פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שז יט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יט | אמירה לגוי במקום הפסד גדול
הגמרא אומרת (קכא.) שאם פרצה דליקה בשבת מותר לומר 'כל המכבה אינו מפסיד'. ובגמרא בכתובות (ע:) מבואר שבדליקה התירו אבל שאר איסורי שבת לא התירו לומר כל העושה לי מלאכה זו לא מפסיד.
◄רשב"א, סמ"ג, סמ"ק ותרומה (ע"פ הירושלמי): דווקא בדליקה התירו[1].
◄בה"ג ורא"ש: בכל מקרה של הפסד גדול התירו חכמים לקרוא לגוי ויבין שצריך להציל או לומר 'כל המציל אינו מפסיד' (ומה שהגמרא אומרת שאסור בשאר איסורים היינו במציאות שאין בה הפסד ממון (סמ"ק)).
☜ כך פוסק שו"ע (והביא את הרשב"א כיש מי שאומר).
⤶ המקל אינו מפסיד (וכך סתם השו"ע בסימן שלד).
אם הגוי צריך לעשות רק איסור דרבנן אפשר לומר לו בדרך ציווי ומה שצריך רק לרמוז היינו כשהגוי צריך לעשות איסור תורה[2] (משנ"ב).
אסור לומר בלשון ציווי: 'אם תכבה לא תפסיד' (אליה רבה).
לכו"ע מותר לקרוא לגוי לבוא לכבות את הדליקה ולהראות בלי לומר כלום (משנ"ב).
הערות שוליים
- ↑ אולי כי כיבוי הוא רק משאצל"ג, ובשריפה יש בהילות מיוחדת ואדם יבוא לכבות.
- ↑
וסיים, שאם רק איסורי דרבנן הותרו, הרי כבר התבאר בסעיף ה' שמותר. וצ"ע בדבריו, שמניין להתיר איסורי תורה ברמיזה לגוי, הרי הראשונים למדו את ההיתר מדין כיבוי דליקה שהוא רק מלאכה שאינה צריכה לגופה. ונראה שכוונתו ליישב את דעת המג"א שכתב בסעיף ה' שמותר לרמוז באיסורי דרבנן לצורך הפסד גדול. ולדבריו יש לשאול: מה חידש כאן השו"ע? לכן חידש המשנ"ב שהחידוש הוא להתיר איסורי תורה.
ועדיין קשה לי, איך אפשר לחדש היתר שלא נזכר מפורש בראשונים בגלל דוחק במג"א.