פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שג טו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף טו | יציאה בדברים שונים
❖ קשר נגד עין הרע
המשנה אומרת (נז.) שאסור לאשה לצאת בטוטפת. רב יוסף מבאר שהכוונה לקשר שעושים נגד עין הרע. ואביי מקשה מדוע אם כן נאסר, הרי זה כמו קמיע שהתירו חכמים לצאת בו. לכן מבאר אביי שהכוונה לקישוט מזהב שמניחים על גבי המצח.
☜ טור ושו"ע: מותר לצאת בקשר שעושים לעין הרע.
⤶ משום שהיה בדוק בזמנם ודינו כקמיע מומחה שמותר לצאת בו (משנ"ב).
❖ מוך לאוזן ולסנדל
המשנה אומרת (סד:) שמותר לאשה לצאת במוך שבאזנה ובמוך שבסנדלה, ובמוך שהתקינה לנידתה. רמי בר חמא אומר שרק אם הוא קשור מותר.
רא"ש , טור ☜ ושו"ע: מותר לצאת רק במוך מהודק וקשור.
סמ"ג, סמ"ק, מדרכי ותרומה ☜ ושו"ע: אם המנעל סגור מכל צדדיו מותר לצאת בו, אפילו אם המוך אינו קשור כלל.
מלשון השו"ע משמע שבמוך שבסנדלה לא צריך שהמוך יהיה מהודק, אלא מספיק שהמוך היה קשור (עולת שבת ומשנ"ב[1]).
❖ מוך לנידתה
המשנה אומרת (סד:) שמותר לאשה לצאת במוך שהתקינה לנידתה. בגמרא מבואר שאפילו אם לא קשרה אותו מותר, כיוון שהוא מאוס ואין חשש שהיא תבוא לטלטלו בידיים, ואפילו אם יש לו בית יד מותר.
☜ כך פוסקים טור ושו"ע.
הראשונים נחלקו (עיין בסימן שא סעיף יג) באיזה אופן התירו חכמים לצאת במוך שהתקינה לנידתה:
◄ רש"י: הכוונה לבגד שעשתה כדי לקבל את דם הנידה כדי שלא תתלכלך.
◄ תוספות, סמ"ג, ר"ן, מרדכי והגהות מימוניות: הכוונה לבגד שעשתה כדי שלא יפול עליה הדם ויתייבש ונמצאת מצטערת.
☜ כך פוסקים שו"ע (בסימן שא) ורמ"א.
❖ פלפל וגרגר מלח
המשנה אומרת (סד:) שמותר לאשה לצאת בפלפל ובגרגר ובזנגביל וקנמון שנתנה לתוך פיה, אבל לא תיתן לכתחילה בשבת, ואם נפל לא תחזיר[2].
☜ כך פוסקים טור ושו"ע.
סמ"ג, סמ"ק, תרומה וטור: יש להסתפק אם צריך לתת פלפל לריח הפה דווקא מערב שבת או שגם בשבת עצמה מותר לתת. (משום שיש להסתפק האם האיסור לתת בשבת מוסב גם על פלפל (שעשו לריח הפה) או שמא רק על גרגר מלח ושאר דברים שתיתן, אבל לא על פלפל).
☜ שו"ע: נראה שסתם לאסור גם בפלפל.
⤶ הטעם לאסור לתת בשבת הוא או משום שנראה כמערמת להוציא בשבת, או משום שנראה כנותנת לכתחילה בשבת ויש לגזור בזה משום שחיקת סממנים (ואם כך, כשנפלו שלא על גבי קרקע מותר, כמו שנפסק לגבי רטיה בסימן שכח, כה) (משנ"ב).
מותר לתת מוך ושאר הדברים בשבת עצמה ורק פלפל וגרגר מלח נאסרו בשבת (ובשאר הדברים לא שייך לגזור בהם משום שחיקת סממנים ולא משום שנראית כמערמת כי רואים שיש לה צורך בהם (אליה רבה)). (משנ"ב).
כמה אחרונים מתירים לתת תבן בתוך מנעל סגור מכל צדדיו, ונכון להחמיר שלא במקום צורך (משנ"ב).
❖ בתי שוקיים
ר"י, מרדכי, סמ"ג, סמ"ק, תרומה, הגהות מרדכי, רבינו ירוחם וטור: מותר לצאת בבתי שוקים שקושרים סביב השוקים על ידי משיחה או רצועה[3], למרות שלא קשר במשיחה, ואין חשש שמא ישתלשלו למטה.
☜ כך פוסק שו"ע.
אפילו אם אותה משיחה היא דבר של נוי מותר לצאת בה ואין חשש שתשלוף להראותה (משנ"ב).
❖ אצעדה
נחלקו הראשונים לגבי יציאה באצעדה:
◄ רמב"ם: מותר לצאת באצעדה המהודקת על השוק או הזרוע.
◄ רש"י: רק באצעדה המהודקת על השוק מותר, אבל על הזרוע אסור שמא תשלוף להראות.
☜ שו"ע: מותר לצאת באצעדה המהודקת על בשר השוק או הזרוע. ויש אוסרים בזרוע.
הפוסקים דנו רק באצעדה המונחת על הבשר ולא על הבגד (שזה ודאי אסור), שאז אין חשש שמא תשלוף להראות לחברתה משום הצניעות. אלא שנחלקו האם טעם זה מספיק להתיר רק אצעדה שבשוק או שהוא מספיק להתיר גם שבזרוע[4] (ביה"ל).
הערות שוליים
- ↑
ובשער הציון השאיר את זה בצ"ע.
- ↑ הראשונים נחלקו האם הוראת המשנה 'אם נפל לא תחזיר' מוסבת גם על שאר הדברים (מוך באזנה ובסנדלה) או שמא רק על פלפל וגרגר מלח. לרבינו פורת הכוונה גם לשאר הדברים המוזכרים במשנה. ולרמב"ם ורבינו ירוחם הכוונה רק לפלפל וגרגר מלח. ונראה שלכך נוטה הבית יוסף. ועיין לקמן, שהביא המשנ"ב שתי טעמים לאיסור החזרה, או שנראה כמערמת או משום שזו כנתינה מחודשת וגזרו על שחיקת סממנים. לפי הטעם השני אין לגזור בכל שאר הדברים שאינם מרפאים, ורק לפי הטעם הראשון נראה ששייך לאסור גם בשאר הדברים אם נפלו.
- ↑ השו"ע הזכיר רק משיחה, אך משנ"ב מעיר שבראשונים מובא גם רצועה וכך מובנת לשון 'שמא ישתלשלו למטה'.
- ↑
אך בד"ה ויש מי שאוסר ביאר שייתכן שרש"י יודה להתיר באצעדה שעל הזרוע כשהיא על הבשר עצמו. אך נראה שחזר בו משום שהגר"א סבר שאפילו בשוקה רש"י יאסור (שמא תשלוף במקום צנוע ותראה לאחרים) אם לא בבתי שוקים שלא תשלוף כלל כדי שלא ייפלו.