אנציקלופדיה תלמודית:שמיני עצרת

הגדרת הערך - חג ועצרת שחל ביום האחרון של חג הסוכות

שמיני עצרת

ביום השמיני של חג הסוכות הוא חג שמיני עצרת^[1], ומקורו מן התורה, שנאמר ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם, והקרבתם אשה לה' עצרת היא, כל מלאכת עבדה לא תעשו^[2], ונאמר ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון^[3]. ועוד נאמר, ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה אל תעשו^[4].

על ישיבת-סוכה* ביום זה, ועל דיני ישיבת סוכה בחוץ לארץ, ע"ע יום טוב שני של גלויות^[5].

על הזכרת נשמות ביום זה, ע"ע^[6].

על הזכרת גשמים – שלהלכה מתחילים להזכירם ביום זה – ע"ע גבורות^[7].

כשאר ימים טובים

שמיני עצרת אסור במלאכה, וחייב בקידוש היום, ודינו כשאר ימים טובים^[8]. על דיני יום טוב, ע"ע. איסור זה נמנה במנין המצוות^[9].

קרבנות היום

בשמיני עצרת מקריבים פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים^[10], ושעיר חטאת^[11].

רגל בפני עצמו

שמיני עצרת אינו חלק מחג הסוכות אלא חשוב כרגל בפני עצמו^[12], והיינו לענין פז"ר קש"ב^[13], דהיינו שטעון פייס בפני עצמו, זמן בפני עצמו, רגל בפני עצמו, קרבן בפני עצמו, שירה – ויש גורסים שמחה^[14] - בפני עצמו, ברכה בפני עצמו^[15].

פיס*, היינו שמטילים פיס בין משמרות הכהונה מי יקריב את קרבנות החג, כדרך שמטילים בשאר רגלים^[16], ומטילים פיס בשמיני מי יקריב את קרבנות היום^[17]. בפיס זה נחלקו תנאים: רבי סובר שמטילים פיס בין כל המשמרות, וחכמים סוברים שמטילים פיס רק בין המשמרות שלא הקריבו בחג הסוכות^[18]. להלכה מטילים פיס בין כל המשמרות^[19].

זמן, היינו ברכת-הזמן*, ודין זה שנוי במחלוקת אמוראים, רב נחמן אמר שאומרים ברכת הזמן בשמיני עצרת ורב ששת אמר שאין אומרים^[20], ולהלכה אומרים^[21], כשם שמברכים על שאר ימים טובים^[22].

רגל, נחלקו ראשונים בפירושו: יש שפירשו שחשוב רגל בפני עצמו, כלומר שאין יושבים בו בסוכה^[23], ויש שהוסיפו שאף אין נוטלים בו לולב וערבה^[24]; ויש שפירשו שאינו נקרא בשם "חג הסוכות"^[25], והיינו שאין מזכירים את חג הסוכות בתפילה ובברכת המזון אלא מזכירים חג בפני עצמו^[26]; ויש שפירשו שטעון לינה* בירושלים בפני עצמו – על פרטי דיני לינה, ע"ע – ואין יוצאים ידי חובה בלינה של חג הסוכות^[27]; ויש שפירשו שחשוב כרגל היינו לענין שחשוב כשבעה ימים לדחות אבלות* שהחלה לפני החג^[28]; ויש שפירשו לענין הקבלת פני רבו, שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל^[29], ואין יוצא ידי חובה בהקבלת פני רבו שהקביל בסוכות, אלא צריך להקביל גם בשמיני עצרת^[30]; ויש שפירשו שרגל בפני עצמו לענין תשלומים של קרבן חגיגה* - שמי שלא הביא ביום טוב ראשון של הרגל מביא בשאר ימות החג^[31] - אף לדעת הסוברים שכל ימות חג הסוכות הם תשלומים של היום הראשון^[32] – ומי שהיה פטור ביום הראשון פטור בשאר ימות החג^[33], ומכל מקום בשמיני עצרת חייב^[34].

קרבן, בשמיני עצרת מקריבים רק פר אחד^[35], ואף על פי שסדר הקרבנות בסוכות הוא שמקריבים ביום הראשון שלושה עשר פרים, ובכל יום מפחיתים אחד^[36], ואם כן בשמיני עצרת צריך להקריב ששה פרים, אבל כיון שהוא רגל בפני עצמו אין מקריבים בו כסדר חג הסוכות אלא פר אחד בלבד^[37].

שירה, נחלקו ראשונים בפירושו: יש שפירשו שאין אומרים בו שיר-של-יום* - בבית הכנסת, ושמא גם בבית המקדש על הדוכן^[38] - כשאר ימי חג הסוכות^[39], אלא אומרים בו למנצח על השמינית^[40]; ויש שפירשו שהיינו שבשמיני אומרים מזמור שלם, ואינו כשאר ימות החג שאומרים חציו ביום אחד וחציו ביום אחר^[41]; ויש שפירשו שאינו כשאר ימות חג הסוכות שהשיר נדחה מפני שבת, ונאמר ביום הבא, אבל בשמיני אין דוחים את השיר מפני שבת^[42]; ויש שפירשו ששירו של שמיני אינו כשאר ימות חג הסוכות, שבכל הימים אומרים שיר רק במוסף, ושירו של שמיני הוא אף בין הערביים^[43]; ויש שפירשו ששיר היינו אמירת הלל*, שגומרים בו את ההלל אף על פי שאין נוטלים בו לולב^[44]. על השיר שאומרים בחוץ לארץ בשמיני עצרת ובשמחת תורה, ע"ע שיר של יום.

ברכה, שמברכים את החג^[45], ויש שפירשו שמברכים את המלך ביום השמיני^[46]. ויש שפירשו שברכה היא הזכרת היום בתפילה ובברכת המזון^[47].

לינה

לענין לינה*, יש סוברים שמיני עצרת רגל בפני עצמו, שטעון לינה* בפני עצמו, ואין יוצאים בלינה של חג הסוכות^[48].

סוכה לולב וניסוך המים

שמיני עצרת חלוק מחג הסוכות גם לענין סוכה ולולב וניסוך המים שאין נוהגים בו^[49].

הזכרה בתפילה

בתפילה מזכירים את היום^[50], ונחלקו באופן הזכרתו, יש שכתבו שאומרים "יום חג שמיני עצרת הזה"^[51]. ויש שכתבו שלא נזכר שם "חג" על יום זה, ולכך אומרים רק יום שמיני עצרת^[52]. ויש סוברים שיש לומר "יום שמיני עצרת החג הזה"^[53]. טעה ואמר בתפילה "חג הסוכות הזה", נחלקו אחרונים אם יצא^[54].

הלל

בשמיני עצרת אומרים הלל שלם^[55].

שמחת תורה

בשמיני עצרת מסיימים את סדר קריאת התורה^[56], וקוראים ליום זה גם בשם "שמחת תורה"^[57], כיון ששמחים בו שמסיימים את התורה^[58], ויש לשמוח ביום זה, ועושים בו משתה לגמרה של תורה^[59], ורגילין לעשות בו קילוסים והידורים לספר התורה, ואומרים דברי שבח והודות לכבוד ספר התורה^[60], ומרבים ביום זה בפיוטים^[61].

בחוץ לארץ עושים שני ימים, הראשון שמיני עצרת והשני שמחת תורה^[62].

השמחה

יש לשמוח בכל מה שאפשר בשמחה של מצוה, ולא כאותם שמכים ודוחים אלו לאלו עד שהשמחה נהפכת לתוגה, ומונעים שמחה של מצוה, ויש לגעור בהם^[63]. ויש להתאמץ ולרקד ולפזז לכבוד התורה^[64], ואל יאמר אדם אין זה כבודי וכבוד התורה שארקד לפני העם כאחד הריקים^[65].

נרות

נהגו להרבות בנרות בבית הכנסת לכבודה של תורה^[66]. ומעטרים את ספרי התורה בכלי כסף וכלי זהב וכיוצא בהם^[67].

הקפות

בערבית ובשחרית מקיפים את הבימה עם ספרי תורה^[68], ויש שנהגו אף אחרי מנחה^[69]. ומוציאים את כל ספרי התורה – ואפילו הפסולים^[70] - ומקיפים את הבימה כדרך שמקיפים עם הלולב, ואומרים שירות ותשבחות^[71].

קהל שאין להם ספרי תורה לא יקיפו כלל^[72]. וכשאין עשרה בבית הכנסת אין להוציא ספרי תורה להקפות^[73].

פסוקי ההקפות

קודם הוצאת ספרי התורה נהגו לומר פסוקי אתה הראת וכו'^[74], ואומרים פסוקים אלו בנעימה^[75]. וכשאומרים פסוק ויהיה בנסוע הארון, פותחים את ארון הקודש^[76], וכשואמרים כי מציון תצא תורה מוציאים את ספרי התורה^[77]. בתחילת ההקפות שליח ציבור נוטל ספר תורה בידו ואומר אנא ה' הושיעה נא וכו'^[78].

מספר ההקפות

יש שנהגו להקיף שלש פעמים^[79], ויש שנהגו שבע פעמים^[80], ומכל מקום אפשר להוסיף עליהם^[81].

כיבוד בהקפות

נוהגים לכבד בהחזקת ספרי התורה בזמן ההקפות^[82], ויש שנהגו לכבד תחילה כהנים ולויים להחזיק את ספרי התורה בהקפה הראשונה^[83]. מי שקוראים לו להקיף עם ספר תורה חייב להקיף^[84].

ספיקת כף

אף שבשבת וביום טוב אסור לספוק כף אל כף^[85], מכל מקום בשמחת תורה לכבוד התורה מותר^[86].

מכירת עליות

יש מקומות שנהגו בליל שמחת תורה למכור את העליות של כל השנה^[87].

קריאת התורה בלילה

בליל שמחת תורה נהגו לקרוא בתורה בפרשת וזאת הברכה^[88]. והיינו אחרי ההקפות אין מחזירים את כל ספרי התורה, אלא משאירים ספר אחד בחוץ ובו קוראים^[89]. ונהגו שהעולים מברכים, אף על פי שאינה קריאה של חובה אלא של מנהג^[90].

קריאת התורה ביום

ביום שמחת תורה נהגו לסיים את התורה^[91], ונהגו להרבות הקרואים לספר תורה^[92], כדי לזכות את כולם בקריאת התורה ביום סיומה^[93], ולצורך כך חוזרים על פרשה אחת הרבה פעמים ואין איסור בדבר^[94].

על קריאת כמה אנשים יחד, ועל חזרה על פסוקים שכבר נקראו, ושאר פרטי דינים בקריאת התורה, ע"ע קריאת התורה.

חתן תורה וחתן בראשית

המסיים את התורה נקרא חתן תורה, והמתחיל את בראשית נקרא חתן בראשית^[95], ומעלה גדולה לעלות לתורה בעליות אלו^[96], ונהגו לקנות עליות אלו בדמים מרובים^[97]. ויש שאף כתבו שהעולים לעליות אלו יברכו שהחיינו^[98]. יש שנהגו לקרוא גם לעולה ל"מעונה אלוקי קדם" "חתן מעונה"^[99].

חתן תורה

עליית חתן תורה, יש שכתבו שנהגו לסיים את התורה אף על קטן העולה^[100], ויש שכתבו להיפך, שנהגו שלא לתת לקטן עליות אלו^[101], ואדרבה קוראים דוקא לתלמיד חכם לסיום התורה^[102]. כשעולה לתורה הקורא האחרון לקרוא בפרשת וזאת הברכה, המנהג לומר פזמונים כמו שעושים לחתנים, והעולה נקרא "חתן תורה"^[103].

כל הנערים

נהגו לקרוא לכל הנערים לספר תורה^[104], וקוראים להם פרשת המלאך הגואל^[105]. ויש שכתבו שנוהגים לקרוא להם מ"מעונה אלוקי קדם"^[106]. ויש שכתבו שנוהגים לקרוא להם מ"ולדן אמר", עד "מעונה"^[107]. על פרטי דיני עליית קטן לתורה, ע"ע קריאת התורה.

משתה החתנים

נהגו שחתן תורה וחתן בראשית נודרים נדבות, ומזמינים את הציבור לעשות משתה^[108], ונותנים לציבור מאכלים טובים אווזים ותרנגולים^[109] ומחלקים לציבור מגדים ומיני מתיקה^[110]. ואפילו אבל מותר לאכול במשתה זה^[111].

הקפות שניות

יש שנהגו במוצאי שמחת תורה אחר ערבית להוציא הספרי תורה ולהקיף עוד שבע הקפות^[112]. ויש סוברים שאין לעשותם^[113].

הערות שוליים