פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שג ט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ט | מחט בשערה
המשנה אומרת (נז.) שאסור לאשה לצאת במחט שאינה נקובה, ובמחט נקובה חייבת חטאת (המשנה בסב.). הגמרא מבררת (ס.) מדוע אין באינה נקובה חיוב חטאת, רב יוסף מבאר שכיוון שהאשה אוגרת בה את שערה אין זה משוי לגמרי. (רש"י מבאר שהשיער שיוצא מכיסוי הראש של האשה, הייתה האישה כורכת אותו סביב אותה מחט ותוקעת אותו מתחת לשבכה, הרא"ש מבאר שהכוונה שתוקעת את המחט בשבכה כדי שלא יצא מתחתיה השיער). הגמרא מקשה מדוע אסור לצאת בה אם כך, הרי כמו שמותר לצאת בבירית (כמין אצעדה לשוק (רש"י)) כי אין חשש שהאשה תשלוף אותה כיוון שזה לא צנוע, אז גם המחט הזו אין חשש כזה שהרי אין זה צנוע לשלוף אותה. חוזרת בה הגמרא ומיישבת, שבאמת הטעם שאין בה חיוב כיוון שהאשה חולקת בה את שערה ואין היא משוי גמור (וגזרו בה שמא תשלוף ותראה).
רא"ש וטור: מותר לצאת במחט שהאשה מעמידה בה את קישורי השיער שלה.
⤶ סמ"ג[1], תרומה, הגהות מרדכי, רבינו ירוחם וטור: כל ההיתר לצאת במחט שמעמדת את הקישורים זה רק במחט שאינה נקובה, שאז היא נחשבת לתכשיט, אבל מחט נקובה אסורה בכל מקרה (כי אין הדרך להעמיד את קישוריה במחט שכזו (בית יוסף)).
☜ שו"ע: אסור לצאת במחט נקובה ואם יצאה חייבת חטאת (אפילו אם מעמדת קישוריה (משנ"ב)). ומחט שאינה נקובה אם מעמידה קישורה מותר לצאת בה, ואם לא מעמידה קישורה אסור.
נחלקו האחרונים האם מותר לצאת במחט העשויה כקישוט ומעמידה בה את קישוריה:
◄ מג"א וט"ז: רק אם אינה עשויה לקישוט מותר.
◄ בית יוסף, לבוש, אליה רבה וגר"א: מותר אפילו אם עשויה לקישוט כיוון שלא תגלה את שערות ראשה.
☜ אין למחות ביד המקילים[2] (משנ"ב).
מחט שאינה עשויה כעין תכשיט, ואינה סוגרת בה מפתחי חלוקה אפילו אם צריכה אותה אסור לצאת בה, והוי משוי גמור (משנ"ב).
הערות שוליים
- ↑ מדברי הסמ"ג משמע שאסור לצאת במחט שסוגרת את מפתחי חלוקה אם היא אינה נקובה. ומבאר הבית יוסף שכוונתו היא שאסור לצאת במחט שרגילה לסגור בה מפתחי חלוקה כשהיא תקועה בבגדיה. אבל ודאי שהם היא סוגרת מפתחי חלוקה שמותר לצאת בה בשבת.
- ↑ וכתב בילקוט יוסף (שא, הערה מט) שכן דעת הרב עובדיה להקל בזה. ולכן התיר (שם סעיף מח) לבנות לצאת עם סיכה או סרט שבנות קושרות בו את צמתן גם במקום שאין בו עירוב.