ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שג ב

סעיף ב | תכשיטין בצוואר ובלחי

הגמרא אומרת (שם) שמותר לצאת בחוטין שבצואר האשה כיוון שהם רפויים שם, ואין חשש שהיא תבוא לטלטלם אם תזדמן לה טבילת מצווה. אבל בקטלא שבצוארה אסור לצאת בה כיוון שהיא דוחקת אותה על בשרה כדי שתראה בעלת בשר, וזה כן מהווה חציצה במקווה, ויש חשש שתבוא לטלטל.

עוד אומרת המשנה (שם) שאסור לאשה לצאת עם טוטפת וסרביטין שאינם תפורים (כי אם הם תפורים אין חשש שהאשה תוריד את הסבכה ותגלה את ראשה (רש"י)^[1]). הגמרא מבארת שטוטפת זה תכשיט שקשור לאשה מאוזן לאוזן, וסרביטין אלו חוטים המחוברים לסבכה ומגיעים עד הלחי.

☜ טור ושו"ע פוסקים את דברי הגמרא (שחוטים מותרים וקטלא אסורה, וטוטפת וסרביטין שאינם קשורים אסורים, וקשורים מותרים).

אור זרוע ☜ ורמ"א: כיוון שהטעם שמותר לצאת בחוטים הקשורים הוא שאשה לא תגלה את ראשה, אם כך, לבתולות שמגלות ראשן אסור לצאת גם בקשורים.

1. הסיבה שלא אסרו בחוטים שמא תשלוף ותראה לחברתה כיוון שהם לא תכשיט ורק בתכשיט גזרו שמא תראה לחברתה (משנ"ב).

2. בסעיף ז' אסר השו"ע לצאת עם קטלא, וגם כאן. בסעיף ז' מדובר בקטלא רפויה על הצוואר שיש חשש שמא תראה לחברתה, וכאן מדובר על קטלא מהודקת שאין בה חשש שמא תראה לחברתה שהרי היא עושה כך כדי להראות בעלת בשר, אך החשש הוא משום חציצה וממילא שתבוא לטלטל (משנ"ב). ואם כך אסור אפילו אם אין זה תכשיט (שער הציון).

הערות שוליים