פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רנב ו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ו | יציאה עם דברים בכיסים בע"ש
המשנה אוסרת (יא.) לחייט לצאת עם מחטו או סופר עם קולמוס בע"ש סמוך לחשיכה שמא ישכחו ויצאו איתם מרשות לרשות. ובגמרא מבואר (יב.) שבתפילין מותר לצאת כיוון שאסור להסיח דעתו מהם כל הזמן.
רבא סובר שהאיסור במשנה הוא דווקא בחייט שדרכו להניח את המחט בכיסו או בשאר אומנים (וכדעת רבי יהודה שמחייב בכך חטאת. רבי מאיר פוטר גם אומן). אבל בשאר בני אדם הרי זו הוצאה שאין בה חיוב חטאת ולא גוזרים בהם כיוון שזו גזירה לגזירה.
הראשונים חולקים כיצד נפסקה ההלכה:
◄ רי"ו ורי"ף (לדעת רי"ו): אסור לצאת במחט לכל אדם בין בידו ובין בבגדו, ואין הלכה כרבא[1].
◄ רי"ף, רא"ש (לפי הב"י), מאירי וברטנורא: דווקא לאומן אסור לצאת במחט שבבגדו (כדעת רבי יהודה), והלכה כרבא שלא גוזרים גזירה לגזירה[2].
☜ כך פוסק גר"א (שלאומן אסור לצאת בבגדו ולכל אדם רק בידו).
◄ רמב"ם (ואפשר שזו דעת הרי"ף, הרא"ש והטור): הלכה כרבי מאיר שגם אומן פטור במחט שבבגדו (ולא גוזרים גזירה לגזירה). לכן בע"ש מותר לצאת אם זה בבגד, ורק בידו אסור (כיוון שאם יצא כך בשבת יש בזה חיוב חטאת).
☜ כך פוסק שו"ע (ותפילין מותרות כי לא מסיח דעת מהם).
אסור לצאת בחפץ שבכיסו בע"ש סמוך לחשיכה כיוון שזו דרך הוצאה וחייב (משנ"ב).
בימינו: י"א שאין כרמלית בימינו ולכן מותר לצאת גם בידו (מג"א) ויש אומרים שגם בימינו יש רה"ר וצריך להזהר שלא לצאת בה עם חפץ בידו (שו"ע ואחרונים). ולדעת הגר"א: גם בכרמלית צריך להזהר סמוך מאוד לשקיעה.
דין תפילין:
◄ לב"י: מותר לצאת עם תפילין בידו כי לא שוכח מהם, וכן בראשו כי אין בזה חיוב חטאת בשבת.
◄ לאחרונים ומשנ"ב: מותר לצאת בתפילין שבראשו כי לא שוכח מהם. אבל בידו אסור לצאת כי יש בזה חיוב בשבת.
זמן האיסור: חצי שעה קודם בין השמשות (פרי מגדים).
הערות שוליים
- ↑ אלא שקשה על זה מכך שבעירובין הרי"ף כן פוסק את רבא שסבר שאין לגזור גזירה לגזירה.
- ↑ ומה שאמרה הגמרא שמותר לצאת עם תפילין כיוון שלא מסיח דעתו, למרות שכל איסור יציאה בהם הוא מדרבנן (שהרי הוא לבוש בהם) והיה צריך לומר שאין גוזרים גזירה לגזירה, צ"ל שטעם הגמרא מוסב על יציאה בתפילין שבידיו שיש בזה חיוב חטאת (בית יוסף).