קרבן פסח

הגדרה

מצווה לשחוט את קרבן הפסח ולאוכלו (הסוגיות בפסחים פרקים ה-ט).

מקור וטעם

מקורו מהפסוקים "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערביים וגו'. ואכלו את הבשר בלילה הזה" (שמות יב-ו).

במהותו האריכו המפרשים האם הוא נחשב קרבן ציבור (גבורת ארי ושער המלך) או שהוא קרבן יחיד אלא שקבוע לו זמן ובא בכנופיא (תוס' יומא ו: ד"ה אמר, ומעין זה כתב המקדש דוד כו שאינו קרבן ציבור ממש. הביאם ודן בכל זה קהילות יעקב סנהדרין ט-ב). ונפק"מ לדעה שטומאה הותרה בציבור - האם הותרה גם בפסח.

פרטי הדין

בפסול הוצאת פסח חידש הרוגאצ'ובר שיש חילוק בין הוצאה מחוץ לבית, שאז נפסל מחמת ההוצאה (פעולה), לבין הוצאה חוץ לחבורה, שאז נפסל משום שאינו בחבורה אחת (תוצאה) (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ג ד"ה קרבן פסח (אות רצד)).

פסח נשחט לאחר קרבן התמיד. וחקרו האם הוא מדיני פסח - שישחט לאחר התמיד, או מדיני התמיד - שישחט לפני הפסח (משנת יעבץ או"ח כב: פסח ראשון - שני הדינים יחד, פסח שני - מדיני תמיד).

אם אינו צלי אש - פסול. וחקר הרוגאצ'ובר האם הפסול הוא שאינו צלי אש או שנצלה בדבר אחר, וחילק שתנור שגרפו וצלאו באוויר התנור פסול משום שאינו צלי אש, אך נגע בחרס של תנור פסול משום שנצלה בדבר אחר (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ג ד"ה קרבן פסח (אות רצו)).

באיסור שבירת עצם חקרו האם אסור לשבור את העצם (פעולה), או שצריך שהעצם תהיה שלמה (תוצאה) (קונטרסי שיעורים נדרים כד-ז).

בהלל בשחיטת הפסח חקר המשנת יעבץ האם הוא מדין שירה, כמו ששרים בכל הקרבנות, או מדין אמירת הלל, כמו שאר הלל (משנת יעבץ או"ח כא ד"ה הרי מבואר).

הקרבן והאכילה

לגבי דינים שונים חקרו דנו האם הם מדיני קרבן פסח או מדיני אכילת הפסח:

אין הפסח נאכל אלא בלילה ועד חצות הוא רק מדיני מצוות אכילת פסח, אך אינו מדיני קרבן פסח, שהרי מדיני הקרבן הוא מהנאכלים ליום ולילה (ברכת מרדכי או"ח ב ומועדים ט-ג ד"ה וייסד, בשם הגר"ח).

צלי אש הוא מדיני קרבן פסח ולא מדיני אכילת פסח (משנת יעבץ או"ח כד ד"ה ואשר נראה).

פסח נאכל על השובע - חקר הגר"ח (סטנסיל כה) האם הוא מדין אכילת פסח או מדין אכילת קודשים.