אנציקלופדיה תלמודית:תקנת השבים

הגדרת הערך - תקנת חכמים שבאופנים מסויימים אין הגזלן חייב להשיב את הגזילה אלא רק את דמיה

התקנה וגדרה

הגוזל מריש – קורה^[1] - ובנאו בבירה, ורוצה לשוב בתשובה, העיד רבי יוחנן בן גודגדא, שאין אומרים לו שיקעקע את הבירה ויחזיר את המריש – כדין גזילה שצריך להשיב אותה אם היא קיימת^[2] - אלא מחזיר רק את דמי המריש^[3], שאם תצריכו להחזיר את המריש, ימנע ולא יעשה תשובה^[4], ויעלים את הגזילה שגזל^[5]. בברייתא נחלקו בדבר בית שמאי ובית הלל, שבית שמאי אומרים שיקעקע את הבירה ויחזיר את המריש, ובית הלל אומרים שאינו מחזיר אלא דמי מריש^[6].

להלכה נתקנה תקנת השבים, ואין לגזלן להשיב אלא את דמי המריש^[7].

גדר התקנה

גדר תקנת מריש הוא, שתיקנו חכמים שיש לדון כאילו הסכים הנגזל למכור לגזלן את החפץ הגזול^[8].

אופנים מלבד קביעה בבנין

הגוזל חפץ באופן שיש הוצאות מרובות להשיבו, וכגון שמכרו לגוי או שנמצא במקום מרוחק, כתבו אחרונים שדינו כמריש שקבעו בבנין, שחלה בו תקנת השבים ואינו מחזיר אלא דמיו^[9].

כח חכמים

אף על פי שמן התורה גזלן חייב להשיב את הגזילה עצמה^[10], יש כח ביד חכמים לתקן תקנה כזו, כיון שהפקר-בית-דין-הפקר*^[11]. ואף על פי שתקנה זו מיטיבה עם הגזלן ומחסירה את הנגזל, תיקנו חכמים תקנת השבים, כיון שתקנה זו היא טובה גם לנגזל, שאם יקרה לו דבר דומה – וכגון שעבדיו יגזלו קורה ויבנוה בבנין שלו - תקנה זו תעמוד לטובתו שלא יצטרך להרוס את הבירה^[12].

בגזילת גוי

גוי שגזל, יש שמהראשונים שכתבו שנוהגת בו תקנת השבים^[13], ויש מהאחרונים שהסתפקו בדבר^[14].

בקרקע

גזל קרקע ובנה עליו בנינים גדולים, חייב לסתור הכל ולהשיב את הקרקע, שלא תיקנו תקנת השבים בקרקע^[15]. ובטעם הדבר כתבו אחרונים, לפי שלא נאמרה תקנת השבים אלא בגזילה שהגזלן קונה אותה ונשארת בידו, אבל קרקע אינה נגזלת וסופה לשוב לבעליה^[16]; ויש שכתבו בטעם הדבר, לפי שגזילת קרקע אינה שכיחה, ולא תיקנו חכמים תקנות בדבר שאינו שכיח^[17]; ויש שכתבו בטעם הדבר, לפי שקרקע היא דבר החשוב לבעליו, ולכן לא תיקנו שישלם לנגזל רק את דמיה^[18]; ויש שכתבו שעיקר טעם התקנה הוא כדי שלא יעלים הגזלן את הגזילה, וקרקע שאי אפשר להעלימה לא תיקנו^[19].

קנה קרקע גזולה ובנה עליה, כתבו אחרונים שחייב להשיבה לפי שלא נאמרה תקנת השבים בקרקע^[20], ואף שלא הוא גזלה, מכל מקום הקונה מן הגזלן היה צריך לדעת שהקרקע גזולה, ולא היה עליו לקנותה^[21].

גזל קרקע ואינו יודע שגזל ובנה עליה – וכגון שהפועלים שלו השיגו גבול של חבירו^[22], או שקנה קרקע מהגזלן ולא ידע שהיא גזולה^[23] - יש שכתבו שנאמרה בו תקנת השבים ואינו משלם אלא דמי הקרקע^[24]. ויש חולקים וסוברים שבכל אופן לא נאמרה תקנת השבים בקרקע, וחייב לסתור הכל ולהשיב הקרקע^[25].

קבע את המריש בבית של אחר

הגוזל מריש וקבעו בבית של אחר, נסתפקו אחרונים אם נאמרה תקנת השבים על בעל הבירה^[26], וצדדי הספק הם האם לא נאמרה התקנה אלא על הגזלן, או אפשר שלא חילקו חכמים בדבר, וכל שצריך להרוס את הבית כדי להחזיר את המריש אין מחייבים אותו להרוס^[27].

במקום הפסד מועט

באופן שאם יצטרך להחזיר את החפץ עצמו יגרם לו רק הפסד מועט, יש מהאחרונים שכתבו שחייב להחזירו, ולא נאמרה בזה תקנת השבים^[28].

החיבור לבנין

החיבור לבנין שחלה עליו תקנת השבים הוא כשחיברו לבנין בטיט^[29]. ונסתפקו אחרונים בחיבור במסמרות או יתידות^[30].

נפל הבנין

נפל הבנין לאחר שבקע בו את המריש, יש מהאחרונים שנסתפקו אם חייב להחזיר את המריש עצמו או שחלה עליו תקנת השבים ויכול להפטר בממון^[31]. ויש שהכריעו שודאי יכול לפטור עצמו בדמים, שבשעה שקבעו בבנין כבר נפטר מלהשיבו^[32].

כשהתייקר החפץ

התייקר החפץ ממה שהיה שווה בשעה שקבעו בבנין, כתבו אחרונים שחייב לשלם כפי מה שהיה שווה בשעה שקבעו בבנין – שהיא שעת הגזילה^[33] – לפי שתקנת השבים היא כאילו נתרצה הגזלן למכור את החפץ^[34], ולכך יש לדון כאילו מכרה בשעה שנגזלה^[35].

בסוכה

הגוזל עצים ובנה בהם סוכה – שמדיני סוכה שאין יוצאים בסוכה גזולה^[36] - יצא ידי חובה^[37], לפי שתקנת חכמים שאין לבעל העצים אלא את דמי העצים^[38], והיינו תקנת השבים^[39]. וכתבו אחרונים, שאף על פי שמי שבנה סוכה בשאר ימות השנה – או שבנה סוכת רועים וכדומה שאינה עומדת למצוה^[40] - אינו יכול לשלם דמי העצים, אלא צריך להשיבם, מכל מקום בסוכה הקלו חכמים^[41]. ואף על פי שתקנת השבים היא מתקנת חכמים ואילו סוכה גזולה אסורה מן התורה – ואפילו לדעות הסוברים שקנין מתקנת חכמים אינו מועיל למצוות מן התורה^[42] – מכל מקום כיון שתיקנו חכמים שישיב רק את דמי העצים, אם כן מחויב הנגזל למכור לגזלן את העצים, וקנין אף שנעשה באונס קנין הוא^[43].

ברכה

כיון שתיקנו תקנת השבים בסוכה, יכול לברך עליה^[44]. ויש סוברים שלא יברך עליה כיון שבגזילה באה לידו^[45]. ויש שחילקו בדבר, שאם כבר נתרצו הבעלים לקבל את דמי העצים, יכול לברך, אבל קודם שנתרצו לכך לא יברך^[46].

לאחר החג

בא בעל העצים לתובעו לאחר סוכות, אינו יכול לפטור עצמו בממון, אלא צריך להחזיר לו העצים עצמם^[47], מלבד באופן שנשתנו או שבנאם בבנין^[48].

אמר שישיב אחרי החג

בא בעל העצים לתבוע את הממון, ואמר לו הגזלן שישיב לו את העצים אחר החג, כתבו אחרונים שהסוכה גזולה, שהרי משתמש בעצים בגזילה^[49]. ויש סוברים שיצא^[50]. אבל אם אמר לו שישיב לו דמים רק אחרי החג, אינה סוכה גזולה^[51].

נתבע קודם החג

נתבע קודם החג, יש סוברים שאינו צריך להשיב את העצים אלא יכול לשלם דמיהם^[52], שאף על פי שקיום המצוה הוא רק בסוכות, מכל מקום מזמן שבנה את הסוכה הרי זה הכשר מצוה, ותיקנו שלא ישלם אלא דמים^[53]. ויש חולקים וסוברים שחייב לסתור את הסוכה ולהשיב את העצים הגזולים^[54], שלא תיקנו תקנת השבים בסוכה אלא בחג עצמו.

במי שאינו מחויב במצות סוכה

הגוזל עצים ובנה סוכה ואינו מחויב במצות סוכה - כגון אשה הפטורה מסוכה^[55] - יש מהאחרונים שנסתפק אם תיקנו בה תקנת השבים של סוכה^[56]. ועוד נסתפקו באופן שהגזלן עצמו פטור מסוכה, אבל יש בני בית הסמוכים על שולחנו החייבים בסוכה^[57]. ויש מהאחרונים שהכריעו שודאי תיקנו גם בה תקנת השבים, לפי שטעם תקנת השבים הוא כדי לא למנוע את הגזלן מלשוב בתשובה^[58], וטעם זה שייך גם במי שאינו מחויב במצוה^[59].

סוכה שנפלה באמצע החג

סוכה שבה עצים גזולים שנפלה באמצע החג, נסתפקו אחרונים אם חיב להחזיר את העצים עצמם לנגזל, או שמאחר שהיו קבועים בסוכה יכול לבנותה שנית עם עצים אלו^[60]. ויש מהאחרונים שהכריעו שאף בזה תיקנו תקנת השבים ואינו חייב לשלם אלא דמי העצים ולכן יכול לבנותם שנית^[61]. ואחרונים אחרים חולקים והכריעו שלא נאמרה בזה תקנת השבים, לפי שלא נאמרה התקנה אלא כדי שלא יצטרך לסתור סוכתו, וזה שכבר נפלה סוכתו חייב להשיב את העצים^[62].

מי שאינו רוצה לשלם

גזל עצים ובנה סוכה ואינו רוצה שלם לנגזל, כתבו ראשונים שהסוכה סוכה גזולה^[63], שלא תיקנו תקנת השבים להכשיר את הסוכה ולחייבו דמים בלבד, אלא במי שרוצה לשוב בתשובה, אבל אם אינו שב לא חלה עליו התקנה^[64], אמנם כתבו אחרונים שאם רוצה לשלם אלא שדוחה את הנגזל מיום ליום, הרי זה בכלל השבים וחלה עליו התקנה^[65]. ויש מהאחרונים שחולקים וסוברים בדעת ראשונים שאף אם אינו שב בתשובה חלה עליו תקנת השבים ואין הסוכה גזולה^[66].

הערות שוליים