פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שא כג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כג | פעמונים שבקצה הבגד
המשנה אומרת (סג:) שמותר לבני מלכים לצאת בזוגים, וכן לכל אדם אלא שדיברו חכמים בהווה. הגמרא מעמידה את המשנה כדעת רבי שמעון שסובר שכל בני ישראל מלכים. ורבא מעמיד שהמשנה מדברת על פעמונים ארוגים בבגד, ולכו"ע מותר.
הגמרא מעמידה (קכח.) את דברי רבי שמעון יחד עם תנאים נוספים הסוברים שכל ישראל בני מלכים, וכיוון שכך אין הלכה כמוהו.
לפי זה האוקימתא של רבא נכונה להלכה (ואפשר שגם למי שהעמיד את המשנה כרבי שמעון מסכים להלכה לדברי רבא. (בית יוסף)).
רמב"ם וטור: מותר לצאת בבגד שתפורים בו פעמונים.
☜ וכך פוסק שו"ע.
אם הפעמונים אינם ארוגים, אפילו קשורים, אסור, שיש חשש שמא יפסק מהבגד ויבוא לטלטלם, וכל שכן אם הם של זהב שיש חשש שיצחקו עליו שהוא מתייהר בעשירות ויבוא להוציאם. וכתבו האחרונים (מג"א ואליה רבה) בשם ריב"א שאפילו לילד קטן אסור, כי אביו יבוא לידי טלטול כשישמע שצוחקים על בנו (משנ"ב).
❖ סוגי חיבורים
☜ רמ"א: מותר לצאת רק בדבר שדרכו להיות מחובר כך, אבל אסור לצאת בדבר שאין דרכו להיות מחובר[1]. אם יש לפעמונים עינבל אסור לצאת, משום משמיע קול.
אותם עיגולים ירוקים שגזרה המלכות שכל יהודי ישא בכסותו, מותר לצאת בהם אם הם תפורים בבגד, אפילו מחובר מעט מותר. (והוי דרך מלבוש, כי הולך כך כל השבוע, ואין חשש שילעגו עליו שאימת מלכות עליו, ואין חשש שמא יפסק ויבוא לטלטלו כמו שלא חששו בפעמונים (משנ"ב)).
למרות שאסור לצאת בדבר שאין רגילות שיהיה מחובר, מותר לצאת בפעמון, כיוון שהוא נוי לבגד לא הטריחו אותו חכמים להפסידו ולהתגנות. (מג"א).
המג"א מתיר לצאת בעינבל המשמיע קול באדם מבוגר, כי אינו צריך את זה לקול. ומדברי האליה רבה והגר"א משמע שלא חילקו בזה וסברו כרמ"א (ביה"ל).
כיוון שמותר לצאת בדבר שרגילים לצאת בו, מותר לצאת בכיסים שתפורים לבגד, וכן בכובע שמחובר למעיל המיועד לכיסוי ראשו כשיורד גשם (ביה"ל).
❖ יציאה עם מטפחת
☜ רמ"א: מותר לצאת במטפחת שמקנחים בה את האף, אם היא מחוברת לכסות.
⤶ נחלקו האחרונים בביאור הדין:
◄ גר"א, זכרו תורת משה ומטה אשר: הרמ"א התיר כשהמטפחת מחוברת היטב, או לפחות בשתי תפירות. ואין זה משוי כיוון שהיה נהוג ללכת כך בזמנם. לפי זה, בזמננו אסור.
◄ ט"ז ומג"א: המטפחת בטלה לבגד (וגם בימינו מותר). (בשער הציון תמה על סברתם).
קשירה, אפילו בקשר של קיימא, לא מועילה. ואם לא תפר מבעוד יום, יכול לחבר את ראש המטפחת בראש החגורה לעשותה חגורה ארוכה (בקשר שאינו של קיימא) (ט"ז). אבל אסור לחגור בה כחגורה נוספת כי חגורה על חגורה אסור כדלקמן בסעיף לו (משנ"ב). ויש אחרונים שסוברים שצריך לחבר אותן בקשר של קיימא ולכן יעשה כן בערב שבת ולא בשבת עצמה.
תפירה מועילה רק אם יתפור לכסות, אבל לחגורה לא, אלא אם כן יחברו בראש החגורה כנזכר לעיל (משנ"ב).
הערות שוליים
- ↑ שגזרו שלא יצא כשהוא מחובר שמא יצא בו בעודו מחובר. ומדברי המרדכי והרשב"א משמע שיש בזה חיוב חטאת כי אינו בטל לבגד (משנ"ב).