פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שג כו

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שג כו

סעיף כו | לקלוע שיער ולסתור

המשנה אומרת (צד:) שאסור לאשה לגדול שערה.

◄ רא"ש, ר"ן וטור: כשם שאסור לקלוע את השיער (משום בונה) כך אסור לסתור את הקליעה.

◄ כלבו: נהגו בימינו לקלוע ומוטב יהיו שוגגות שלא יתגנו על בעליהן.

⤶ בית יוסף (בבדק הבית) ודרכי משה: לא נהגו להתיר את זה, ומי שרוצה להקל מוחים בה.

☜ שו"ע: אסור לקלוע ולהתיר קליעת שיער.

⤶ האיסור הוא מדרבנן שדומה לבניין. ואין בזה משום אורג כי זה מחובר לגוף האדם ורק בשערות תלושות אסור משום אורג. ועוד שאין הקליעה עשויה להתקיים כי עומדת לסתירה (משנ"ב^[1]).

1. הקולעת פאה נכרית, הגם שאין בזה משום בונה, אסור על כל פנים משום אורג, ואפילו שאינה עשוי להתקיים, אסור מדרבנן על כל פנים. ואין למחות במקום שלא ישמעו לנו (משנ"ב).

2. אסור לסתור קליעת שיער תלושה משום שדומה לתולדת 'בוצע' (שער הציון).

❖ לחלוק השיער

הגמרא שואלת (ס.) מה משמשת מחט שאינה נקובה (שלכן לא חייבים עליה חטאת אם יצאה בה) ועונה שיש על המחט הזו טס זהב, בשבת מניחו על פדחתה ובחול מחלקת בו שערה.

◄ רש"י ואור זרוע: אסור לחלק שערה בשבת (ולכן הגמרא מקשה מה שימוש המחט בשבת, שהרי אסור לחלוק בה שיער בשבת).

◄ תוספות, רא"ש ור"ן: מותר לחלק שערה בשבת (ומה שהגמרא שואלת למה משמשת מחט שאינה נקובה, כוונתה רק לשאול מדוע אין בזה חיוב חטאת, שהרי אין זה לבוש ולא תכשיט. אבל אין כוונת הגמרא לאסור חלוקת השיער).

☜ שו"ע: מותר לחלוק את השיער.

רמ"א: ויש אוסרים לחלוק את השיער. ונהגו לאסור על ידי כלי, אבל ביד אפשר להקל.

⤶ הדעה האוסרת חוששת לתולש. והדעה המתירה לא חוששת כיוון שזה לא מתכוון גם אם אכן יתלשו שערות (משנ"ב).

הערות שוליים