אנציקלופדיה תלמודית:עיקרים

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:50, 15 ביולי 2020 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - יסודות שהן עיקרי האמונה, והכופר בהם אינו בכלל ישראל ואין לו חלק לעולם הבא....")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - יסודות שהן עיקרי האמונה, והכופר בהם אינו בכלל ישראל ואין לו חלק לעולם הבא.

עיקר - הגדרתו

"כופר בעיקר", הגדרתו

שם "כופר בעיקר", מצינו בלשון חכמים על הכופר במציאותו יתברך[1], ואמרו חכמים בבן הרשע, שאמר "מה העבודה הזאת לכם"[2]: לפי שהוציא עצמו מן הכלל, כפר בעיקר[3]. ויש מן הראשונים שכתבו שכל הכופר באחד מהאמונות שהן עיקרי התורה, אף הוא נקרא "כופר בעיקר"[4].

"עיקרים", הגדרתם

אמונות שונות מנו ראשונים וכתבו שהם עיקרים לתורה[5], וקראום "עיקרים"[6], או "יסודות"[7], או "שרשים"[8], או פינות הדת[9]. יש שקראו כן לאמונות שהתורה כולה תלויה בהם ואי אפשר לצייר מציאות תורה אלוקית בלעדיהם[10], או שהם אמונות שמוכרחים להאמינם כדי שתהיה האמונה ב"עיקרים" כראוי[11], ויש שקראו עיקרים אף לאמונות שאפשר לצייר מציאות תורה אלוקית בלעדיהם או משום שאמונות אלו מעולות, חשובות ועיקריות יותר משאר אמונות[12], או שקראו כן לאמונות שהכופר בהם אין לו חלק לעולם הבא[13], שעל כן אמונות אלו הן "עיקרים", משום שעל ידי האמונה בהם נכנס האדם בכלל ישראל ונוחל חלק לעולם הבא[14]. ויש החולקים על כל זה וכתבו שאין ראוי כלל להעמיד עיקרי אמונה לתורה, כי התורה כולה עיקר, שהרי הכופר אפילו באות אחת מהתורה הרי הוא מין ואין לו חלק לעולם הבא[15], ומכאן שכל אמונה הנלמדת מהתורה, הכופר בה יצא מכלל ישראל[16]. ובדעת הראשונים שמנו אמונות מסוימות כעיקרי התורה, יש שביארו שאמונות אלו שהן עיקרים, אף הכופר בהם מחוסר ידיעה חשוב כופר בעיקר, אך הכופר בשאר דברי התורה מחמת שאינו יודע שכך כתוב בתורה, אינו חשוב כופר בעיקר[17].

עיקרים בייחס לחלק בעולם הבא

האמונות שהכופר בהם אין להם חלק לעולם הבא, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שאלו הן האמונות שהן יסודות ועיקרי התורה, שאיבוד החלק לעולם הבא הוא משום שבקלקול אמונתו הוציא עצמו מכלל ישראל שיש להם חלק לעולם הבא[18]. ויש שכתבו שאף אמונות אחרות שאינן עיקרים - ואין עונש הכופר בהם ככופר בעיקרים, מחמת חומרתם וחשיבות האמונה בהם - הכופר בהן נקרא מין ואין לו חלק לעולם הבא[19].

האמונה בעיקרים כמצוה

מן העיקרים, יש מן הראשונים סוברים שהאמונה בהם היא מצות עשה, או שנצטווינו במצות לא תעשה שלא לכפור בהם, ומנו ראשונים אלו אמונות שונות בכלל תרי"ג מצות[20]. ויש מן הראשונים סוברים שאין אמונה בעיקר יכולה להיות מצוה כשאר המצות, ולהיכלל בכלל תרי"ג[21], שהעיקרים הם שורש ויסוד לכל התורה, אבל המצות הן חובות פרטיות מסוימות, והן תולדה של האמונות שהן עיקרים[22], ואין הבורא יתברך כותב בתורתו להאמין בעיקר מסוים בייחוד, אלא כל התורה כולה מחייבת את האמונה בעיקרים[23]. ויש שכתבו טעם אחר לכך שאין אמונות יכולות להיות מצוה, משום שאין מצוה אלא בדבר שיש בו בחירה ורצון, והאמונות תלויות בדעת האדם ואינן מסורות לבחירתו[24]. ויש שכתבו שמצות מעשיות אינם יכולות להיות עיקרים, אך אמונות ודעות שייך שיהיו מצוות[25], ואף שהאמונה עצמה אינה תלויה בבחירה, ההכנה והעיון המביא לאמונה, תלוי בבחירה ועליו נצטווינו[26].

העיקרים

אמונות ודעות שונות הסכימו בהן הראשונים כולם שהן עיקרים, ושהכופר בהן יצא מכלל ישראל והוא ככופר בכל התורה כולה ואין לו חלק לעולם הבא, ובאחרות, נחלקו הראשונים אם הם מעיקרי התורה, וכן אם יש לכופר בהן חלק לעולם הבא, וכדלהלן:

מציאות ה'

האמונה במציאות ה', כלומר, שהבורא הוא מצוי - ושהוא מחויב המציאות, שאי אפשר להעלות על הלב העדר מציאותו[27] - הוא מעיקרי התורה[28]. ובכלל אמונה זו היא האמונה שהבורא יתברך הוא מציאות שלמה בכל מיני השלמות[29], ושמציאותו סיבת המציאות כולה, ואין קיום עצמי לשום מציאות אחרת אלא מכח מציאותו יתברך[30]. ויסוד זה מוזכר בתורה בכתוב: אנכי ה' אלוקיך[31].

מצות האמונה במציאות ה'

האמונה במציאות ה', יש מן הראשונים סוברים שנצטווינו בתורה על האמונה בעיקר הזה, שהכתוב: אנכי ה' אלוקיך וגו'[32], הוא מצות עשה[33]. ויש מן הראשונים סוברים שהוזהרנו בתורה שלא לכפור או להסתפק באמונה זו, שנאמר: השמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך[34]. ויש ראשונים סוברים שאין מצוה בתורה על האמונה במציאות ה', שמצוה זו היא עיקר התורה כולה וממילא איננה מצוה פרטית[35].

אחדות ה'

האמונה באחדות ה', שאין עוד אלוה מלבדו, היא מעיקרי התורה[36], וכתבו ראשונים שבכלל עיקר האמונה באחדות הוא, שיאמין האדם שהבורא אחד בעצמותו, כלומר, שלא שייך בו חילוק וריבוי, שלא כשאר העצמים הניתנים לחלוקה וריבוי[37]. ויש שכתבו טעם היות אמונה זו עיקר - אף על פי שאין התורה כולה תלויה בה[38] - משום שהסובר שהבורא אינו אחד, כופר בעיקר מציאות ה' שבכללו להאמין שהבורא הוא מחויב המציאות[39]. ויש שכתבו שהוא משום שאמונה זו חשובה, מעולה והכרחית יותר משאר אמונות[40]. ויש סוברים שהעיקר אינו אלא להאמין שאין עוד אלוה אחר, אבל האמונה באחדות עצמות הבורא אף על פי שהיא אמונה מוכרחת, היא אינה עיקר[41].

מצות האמונה באחדות

האמונה באחדות ה', יש מן הראשונים סוברים שהיא מצות עשה, שנאמר: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד[42]. ומהם יש סוברים שמצוה זו היא להאמין שאין אלוה אחר מלבדו, ושאחדותו היא אחדות פשוטה, שאינו מורכב ולא שייך בו חילוק וריבוי[43], ויש סוברים שהמצוה היא רק להאמין באחדותו הפשוטה - ושאף על פי שהבורא הוא מציאות פשוטה ללא הרכבה כלל, הוא סיבת כל הנמצאים המרובים כולם[44] - אבל האמונה שהוא אחד ואין אלוה אחר מלבדו, היא עיקר, וממילא אינה מצוה[45].

האיסור על הכפירה באחדות

הכפירה באחדות, כלומר להאמין שיש חלילה עוד אל אחר, יש מן הראשונים סוברים שאנו מוזהרים על כך במצות לא תעשה, שנאמר: לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני[46].

הרחקת הגשמות

האמונה שהבורא יתברך אינו גוף גשמי, ואינו כוח בגוף, יש מן הראשונים שכתבו שהיא מעיקרי התורה[47]. ויסוד זה מוזכר בתורה בכתוב: כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' עמכם וגו'[48]. וכתבו ראשונים שבכלל אמונה זו, שהבורא יתברך אין שייך בו מקרי הגוף, כגון התנועה, העמידה, הישיבה וכדומה, ומה שבא בכתובים תיאורו של הבורא כאילו הוא גוף, אינו אלא משל, שדברה תורה בלשון שבני אדם יכולים להשיגו[49]. ויש שכתבו שטעם היות אמונה זו עיקר - אף על פי שאין התורה כולה תלויה בה[50] - משום שהסובר שיש לבורא גוף כאילו כופר בעיקר מציאות ה', משום שבכלל עיקר זה להאמין שהבורא הוא מחויב המציאות, שכל המציאות צריכה לו והוא אינו צריך לזולתו[51], והגשם אין לו מציאות קיימת מצד עצמו אלא הוא נצרך לכוח אחר, והוא מורכב וצריך למרכיב שירכיבו[52]. ויש שכתבו שאין האמונה בהרחקת הגשמות עיקר מפני שכל התורה תלויה בה, אלא משום שהיא אמונה חשובה, מעולה והכרחית יותר משאר אמונות[53]. ויש שנראה מדבריהם שאף הסובר שיש לבורא גשם, אינו נחשב מין[54].

הרחקת החסרונות

האמונה שהבורא משולל מכל החסרונות, שאין שייך בו שינה, שכחה וכדומה, ולפיכך נייחס לו יתברך כל שאר תארי המעלות כגון היכולת בלא גבול והרצון, יש שכתבו שהיא מעיקרי התורה, משום שאמונה זו מחויבת כדי להאמין כראוי במציאות ה', שבכלל האמונה במציאות ה' הוא להאמין שהבורא הוא מחויב המציאות[55], ואי אפשר שיהיה במי שהוא מחויב המציאות אחד מן החסרונות[56].

יכולתו של הבורא

האמונה שהבורא שליט בעולמו ויכול לשנות בו הכל כרצונו, והוא אינו מוגבל מגדרי הטבע, יש שכתבו שהוא מעיקרי התורה[57].

הרצון

האמונה שהבורא יתברך פועל הכל בבחירה וברצון, יש שכתבו שהוא מעיקרי האמונה[58].

חידוש העולם

האמונה שהעולם מחודש על ידי הבורא יתברך בזמן מן הזמנים ולא היה קיים מעולם, יש שכתבו שהוא מעיקרי התורה[59]. ויש שפירשו הטעם שאמונה זו היא מעיקרי התורה, משום שהכופרים המאמינים שהעולם קדמון סוברים שאי אפשר שיהיה בו שינוי, ולא יתכן יכולת ה' לעשות ניסים ונפלאות[60]. ויש שכתבו שאמונת החידוש אינה מעיקרי התורה, שאין התורה כולה תלויה באמונה זו[61], שאף למאמיני קדמות העולם, אין בכך הגבלה ליכולתו של ה' לפעול כרצונו ניסים ונפלאות[62], אלא שהכופר בחידוש נחשב מין[63].

בריאה יש מאין

האמונה שהבורא יתברך הוציא את כל הנמצאות מהאין המוחלט, אף לסוברים שהחידוש הוא מעיקרי התורה[64], אמונה זו אינה בכלל החידוש והיא אינה מעיקרי התורה[65], ויש שכתבו עוד, שהכופר וסובר שהבורא ברא הכל מחומר קדמון שהיה מעולם, אינו נחשב מין[66], שאמונה זו אינה סותרת את האותות והמופתים שבאו בתורה, משום שכולם נעשו יש מיש, והם אפשריים אף למאמין במציאותו של חומר קדמון שהיה מעולם[67]. ויש שכתבו שהוא נחשב מין[68], ויש שביארו הטעם משום שהאמונה ביכולת ה' לברוא יש מאין הוא תולדה מן העיקר שהבורא משולל החסרונות[69], ויש שכתבו שאמונה זו שהבורא ברא העולם מן האין המוחלט, היא מעיקרי התורה[70].

הקדמות

האמונה שהבורא יתברך קדם לכל המציאות היא מעיקרי התורה[71]. ויסוד זה מוזכר בכתוב: מעונה אלוקי קדם[72]. ואף לסוברים שהמאמין שהעולם נברא יש מיש מחומר קדמון שהיה מעולם אינו נחשב ככופר בתורה[73], עדיין האמונה שהבורא קדם למציאות כולה היא מעיקרי התורה, שאף על פי שאין לבורא קדימות בזמן, יש לו קדימות בסיבה, שהוא קודם למציאות בכך שהוא סיבתה[74]. ויש שכתבו שבכלל אמונה זו, האמונה שאין מציאות הבורא תלויה בזמן, ולפיכך הוא היה מאז ומעולם ויהיה לעד ולנצח נצחים[75].

יחוד העבודה לה'

האמונה שרק הבורא ראוי לעבדו - ולהתפלל אליו[76] - ואין לעבוד את שאר הנבראים, ואפילו כאמצעי להתקרב אליו יתברך - משום שרק לבורא יש שלטון ורצון ובחירה, ושאר הברואים כולם מוכרחים בפעולותיהם על ידי רצונו יתברך[77] - יש שכתבו שהיא מעיקרי האמונה[78], ויסוד זה הוא בכלל מה שנאסרה עבודה זרה בתורה[79]. ויש שכתבו שאין אמונה זו נחשבת עיקר משום שהתורה כולה תלויה בה, אלא משום שהיא אמונה מעולה, חשובה והכרחית יותר משאר אמונות[80]. ויש שכתבו שאין אמונה זו מעיקרי התורה[81], שאין התורה כולה תלויה באמונה זו[82], ועוד שאמונה זו היא מצוה פרטית שלא לעבוד עבודה זרה - ולעבוד את ה' ולהתפלל אליו[83] - ואין מצוה נחשבת עיקר[84], ואף העובד עבודה זרה אינו נחשב לכופר בתורה כולה והוא בכלל ישראל, כל שאינו מודה באלוהות אחרת, אלא שסובר שמותר לעבוד את שאר הנבראים, או כאמצעי להתקרב אל הבורא יתברך או כדי שישפיעו עליו טובה[85].

הנבואה

האמונה במציאות הנבואה*, היא מעיקרי התורה[86]. ודברים רבים בתורה, בנביאים ובכתובים, מוכיחים על מציאות הנבואה[87]. על מהות הנבואה, ע"ע נבואה.

מעלת נבואת משה

האמונה בנביאותו של משה רבינו עליו השלום, שהוא היה אב לנביאים, ונבואתו הייתה בדרגה גבוהה יותר מנביאותם של כל הנביאים שהיו לפניו ושיהיו אחריו, היא מעיקרי התורה[88]. ויסוד זה מוזכר בתורה שנאמר: אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת ותמנת ה' יביט[89], ונאמר: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים[90]. וטעם היות אמונה זו עיקר, יש שכתבו משום שהתורה כולה תלויה בה, שאם אפשר שיהיה נביא גדול ממשה, כבר אפשר שתתבטל נבואת משה אם יבוא נביא גדול ממנו ויבטל דבריו[91]. ויש שכתבו שאין האמונה שנביאות משה גדולה משאר הנביאים מעיקרי התורה, לפי שאין התורה תלויה באמונה זו[92], או משום שאף אם ימצא נביא גדול ממשה, אין הוא יכול לבטל נבואת משה, שאין נביא מכחיש נביאות חבירו אף אם הוא גדול ממנו[93], או משום שמאחר ומעיקרי התורה הוא להאמין שהִתאמתה שליחותו של משה בנביאותו, לסוברים כן[94], שוב אין קיום נבואת משה תלויה באימות מדרגת נבואתו אלא בכך שהתאמתה שליחותו יותר משליחות שאר הנביאים[95], אלא שהכופר במעלת נבואת משה על שאר הנביאים, הוא מין[96].

שליחות משה לישראל

האמונה שהתאמתה שליחותו של משה למסור התורה לישראל - שהיו ישראל במדרגת נביאים, ושמעו את קול ה' אומר למשה: לך אמר להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם[97] - יש שכתבו שהיא אמונה מוכרחת לעיקרי התורה, שכל הכופר בזה ככופר בעיקר שהתורה מן השמים[98].

תורה מן השמים

האומר אין תורה מן השמים, אין לו חלק לעולם הבא[99], ואפילו אומר שכל התורה כולה מן השמים, חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו, עליו אמר הכתוב: כי דבר ה' בזה, מצוותו הפר, הכרת תכרת, ודרשו חכמים, הכרת, בעולם הזה, תכרת, לעולם הבא[100]. ואמונה זו היא מעיקרי התורה[101]. ויש שכתבו שאמונה זו היא בכלל מצות עשה האמורה בכתוב: אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים[102], שהרי נצטווינו בזה להאמין שה' שהוא נותן את התורה, הוא זה שהוציאנו ממצרים[103].

המפרש מקראות דרך משל

המפרש מקראות בתורה דרך משל ומוציאם מידי פשוטם, יש מן הראשונים שכתבו שהוא ככופר בכתובים, ומבטל כל התורה, ודומה לאומר אין תורה מן השמים[104].

תורה שבעל פה

האומר כל התורה כולה מן השמים, חוץ מדקדוק זה, מקל-וחומר* זה, מגזרה-שווה* זו, אף הוא בכלל "כי דבר ה' בזה" ואין לו חלק לעולם הבא[105]. וכתבו ראשונים שבכלל העיקר של האמונה בתורה מן השמים הוא האמונה בתורה-שבעל-פה*[106], והוא שנאמין שפירוש התורה שקבלנו מפי המסורה - שהוא התלמוד[107] - וכגון הפירוש מהו "סוכה" ומהו "לולב" ושאר הפירושים המקובלים מסיני, אף הם ניתנו למשה רבינו מפי הגבורה[108]. ויסוד זה מוזכר בתורה בכתוב: ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי[109].

נצחיות התורה

האמונה שהתורה היא נצחית - שהבורא יתברך לא יבטלה[110], ולא יחליפה בתורה אחרת[111], לא יוסיף עליה או יגרע ממנה[112], על ידי שום נביא[113] - יש מהראשונים שכתבו שהיא מעיקרי התורה[114], ושיסוד זה מוזכר בתורה בכתוב: לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו[115], שמשום שהתורה אינה עתידה להשתנות על ידי הבורא, על כן נצטווינו שלא להוסיף בה ולא לגרוע ממנה[116]. ויש שחילקו שהאמונה שהתורה כולה לא תתבטל ולא תהא תורה אחרת, היא מעיקרי התורה, אך האמונה שלא יהא תוספת או גרעון או שינוי במצוות התורה, אינה מעיקרי התורה, שמצוה אינה יכולה להיות עיקר[117], ועל השינוי באחת ממצוות התורה נצטווינו במצוות לא תעשה של בל תוסיף ובל תגרע[118]. ויש שכתבו שהאמונה בנצחיות התורה מוכרחת מהאמונה במעלת נבואת משה, שלא יהיה עוד נביא כמוהו שידבר עם ה' פנים בפנים[119], ועל כן אי אפשר שנשמע לנביא שנבואתו במעלה פחותה מנבואת משה לשנות מנבואת משה[120]. ויש שכתבו שהאמונה שאין התורה עלולה להשתנות על ידי הבורא, איננה עיקר, מאחר שאין התורה תלויה באמונה זו[121], שיתכן מציאות התורה אף אם היא תורה זמנית[122], ואין הכרח מצד התורה שלא תשתנה, שהרי כמה פעמים אסר הבורא בזמן מן הזמנים דבר שהתיר קודם לכן, והיה כמו כן באפשר שיצווה ה' בזמן מן הזמנים דבר אחר ממה שבא בתורה[123], ואיסור בל תוסיף* ובל תגרע אינו מכריח שלא תשתנה התורה[124], שאין האיסור אלא שלא נוסיף ונגרע מעצמנו במצוות התורה, או שלא נשנה את המצוות עצמן, לעשותן באופן אחר משנצטווינו בתורה[125], אלא שאמונה זו שלא תשתנה התורה היא אמונה שהכופר בה הוא מין[126], משום שהתורה שלמה ומקיפה כל הנצרך לתיקון האדם ודעותיו בכל זמן[127]. ויש שכתבו שאף אם יהיה באפשר שיבוא נביא ויבטל דברי משה, אין זה אלא לכשתתאמת שליחותו מאת ה' באימות גמור באותו אופן שהתאמתה נבואת משה, ששמעו בני ישראל את הציווי על שליחותו, שאמר לו ה' לומר לישראל את התורה והמצות[128].

תקנות חכמים

הכוח שניתן לחכמים לגזור גזירות ולתקן תקנות במקום הצורך[129], ואף לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה[130], אינו נחשב שינוי התורה, או משום שמכיון שהדבר נעשה לצורך התורה ולשמירתה, לא משום חסרון או יתר שיש בדברי התורה, אין זה נחשב תוספת או גירעון[131], או משום שנצחיות התורה היא כפי שניתנה התורה למשה עם ביאורה ופירושה, וכבר נמסר לנו בקבלה ההיתר הזה לחכמים לשנות מדברי תורה בזמן מן הזמנים לפי צורך שעה[132].

המצוות לעתיד לבוא

לסוברים שמצות בטלות לעתיד לבוא[133], ושביאור הדבר הוא שלא יהיו המצוות נוהגות[134] - לאחר התחייה או לעולם הבא[135] - אין הדבר סותר את עיקר נצחיות התורה, או משום שכך נמסר למשה בסיני שלא יהיו המצוות נוהגות אלא עד הזמן ההוא, או משום שהמצוות מצד עצמן לא יבטלו, רק שהקמים לתחיה לעתיד לבוא, הם פטורים מן המצוות[136].

ביטול מצות מסוימות

מה שמצינו בדברי חכמים שיש מצוות שיהיו בטלות לימות המשיח או לעתיד לבוא, כגון מה שאמרו: למה נקרא שמו חזיר, מפני שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישראל[137], ומה שאמרו: כל המועדים יהיו בטלים[138], אין זה סותר את עיקר נצחיות התורה, או משום שאין כוונת המאמרים ההם שהמצווה עצמה בטלה[139], או משום שנצחיות התורה היא כפי שניתנה התורה למשה עם ביאורה ופירושה, וכבר נמסר למשה שעתידות חלק מן המצות להבטל[140].

ביטול ספרי הנביאים והכתובים

ספרי הנביאים והכתובים, שאמרו חכמים שהם עתידים לבטל[141], אין הכוונה שיתבטלו לגמרי, שאף הם דברי תורה שאינם בטלים לעולם[142].

הידיעה

האמונה שהבורא יודע מעשה בני אדם ומאורעותיהם, היא מעיקרי התורה[143]. ויש שביארו שהכופר בידיעת ה' הוא ככופר בעיקר תורה מן השמים[144], כי התורה ניתנו ליישר בני האדם, ואין זה באפשר אלא אם כן יודע הבורא מעשיהם ומאורעותיהם[145], וכן הוא ככופר בעיקר הגמול[146].

ההשגחה

האמונה שהבורא משגיח על העולם והנעשה בו, ושלא כדעת האומרים שעזב אלוקים את הארץ והוא נתון למקרה או למזל, היא מעיקרי התורה[147]. ויש שביארו שהכופר בהשגחה וסובר שהעולם נתון למקרה או למזל, הוא ככופר בעיקר הגמול[148]. אמונה זו יש מן הראשונים הסוברים שהיא בכלל מצות עשה האמורה בכתוב: אנכי ה' אלוקיך[149].

הבחירה

האמונה שמעשי האדם אינם מוכרחים בגזירה או בטבע, אלא הם נתונים בידי האדם ובחירתו, כתבו ראשונים שהיא מעיקרי התורה[150].

הגמול

האמונה שהבורא גומל שכר טוב לשומרים מצוותיו ומעניש לעוברים על מצוותיו, הוא מעיקרי התורה[151], ויש מן הראשונים שכתבו שבכלל אמונה זו הוא שהשכר, הוא הגמול הגדול לעולם הבא, והעונש, הוא הכרת הנפש לנצח[152]. וטעם היות השכר והעונש שבעולם הבא, עיקר שהתורה תלויה בו, משום שאין התורה כשאר הדתות הנימוסיות של בני האדם שמטרתם לסדר את ההנהגה הרצויה בין הבריות, אלא היא דת אלוקית שמטרתה להקנות שלמות נצחית לאדם, וזהו על ידי השכר המגיע לנפש בעולם הבא[153]. ויש שכתבו שאין האמונה בשכר ועונש מעיקרי התורה, שאין התורה תלויה באמונה זו[154], שהעבודה האמיתית אינה על מנת לקבל פרס[155], אלא שהכופר בשכר ועונש הוא מין ואין לו חלק לעולם הבא[156].

השארות הנפש לעולם הבא

האמונה שהנפש נשארת אחר מות הגוף והיא עומדת לעולם הבא, היא מעיקרי התורה[157]. ויש שכתבו שאין אמונה בהישארות הנפש מעיקרי התורה, שאין התורה תלויה באמונה זו[158], שאף על פי שבהיעדר הישארות הנפש אין שכר לעולם הבא, העבודה האמיתית אינה על מנת לקבל פרס[159], אלא שהכופר בהישארות הנפש לעולם הבא הוא מין ואין לו חלק לעולם הבא[160].

ביאת המשיח

האמונה בביאת המשיח נחלקו בו ראשונים, יש שכתבו שהוא מעיקרי התורה[161], ויש מן הראשונים שכתבו שבכלל אמונה זו היא האמונה במעלתו[162] ושאין מלך לישראל אלא מזרע דוד ושלמה[163]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שבכלל אמונה זו אף הציפייה לביאתו[164]. ויש שכתבו שאין אמונה זו עיקר משום שהתורה כולה תלויה בה, אלא משום שביאת המשיח היא ממיני השכר והעונש שהאמונה בהם היא מעיקרי התורה[165], ועל כן אף האמונה בביאת המשיח היא עיקר, שהיא אמונה חשובה והכרחית יותר משאר אמונות[166]. ויש שכתבו שהאמונה בביאת המשיח אינה מעיקרי התורה, שאין התורה תלויה באמונה זו[167], אבל הכופר בביאת המשיח הוא מין ואין לו חלק לעולם הבא[168].

תחיית המתים

הכופר בתחיית-המתים* אין לו חלק לעולם הבא[169], והוא מין[170]. ויש מן הראשונים שמנו את האמונה בתחיית המתים בעיקרי התורה[171]. ויש שכתבו שאין אמונה זו עיקר משום שהתורה כולה תלויה בה, אלא משום שתחיית המתים היא ממיני השכר והעונש שהאמונה בהם הוא מעיקרי התורה[172], ועל כן אף האמונה בתחיית המתים היא עיקר, שהיא אמונה חשובה והכרחית יותר משאר אמונות[173]. ויש שכתבו שאמונה זו אינה מעיקרי התורה, משום שאין התורה כולה תלויה באמונה זו[174], ואף על פי שתחיית המתים היא חלק מהשכר על שמירת המצוות, אין השכר עיקר מעיקרי התורה, לסוברים כן[175], ואף לסוברים שהשכר הוא מעיקרי התורה[176], אין הכופר בתחיית המתים מוכרח לכפור בעיקר הגמול, שהשכר אפשר שיהיה לעולם הבא אף אם לא יחזירו הגופות לחיות בעולם הזה[177].

התשובה

האמונה בתשובה*, שיש מחילה וכפרה לפניו יתברך למי ששב בתשובה, יש שכתבו שהיא מעיקרי התורה[178]. ויש שכתבו שאין התשובה עיקר משום שלדעתם מצוה אינה עיקר[179], והתשובה היא מצוה פרטית[180]. ויש שכתבו שהאמונה בתשובה אינה עיקר, משום שאין התורה תלויה בה, אך הכופר בתשובה הוא מין ואין לו חלק לעולם הבא[181].

הכופר בפרטי אחד מהעיקרים

המודה בעיקר בכללו, אף על פי שהוא חלוק בפרטיו, כגון עיקר תחיית המתים, לסוברים שאין החיים בתחיית המתים חוזרים ומתים, והוא סובר שהם חוזרים ומתים, או לסוברים שתחיית המתים בין לצדיקים ובין לרשעים, והוא סובר שהיא אינה אלא לצדיקים, אינו נחשב כופר, ואף על פי שהוא מפרש את עיקר תחיית המתים בחילוף האמת, כיון שהוא מודה בעיקר עצמו[182].

דין הכופר בעיקרים

דין הכופר בעיקרים

המאמין בעיקרי התורה, הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וחובה לאהבו ולנהוג בו את כל מה שנצטווינו לנהוג אם כל אדם מישראל, ואפילו היה רשע, הרי הוא נענש לפי גודל רשעתו ויש לו חלק לעולם הבא[183], ומי שאינו מאמין באחד מאלו העיקרים, הרי זה יצא מן כלל ישראל ואין לו חלק לעולם הבא[184], וחובה לשנוא אותו ולהשמידו, ועליו אמר הכתוב: הלא משנאיך ה' אשנא וגו'[185].

הכופר בשוגג או באונס

הכופר באחד מעיקרי התורה משום טעותו, או משום שהוא אנוס במחשבתו, יש מן הראשונים שכתבו שאין דינו ככופר בעיקרי התורה[186], ויש שכתבו בדעת יש מן הראשונים שאין טענת שוגג - ואונס - באמונה, ומי שאמונתו בעיקרים חסרה, אף אם הוא מחמת טעות או חסרון ידיעה, הרי הוא ככופר במזיד ואינו בכלל ישראל[187], כי הדעות הכוזבות בעיקרי הדת מגרשות נפש האדם ומונעים ממנה ירושת העולם הבא, אף על פי שאינו עושה כן בכוונה למרוד[188]. אבל מי שאינו מאמין בסעיף מסעיפי האמונה, לא מחמת שהוא פוקר ומכוון למרוד, אלא משום שהוא טועה בפירוש האמונה הזו, אינו מין ואינו נחשב ככופר בכל התורה כולה[189].

מסירות נפש על האמונה בהם.

מי שכופים אותו ואומרים לו, חלל שבת והרי אתה מודה בזה שלא ציווה הבורא לשמור את השבת, אף על פי שאין בכוונתו להודות כן בלבו אלא לומר כן מחמת האונס, יהרג ואל יעבור, וכן מי שכופים אותו להודות בדת הישמעאלים, יהרג ואל יעבור, שהמודה בדתם הוא ככופר באמונה שאין תורת משה אמת כפי שהיא בידנו[190], והוא חמור כאיסור עבודה זרה שצריכים למסור עליו את הנפש אף במקום שאינו עובד אלא מחמת האונס[191], ועוד שהמודה בדת הישמעאלים הוא כמודה שאותו הנביא היה גדול ממשה[192], והוא כמודה שהתורה עלולה להשתנות[193], ואף על אמונות אלו צריכים למסור את הנפש[194]. ומן האחרונים יש שכתבו שאף כשכופים אותו לכפור בדין מדיני חכמים, יהרג ואל יעבור[195]. ויש שכתבו שאפילו כששואלים אותו על דין מדיני התורה, ויכול לשנות הדין ולא לבוא לידי סכנה, צריך לומר הדין לאמיתו ולא לשנות הדין, כי אם ישנה הדין הרי הוא ככופר בתורת משה[196]. על דעת הראשונים החולקים וסוברים שעל אמירה לבד, ובמקום שאף הגויים יודעים שאין הודאתו אלא מפני היראה, אינו חייב להיהרג, ע"ע יהרג ואל יעבור[197].

קריאה בספרי מינות

האיסור לקרוא בספרים שכתוב בהם דעות שהן מינות, יש מן האחרונים שכתבו שצריך למסור את הנפש על איסור זה, שמינות היא כאיסור עבודה זרה[198], ואף חמורה ממנה, שהרי הכופרים והמינים הורגים אותם בלא התראה ובלא בית דין[199].

הערות שוליים

  1. ↑ תוספתא ב"מ פ"ו: וכפר במי שאמר והיה העולם הא למדת שמלוי בריבית כופרין בעיקר (וכ"ה בירושלמי שם פ"ה ה"ח), ושבועות פ"ג ומפרשי התוספתא שם, ובבלי סוטה ד ב: כאילו כפר בעיקר שנאמר: ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך, וב"ב טז ב: וכפר בעיקר כתיב הכא למה זה לי וכתיב התם זה קלי, (וירושלמי פאה פ"א ה"א) וערכין טו ב: כאילו כפר בעיקר שנאמר: אשר אמרו וגו' מי אדון לנו. ועי' סנהדרין לח ב ומה ב וספרא פר' בחוקותי פרשה ב; רמב"ם יסודי התורה פ"א ה"ו, ועי"ש שכ' שזהו העיקר הגדול שהכל תלוי בו, ועי' ציון 4 שלדבריו גם כופר בשאר העיקרים נקרא כופר בעיקר, וכ"מ ביסוה"ת שם שלשון עיקר אינו משום שהבורא נקרא עיקר אלא משום שהאמונה ההיא היא אמונה עיקרית, ועי' ראש אמנה פ"כ, שלכן קראו הרמב"ם שם "העיקר הגדול", משום שהוא היסוד של שאר העיקרים.
  2. ↑ שמות יב כו.
  3. ↑ הגדה של פסח; מכילתא דרבי ישמעאל בא פרשה יח. ועי' במכילתא לפנינו הגירסה: לפי שהוציא עצמו מן הכלל וכפר בעיקר וכו', ועי' במהדו' הורויץ - רבין (תרצ"א) מכת"י: כפר, בלא ויו.
  4. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א, ועי' ציון 184. ועי' רמב"ם עבודה זרה פ"ב ה"ו, שעובד ע"ז ומגדף שניהם "כופרים בעיקר הן", ועובד ע"ז הוא כופר בעיקר יחוד העבודה, עי' ציון 78 ואילך.
  5. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א; ספר אור ה'; ספר העיקרים; אוהב משפט לרשב"ץ פרקים ח - י; עקידת יצחק (עראמה) שער סז פ"ב ואילך; של"ה שער האותיות אות א. ועי' ספר העיקרים: הקדמת המחבר, שיש שמנו כ"ו עיקרים ויש שמנו ו' עיקרים מלבד ג' שורשים, וכוונתו לר"ח בספרו אור ה', ועי' ראש אמנה בהקדמה, שיש שמנו שבעה ושמונה, ויש שמנו שניים ושלשה, ואפשר שבשבעה ושמונה כיוון למש"כ האור ה' במבוא למאמר ג' שאם כוונת הרמב"ם לעיקרים שהתורה תלויה בהם, אינם יותר מז' אם נמנה בהם מציאות ה' או ח' אם נמנה בהם גם תורה מן השמים, ועי' עקידת יצחק (עראמה) שער סז שמנה ו' עיקרים. ועי' ספר ראש אמנה שנכתב לברר עיקרי הרמב"ם, על אף שדעת המחבר עצמו היא שאין ראוי למנות עיקרים כלל, עי' ציון 16, ועי"ש פכ"ב שאם היה בוחר עיקרים לתורה, היה בוחר בעיקר אחד שהוא עיקר החידוש, עי' ציון 59.
  6. ↑ פיהמ"ש שם: עיקרי דתינו וכו', ועי' רוצח פי"ג הי"ד: ומאמינים בעיקר הדת; אוהב משפט שם; ספר העיקרים, ועי' להלן.
  7. ↑ פיהמ"ש שם; אור ה': הצעה שקרא לשאר האמונות שאינם "התחלה לשאר האמונות", "פינות ויסודות לכלל המצוות", ועי"ש בהקדמה: אשר בפינות האמונה ויסודות התורה ועיקרי שורשיה וכו'; עי' ספר העיקרים פ"ד: העיקרים שהם שורשים ויסודות לתורה האלוקית, וכן בעו"מ.
  8. ↑ אור ה': הצעה" שקרא לאמונת מציאות ה', "שורש והתחלה לאמונות התוריות", ופירט בכללם במאמר ראשון כלל ג' את האמונה באחדותו ואי גשמיותו, ועי"ש בהקדמה: אשר בפינות האמונה ויסודות התורה ועיקרי שורשיה וכו'; ספר העיקרים פ"ד, שיש אמונות שהם שורשים מהעיקר, ועי' ציון 11 על הגדרתם.
  9. ↑ אור ה': הצעה שקרא לשאר האמונות שאינם "התחלה לשאר האמונות", "פינות ויסודות לכלל המצוות", ועי"ש בהקדמה: אשר בפינות האמונה ויסודות התורה ועיקרי שורשיה וכו'; עקידת יצחק (עראמה) שער סז פ"ב ואילך.
  10. ↑ אור ה' מאמר ג במבוא, ועי"ש שהקשה על הרמב"ם שאם כן אינן י"ג, וצדד שעיקרים הוא שם לאמונות שהכופר בהם הוא מין, עי' ציון 14, והקשה שא"כ הם יותר מי"ג; ספר העיקרים מאמר ראשון פ"ג; עקידת יצחק (עראמה) שער סז פ"ב, ועי"ש שכתב שאין למנות כעיקרים דבר שכל בעלי הדעת מודים בו, ועל כן אין למנות בעיקרים מציאות ה' ואחדותו ושאינו גוף.
  11. ↑ עי' ספר העיקרים מאמר א פי"ב ופכ"ו.
  12. ↑ ראש אמנה פ"ו בד' הרמב"ם בפיה"מ שם. ועי' ציונים 40, 53, 80, 166, 173, שיישב לפ"ז מדוע מנה הרמב"ם עיקרים שונים.
  13. ↑ עי' משנה סנהדרין צ א ופיהמ"ש שם, ועי' ציונים 99 ואילך, 105, 169.
  14. ↑ ראש אמנה שם בד' הרמב"ם בפיה"מ שם. ועי' אור ה' מאמר ג במבוא שהק' על הרמב"ם שאם מנה בעיקרים כל אמונה שהכופר בה הוא מין, יעלה מספר העיקרים ליותר מט"ו, ואם מנה בעיקרים אמונות המוכרחות לתורה, לא יעלה מספרם על שמונה, ועי' ספר העיקרים מ"א פ"ג שהשיג כעי"ז על הרמב"ם שחלק מעיקריו אינם מוכרחים למציאות התורה, ושיש עוד עיקרים אחרים שהם מוכרחים למציאות התורה, ועי"ש פ"ד שיישב חלק מקושיותיו.
  15. ↑ עי' ציון 100.
  16. ↑ ראש אמנה פכ"ג; שו"ת הרדב"ז ח"א סי' שדמ; יעב"ץ בהקדמת סידור בית יעקב; עי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' שנו שאינו יודע נפק"מ בויכוח כמה עיקרים יש, ושלדעת המקובלים כל קוצים של תורה הם עיקרים, ועי"ש שהביא שמתפילת רב טביומי המובאת בשל"ה שער האותיות אות א, משמע שיש י"ג עיקרים כהרמב"ם (וסבר שהוא לרב טביומי שבגמ', ועי' אוצר הגדולים ח"א עמ' קיא שבאמת הוא לא' מן האחרונים).
  17. ↑ עי' אוהב משפט פ"ט; ר' חיים הלוי מבריסק שבציון 187. ועי' ציון 186 ואילך.
  18. ↑ עי' פיהמ"ש לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א, שמנה בעיקרים את כל אלו שאמרו בהם בסנהדרין שאין להם חלק לעולם הבא, וכלל בהם את כל האמונות שתחת השם "מינים ואפיקורסים וכופרים", עי' הל' תשובה פ"ג ה"ו - ח וארבעה טורי אבן שם ה"ז ובארות המים ומרכבת המשנה שם ה"ח, שסדר הרמב"ם בהל' שם הוא בנוי על י"ג עיקרים, ועי' ראש אמנה פ"ו שביאר דעתו, ועי' ציון 14.
  19. ↑ ספר העיקרים מאמר ראשון פכ"ג בסופו ועי' להלן; אור ה' מאמר ג, שאחר שמנה במאמר ב את כל האמונות שמוכרחות לקיום התורה, מנה במאמר ג את האמונות שהכופר בהם נקרא מין. ועי' פי' אהל יעקב על העיקרים שם שהק' שדבריו סותרים את מש"כ בפ"א שאמונת המשיח והחידוש אינה מהעיקרים, שיש מחכמי ישראל שלא האמינו בהם, ועי' בביאור עץ שתול - ענפים על העיקרים שם, שדחק דברי העיקרים שם שהכוונה שמי שאינו מאמין באמונות שמנה שם רק נקרא מין אבל הוא אינו מין גמור ויש לו חלק לעוה"ב, ואפשר שהעיקרים מסכים שהכופר באמונת המשיח והחידוש אין לו חלק לעוה"ב, אבל סובר שאינו ככופר בכל התורה כולה ולא יצא מכלל ישראל, והרמב"ם מנה בעיקריו את האמונות שמי שאינו מאמין בהם יצא מכלל ישראל, עי' ציון 184.
  20. ↑ עי' ציונים 32, 42, 102.
  21. ↑ עי' רמב"ן בהשגות לספר המצות מ"ע א בד' הבה"ג שלא מנה אמונה בה' כמצוה; אור ה': הצעה; ספר העיקרים מאמר ראשון פי"ד; ראש אמנה פי"א, ועי' ציון 25.
  22. ↑ עי' רמב"ן שם; אור ה' שם; ספר העיקרים שם.
  23. ↑ אוהב משפט פ"י.
  24. ↑ אור ה' שם.
  25. ↑ ראש אמנה פי"א.
  26. ↑ שם פי"ז.
  27. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א: היסוד הראשון; ספר העיקרים מאמר ב פ"ו; של"ה שער האותיות אות א.
  28. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א: היסוד הראשון, ועי' רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ז שהכופר במציאות ה' נקרא מין ושם ה"ו שהמינים אין להם חלק לעולם הבא; אור ה' מאמר א; ספר העיקרים מאמר ראשון פ"ד ופ"י; אהל מועד שער ראשית חכמה הארוך דרך ב נתיב ו; של"ה שער האותיות אות א. ועי' ספר העיקרים שם שהוא מה שאמרו בסנהדרין שם שאפיקורוס אין לו חלק לעולם הבא, ואפיקורוסים קרויים אלו שנמשכים אחר דעת אפיקורוס שסבר שהעולם אינו נברא על ידי הבורא.
  29. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א: שם.
  30. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א: שם; ספר העיקרים מאמר ב פ"ו. ועי' בי"ג עיקרים שבסידור: שהבורא ית"ש הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.
  31. ↑ שמות כ ב. פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א: היסוד הראשון.
  32. ↑ שמות כ ב.
  33. ↑ רמב"ם ספר המצות עשה א' ויסוה"ת פ"א ה"ו, ועי' ראש אמנה פ"א שציטט כן בתרגום שהביא מפירוש המשנה לסנהדרין, ועי' אבהא"ז על הרמב"ם שם שפי' דבריו בע"א; רמב"ן בהשגות על סהמ"צ שם ובלאוין ל"ת ה ובשמות כ ב. וע"ע אמונת ה' ציון 27 ואילך על ד' החולקים שאין האמונה בה' בכלל מניין המצות, ועי' ציון 22, ואילך שי"ס שאין עיקר יכול להיות מצוה, ועי' ציון 20 ואילך. ועי' ראש אמנה פי"ז שא"א לצוות על האמונה לפני שמאמין קודם, אלא שהמצווה היא להאמין במהות של מציאות ה', שהוא מחויב המציאות וכו', עי' ציון 27 ואילך.
  34. ↑ דברים ו יב. רמב"ם יסוה"ת פ"א ה"ז לד' ראש אמנה פ"כ, שפירש שכוונת הלאו שכ' הרמב"ם שם, הוא שלא להאמין שהאל אינו האל הזה שהוא סיבת המציאות כולה, ועי' ציון 46 שיש מפרשים את הלאו שכ' הרמב"ם שם על אמונת האחדות ; רמב"ן בהשגות על ספר המצוות: שכחת הלאוין ל"ת א.
  35. ↑ עי' ציון 20 ואילך אם מצוה יכולה להיות עיקר. רמב"ן בהשגות לספר המצות מ"ע א בד' הבה"ג שלא מנה אמונה בה' כמצוה; אור ה': הצעה; ספר העיקרים מאמר ראשון פי"ד.
  36. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א: היסוד השני, ועי' רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ז שהכופר באחדות ה' נקרא מין, ושם ה"ו, שהמינים אין להם חלק לעולם הבא; ספר העיקרים מאמר א פ"ד ופט"ו ופכ"ו ומאמר ב פ"ו, ועי"ש שהוא שורש היוצא מהעיקר של מציאות ה'; של"ה שער האותיות אות א.
  37. ↑ רמב"ם פיהמ"ש שם, ועי' ציון 41; אור ה' מאמר א כלל ג פ"ד; עי' ספר העיקרים שבציון 39, שהאמונה שאין בבורא הרכבה מוכרחת משום העיקר שהבורא הוא מחויב המציאות ועי' ציון 41; של"ה שער האותיות אות א.
  38. ↑ עי' ציון 10 ואילך על הגדרת עיקר, ועי' ספר העיקרים פ"ג ופ"ד וראש אמנה פ"ג: הספק הראשון, שאין התורה כולה תלויה באמונת אי הגשמות.
  39. ↑ עי' ציון 28. ספר העיקרים מאמר א פט"ו ומאמר ב פ"ו.
  40. ↑ ראש אמנה פי"ב, עי' ציון 12 דעתו מה נחשב עיקר, ועי' ראש אמנה שם שביאר חשיבות אמונה זו. ועי' ציונים 53, 80, 166, 173.
  41. ↑ אוהב משפט פ"י. ועי' ציון 45 שלדעה זו האמונה באחדות הפשוטה היא מצות עשה ועל כן היא אינה יכולה להיות עיקר. ועי' רמב"ם תשובה שם, שהאומר שיש שניים או יותר מנהיגים, הוא מין, ולא הזכיר את אחדות עצמות הבורא. ועי' ספר העקרים מאמר א פי"ד, ועי' ציון 44, ואפשר שכוונתו שאף האמונה באחדות הבורא שהוא אינו מורכב הוא עיקר, והמצוה היא רק להאמין שזה אפשרי למרות היותו סיבת כל הברואים המרובים, ועי' ציון 39 שאמונת האחדות היא היותו בלתי מורכב, ועל כן הוא מתחייב לעיקר מציאות ה'.
  42. ↑ דברים ו ד. רמב"ם ספר המצות עשה ב' ויסוה"ת פ"א ה"ז, ועי' ראש אמנה פ"א שציטט כן בתרגום שהביא מפירוש המשנה לסנהדרין. וע"ע אמונת ה' ציון 34 ואילך על ד' החולקים שאין האמונה באחדות ה' בכלל מניין המצות, ועי' ציונים 20 ואילך, אם מצוה יכולה להיות עיקר.
  43. ↑ רמב"ם יסוה"ת פ"א ה"ז.
  44. ↑ ספר העקרים מאמר א פי"ד.
  45. ↑ עי' ציון 21 ואילך, ד' הסוברים שעיקר אינו יכול להיות מצוה. אוהב משפט פ"י; ספר העקרים מאמר א פי"ד. ועי' ציון 41.
  46. ↑ שמות כ ג. רמב"ם שם לדעת דרשות הר"ן הדרוש התשיעי והמנ"ח מ' תיז והמלבי"ם בפירוש התורה והמצוה שמות כ ג, וכן משמע ברמב"ן בהשגות על ספר המצות: שכחת הלאוין ל"ת א, עי' ציון 34. ועי' ראש אמנה שבציון 34 ואבי עזרי על הרמב"ם שם, שפי' הלאו בע"א.
  47. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א: היסוד השלישי, ועי' רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ז שהאומר שהבורא בעל גוף נקרא מין, ושם ה"ו, שהמינים אין להם חלק לעולם הבא; אור ה' מאמר א כלל ג פרק ה - ו; ספר העיקרים מאמר א פ"ד ופט"ו ופכ"ו ומאמר ב פ"ו, ועי"ש שהוא שורש היוצא מהעיקר של מציאות ה', ועי' ציון 52; של"ה שער האותיות אות א.
  48. ↑ רמב"ם שם.
  49. ↑ רמב"ם שם.
  50. ↑ עי' ציון 10 על הגדרת עיקר, ועי' ספר העיקרים פ"ג ופ"ד שאין התורה כולה תלויה באמונת אי הגשמות.
  51. ↑ עי' ציון 30.
  52. ↑ ספר העיקרים מאמר ראשון פי"ג ומאמר ב פ"ו.
  53. ↑ ראש אמנה פי"ב, ועי' ציון 12 דעתו מה נחשב עיקר. ועי' ציונים 40, 80, 166, 173.
  54. ↑ השגת הראב"ד תשובה פ"ג ה"ז לדעת אוהב משפט פ"ט. ועי' אוהב משפט שם שסובר שכוונת השגת הראב"ד היא שהגשמות אינה עיקר, ועל כן הטועה בה אינו נחשב כופר, ועי' ציון 186, שי"מ בד' הראב"ד שאף הטועה בעיקר אינו נחשב כופר, ולדעתם משמע שאין הראב"ד חולק על שהרחקת הגשמות היא עיקר.
  55. ↑ עי' ציון 28.
  56. ↑ ספר העיקרים מאמר א פט"ו ומאמר ב פ"ו. ועי' ציון 29 שלרמב"ם נראה שהוא בכלל עיקר מציאות ה', ועי' ציון 57 שיש שמנו את היכולת כעיקר בפני עצמו.
  57. ↑ אור ה' מאמר ב כלל ג; עקידת יצחק (עראמה) שער סז (בתחילתו) ושם פ"ג. ועי' ציון 56.
  58. ↑ דרך אמונה מאמר ג שער ה, ועי"ש טעם למה לא הזכירו הרמב"ם בפירוש; עי' ראש אמנה פ"ג: הספק השלשה עשר וכו', ופ"ח: וכן ביסוד החמישי וכו', ופט"ז: ועל הספק השלש עשר וכו', ועי' שם פ"ח ופט"ז שם, שלרמב"ם כלול עיקר זה בכלל עיקר יחוד העבודה, שעל כן ראוי לעבוד רק לבורא כי רק לו יש שלטון, רצון ובחירה, עי' ציון 77, ועי"ש פי"ט.
  59. ↑ רמב"ם בפיהמ"ש סנהדרין פ"י מ"א: היסוד הרביעי לד' ראש אמנה פ"ח ופט"ז, ופי' שלדבריו הוא בכלל העיקר הד' שהוא הקדמות, עי' ציון 71, ושכוונתו שבמה שאמר שהוא "קדמון" אינו רק קדימה סיבתית אלא קדימה זמנית, והוכיח כן מדבריו במורה ח"ב פי"ג: והיא יסוד תורת משה וכו' והיא שנית לעיקר היחוד, וכן משמע שסובר בדעתו האור ה' מאמר ג' במבוא; עקידת יצחק (עראמה) שער סז (בתחילתו) ובפ"ב, ועי' ציון 65. ועי' ספר העיקרים שהרמב"ם לא מנה את החידוש בעיקרים משום שאינו עיקר, אמנם מבואר שם שלמרות זאת בהלכות תשובה מבואר שהכופר בזה הוא מין. ועי' ספר העיקרים מאמר א פכ"ג שאמונת החידוש היא משש אמונות שמי שאינו מאמין בהם הוא מין, ועי' ציון 19 בגדר ה"אמונות" של ס' העיקרים.
  60. ↑ אור ה' מאמר ג במבוא בד' הסוברים כן.
  61. ↑ אור ה' מאמר ג במבוא ובכלל א פ"ה וכלל ח פ"ג; עי' ספר העיקרים מאמר א פ"ד ופכ"ג, ועי"ש שכ"כ אף בביאור מניין העיקרים של הרמב"ם, וביאר שאין אמונה זו לא עיקר שהכל תלוי בה ולא שורש מאחד העיקרים, לפי שיטתו במניין העיקרים, עי' ציון 11, ועי"ש מאמר יב שהכופר בחידוש וסובר כדעת אריסטו שהעולם כפי שהוא היה מעולם, הוא ככופר בכל התורה כולה, וצ"ע אם כן מדוע לא מנאו בעיקרים, ואפשר שהוא מאותו הטעם שלא מנה האמונה בניסי התורה, עי"ש פכ"ג, או משום מש"כ שם שהמאמין כן מכחיש נבואת משה, וממילא הוא בכלל עיקר נבואת משה.
  62. ↑ אור ה' מאמר ג כלל א פ"ה וכלל ח פ"ג.
  63. ↑ אור ה' מאמר ג במבוא ובכלל א; ספר העיקרים שבציון 69, עי"ש שאף אם מאמין שהעולם מחודש יש מיש, נחשב מין.
  64. ↑ עי' ציון 59 ואילך. עקידת יצחק (עראמה) שער סז פ"ב.
  65. ↑ עי' מו"נ ח"ב פכ"ג, ועי' גם פי"ג ועי' פכ"ו שפי' כן בד' הפרקי דר"א רק שתמה עליו; עי' כוזרי מאמר א אות סז שהמאמין יכול לסבור שהיה חומר ראשון קדום; אוהב משפט פ"ט; עקידת יצחק (עראמה) שער סז פ"ב.
  66. ↑ עי' מו"נ שם; עי' כוזרי שם; אוהב משפט שם.
  67. ↑ אוהב משפט שם.
  68. ↑ ספר העיקרים מאמר א פכ"ג; ראב"ד תשובה פ"ג ה"ז בהשגה, ועי' כ"מ ובארות המים שם שמשמע מדבריהם שהראב"ד מפרש את דברי הרמב"ם.
  69. ↑ עי' ציון 56. ספר העיקרים שם, עי"ש שכל האמונות שהן ענפים לעיקרים, הכופר בהם הוא מין.
  70. ↑ עי' רמב"ם תשובה פ"ג ה"ז, ועי' ראב"ד בהשגה שם, ועי' כ"מ ובארות המים שם, שנראה שהראב"ד בא לפרש דברי הרמב"ם, ועי' מרכה"מ ובארות המים שם ה"ח, שהאמונות שמנה שם הרמב"ם הם האמונות של י"ג העיקרים, ולפ"ז מש"כ הרמב"ם: שאינו לבדו ראשון וצור לכל, ופירשו הראב"ד שהוא האומר שהבורא ברא יש מיש, הוא מקביל לעיקר הקדמות, ועי' ציון 74; ראש אמנה פ"ח ופט"ז בד' הרמב"ם שבציון 71 בעיקר הקדמות, ועי' ראש אמנה שבציון 59 שהוכיח כן בדעתו.
  71. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א: היסוד הרביעי, ועי' רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ז שהאומר שהבורא אינו לבדו ראשון וצור לכל נקרא מין, ושם ה"ו, שהמינים אין להם חלק לעולם הבא; של"ה שער האותיות אות א. ועי' ציונים 59, 70, שי"ס בדעת הרמב"ם שבכלל עיקר זה, שהבורא חידש את הבריאה כולה בזמן מן הזמנים, ליש מהאין המוחלט.
  72. ↑ רמב"ם שם.
  73. ↑ עי' ציון 66.
  74. ↑ עי' ספר העיקרים מאמר א פי"ב ופכ"ג.
  75. ↑ ספר העיקרים מאמר א פט"ו.
  76. ↑ עי' תרגום פירוש המשנה המובא בראש אמנה פ"א: ולהרים קול ברוממותו, וכ"ה בי"ג עיקרים שבסידור.
  77. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א: היסוד החמישי.
  78. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א: היסוד החמישי; של"ה שער האותיות אות א.
  79. ↑ רמב"ם שם ובהל' ע"ז פ"ב ה"ו שהמודה בע"ז הוא כופר בעיקר, עי' ציון 4, ועי"ש ה"ד שהמודה בע"ז הוא ככופר בכל התורה כולה, ושם ה שהעובד ע"ז הוא כגוי לכל דבריו ובתשובה פ"ג ה"ז שהעובד ע"ז נקרא מין, ושם ה"ו, שהמינים אין להם חלק לעולם הבא. ועי' ספרי שבציון 85.
  80. ↑ ראש אמנה פי"ב, עי' ציון 12 דעתו מה נחשב עיקר, ועי' ראש אמנה שם שביאר האמונות הכלולות באמונה זו. ועי' ציונים 40, 53, 166, 173.
  81. ↑ עי' אור ה' שלא מנה אמונה זו לא בעיקרים ולא באמונות שהכופר בהם הוא מין, ועי' ספר העיקרים מאמר א פכ"ו; ספר העיקרים מאמר א פ"ג וי"ד וט"ו וכ"ו.
  82. ↑ ספר העיקרים מאמר א פ"ג.
  83. ↑ ראש אמנה פ"ג: הספק השלישי, ופי"ב, בדעת הסוברים כן.
  84. ↑ עי' ציון 20 ואילך, על הדעות השונות אם מצוה יכולה להיות עיקר. ספר העיקרים שם פי"ד וט"ו וכ"ו. ועי' ראש אמנה פי"ב שישב את הדעות שבציון 78, שהעיקר הוא האמונה שרק אותו ראוי לעבוד ולא העבודה בפועל, והמצוה היא על העבודה בפועל ולא על האמונה, ועי' ציון 116 כעי"ז.
  85. ↑ ספר העיקרים שם פי"ד. ועי"ש שאף שאמרו בספרי ראה פסקה נד: כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, אין הכוונה שהוא כופר ממש אלא רק שהוא ככופר, ועל כן אמרו "ככופר" ולא כופר, ועי' ספרי שם לפנינו שהגי' 'כופר', וכ"ה ברמב"ם ע"ז פ"ב ה"ד, אך בהרבה מפרשים הביאו הלשון "ככופר", עי' למשל רש"י במדבר טו כג, ובכ"מ הובא בל' "כאילו" כופר, עי' למשל פסיקתא זוטרתא במדבר שם.
  86. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א: היסוד השישי, ועי' רמב"ם תשובה פ"ג ה"ח שכופר בנבואה הוא אפיקורוס, ושם ה"ו שאפיקורס אין לו חלק לעוה"ב; אור ה' מאמר ב במבוא ובכלל ד; ספר העיקרים מאמר א פ"ד וי"ג וט"ו וכ"ו; עקידת יצחק (עראמה) שער סז (בתחילתו) ובפ"ד; של"ה שער האותיות אות א. ועי' אור ה' שם וספר העיקרים שם פ"ג, שאי אפשר לצייר תורה אלוקית בלא עיקר הנבואה. ועי' העיקרים שם פ"ד וי"ג וט"ו שמנה את הנבואה כשורש מעיקר תורה מן השמים, שהמאמין בתורה מן השמים מוכרח להאמין בנבואה, ושם מאמר ג פי"ב, שפירש מדוע לא מנה את הנבואה עיקר ואת תורה מן השמים שורש מסתעף ממנה, שהרי אי אפשר להאמין בתורה מן השמים לפני שיאמין קודם בנבואה, ופירש שהנבואה כל תכליתה היא ליישר האנשים שזהו מציאות התורה, ועל כן התורה היא העיקר שהיא סיבת המצאות הנבואה.
  87. ↑ רמב"ם שם.
  88. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א: היסוד השביעי, ועי' רמב"ם תשובה פ"ג ה"ח שהמכחיש נבואת משה הוא אפיקורוס, ושם ה"ו שאפיקורס אין לו חלק לעוה"ב, ועי' בארות המים שם שכ' ש"המכחיש נבואת משה" הוא המשך למש"כ שם "האומר שאין שם נבואה", כי הכחשת נבואת משה עצמה כלולה בתורה מן השמים; של"ה שער האותיות אות א.
  89. ↑ במדבר יב ו - ח. עי' פירוש המשנה שם שהביא מפסוק זה את ההבדלים שבין נבואת משה לשאר נביאים; ספר העיקרים מאמר שלישי פי"ט, ועי' להלן. ועי' תרגום אונקלוס ורש"י וראב"ע ורמב"ן ורב"ח שם שפי' שעל כל הנביאים אומר הכתוב כן, ופירוש "אם יהיה נביאכם" הוא, מי מכם שיהיה נביא, ועי' רשב"ם שם שפי' "נביאכם" כלומר נבואתכם, ולדבריו אפשר שמדבר רק באהרון ומשה, וכ"פ בתולדות יצחק דברים לד י, ועי' ספר העיקרים שם פ"כ שיש מקום לבעל הדין לחלוק ולומר שבבמדבר אין הכתוב מדבר אלא ביחס לנבואת משה ואהרון, ועי"ש שהכריח מעלת נבואת משה מכתובים אחרים.
  90. ↑ דברים לד י. ספר העיקרים מאמר ראשון פכ"ג ומאמר שלישי פי"ט, ועי"ש פ"כ, שיש מקום לבעל הדין לחלוק ולומר שפסוק זה אינו מדבר לעולם ועד, ועוד שאפשר שרק מעם ישראל לא יקום כמשה אבל מאומות העולם יקום, ועל כן לא מנה עיקר נבואת משה שורש בפנ"ע, עי' ציון 95 ואילך. ועי' ר"ה כא ב שמשמע ש"ולא קם עוד וגו'" מתפרש אף על דורות שאחרי כן, וכ"כ בתולדות יצחק דברים שם, וכ"מ בספורנו ובמלבי"ם שם.
  91. ↑ ספר העיקרים מאמר א פ"ג בפי' ד' הרמב"ם, ועי' ציון 96 שחולק עליו.
  92. ↑ אור ה' מאמר ג במבוא ובכלל ח פ"ג; ספר העיקרים מאמר ראשון פט"ו, ועי"ש פכ"ג ופכ"ו.
  93. ↑ אור ה' שם כלל ח פ"ג.
  94. ↑ עי' ציון 98.
  95. ↑ ספר העיקרים מאמר א פט"ו.
  96. ↑ אור ה' מאמר ג במבוא ובכלל ו; ספר העיקרים מאמר ראשון פכ"ג, ועי' ציון 89.
  97. ↑ דברים ה כז. ספר העיקרים שם פי"ח.
  98. ↑ ספר העיקרים מאמר א פי"ג וט"ו וכ"ו.
  99. ↑ משנה סנהדרין צ א; רמב"ם פיהמ"ש סנהדרין שם: היסוד השמיני, ותשובה פ"ג ה"ו וח.
  100. ↑ סנהדרין צט א; רמב"ם שם ושם.
  101. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א: היסוד השמיני; העיקרים מאמר ראשון פ"ג ופ"י; עקידת יצחק שער סז (בתחילתו) ושם פ"ד; של"ה שער האותיות אות א.
  102. ↑ שמות כ ב.
  103. ↑ דרשות הר"ן הדרוש התשיעי; עי' סמ"ג ועי' ראש אמנה פ"ז שפירש כן דעת הסמ"ג, וכ"כ בספר הזכרונות (לובלין) סי' א בד' הסמ"ג.; ספר העיקרים מאמר ראשון פי"ד, וכ"כ ראש אמנה שם בדעתו, ועי"ש שצדד שאין אנכי מצוה כלל, ועי"ש שפירש כן ולא כהרמב"ם שהוא מצוה על האמונה, משום שמצוה אינה יכולה להיות עיקר, וצ"ע שהרי תורה מן השמים הוא גם עיקר, ואפשר שאין המצוה להאמין בתורה מן השמים, אלא להאמין שאותו זה שהוציא ממצרים הוא זה שנתן התורה, וזה אינו ממש העיקר של תורה מן השמים, ועי' גם אוהב משפט פ"י שפירש שהעשה הוא להאמין שנותן התורה הוא הוציאנו בכוחו ממצרים, ושעל כן אין זה מצוה שהיא עיקר.
  104. ↑ קונטרס הראיות לריא"ז סנהדרין צ א, ועי"ש ששמע שהרמב"ם היה סבור כן, וקשה בעיניו, ואם שגה בזה חכם מחכמי התורה ראוי לומר עליו "שרא ליה מאריה", כדרך שאמרו על הלל שם צט א.
  105. ↑ סנהדרין צט א. ועי' רמב"ם תשובה פ"ג ה"ו וח: הכופר בפירושה והיא תורה שבעל פה, והמכחיש מגידיה כגון צדוק ובייתוס.
  106. ↑ רמב"ם פיהמ"ש סנהדרין שם: היסוד השמיני, ועי' הל' תשובה שם, שמנה את הכופר בתורה שבעל פה בנפרד; של"ה שער האותיות אות א.
  107. ↑ תרגום פירוש המשנה המובא בראש אמנה פ"א.
  108. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א: היסוד השמיני, ועי' ראש אמנה פ"ח, שבעיקר השמיני של הרמב"ם כלולות ב' אמונות, שהתורה מפי הגבורה ואמונת תורה שבע"פ; של"ה שער האותיות אות א, ועי"ש שכתב: פירושה המקובל בע"פ באופן עשיית מצוותיה. ועי' ספר העיקרים מאמר שלישי פכ"ג.
  109. ↑ במדבר טז כח. רמב"ם שם.
  110. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א נוסח קאפח: הביטול וכו' לא תבטל, ובנוסח וילנא מהדורת הולצער: הביטול וכו', לא תהא נסוחה, וכ"ה בתרגום המובא בראש אמנה פ"א: עיקר הנסיחה וכו' לא תהא נסוחה. ועי' ספר העיקרים מאמר א פכ"ג.
  111. ↑ שם מהדו' הולצער ובתרגום המובא בראש אמנה שם. ועי' ספר העיקרים מאמר א פכ"ג.
  112. ↑ שם מהדו' קאפח ובתרגום המובא בראש אמנה שם, ועי' במהדו' וילנא: ועליה אין להוסיף וממנה אין לגרוע, ועי' ציון 115 ואילך. ועי' ספר העיקרים מאמר א פכ"ג: ולא תשתנה.
  113. ↑ עי' אור ה מאמר ג כלל ה פ"א; עי' ספר העיקרים מאמר א פכ"ג; ראש אמנה פי"ג. ועי' פיה"מ דלהלן שציין למש"כ בהקדמת החיבור, ושם כתב שנביא המתנבא בין לבטל מצוה ובין לפרש מצוה הוא נביא שקר, וזהו מה שאמרו במגילה ב ב שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, ועי' רמב"ם יסוה"ת פ"ט ה"א - ד.
  114. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א: היסוד התשיעי, ועי' רמב"ם תשובה פ"ג ה"ו וח: והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת וכבר בטלה תורה זו אע"פ שהיתה מעם ה' כגון הנוצרים וההגרים; של"ה שער האותיות אות א.
  115. ↑ דברים יג א. פירוש המשנה לרמב"ם שם. ועי' ספר העיקרים מאמר א פי"ד ומאמר ג פי"ד, שהשיג על ראיה זו מהכתוב, שאין בכלל בל תוסיף שלא להוסיף על מצות התורה, אלא שלא לשנות אופן המצוה, ועי' רמב"ם ממרים פ"ב ה"ט שסובר שחלק מבל תוסיף הוא שלא להוסיף מצוה אחת, ורק לזמן מותר, ועי' רמב"ם בהקדמת פיה"מ ובעיקר ביסוה"ת ריש פ"ט, שהביא הרבה פסוקים מורים שהתורה קיימת לעולם.
  116. ↑ ראש אמנה פי"ג בישוב ד' הרמב"ם שם מהשגת ספר העיקרים מאמר א פי"ד, שלד' הרמב"ם שמקור העיקר של נצחיות התורה הוא מלא תוסיף, א"כ הוא מצוה ואין למנותו עיקר, עי' ציון 21 ואילך, ותי' שאין המצוה עצמה העיקר, אלא היא תולדה מאמונת העיקר, ודימה זה לעיקר יחוד העבודה שממנו יוצא איסור עבודה זרה, עי' ציון 84.
  117. ↑ עי' ציון 21 ואילך.
  118. ↑ אוהב משפט פ"י.
  119. ↑ עי' ציון 88 ואילך.
  120. ↑ ראש אמנה פי"ג, ועי'"ש שסובב בדבריו על דברי הרמב"ם שמנה נצחיות התורה לעיקר, אך עי' ציון 12, שדעתו בד' הרמב"ם שעיקר הוא כל אמונה חשובה ומוכרחת. ועי' ספר העיקרים מאמר ג פ"כ שמאחר ומבואר בתורה שלא יהיה נביא כמשה היה ראוי שיהיה עיקר שלא תשתנה התורה, כי הרי אי אפשר שישנה נביא קטן במעלה ממשה את דבריו, וכמ"ש בפי"ט, אך מאחר שאין הכרח שאף מאומות העולם לא יקום נביא כמשה, אי אפשר להחשיב זה עיקר אלא היא אמונה מוכרחת בלבד, עי' ציון 126. ועי' ספר העיקרים שם פ"כ, שתמה על הרמב"ם, מאחר שמנה לעיקר את מעלת נבואת משה, עי' ציון 88 ואילך, אי"צ לעיקר שלא תשתנה התורה, כי כבר אין יכול נביא במעלה פחותה ממשה לבטל דברי משה, אבל עי' רמב"ם יסוה"ת שנביא אינו יכול אפילו להורות בדברי תורה שלא כהלכה, ועי' ציון 113.
  121. ↑ אור ה' מאמר ג במבוא ובכלל ח פ"ג; ספר העיקרים מאמר א פט"ו.
  122. ↑ אור ה' שם כלל ח פ"ג.
  123. ↑ ספר העיקרים מאמר שלישי פי"ד ופי"ז. ועי' יפה תואר על המדרש ויקרא יג ג שהשיג עליו.
  124. ↑ עי' ציון 115 ואילך.
  125. ↑ ספר העיקרים שם פי"ד.
  126. ↑ אור ה' מאמר ג במבוא ובכלל ה; ספר העיקרים מאמר א פכ"ג ופכ"ו ומאמר ג פי"ד.
  127. ↑ אור ה' שם כלל ה; ספר העיקרים שם פי"ז.
  128. ↑ עי' ציון 98, אופן אימות השליחות, ושם שלדעת ספר העיקרים האמונה באימות השליחות הוא חלק מעיקר תורה מן השמים. ספר העיקרים מאמר שלישי פי"ט ופ"כ,
  129. ↑ ע"ע גזרה וע' תקנת חכמים.
  130. ↑ ע"ע יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה.
  131. ↑ ראש אמנה פי"ג.
  132. ↑ שם: ואפשר עוד וכו'. ועי' ציון 140 ואילך.
  133. ↑ נדה סא ב.
  134. ↑ ריטב"א שם.
  135. ↑ ע"ע עולם הבא וע' תחיית המתים, וע"ע ימות המשיח ציון 210.
  136. ↑ קובץ שיעורים ח"ב סי' כט. ועי' ציונים 132, 140.
  137. ↑ הובא בריטב"א קידושין מט ב וריקאנטי ויקרא יא ב: דרשו רבותינו, ורבינו בחיי ויקרא יא ד - ז: ויש נוסחאות שכתוב. ועי' שוח"ט קמו ד, דעות שעתיד הקב"ה להתיר את כל הבהמות, וי"א שעתיד להתיר טומאת נידה. ועי' שו"ת בניין שלמה חי' על התורה (בתחילת הספר) פר' וישלח, על איסור גיד הנשה.
  138. ↑ מדרש משלי ט ב.
  139. ↑ שו"ת הרשב"א ח"א סי' צג ו; ראש אמנה פי"ג ; שו"ת מנחת אלעזר ח"ב סי' מה. ועי' לגבי היתר החזיר, תורת המנחה (סקלי) פר' ראה דרשה סט, ועי' ריקאנטי שם ורבינו בחיי שם שפירשוהו על כח החזיר שרומז על אדום, ועשרה מאמרות חיקור הדין ח"ד פי"ג ואור החיים ויקרא יא ג וז ותורת משה (סופר) פ' שמיני ד"ה זאת החיה, ופר' ראה ד"ה ואת החזיר, שפירשו שלעתיד לבוא יהיה החזיר מעלה גרה, ושו"ת הרדב"ז סי' תתכח, שפי' שיאכלו משמנים כאילו הותר להם חזיר, ועוד פי' על דרך הסוד, ומנחת קנאות (ירחי) פ"ב, שפירש שיתגלה טעם המצוה, ובני יששכר מאמרי חודש אדר מאמר ז אות ב שפי' שיותר בעת הכיבוש, ועי' נפש חיים (פלאג'י) מע' ח אות ה ושדי חמד פאת השדה כללים מערכה ח כלל ח ויפה תואר על המדרש ויקרא יג ג וע"ע חזיר ציון 29 ואילך. ועי' לגבי ביטול המועדים, שו"ת הרשב"א ח"א סי' צג ו שפירש שהכוונה לביטול מצד שלא יוכלו ישראל לשומרם, ועי' תפארת ישראל פנ"ג והקדמת אור חדש למהר"ל מה שהקשה ע"ז, ועי' [הרדב"ז ח"ב סי' תרסו] וסי' תתכח שפי' שמרוב שמחה יחשב כאילו בטלו המועדים, ומנות הלוי אסתר ט כח וראש אמנה שם וישועות משיחו ח"ב עיון רביעי פ"ד והקדמת אור חדש למהר"ל, ושו"ת מנחת אלעזר ח"ב סי' מה שפי' שזכירת יציאת מצרים שבמועדים עתידה להתבטל מלהיות עיקר, שימעט זיכרונה בייחס לניסי הגאולה העתידה, ועי' תפארת ישראל פנ"ג שהוא לד' הסוברים מצות בטלות לעתיד לבוא, ועי' כד הקמח פסח ג וספר העיקרים מאמר שלישי פט"ז.
  140. ↑ ראש אמנה שם: ואפשר עוד. ועי' ציונים 132, 136.
  141. ↑ ירושלמי מגילה פ"א ה"ה, ועי' רמב"ם מגילה פ"ב הי"ח והגה"מ שם, ועי' ראבי"ה ח"ב הל' מגילה סי' תקנה.
  142. ↑ שו"ת מנחת אלעזר ח"ב סי' מה. ועי"ש שהביא מקור דברי הרמב"ם שם ממדרש משלי ט ב, ולא ראה הירושלמי שם. ועי' ראב"ד מגילה שם שהשיג על הרמב"ם שם שיש בספרים לימודים ועל כן לא יתבטלו, ופי' שיהיו בטלים מלקרוא בהם בציבור, וכ"כ המגיה על המ"מ שם ושו"ת חיים שאל ח"א סי' צז שי"ל בד' הרמב"ם שם וכ"מ במעשה רוקח שם, ועי' מנות הלוי אסתר ט כח שהקשה על פי' זה, ועי' שו"ת [ח"ב סי' תרסו] ואלשיך אסתר ט כח ומנות הלוי שם ואו"ש ומרכה"מ מגילה שם והעמק שאלה בהקדמת קדמת העמק פ"ב אות ה שיישבו ד' הרמב"ם, וע"ע ימות המשיח ציון 245 ואילך. ועי' מנות הלוי שם, שבירושלמים שם משמע שר' יוחנן חולק וסובר שאף "הלכות" בטלות לעתיד לבוא, והרי ודאי תושבע"פ אינה בטלה עולמית, ופי' שגם בזה הכוונה שהכל יהיה נלמד מתוך התורה שבכתב.
  143. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א: היסוד העשירי, ועי' רמב"ם תשובה פ"ג ה"ח שהאומר שאין הבורא יודע מעשי בני האדם הוא אפיקורוס, ושם ה"ו שאפיקורס אין לו חלק לעוה"ב; ספר העיקרים מאמר א פט"ו; של"ה שער האותיות אות א. ועי' ציון 147, וספר העיקרים שבציון הנ"ל.
  144. ↑ עי' ציון 101.
  145. ↑ ספר העיקרים שם.
  146. ↑ עי' ציון 151. ספר העיקרים שם פי"ג.
  147. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א: היסוד העשירי, ועי' ספר העיקרים מאמר א פט"ו שהרמב"ם בעיקריו כלל את אמונת הידיעה ואמונת ההשגחה בעיקר א' וגם הוא צדד לכוללם, ועי' ציון 143; אור ה' מאמר ב במבוא ובכלל ב; עקידת יצחק שער סז (בתחילתו) ושם פ"ה, ועי"ש שאמונת ההשגחה היא שהבורא משגיח על בני אדם לתת לאיש כמעשהו בזה ובבא, ועי' ציון 151.
  148. ↑ עי' ציון 151. ספר העיקרים מאמר ראשון פי"ג.
  149. ↑ שמות כ ב. סמ"ק מצוה א; ראש אמנה פ"ז בד' אור ה' (בציונים על ראש אמנה כ' שהכוונה לאור ה' בהצעה במאמר ראשון, ולא מצאתי) וספר העיקרים (מאמר ראשון פי"ד), ואפשר שכוונתם לפרש באנכי רק שהוא להאמין שאותו האל שהוציאנו ממצרים הוא זה שנתן לנו התורה, אבל אין כאן מצוה כללית להאמין שאותו האל משגיח על העולם, ועי' ציון 103.
  150. ↑ אור ה' מאמר ב במבוא ובכלל ה; עי' רמב"ם תשובה פ"ה ה"ג: ועיקר זה עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצוה, ושם ה"ה: וזה העיקר שכל דברי הנבואה תלויים בו, ועי' ראש אמנה דלהלן. ועי' ספר העיקרים מאמר א פ"ד ופ"ט ופט"ו ופכ"ו, שאין למנות האמונה בבחירה בעיקרים משום שאין היא התחלה ושורש לתורה מצד מה שהתורה אלוקית, שבלעדי הבחירה אין שייך שום דת, הנהגה ונימוס אנושיים, וכעי"ז כ' בראש אמנה פט"ז, שהרמב"ם לא מנה הבחירה בעיקריו שבפיהמ"ש, משום שלא מנה ההקדמות שבידיעות הדברים האנושיים, והבחירה היא יסוד קודם לכל פעולה אנושית, ועי"ש שלכך דייק הרמב"ם בהל' תשובה שם לכתוב שהוא "עיקר גדול" ולא כתה שהוא "עיקר התורה" אלא שהוא "עמוד התורה", כי התורה נשענת על העיקר הזה שהוא עיקר למעשי בני האדם.
  151. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א: היסוד הי"א; ספר העיקרים מאמר ראשון פ"ד ופ"י, ועי"ש פ"ד שקרא לעיקר "ההשגחה לשכר ועונש", ואח"כ כ': ובכלל ההשגחה הם השכר ועונש בעוה"ז לגוף ובעוה"ב לנפש, ועי' ציון 152 ואילך; עקידת יצחק שער סז (בתחילתו), ועי"ש פ"ז; של"ה שער האותיות אות א. ועי' ספר העקרים שם פ"י שכ"כ ע"פ סנהדרין צ א: האומר אין תחיית המתים מן התורה וכו', שתחיית המתים היא השכר האלוקי לגופות ולנפשות, ועי' ספר העיקרים שם מאמר רביעי פ"ל ואילך. ועי' רמב"ם תשובה פ"ג ה"ו ואילך, וצ"ע שהזכיר שם כל הכופרים בעיקרים, עי' ציון 18, ולא הזכיר הכופר בשכר ועונש, ועי' מרכבת המשנה (חעלמא) שם ה"ח שכ' שהוא מצד סברת החולקים, עי' ציון 155, ועוד כ' שהוא כלול בביאת המשיח ותחיית המתים שהם ענייני גמול.
  152. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א: שם. ועי' ציון 157 ואילך על האמונה בעולם הבא כעיקר; עי' ספר העיקרים מאמר ראשון פ"י, ועי' ציונים 151, 153.
  153. ↑ ספר העיקרים שם.
  154. ↑ אור ה' מאמר ג במבוא ובכלל ח פ"ג; עי' מרכבת המשנה (חעלמא) תשובה פ"ג ה"ח, שהרמב"ם בחיבורו שם חזר בו ולא הזכיר כופר בשכר ועונש בכלל אלו שאין להם חלק לעולם הבא, ועי' ציון 155 מש"כ בטעם הדבר, וצדד עוד שטעם ההשמטה משום שהוא כלול בעיקר ביאת המשיח, עי' ציון 161, ובעיקר תחיית המתים, עי' ציון 171.
  155. ↑ שם כלל ח פ"ג; מרכבת המשנה שם בד' הרמב"ם, עי' ציון 140, ועי"ש שצדד לפרשו בע"א.
  156. ↑ שם במבוא ובכלל ג, ועי' ציון 159.
  157. ↑ רמב"ם שבציון 152, ועי"ש שלדבריו אמונה זו נכללת בעיקר הגמול; עקידת יצחק (עראמה) שער סז (בתחילתו), ומשמע שם שהוא נכלל בעיקר הגמול, ועי"ש פ"ז; ספר העיקרים שבציון 152 ואילך.
  158. ↑ אור ה' מאמר ג במבוא ובכלל ח פ"ג.
  159. ↑ שם כלל ח פ"ג, ועי' ציון 154 ואילך, שלדעתו אף הגמול אינו עיקר.
  160. ↑ שם במבוא ובכלל ב.
  161. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א: היסוד הי"ב, ועי' רמב"ם תשובה פ"ג ה"ו, שהכופר בביאת הגואל אין לו חלק לעוה"ב; של"ה שער האותיות אות א. ועי' כס"מ שם ה"ה שצ"ע מקור הרמב"ם שם לכל אלו שלא נזכרו בברייתא ר"ה יז א בכלל אלו שאין להם חלק לעוה"ב, ועי' מרכבת המשנה שם ה"ו ותפארת ישראל סנהדרין שם, שכתבו שהוא בכלל הכופר בתורה, כי המקראות מוכיחים על ביאת המשיח כמ"ש הרמב"ם בפיהמ"ש שם, וצ"ע שהרי דברים רבים באו במקראות ואינם חשובים עיקר, ועי' ציון 16, ועי' מרכבת המשנה שם ובה"ח ,שהוסיף עוד מקורות לד' הרמב"ם, ועי' ירושלמי ברכות פ"ה ה"ג: לכל אין מחזירין אותו חוץ ממי שלא אמר מחיה המתים ומכניע זדים ובונה ירושלים אני אומר מין הוא, ובטור או"ח קכו כ' הטעם: שמא אינו מאמין בביאת המשיח, משמע כד' הרמב"ם. ועי' ציון 167, שהקשו על הרמב"ם מהילל בסנהדרין צח ב וצט א שאמר: אין משיח לישראל, ועי' רש"י שם צח א ד"ה אין משיח לישראל ור"ן וחידושי אגדות למהר"ל שם צט א, שפירשו שגם לדברי הילל יש גאולה לישראל, רק שיהיה על ידי הקב"ה, ועי' תפארת ישראל שם, ועי' ספר יוחסין מאמר ב' אות ה' ד"ה ר' הלל וספר העיקרים מאמר א פ"א, שהביאו מפרשים שהילל סבר שאמונת ביאת המשיח היא ע"פ הקבלה שבידנו ולא מהוכחת הכתובים, וכ"כ בבאר שבע סנהדרין צ א, ועי' העיקרים שם שדחה פירוש זה, ועי' שו"ת רדב"ז ח"ד אלף רנח (קפז), שהילל אכן סבר שאין משיח לישראל, רק שלא היה נחשב כופר בתורה משום שטעה בעיונו וסבר שכך הוא האמת, ועי' ציון 186.
  162. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם שם.
  163. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם שם.
  164. ↑ ציפית לישועה פרק ב, ע"פ הרמב"ם מלכים פי"א ה"א: או שאינו מחכה לביאתו; תורת זאב זבחים סי' נא אות ד, ושם אות ה בשם הרי"ז סולוביצ'יק, ע"פ לשון הרמב"ם שם, ולשונו בפיה"מ שם: אם יתמהמה חכה לו.
  165. ↑ עי' ציון 151 ואילך.
  166. ↑ ראש אמנה פי"ד ופט"ו, ועי' ראש אמנה שבציון 12 שלדעתו עיקר הוא אמונה חשובה והכרחית, ועי"ש פי"ד שלא הזכיר את הקדמתו זו שעיקר הוא אמונה חשובה, אבל בפט"ו לגבי תחיית המתים פירש דבריו, ועי' ציונים 40, 53, 80, 173. ועי' ראש אמנה פי"ד שכ' טעמים נוספים לחשיבות האמונה בביאת המשיח.
  167. ↑ אור ה' מאמר ג' במבוא ובכלל ח פ"ג ועי' ציון 168; ספר העיקרים מאמר ראשון פ"א ופ"ד ופט"ו ופכ"ג ופכ"ו, ומאמר רביעי פמ"ב, ועי' ציון 168; שו"ת חתם סופר יו"ד סי' שנו. ועי' ספר העיקרים שם פ"א שהוכיח מהילל בסנהדרין צח ב וצט א שאמר: אין משיח לישראל, ואם היה הילל כופר בעיקר לא היו חכמים מביאים דעתו בגמרא. ועי' ציון 161 יישוב לד' החולקים.
  168. ↑ אור ה' מאמר ג במבוא ובכלל ח; ספר העיקרים שם פכ"ג.
  169. ↑ משנה סנהדרין צ א; רמב"ם בפיה"מ שם: היסוד השלושה עשר ותשובה פ"ג ה"ו.
  170. ↑ אור ה' מאמר ג במבוא ובכלל ד; ספר העיקרים מאמר ראשון פכ"ג.
  171. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א היסוד הי"ג; של"ה שער האותיות אות א.
  172. ↑ עי' ציון 151 ואילך.
  173. ↑ . ראש אמנה פט"ו עי' ציון 12 דעתו מה נחשב עיקר, ועי' ציונים 40, 53, 80, 166. ועי"ש שכתב טעמים נוספים לחשיבות אמונה זו, ושהרמב"ם הוציא כן מהמשנה סנהדרין צ א, שמנתה את תחיית המתים עם שאר העיקרים.
  174. ↑ אור ה' מאמר ג במבוא ובכלל ח פ"ג; ספר העיקרים מאמר ראשון פ"ג ופט"ו ופכ"ג ופכ"ו.
  175. ↑ עי' ציון 154 ואילך. אור ה' שם כלל ח פ"ג.
  176. ↑ עי' ציון 151 ואילך.
  177. ↑ ספר העיקרים פכ"ג, ועי"ש פ"ג.
  178. ↑ עקידת יצחק (עראמה) שער סז (בתחילתו) ו[פ"ו].
  179. ↑ עי' ציון 20 ואילך.
  180. ↑ ע"ע תשובה. ספר העיקרים מאמר א פכ"ג.
  181. ↑ אור ה' מאמר ג ח"ב כלל א פ"ב.
  182. ↑ ספר העיקרים מאמר ראשון פ"ב.
  183. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א.
  184. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א; ספר העיקרים מאמר ראשון פ"א.
  185. ↑ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"י מ"א.
  186. ↑ ספר העיקרים מאמר א פ"ב; שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' אלף רנח (קפז), ע"פ הראב"ד בהשגתו תשובה פ"ג ה"ז; ר"ח סולוביצ'יק שבציון הבא בד' הראב"ד שם.
  187. ↑ ראש אמנה פי"ב; עי' אוהב משפט פ"ט שמשמע שרק האמונות שאינן עיקרים הכופר בהם בטעות אינו נחשב כופר בעיקר; מרכבת המשנה (חעלמא) תשובה פ"ג ה"ז, עי"ש שכ' שחמור שגגה באמונה שהיה לו לדייק; ר' חיים סולוביצ'יק, הובאו דבריו בתורת זאב זבחים סי' נא ובקובץ שערי תורה ה במאמרו של ר' רפאל שפירא: רבן של ישראל, עי"ש שכ"כ בד' הרמב"ם תשובה פ"ג ה"ז, וליישבו מהשגת הראב"ד שם, ועי' ציון 186, וליישבו ממה שהקשו עליו שכל התורה כולה היא עיקר, עי' ציון 16 ואילך.
  188. ↑ ראש אמנה שם.
  189. ↑ אוהב משפט שם.
  190. ↑ עי' ציון 99 ואילך, על האמונה בתורה מן השמים.
  191. ↑ ע"ע יהרג ואל יעבור. ריטב"א פסחים כה ב; שו"ת רדב"ז סי' שמד ואלף קסג; יש"ש ב"ק פ"ד סי' ט, ועי' ציון 196. וע"ע יהרג ואל יעבור ציון 189.
  192. ↑ עי' ציון 88 ואילך על האמונה במעלת נביאות משה.
  193. ↑ עי' ציון 110 ואילך על האמונה בנצחיות התורה.
  194. ↑ שו"ת רדב"ז סי' אלף קסג. ועי' בדבריו שבציון 16.
  195. ↑ מגדל עז ליעב"ץ פנה א אבן בוחן אות לה.
  196. ↑ יש"ש שם.
  197. ↑ ציון 195 ואילך.
  198. ↑ ברכ"ש קידושין סי' כז בשם הר"ח סולוביצ'יק; קוב"ש ח"ב סי' מז; קריינא דאגרתא ח"א עמ' קיא.
  199. ↑ קוב"ש שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:עיקרים&oldid=139788"