו"ע הרב שם ס"א, שכריכת מצה ומרור זכר למקדש אינה מתקיימת אלא במצה שמורה שיוצאים בה י"ח.
  294. ↑ רא"ש שם וטור שם ור"ן שם בפי' ראשון, בד' הרי"ף שם, ועי' בעה"מ שם ורמב"ן שם שכ' בד' הרי"ף בע"א.
  295. ↑ עי' מ"מ שם בד' רמב"ם שם; עי' טור שם בשם רבינו יונה, ופמ"ג שם א"א ס"ק א בד'; לבוש שם ס"א; עי' שו"ע שם ס"א שאוכל מרור בלבד קודם אכילת מצה שמורה ואינו כורך כלל ועי' בהגר"א שם ס"ק ב בד' שהטעם שאוכל מרור קודם מצה שמורה, שאף מרור מבטל טעם מצה, ודלא כפרישה שבציון 297, והטעם שאינו כורך כלל לפי שלא מתקיימת כריכה זכר למקדש אלא במצה שמורה, כסוברים כן בציון 294, ומשמע שלסוברים שמתקיימת אף במצה שאינה שמורה, עי' ציון הנ"ל, אף כורך קודם אכילת מצה שמורה.
  296. ↑ פרישה שם ס"ק ה, בד' רא"ש שם וטור שם, ועי' שו"ע שבציון 296 שאף מרור מבטל טעם מצה. ויל"ע מ"ט אינו אוכל מרור וכורך קודם מצה שמורה, לסוברים שכריכה זכר למקדש מתקיימת אף במצה שאינה שמורה, (ובפשוטו הטעם שבציון 295 לעשות כסדר אכילתם אינו כדאי לבטל בעבורו כורך לגמרי), ואפשר שלד' אין מתקיימת כריכה קודם קיום מצות מצה, ודלא כבהגר"א שבציון 296 שנראה מדבריו שלסוברים שכריכה זכר למקדש מתקיימת במצה שאינה שמורה, לדעת הסוברים שאוכל מרור קודם מצה שמורה שלא לבטל טעם מצה אף כורך קודם מצה שמורה.
  297. ↑ עי' ב"ח שם ור"א מפראג שהובא בב"ח שם וק"נ שם אות ס, בד' הרא"ש שם.
  298. ↑ ע"ע הנ"ל.
  299. ↑ ט"ז שם ס"ק א, בד' הרא"ש שם.
  300. ↑ עי' ציון 294.
  301. ↑ אליה רבה סי' תפב ס"ק א, בד' רא"ש פסחים פ"י סי' לה; פמ"ג או"ח סי' תפב א"א ס"ק א.
  302. ↑ עי' ציון 293 ואילך (וציון 300).
  303. ↑ עי' בעה"מ שם קטו א (כה א מדפי הרי"ף) ורמב"ן במלחמות שם, בד' רי"ף שם קכ א (כז א מדפי הרי"ף).
  304. ↑ ע"ע קידוש.
  305. ↑ ע"ע הנ"ל.
  306. ↑ עי' מג"א או"ח סי' תפב ס"ק א; מ"ב שם ס"ק ו.
  307. ↑ עי' טוש"ע או"ח רעב ט שנחלקו בדבר, ועי' ד"מ שם סי' תפג ס"ק א וברמ"א לשו"ע שם ס"א, שבליל הסדר יש לסמוך על הסוברים שמקדשים על חמר מדינה, כדי לא לבוא לידי ספק שיש בסדר הלילה למקדש על הפת, שנחלקו בו להלן, וע"ע קידוש.
  308. ↑ טור או"ח סי' תפג בשם רי"ץ גיאת, וב"ח שם בד'.
  309. ↑ ע"ע הגדה ציון 85 ואילך. עי' ב"י שם (בד' טור שם, ונ' שה"ה בד' רי"ץ גיאת); עי' ב"ח שם; עי' שו"ע הרב שם ס"ב.
  310. ↑ עי' העיטור שבציון 315; עי' רא"ש פסחים פ"י סי' לד; טור שם. ב"י שם.
  311. ↑ ב"ח שם.
  312. ↑ ארחות חיים הל' ליל הפסח סי' ז.
  313. ↑ רי"ף שם קכ א (כז א מדפי הרי"ף).
  314. ↑ עי' העיטור הל' מצה ומרור, וטור שם בד'.
  315. ↑ עי' ציון 320.
  316. ↑ עי' ציון 325. טור שם.
  317. ↑ עי' ציון 317.
  318. ↑ ע"ע קידוש.
  319. ↑ טור או"ח סי' תפג.
  320. ↑ עי' ציונים 314 - 315.
  321. ↑ רי"ף פסחים קכ א (כז א מדפי הרי"ף); טור שם בשם רי"ץ גיאת; שו"ע שם ס"א.
  322. ↑ ע"ע כרפס ציון 12.
  323. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 5 ואילך.
  324. ↑ עי' ב"ח שם, (ועי' ב"י שם שכ"כ בד' רי"ף שם, וצ"ע שברי"ף הנ"ל מפורש שאוכל כרפס). ועי' טור שם שלד' מטעם זה אוכל כרפס קודם שמקדש על מצה, עי' ציון 320.
  325. ↑ עי' ב"י שם, בד' רי"ץ גיאת בטור שם.
  326. ↑ ציון 99. על ברכת אשר גאלנו בסיום ההגדה וברכת השיר בסיום הלל, אם אומר אותן כשאין לו יין לאומרן עליו, עי' ב"י או"ח סוס"י תפג וד"מ שם ס"ק א ומג"א שם בריש הסי' ושו"ע הרב שם ס"ג ומ"ב שם ס"ק ה.
  327. ↑ ע"ע אכילת מרור ציון 49 ואילך.
  328. ↑ ציון 82 ואילך.
  329. ↑ משנה פסחים קיד א; רמב"ם חומ"צ פ"ח ה"א; טוש"ע או"ח תעג ד.
  330. ↑ משנה שם; רמב"ם שם.
  331. ↑ רמב"ם שם. ועי' רש"ש שם קטז א ד"ה הלילה, בטעם שלא נזכר ד"ז במשנה שם.
  332. ↑ משנה שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  333. ↑ ציון 345 ואילך.
  334. ↑ עי' גמ' שם ע"ב, שרב יוסף הסובר שמביאים שני תבשילי בשר, עי' ציון 346, אומר שמביאים אותם משום זכר למקדש, ועי' ר"ן שם ד"ה אחד, שהיינו אף לסוברים שאי"צ שני תבשילי בשר, עי' ציונים 351 - 353; עי' טוש"ע שם.
  335. ↑ רש"י שם ע"א ד"ה הביאו (הראשון) וד"ה הביאו (השני); רשב"ם שם ד"ה הביאו (הראשון) וד"ה הביאו (השני); רבינו דוד שם ד"ה הביאו (הראשון) וד"ה הביאו (השני); תלמיד הרשב"א שם ד"ה הביאו (הראשון) וד"ה הביאו (השני); ר"ן על הרי"ף ד"ה הביאו (הראשון). ועי' ציון 92.
  336. ↑ תוס' שם ע"א ד"ה הביאו (הראשון); רמב"ם שם; מאירי שם ד"ה והביאו; טוש"ע שם, ועי' ציון 91.
  337. ↑ עי' תוס' שם ק ב ד"ה לאו, ותוס' שם קטו ב ד"ה למה, ועי' ציון 90.
  338. ↑ עי' תוס' שם קיד א ד"ה הביאו (הראשון); עי' טוש"ע שם (וממה שסתמו הטור ומפרשיו שם ולא הזכירו שי"ס שמביאים את הכרפס בפנ"ע ואינו בשולחן, משמע שדבריהם אף לסוברים כן, שלא אמרו שמביאים את הכרפס בפנ"ע אלא בזמנם שעדיין לא הביאו את השולחן, אבל בזמננו שהשולחן כבר נמצא, מביאים אף את הכרפס לשולחן).
  339. ↑ ע"ע חרסת ציון 69 ואילך. עי' רמ"א שם.
  340. ↑ רמ"א שם; עי' מהר"ל שבציון 412.
  341. ↑ ערוה"ש שם סי"א, וכ"מ מאחרונים שבציון 411.
  342. ↑ ע"ע אכילת מצה ציון 57. טור או"ח תעג; שו"ע שם ד, ועי' ב"י שם ובהגר"א שם ס"ק יא שהיינו לסוברים שמברכים על ג' מצות.
  343. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 56. ב"י שם; בהגר"א שם.
  344. ↑ עי' ציון 335.
  345. ↑ פסחים קיד ב.
  346. ↑ עי' ר"ן על הרי"ף שם (כה א מדפי הרי"ף) ד"ה אפילו, והג"מ חומ"צ פ"ח אות ב בשם ר"ת וב"ח או"ח סי' תעג בד', בד' רבינא בגמ' שם.
  347. ↑ הג"מ שם בשם ר"ת.
  348. ↑ עי' ב"ח שם בד' הראשונים שבציון 357; עי' בהגר"א שם ס"ק יז.
  349. ↑ עי' טור שם ורי"ו תולדות אדם וחוה נ"ה ח"ד, וב"ח שם בד'.
  350. ↑ עי' רשב"ם שם ד"ה סילקא, ותוס' שם ד"ה סילקא, ור"ן על הרי"ף שם ד"ה מאי, בד' רב הונא וחזקיה שם. ועי' גמ' שם, שאורז שניתן להביאו היינו לסוברים שחימוצו של אורז אינו חשוב חימוץ לענין איסור חמץ, ע"ע אורז ציון 29, שלסוברים שחשוב חימוץ, ע"ע הנ"ל ציון 31, אין אוכלים אורז מבושל בפסח שמא יחמיץ.
  351. ↑ עי' טור שם ורי"ו שם, וב"ח שם בד'.
  352. ↑ עי' רש"ש שם ד"ה רש"י, שמצדד כן בד' רב הונא וחזקיה שם.
  353. ↑ רמב"ם שם ה"א, ומ"מ שם בד'; הג"מ שם בשם רבינו שמחה.
  354. ↑ עי' רי"ף שם והג"מ שם בד'; הג"מ שם בשם ר"ת; ב"ח שם; פר"ח שם ס"ד.
  355. ↑ ע"ע. הג"מ שם בשם ר"ח; ב"ח שם.
  356. ↑ מאירי שם ד"ה כבר (השני); רבינו מנוח שם; טוש"ע שם ס"ד; כל בו סי' נ ד"ה וסדר; אגודה פסחים פ"י סי' צז; מהרי"ל סדר ההגדה אות ו. ועי' ב"ח שם שהיינו כסוברים שלרבינא ניתן להביא אף ביצה כתבשיל נוסף מלבד בשר ושהלכה כמותו.
  357. ↑ מאירי שם.
  358. ↑ מאירי שם בשם מדרש; טור שם; כל בו שם בשם ירושלמי; מהרי"ל שם, ע"פ שמות ו ו ודברים ד לד.
  359. ↑ מאירי שם בשם מדרש; כל בו שם בשם ירושלמי; מהרי"ל שם.
  360. ↑ עי' כל בו שם; ב"י שם, וד"מ שם ס"ק י בד'. ועי' רמ"א שם תעו ב ובהגר"א שם ס"ק ו ז בד'. ועי' רבינו מנוח שם שכ' טעם נוסף להביא ביצה, שהיא קלה לבשל ומצויה לכל.
  361. ↑ עי' ציון 346.
  362. ↑ ע"ע אכילת פסחים ציון 7.
  363. ↑ ע"ע חגיגת ארבעה עשר ציון 30 ואילך וע' אכילת קדשים ציון 165.
  364. ↑ עי' רי"ף פסחים קיד ב (כד ב מדפי הרי"ף) ורשב"ם שם ד"ה שני בשם ר"ח מרומי, בד' רב יוסף בגמ' שם, (ועי' מהר"ם חלאוה שבציון 366 שאף לד' הרי"ף ורשב"ם מעיקר הדין סגי בשני מיני בשר מבושל, והבאת צלי ומבושל היא מנהג, וצ"ב, שמד' הראשונים הנ"ל משמע ש"שני מינים" הם צלי ומבושל).
  365. ↑ תוס' שם ד"ה שני; הג"מ חומ"צ פ"ח אות ב; רבינו דוד שם ד"ה והא; מהר"ם חלאוה שם ד"ה רב (ועי"ש שכ"כ אף בד' הרי"ף שם, ועי' ציון 365).
  366. ↑ עי' ציון 335.
  367. ↑ ע"ע חגיגת ארבעה עשר ציון 20.
  368. ↑ מהרש"א שם ד"ה תוד"ה ב' מיני.
  369. ↑ עי' ציון 399.
  370. ↑ עי' ציון 208 ואילך. שו"ת מהרש"ל סי' פח; ב"ח או"ח סי' תעג ס"ק ה.
  371. ↑ עי' ציונים 346 - 349.
  372. ↑ עי' כל בו סי' נ ד"ה וסדר ושו"ע שם ס"ד ורמ"א שם, ובהגר"א שם ס"ק יט וס"ק כא ומ"ב שם ס"ק כח וס"ק ל - לא ושעה"צ שם ס"ק לו, בד'.
  373. ↑ עי' ב"ח שם שכן מנהג אשכנז; עי' רמ"א שם שכן המנהג בעירו.
  374. ↑ ע"ע הנ"ל ציונים 34 - 36. בהגר"א שם; שעה"צ שם.
  375. ↑ עי' ציון 201.
  376. ↑ עי' ציון 216. ט"ז שם ס"ק ד.
  377. ↑ עי' ציון 365 ואילך.
  378. ↑ כל בו סי' נ ד"ה והנה; ב"י שם תעג; מטה משה סי' תרט; לבוש שם ס"ה.
  379. ↑ ע"ע קרבן פסח. עי' המנהיג הל' פסח ד"ה ונהגו בצרפת; עי' רבינו מנוח חומ"צ פ"ח ה"א; עי' טור או"ח תפו.
  380. ↑ מהרי"ל סדר ההגדה אות ו.
  381. ↑ עי' פמ"ג שם א"א ס"ק ז.
  382. ↑ עי' ר"ן על הרי"ף פסחים קיד ב (כד ב מדפי הרי"ף) ד"ה אפילו, שמצדד כן בד' חזקיה בגמ' שם, (ועי' גמ' שם שחזקיה אומר שמביאים אפילו דג וביצה שעליו, ולד' הר"ן צ"ע איך מביאים את הביצה שעל הדג, והרי היא אינה בשר, ואולי מכיון שהדרך להביאה עם הדג, עי' ציון 385, חשובה אף היא כבשר הדג, אע"פ שנחשבת לתבשיל בפנ"ע). ועי' ב"ח שבציון 384.
  383. ↑ עי' ב"ח או"ח תעג ס"ק ה, שלד' רבינא שבציון 347 שבשר והמרק שנתבשל בו כשר, ה"ה לדג וביצה שעליו, (ואי"צ לרבינא מיני בשר דוקא, ודלא כר"ן שבציון 383), וצ"ע לד' אם אף ירק והמרק שנתבשל בו חשובים שני תבשילים.
  384. ↑ עי' ציונים 351, 353, 383. פסחים קיד ב. וצ"ע אם לד' רב הונא שם ששני תבשילים הם סילקא וארוזא, דג וביצה שעליו חשובים כתבשיל אחד.
  385. ↑ עי' ציונים 365, 373.
  386. ↑ עי' פסחים עה א ורמב"ם ק"פ פ"ח ה"ט - י, וע"ע קרבן פסח.
  387. ↑ ע"ע הנ"ל. מאירי פסחים קיד ב ד"ה כבר (השני); כל בו סי' נ ד"ה והנה; ב"י או"ח סי' תעג; שו"ע שם ד ומג"א שם ס"ק ח ובהגר"א שם ס"ק כ בד'. ועי' בראשונים ואחרונים הנ"ל, שאע"פ שצליית הפסח בשפוד של רמון כשרה, וכך היו צולים אותו, ע"ע הנ"ל, מ"מ אינו מצוי לנו אלא בטורח, ולכך צולים על הגחלים עצמם.
  388. ↑ עי' רמב"ם ק"פ פ"א ה"א, וע"ע קרבן פסח. רבינו מנוח חומ"צ פ"ח ה"א.
  389. ↑ עי' ציון 382.
  390. ↑ פמ"ג או"ח סי' תעג א"א ס"ק ז, ועי' ויגד משה (כץ) סי' ג אות ג בטעם המנהג.
  391. ↑ ע"ע חגיגת ארבעה עשר ציון 51 ואילך, ועי"ש ציון 57 וציונים 60 – 63 שי"ס שקריבה בשבת.
  392. ↑ תוס' פסחים קיד ב ד"ה אחד בפי' ראשון; מאירי שם ד"ה כבר (השני); רא"ש שם פ"י סי' כה; עי' רבינו מנוח חומ"צ פ"ח ה"א; טור או"ח תעג בשם י"א; מהר"ם חלאוה שם ד"ה רב יוסף, בשם ה"ר יעקב מאורליינ"ש.
  393. ↑ תוס' שם בשם ר"י; העיטור הל' מצה ומרור (קלג ב); רא"ש שם בשם ה"ר יעקב מאורליינ"ש וה"ר יהודה מקורבי"ל (ועי"ש הטעם לפי שמקריבים את החגיגה ביום שישי ונאכלת לשתי לילות ויום אחד, לסוברים כן, ע"ע הנ"ל ציון 67, ועי"ש ציון 70 שהוכיחו לא כד' זו); טור שם בשם ה"ר פרץ; מהרי"ל סדר ההגדה אות ו. ועי' העיטור שם, שאם כשחל י"ד בשבת אין מביאים תבשיל זכר לחגיגה, אף כשחל י"ד בחול לא יביאוהו, שעתה כולנו טמאי מתים, ואין מקריבים בטומאה אלא פסח, ע"ע קרבן פסח, ולא חגיגה, לסוברים כן, ע"ע חגיגת ארבעה עשר ציון 51 ואילך, ועי"ש ציון 57 שי"ס שקריבה בטומאה.
  394. ↑ תוס' שם; טור שם.
  395. ↑ תוס' שם.
  396. ↑ תוס' שם.
  397. ↑ עי' ציון 212 - 217.
  398. ↑ שו"ת מהרש"ל סי' פח; ב"ח או"ח סי' תעג; בהגר"א שם סי' תעו ס"ק ו; מ"ב שם ס"ק יא.
  399. ↑ ט"ז שם סי' תעג ס"ק ד; פר"ח שם ס"ד; עי' שו"ע הרב סכ"א. ועי' העמק שאלה פ' צו שאי' עג אות ח.
  400. ↑ עי' ציון 341.
  401. ↑ עי' ציון 60 וציון 157 ואילך.
  402. ↑ עי' ציונים 371, 399.
  403. ↑ עי' ציון 400. רמ"א בשו"ע או"ח תעג ד, ע"פ מהרי"ל סדר ההגדה אות יא.
  404. ↑ ע"ע אכילת מצה ציון 1.
  405. ↑ עי' ציון 335.
  406. ↑ ע"ע חרוסת ציון 3, ועי"ש ציון 11 שי"ס שהיא מצוה.
  407. ↑ עי' פסחים קטו א לגבי מצה ומרור: מצוות אין מבטלות זו את זו.
  408. ↑ ח"י שם ס"ק טז, בד' מהרי"ל שם. ועי' פמ"ג שם א"א ס"ק ו.
  409. ↑ עי' מהר"ל דלהלן; ערוה"ש או"ח סי' תעג סי"א.
  410. ↑ ח"א הל' פסח כלל קל הסדר בקצרה אות א; ערוה"ש שם. ועי' מ"ב שם ס"ק כו.
  411. ↑ הגדה של פסח למהר"ל: סדר הקערה.
  412. ↑ עי' מג"א או"ח תעג ס"ק ה.
  413. ↑ בא"ח פ' צו אות לב; כה"ח שם אות נב.
  414. ↑ פסחים קטו ב.
  415. ↑ תוס' שם ד"ה מצה, ועי' דבר שמואל שם ד"ה ומ"ש (וע"ע ברכת המצוות ציון 138 ואילך), ועי' הערות רי"ש אלישיב שם ד"ה מצה.
  416. ↑ ע"ע הגדה ציון 85 ואילך.
  417. ↑ עי' רשב"ם שם ד"ה מצה, ודבר שמואל שם ד"ה מצה, בד'.
  418. ↑ עי' רשב"ם שם.
  419. ↑ גמ' שם.
  420. ↑ גמ' שם; טוש"ע או"ח תעג ד, ובהגר"א שם ס"ק ט בד'.
  421. ↑ משנה פסחים קטז ב; רמב"ם חומ"צ פ"ז ה"ו.
  422. ↑ מאירי שם ד"ה כשמספר; מהר"ם חלאוה שם ד"ה אמר. ועי' הגדה של פסח: לא את אבותינו וכו', וע"ע הגדה ציון 183 ואילך.
  423. ↑ שמות יג ח. משנה שם.
  424. ↑ דברים ו כג.
  425. ↑ שם ה טו. רמב"ם שם.
  426. ↑ עי' גמ' שם קח א ושם קט ב ורמב"ם שם ה"ז וטוש"ע או"ח תעב ב, וע"ע ארבע כוסות ציון 39 וע' הסבה ציון 2 ואילך.
  427. ↑ טוש"ע שם; מהרי"ל סדר ההגדה אות ד.
  428. ↑ מהרי"ל שם; ב"ח שם; בהגר"א שם ס"ק ג.
  429. ↑ בהגר"א שם, ע"פ גמ' שם קטז א: עבדא דמפיק וכו'.
  430. ↑ עי' מהרי"ל שם וח"י שם ס"ק ד בדעתו, ועי' מג"א שם ס"ק ב.
  431. ↑ ד"מ שם סי' תפו ס"ק א בשם מהר"י ברונא; רמ"א לשו"ע שם תעג א; עי' פרישה שם ס"ק א ושכנה"ג שם ס"ק א וח"י שם ס"ק ח, בד' הטור שם ובד' השו"ע שם, ועי' בהגר"א שם ס"ק ו שדין זה הוא בכל ד' כוסות, ועי"ש ובערוה"ש שם ס"א שהוכיחו כן מלשון המשניות בפסחים פ"י: מזגו לו, ועי' ערוה"ש שם ס"ו וויגד משה סי' ו אות יא.
  432. ↑ שער הכולל לסידור רש"ז מלאדי פמ"ח אות יג, ועי' הררי קדם ח"ב סי' עה.
  433. ↑ מהרי"ל שם.
  434. ↑ ט"ז שם ס"ק ג; מג"א שם ס"ק ה.
  435. ↑ עי' ט"ז שם בפי' ראשון; עי' מג"א שם, ועי' פמ"ג שם א"א ס"ק ה שהיינו לד' הא' ברמ"א לשו"ע שם סי' תרי ס"ד.
  436. ↑ ט"ז שם בפי' שני; ח"י שם ס"ק ה, ועי' פמ"ג שם שהיינו לד' הב' ברמ"א שם.
  437. ↑ ע"ע אבלות ציון 348. מג"א או"ח סי' תעב ס"ק ה.
  438. ↑ עי' שו"ת הב"ח החדשות סי' ה, ובב"ח סי' תעב; ט"ז שם ס"ק ה; מג"א שם ג, ועי' ח"י שם ס"ק ה. ועי' שו"ת הב"ח שם וח"י שם, שלסוברים שבזה"ז שאין דרך להסב אין הסבה חובה, ע"ע הסבה ציון 45 ואילך, אבל לא יסב, וע"ע הנ"ל ציון 108 ואילך.
  439. ↑ עי' ציון 436. ט"ז שם, ועי' מג"א שם שלסוברים שלבישת "קיטל" היא כדי להכניע לבבו, עי' ציון 437, אף אבל ילבש.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:סדר_של_פסח&oldid=136824"