פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שג יח
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יח | יציאה לחצר בדבר האסור
המשנה אומרת (סד:) שמותר לאשה לצאת בכבול ובפאה נכרית לחצר. והגמרא מביאה מחלוקת, רב סובר שכל דבר שאסרו חכמים לצאת לרה"ר אסור לצאת בו גם לחצר, ורב ענני בר ששון בשם רבי ישמעאל סובר שרק לרה"ר נאסר, אבל לחצר מותר, כמו כבול ופאה נכרית.
◄ תוספות: הלכה כרב ענני בר ששון, ומותר לצאת לחצר אפילו כשאינה מעורבת. לפי זה מותר לנשים שלנו לצאת בתכשיטים, כיוון שכל רה"ר שלנו היא רק כרמלית[1] (כי אינם רחבים טז אמה ואין בהם שישים ריבוא[2]).
⤶ מצינו עוד ראשונים שהתירו לצאת בתכשיטים מטעמים שונים:
רבינו שמשון: נשים שלנו אינן רגילות להראות זו לזו את התכשיטים שלהם, לכן דבר שאיסורו משום חשש שמא תשלוף להראות לחברתה מותר לצאת בו.
רא"ש ור"ן: מדינא אסור לנשים לצאת בתכשיטים כלל, אלא הנח להם לישראל ומוטב שתהיינה שוגגות.
◄ רי"ף ורמב"ם: הלכה כרב ואסור אפילו בחצר.
⤶ נחלקו באיזה מקום אסור:
◄ רמב"ם: אסור לחצר שאינה מעורבת.
◄ רמב"ן ורשב"א: אסור אפילו בתוך הבית כי האשה לא תוריד את התכשיטים כשתצא מהבית (וכל שכן לחצר שאינה מעורבת).
☜ כך פוסק גר"א[3].
◄ תרומה, סמ"ג, סמ"ק והגהות מימוניות: דבר שנאסר שמא תשלוף ותראה מותר לצאת בו בימינו שאין לנו רה"ר גמורה. ודבר שאסור מהתורה משום משוי גם בימינו אסור[4].
☜ שו"ע: כבול ופאה נכרית מותרים בכל מקרה. אחר כך מביא את שיטת האוסרים גם בחצר (הרמב"ם והרשב"א, בבית וחצר) ואת הדעה המתירה בחצר (תוספות). אחר כך השו"ע כותב שבימינו נהגו לצאת בתכשיטין, ומביא לכך שלושה הסברים. 1. אסור מדינא אלא מוטב שיהיו שוגגים (רא"ש ור"ן). 2. סמכו על דעת תוספות שהתיר בחצר שאינה מעורבת (והוא הדין לרה"ר דידן). 3. רמ"א: בימינו שכיחים התכשיטים ויוצאים בהם גם בימות חול ולכן אין לגזור שמא תראה לחברתה.
אחר כך מביא שו"ע שיש מי שאומר שאסור לצאת בטבעת שיש עליה חותם לאשה ושאין עליה לאיש כיוון שיש בהם חיוב חטאת, ויש מי שאומר שכיוון שכן נהגו לפעמים לצאת בזה מותר, ולכן מותר לנשים לצאת בטבעת שיש עליה חותם (תרומה והבית יוסף).
עוד כתב שו"ע שכל זה רק בדבר שהוא תכשיט, אבל דבר שאינו תכשיט כמו מחט שמניחה בראשה ואין בה צורך כדי להעמיד קישורה אסור לצאת בה ואף צריך למחות בה כיוון שבזה הן כן ישמעו לנו (דעת המהרי"א[5]).
בכבול ופאה נכרית התירו כדי שהאשה לא תתגנה על בעלה (משנ"ב).
למרות שהשו"ע הסיק שמותר לאישה לצאת בטבעת שיש עליה חותם, כתב רעק"א שבעל נפש יחמיר על עצמו ולא יצא עם טבעת למקום שאינו מעורב.
השו"ע פוסק בסימן שמה שיש רה"ר מהתורה גם בימינו, ואם כך מה שכתב כאן שאין לנו רה"ר מהתורה היום (ולכן אפשר להקל לצאת בתכשיטין) זה רק דעת היש אומרים (דעת התוספות שהתירו כי אין לנו רה"ר היום) אבל הוא עצמו לא סבירא ליה כן (תוספת שבת) וחולק בזה על המג"א שהוכיח שדעת השו"ע שאין לנו רה"ר היום. ויש לעיין לשיטה זו מדוע לא תוקעים היום בשופר בשבת, שהרי אין לנו רה"ר[6] (ביה"ל).
משמע מסוף דברי השו"ע שלא סומכים על כל ההיתרים שכתבו הראשונים אלא מוטב יהיו שוגגים (ולכן כתב שבדבר שישמעו לנו כן צריך למחות בהם) (ביה"ל).
הערות שוליים
- ↑ התוספות כותב כך בשם ר"ת. והטור כותב בשם רבינו תם שרק לחצר מותרות לצאת ולכרמלית אסור אלא הנח להם לישראל.
- ↑ ומה שמשמע שכרמלית חמורה יותר מחצר שאינה מעורבת, אין זה קשה כי רק בזמנם שהייתה רה"ר מהתורה, גזרו על כרמלית משום רה"ר ולכן דינה היה חמור יותר מחצר. אבל בימינו שאין רה"ר גמורה, כרמלית קלה יותר (רבינו ברוך בתוספות).
- ↑ וכנזכר, כך פסק השו"ע בסעיף הקודם בשם יש אוסרים.
- ↑ בעל התרומה כותב שלכן אסור לצאת בטבעת שיש עליה חותם שהרי יש איסור תורה לצאת בה לאשה. והבית יוסף העיר שכיוון שבסימן שא הובאו הראשונים שגברים נהגו לצאת עם טבעת שאין עליה חותם, אז גם נשים יכולות לצאת עם טבעת שיש עליה חותם. ואת כל זה הביא השו"ע להלכה לקמן.
- ↑ דברי המהרי"א מובאים בבית יוסף על סעיף ט' שם הוא אומר שצריך לגעור בנשים שיוצאות עם מחטים ובזה כן ישמעו לנו ורק בתכשיטים אחרים אומרים מוטב שתהיינה שוגגות.
- ↑
ויישב בספר לוית חן (סימן לג) שכיוון שנאסר במניין צרך מניין אחר להתירו, ואפילו שבטל הטעם. ורק ביציאה בתכשיטים שגם בזמנן לא גזרו על חצר שאינה מעורבת, אז גם בזמננו כל שאין רה"ר מותר.