אנציקלופדיה תלמודית:קרן

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־14:59, 3 באוגוסט 2020 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - היזק של בעל חיים על ידי קרן, ושאר היזקות הדומים לו. שור שהזיק בקרן, אם תם ה...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - היזק של בעל חיים על ידי קרן, ושאר היזקות הדומים לו.

שור שהזיק בקרן, אם תם הוא, בעליו משלם חצי נזק מגופו, ואם מועד הוא בעליו משלם נזק שלם מהיפה שבנכסיו[1], בתם נאמר בתורה, וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור החי וחצו את כספו[2], ובמועד נאמר, או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשם ולא ישמרנו בעליו שלם ישלם שור תחת השור[3]. על מחלוקת התנאים בקרן תמה ברשות הניזק, אם חייב עליה חצי נזק או נזק שלם, ע"ע חצי נזק: הנזקים[4]. ובעל חי שהזיק בקרן דינו חמור מהיזקו בשן-ורגל* לענין רשות הרבים, שקרן ברשות הרבים חייב עליה, ושן ורגל ברשות הרבים פטור עליהם[5]. על כך ששן ורגל אין בהם תמות וחשובים מועדים מתחילתם, ומשלם עליהם נזק שלם, ועל ההיזקות שהם בכלל שן ורגל, ע"ע שן ורגל.

ערך זה עוסק בגדרי היזק קרן, ותולדותיו.

על גדר התמות והמועדות בקרן, ע"ע שור המועד: מהות תם ומועד. על הדרכים בהם נעשה השור למועד, ע"ע הנ"ל: המקרים המייעדים; המקרים להם מתייעד; העדה בבית דין. על בעלי חיים החשובים מועדים מתחילתם להזיק, ע"ע מועד[6]. על מקרים בהם יש דעות שאף שור תם משלם נזק שלם, ע"ע חצי נזק: הנזקים[7]. על דיני התשלום והגבייה של חצי נזק בשור תם, ע"ע הנ"ל: מגוף המזיק; בשני מזיקים; הגבייה; בניזק ובעל חוב; כשהזיקו זה את זה; שבח נבילה. על דיני התשלום והגבייה של נזק שלם בשור מועד, ע"ע תשלומי נזק. על גדר חיוב שמירת נזקים של קרן, ועל כך שכאשר שמר עליה כראוי פטור מלשלם, ע"ע נזקי ממון.

על דין שור של הדיוט שנגח שור של הקדש, ושל הקדש שנגח של הדיוט, ע"ע הקדש: בנזיקין[8]. על דין קדשים שהזיקו, ופסולי המוקדשים שהזיקו, ע"ע הנ"ל שם[9]. על דין שור של פיקח שנגח שור של חרש שוטה וקטן, ושל חרש שוטה וקטן שנגח שור של פיקח, ע"ע חרש שוטה וקטן: בחיובי ממון[10]. על דין שור של ישראל שנגח שור של גוי, ושל גוי שנגח של ישראל, ע"ע גוי: ביחס לממונו[11].

על שור תם שנגח אדם והרגו בכונה, שחייב סקילה, ע"ע שור הנסקל. על שור מועד שהרג אדם בן חורין, שמלבד שהוא נסקל, חייב אף לשלם כופר, ע"ע כופר. על שור מועד שהרג עבד-כנעני* או שפחה כנענית, שמלבד חיוב סקילה משלם לאדוניהם קנס של שלושים שקלים, ע"ע שלשים של עבד. על הדרכים בהם נעשה השור מועד להריגה על אף שכבר בהריגה ראשונה נתחייב סקילה, ע"ע שור המועד: העדה בבית דין. על שור שנגח אדם בן חורין, שבמקרים שאינו חייב כופר* יש סוברים שחייב לשלם דמיו, ועל המחלוקת אם חיוב דמים הוא דוקא בנזק שלם של שור מועד, או אף בחצי נזק של שור תם, ועל שור שהרג עבד או שפחה במקרים שאינו משלם קנס, אם משלם דמיהם, ע"ע נזק.

גדר המזיק

בהמה חיה ועוף

זה שאמר הכתוב "כי יגוף שור", לא דיבר אלא בהווה, ואחד השור ואחד שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בו[12], שנאמר "ומכרו את השור החי" לרבות כל בעלי חיים[13], או, שלמדנו שור שור משבת, שנאמר בה "שורך וחמרך וכל בהמתך"[14], מה שור האמור לעניין שבת עשה שאר בהמה חיה ועוף כשור אף שור האמור לעניין כל דבר נעשה שאר בהמה חיה ועוף כשור[15], או, מהכתוב "ולא ישמרנו בעליו" כל שיש לו בעלים[16]. ואף בכלים שגרמו לנזק, מצינו מקרה שיש סוברים שחיובם מדין קרן, במניח כליו ברשות הרבים, ולא הפקירם, לדעת הסוברים משורו למדנו[17], שיש מהראשונים שכתבו דהיינו מדין קרן מועדת[18], ולפי שבכלים אין לחלק בין תמות למועדות[19], או כיון שהניחם שלא ברשות והיזקם מצוי, הם דומים לקרן מועדת שכונתה להזיק[20].

הנזק

וכן זה שנאמר לגבי הנזק "שור רעהו", אינו דוקא כשהזיק שור, אלא אף כשהזיק שאר בהמה חיה ועוף[21], ואף בנזקי כלים חייב[22], שסברא היא שאם חייב הכתוב על נזקי מין אחד, הוא הדין בכל שאר מינים[23]. ואף שור שנגח אדם וחבל בו, שנינו שחייב לשלם על נזקו[24], שנאמר, כמשפט הזה יעשה לו[25], כמשפט שור בשור כך משפט שור באדם, מה שור בשור תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם אף שור באדם תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם[26], אבל פטור משבת* ובושת* וצער* ורפוי*[27], ולפי שארבעה דברים אלו לא חייבה תורה בהם אלא לאדם שחבל בחבירו[28], אבל בהמתו שחבלה באדם הרי זה כמי שהזיקה ממונו שאינו חייב אלא נזק בלבד[29], שנאמר, "כמשפט הזה" לפוטרו מארבעה דברים, ועוד נאמר, ואיש כי יתן מום בעמיתו[30], איש בעמיתו ולא שור בעמיתו[31]. על המחלוקת אם שור תם שחבל באדם משלם חצי נזק או נזק שלם, ע"ע חצי נזק: הנזקים[32]. על כך שכאשר נגח אשה מעוברת והפילה, שפטור מדמי ולדות, ע"ע דמי ולדות: בשור שנגח[33]. על כך שכאשר נגח שפחה מעוברת והפילה משלם דמי ולדותיה, ע"ע הנ"ל, שם[34]. על המחלוקת בשור שנגח אדם שלא בכונה והזיקו, עי' להלן: שור שהזיק שלא בכונה.

אב נזיקין

קרן היא אחת מאבות-נזיקין*, שאמרו בברייתא, שלושה אבות נזיקין נאמרו בשור, קרן, שן, ורגל[35], ובתלמוד נחלקו על אותם ארבעה אבות שנשנו במשנה, השור הבור המבעה וההבער[36], אם קרן ביניהם, שהיא בכלל שור, או שאינה בכלל האבות שבמשנה מפני שהמשנה היא בנזיקין שמועדים מתחילתם, וקרן אינה מועדת מתחילתה[37]. וקרן נקראת אב, לפי שיש לה תולדות[38], האב הוא קרן המפורשת בתורה, והתולדות הן אלו שאינן מפורשות בתורה, אותן שלמדנו מקרן ודינן כמוה[39], וזה שנאמר בתורה "כי יגוף"[40], היינו בקרן, שהכתוב פתח בנגיפה וסיים בנגיחה, "כי שור נגח הוא"[41], ללמד שנגיפה האמורה בתורה היא נגיחת קרן[42].

התולדות

ואלו תולדות קרן: נגיפה - שדחפה בגופה והזיקה בכונה[43] - נשיכה, רביצה - שראתה כלים בדרך והלכה ורבצה עליהן כדי לשברם[44] - ובעיטה[45] - ברגליה, לשבור את הכלים[46] - ואמרו בתלמוד שאלו תולדות של קרן מפני שדומים לה, שכוונתם להזיק, והטעם שאינם חשובים תולדה של שן-ורגל*, ששן יש הנאה להיזקה ואלו אין להם הנאה, ורגל היזקה מצוי, ואלו אין היזקם מצוי[47]. וכן בכל ענין שהבהמה מתכונת להזיק, הוא תולדה של קרן[48]. על פרטי דינים שבתולדות האמורים לעיל, ועל שאר מקרים החשובים תולדות קרן, עי' להלן: נגיחה רביצה ובעיטה; נשיכה.

היזק שאינו דרכה

זו שאמרו בתלמוד שתולדות קרן הן אלו שכוונתם להזיק, נחלקו ראשונים בדבר: יש סוברים שאף לענין הדין, חיוב קרן אינו אלא כשכונתו להזיק, אבל דבר שאין כונתו להזיק כגון בהמה שקפצה בדרך שאינה רגילה בו, ושברה כלים בלא כונה, אינו חשוב קרן[49]. ויש סוברים שלענין ההבדל בדין שיש בין קרן לשן ורגל אינו תלוי בכוונה להזיק, לפי שלא מצינו הבדל בדין נזקי בעלי חיים אלא אם דרכו בכך או שאין דרכו בכך[50], וכן מצינו בדברי הפוסקים, שבהמה שהזיקה בדברים שדרכה לעשותם תמיד כמנהג ברייתה, הרי הם תולדה של שן או של רגל, ואם הזיקה על ידי מעשים שאין דרכה לעשותם תמיד, הרי אלו בכלל קרן[51]. ועל אותה שאמרו שאמרו בכלב שאכל כבשים וחתול שאכל תרנגולים, שהוא משונה ומשלם חצי נזק[52], כתבו ראשונים, שמכאן שמענו שכל דבר שאין דרכו בכך, אפילו כאשר יש הנאה להיזקו הרי הוא תולדה של קרן לכל דבר[53], ויש מהאחרונים שפירשו דבריהם, שדבר שאינו דרכו בכך אבל אין כונתו להזיק חיובו נלמד משניהם, משן ורגל שחייב בהם אף על פי שאין כונתם להזיק ומקרן שחייב אף על פי שאין דרכו בכך, אלא שעיקר החיוב נלמד מקרן ולפיכך הוא חשוב תולדת קרן לכל דיניו[54], ויש שכתבו, שהוא נלמד מקרן לבד, ולפי שכל דבר שאין דרכה בכך חשוב ככונה להזיק, לפי שהבהמה אינה בעלת שכל וכוונה, וכל דבר שאינו מעיקר רגילותה וטבעה של הבהמה לעשות כן אלא שצריכה מחשבה והתעוררות לעשותו, הוא חשוב ככוונתה להזיק[55]. ולדעה זו שכל היזק שאין דרכו בכך הוא חשוב קרן, יש מהראשונים שכתבו שהדבר שנוי במחלוקת אמוראים אם חצי נזק של שור תם הוא ממון או קנס, שלדעת רב פפא חצי נזק הוא ממון מפני שסתם שוורים אינם בחזקת שמורים מלנגוח ומן הדין חייב לשלם, והתורה חסה עליו שקודם שהועד אינו משלם נזק שלם, ולרב הונא בריה דרב יהושע סתם שוורים הם בחזקת שמורים ואינם נגחנים ומן הדין היה לפוטרו, וחצי נזק קנס הוא כדי שישמרנו[56], ולפיכך, לדעת רב פפא ששוורים אינם בחזקת שמורים, אם כן אף קרן חשוב דרכו בכך, אבל לדעת רב הונא בריה דרב יהושע ששוורים הם בחזקת שמורים, אם כן קרן היא היזק שאינו דרכו[57]. ולפיכך, כתבו ראשונים שדין זה שכלב שאכל כבשים וחתול שאכל תרנגולים חייב חצי נזק, הוא דוקא לרב הונא בריה דרב יהושע שקרן היא היזק שאינו דרכו, וחייב אפילו כשאין כונתו להזיק, אבל לדעת רב פפא שקרן הוא דרכו, אם כן היזק זה שהוא משונה ואין דרכו בכך אינו בכלל קרן, שהרי קרן אינה משונה וזה משונה, ופטור בהם מתשלומים[58]. ולדעה זו, יש סוברים שלרב פפא קרן חשוב דרכו בכך לגמרי[59], וזו ששנינו באכלה כסות או כלים, שדינו כקרן[60], היינו מפני ששם אין לה הנאת אכילה, ואם כן עשתה מתוך כוונה להזיק ודרכה בכך כקרן, אבל כלב שאכל כבשים להנאתו ולא מתוך כונה להזיק, הרי זה משונה, ולפיכך לרב פפא פטור[61]. ויש סוברים שאף לרב פפא שקרן חשובה דרכו בכך, אף על פי כן אין דרכו בכך לגמרי, שלפיכך התורה חסה עליו שתם אינו משלם נזק שלם, ולפיכך חייב לשלם אף בשאר דברים שדרכו בכך קצת, כגון בהמה שאכלה כסות או כלים שדינו כקרן, אבל בדבר שהוא משונה לגמרי כמו כלב שאכל כבשים, פטור[62]. ויש מהראשונים חולקים על כל זה, שאף לרב פפא קרן היא דבר שאין דרכו בכך, וכלב שאכל כבשים וחתול שאכל תרנגולים גדולים, אף לדעת רב פפא הוא קרן, וחייב לשלם[63].

נגיחה רביצה ובעיטה

נגיחה: שנים שהזיקו זה לזה

שני שוורים שנגחו זה את זה, שניהם חייבים לשלם[64]. על הדינים והשיטות כיצד שמים את הנזק מגופו, כאשר שניהם תמים או כאשר אחד תם ואחד מועד, ע"ע חצי נזק: כשהזיקו זה את זה[65]. ונחלקו ראשונים בדין זה: יש סוברים ששניהם חייבים לשלם דוקא כששניהם התחילו בבת אחת או כשהשני נגח את הראשון לאחר זמן, אבל אם האחד התחיל והשני חבל בו בשעת חימום, המתחיל משלם חצי נזק והשני פטור, שכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור[66], ויש רשות לשני לחבול בראשון כיון שהוא התחיל בו[67], ויש חולקים, שאף כאשר האחד התחיל השני חייב[68]. ולדעה זו שאף השור השני חייב, יש סוברים דהיינו דוקא בשני שוורים אבל אדם שחבל תחילה בשור, ומחמת חבלתו חזר השור וחבל בו, אדם חייב ושור פטור, ואין מנכים לו מחבלת השור שחבל בו כלום, מפני שהוא שיסה אותו עליו, וכדין אדם ששיסה כלב בעצמו, שבעל הכלב פטור מפני שהוא שינה בו[69], ויש סוברים שאף באדם שחבל בשור וחזר השור ונגחו וחבל בו, בעל השור חייב בנזקו של האדם[70]. על דין שור ששיסוהו לנגוח, עי' להלן[71]. על דין כלב ששיסוהו לנשוך עי' להלן: נשיכה[72].

נשתסה לנגוח

שור ששיסוהו לנגוח, לענין שור האיצטדין שמלמדים אותו לנגוח, ששנינו, שכאשר הרג אדם אינו חייב מיתה כדין שור-הנסקל* שנאמר "כי יגח"[73], ולא שיגיחוהו[74], נחלקו ראשונים בדינו לענין נזיקין: יש סוברים שאף לענין נזיקין פטור[75], ולדעה זו, יש סוברים שהוא דוקא כאשר נלחמים עמו להורגו[76], והוא אנוס בדבר שאם לא יגח יהרגוהו[77], ויש חולקים, שאף כשאין נלחמים עמו להורגו פטור[78], ואינו דומה לכלב ששיסוהו לנשוך, לפי ששור האיצטדין הוא רגיל בכך הרבה ואין בו דעת כלל, אלא שנוגח דרך תרבותו כל זמן שמשסים בו כפי מה שהרגילוהו, אבל כלב שיש בו דעת וכמה פעמים שמשסים אותו ואינו נושך הוא חשוב כנוגח מעצמו[79]. ויש מהראשונים שנראה מדבריהם, שכן הדין אף בשאר שוורים[80], שכאשר נוגח על ידי משמוש והכעסה אין נגיחה זו נקראת נגיחה[81], ואף על ידי שיסוי לבד, יש שכתבו שיש הבדל בין שור לכלב, לפי שכלב עשוי להשתסות יותר משור, ובשור לא היה על בעליו להעלות בדעתם ולשומרו, ופטור[82]. ויש חולקים על כל זה, ששור האיצטדין חייב בנזיקין, ולא פטרו הכתוב אלא מחיוב מיתה[83]. על המחלוקת לדעה שחייב בנזיקין, אם בשלוש פעמים נעשה מועד, ע"ע שור המועד: המקרים המיעדים. על דין כלב ששיסוהו לנשוך, עי' להלן: נשיכה[84].

רביצה

רביצה, שנינו שהבהמה אינה מועדת לה[85], מפני שהיא תולדת קרן[86], ופירשו בתלמוד דהיינו שרבצה על כלים ושברה אותם[87], ונחלקו לשונות בתלמוד באלו כלים אין דרכה בכך: ללשון ראשון ואחרון, דוקא בכלים גדולים, אבל כלים קטנים, דרכה בכך, והרי זו תולדת רגל, וללשון אמצעי, אף בכלים קטנים אין דרכה בכך, והרי זו קרן[88]. להלכה, יש מהראשונים שפסקו כלשון ראשון ואחרון, שבכלים קטנים הרי זו רגל[89], ויש שפסקו כלשון אמצעי שאף בכלים קטנים הרי זו קרן[90].

בעיטה

בעיטה, שנינו שהבהמה אינה מועדת לה[91], מפני שהיא תולדת קרן[92]. היו שתי פרות ברשות הרבים אחת רבוצה ואחת מהלכת, אמר ריש לקיש, בעטה רבוצה במהלכת חייבת, מהלכת ברבוצה פטורה[93], מפני שכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור[94], וזו שרבצה ברשות הרבים שינתה, שלא היה לה לרבוץ ברשות הרבים[95], ורבא נחלק על ריש לקיש, שחייב, ומפני שאף על פי שיש לה רשות להלך על הרבוצה, לבעוט בה אין לה רשות[96], יש מהראשונים סוברים שהלכה כריש לקיש[97], ודעת הרבה ראשונים שהלכה כרבא[98].

צרורות

על בהמה שהזיקה בקרן על ידי כוחה, כגון שבעטה והתיזה צרורות והזיקו, או שהטילה גללים לעיסה, או ששברה כלים בכח שבקולה על ידי שינוי, ע"ע חצי נזק: הנזקים[99], וע' צרורות.

קפיצה

כלב וגדי שקפצו מראש הגג ושברו כלים, שכאשר דילגו כדרכם הרי זו רגל[100], כתבו ראשונים, שדברים אלו צריך לעיין בהם בגבהו של הכותל שדילגו ממנו כמה הוא, וכל שהוא יוצא בה מגדרו של עולם נעשה שינוי ומוציאו מכלל רגל[101]. וכאשר הכלים היו סמוכים לכותל, נחלקו ראשונים בדבר: א) יש סוברים שאינו חשוב רגל אלא כשהכלים היו רחוקים מעט מהכותל, לפי שהדרך בקפיצתם שהם נופלים בריחוק מהכותל, אבל כשהגיעו בקפיצתם סמוך לכותל הרי זה שינוי ומשלם חצי נזק[102]. ב) ויש סוברים, שאינו חשוב קרן, שהרי אין כונתם להזיק, והוא חשוב כאונס ופטור[103]. ג) ויש סוברים שפעמים שקופצים סמוך לכותל, ואינו חשוב שינוי, והרי זו רגל ומשלם נזק שלם[104]. על הדין כשהכלב והגדי נפלו ושברו כלים, בסמוך לכותל או רחוק ממנו, ע"ע שן ורגל.

קפיצה בשינוי

כלב וגדי שדילגו בשינוי ושברו כלים, כאשר הכלב שדרכו להסרך על הכותל ושינה וקפץ והגדי שדרכו בקפיצה נסרך, אמרו בתלמוד שמשלם חצי נזק[105], ולפי שהוא חושב משונה[106], ונחלקו ראשונים בדבר: א) יש סוברים שכאשר דילגו כך מלמעלה למטה ושברו הרי זה קרן ומשלם חצי נזק, אבל דילגו מלמטה למעלה, אין דרכם בכך כלל, ואפילו כשקפצו בלא שינוי, הכלב בסריכה והגדי בקפיצה, הרי זה חשוב כאונס, והבעלים פטור[107]. ב) ויש סוברים שכאשר דילגו מלמעלה למטה בשינוי הרי זו קרן, וכשדילגו מלמטה למעלה, אפילו היה בלא שינוי, הכלב בסריכה והגדי בקפיצה, אין דרכם בכך והרי זו קרן[108]. ג) ויש סוברים שדוקא כשדילגו בשינוי זה מלמטה למעלה הרי זו קרן, ומשלם חצי נזק[109], ולדעה זו, יש שכתבו שכאשר דילגו מלמעלה למטה, אפילו היה בשינוי, הכלב בקפיצה והגדי בזקירה, הרי זו רגל ומשלם נזק שלם[110], ויש שכתבו שמלמעלה למטה לעולם אינו אלא בקפיצה, וסריכה שייכת דוקא בדילוג מלמטה למעלה, שהכלב דרכו להסתרך בכותל כשרוצה לעלות מלמטה למעלה, והגדי דרכו לדלג בקפיצה אף מלמטה למעלה, וכשדילגו מלמטה למעלה הכלב בקפיצה והגדי בסריכה, הרי זה שינוי ומשלם חצי נזק[111]. ותרנגול שקפץ ושבר כלים, בין כשקפץ מלמעלה למטה ובין מלמטה למעלה דרכו בך ואינו חשוב קרן[112]. על בהמה שקפצה בשינוי כדי לאכול, עי' להלן: נשיכה[113].

שור שהפיל עצמו לבור

שור שהפיל עצמו לבור על אדם שהיה בתוכו, הרי זו קרן, וכאשר הועד להרוג בני אדם בנפילתו, חייב כופר כדין קרן מועדת[114], וכשראה ירק בתוך הבור ונפל לבור בשביל הירק והרג אדם שהיה בתוכו, נחלקו ראשונים, יש סוברים שהוא חשוב כשן, ולפי שדרכו ליפול כשרואה ירק, וחייב בכופר אף בפעם ראשון[115], ויש חולקים, שזה שהפיל עצמו הוא משונה וחשוב קרן[116], וכתבו ראשונים שלדעה זו שהוא משונה, אפילו כאשר לא היה אדם בתוך הבור והפיל עצמו כדי לאכול הירק, הוא חשוב קרן לענין אכילת הירק[117]. ולאחר שהועד להפיל עצמו לבור על בני אדם כדי לאכול הירק, אף לסוברים שחשוב קרן, כיון שהועד לכך להנאתו נתכוין ודרכו בכך, וחשוב שן[118]. על דין השור אם חייב מיתה על הריגת האדם שהיה בבור, ע"ע שור הנסקל.

דש שדה ניר

שור שדש שדה ניר והזיק את החרישה, הרי זו קרן[119], יש שכתבו שחשוב תולדת קרן לפי שכונתו להזיק[120], שהרי השוורים מלומדים בדישה ונתכוין לכך[121], ויש שכתבו שהוא תולדת קרן מפני שהוא משונה, שאין דרכו לדוש שדה ניר שהרי השוורים מלומדים לדוש בשדה בור שהוא לתקן ולא בשדה ניר שהוא קלקול[122].

כשכשה בזנבה

כשכשה בזנבה כשכוש רב שאינו דרכה תמיד, והזיקה, נסתפקו בתלמוד אם היא תולדת קרן, או תולדת רגל[123], ונחלקו ראשונים במסקנת התלמוד: יש סוברים שהדבר ספק ולא נפשט[124], ויש סוברים שפשטו שהיא תולדת רגל[125].

כשכשה באמתה

כשכשה באמתה, והזיקה, נסתפקו בתלמוד, אם הוא דומה לקרן כיון שיצרה תוקפה, או אינו כקרן כיון שאין כונתה להזיק, ולא נפשט[126]. ולצד הספק שהוא חשוב קרן, יש מהראשונים סוברים, שדינו כקרן תמה שחייב עליה חצי נזק[127], שחשוב כקרן הואיל והוא שינוי קצת[128], ואין דרכה בכך אלא לפעמים כשיצרה תוקפה[129], ויש מהראשונים חולקים, שהכשכוש באמתה חשוב דרכה בכך, אלא שלפי שיצרה תוקפה הוא חשוב כקרן מועדת ומשלם נזק שלם[130].

כלב שנטל חררה

כלב שנטל חררה - עוגה דקה שפעמים נדבקות בה גחלים[131] - ואכל החררה והדליק את הגדיש על ידי הגחלת, ששנינו שמשלם על הגדיש חצי נזק[132], פירשו בתלמוד בלשון אחד, דהיינו כאשר שינה בגחלת וחשוב קרן[133]. ונאמרו בראשונים כמה אופנים כיצד שינה בגחלת: א) יש שכתבו שכאשר נטלה בפיו והניחה על הגדיש הוא חשוב שינוי[134]. ב) ויש שכתבו שהשינוי הוא כאשר זרק אותה על הגדיש[135], ויש חולקים על דעה זו, שזריקת הגחלת על הגדיש אינה חשובה שינוי, ודרכו בכך[136]. על כך שזריקת הגחלת חשובה צרורות, ע"ע צרורות. ג) ויש שכתבו שהשינוי הוא בכך שגרר את הגחלת על גבי הגדיש[137]. ד) ויש סוברים שאף כאשר הכלב הניח את החררה על הגדיש כדכו, שריפת שאר הגדיש עצמה היא חשובה שינוי[138]. על כך שבעל הכלב אינו חייב לשלם משום אש של הכלב, ועל ההבדל בין מקום הגחלת עצמה לשאר הגדיש, ע"ע אש (מזיק): אש של בהמתו[139]. על חיוביהם של בעל הגחלת ובעל הכלב כאשר בעל הגחלת לא שמר על גחלתו, ע"ע הנ"ל: שניים שהדליקו[140]. על כך ששריפת שאר הגדיש חשובה צרורות, ועל השיטות השונות בדין צרורות על ידי שינוי, ע"ע צרורות.

נשיכה

נשיכה, שנינו שהבהמה אינה מועדת לה[141], מפני שהיא תולדת קרן[142], והיינו בנשיכה שאין הנאה להזיקה, אבל כשנשכה להנאתה באופן שדרכה בכך, כגון בהמה שנשכה בככר כדי לאכלו ולא הספיקה לאכלו עד שנפל מפיה, וכן חתול בחתיכת בשר שנפלה מפיו, הרי זו שן[143].

בעלי חיים טורפים

על בעלי חיים טורפים החשובים מועדים מתחילתם להרוג בהמות, ועל השיטות השונות אם הם חשובים כקרן מועדת מתחילתה וחייב עליהם אף ברשות הרבים, או שדינם כשן שפטורה ברשות הרבים, ועל הדין כשהרגו שלא כדרכם, ועל דינם כשהם בני תרבות, ע"ע מועד[144].

כלב ששיסוהו לנשוך

המשסה כלבו של חבירו באדם אחר, שהמשסה פטור מפני שאינו אלא גורם[145], נסתפקו בתלמוד לגבי בעל הכלב אם פטור, או כיון שיודע שאם משסים את כלבו הוא נושך לא היה לו להניחו, וחייב[146]. להלכה, יש סוברים שהדבר ספק, ולא נפשט[147], ויש סוברים שבעל הכלב חייב[148], וכתבו ראשונים שמשלם חצי נזק[149], מפני שהוא שינוי[150], ויש מהראשונים שנראה מדבריהם, שבעליו אינם חייבים על היזקו אלא כשנעשה מועד והם יודעים בו ששומע לקול משסים, ומשלמים נזק שלם[151]. וכאשר שיסה את הכלב בעצמו, אמר רבא שאפילו נאמר שכששיסה באחר חייב, כאשר שיסהו בעצמו פטור בעל הכלב, שכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור[152], ששינה הוא ממנהג העולם לשסות בעצמו הכלב, ולפיכך אף הכלב ששינה מנהגו בו ונשכו, בעליו פטור[153]. על כך שיש סוברים שכלב שנשך שלוש פעמים על ידי שיסוי, הוא חשוב לעולם כתם, ואינו נעשה מועד לדבר, ע"ע שור המועד: המקרים המיעדים. על דין שור ששיסוהו לנגוח, עי' לעיל: נגיחה רביצה ובעיטה[154].

אכלה כסות וכלים

שנינו, בהמה שאכלה כסות או כלים, משלם חצי נזק[155], לפי שהוא משונה והרי זו קרן[156], ויש שהוסיפו, שודאי כונתה להזיק, שהרי אין לה הנאה בדבר[157]. וכאשר היה אוכל בתוך הכלי, כגון בהמה שראתה לחם בסל, והזיקה את הסל ואכלה את הלחם, אמרו בתלמוד שמשלם נזק שלם אף על הסל, שדרכה בכך[158], יש מהראשונים שפירשו דהיינו שלעסה את הסל עם הלחם, ודרכה בכך ללעוס את הסל יחד עם הלחם[159], ויש מהראשונים שפירשו שחתכה בשיניה את הסל[160], או ששברה אותו, שדרכה לשבור הסל כדי לאכול הלחם[161], אבל אם אכלה הלחם תחלה ואחר כך שברה הסל, הרי זו קרן, ואינו משלם אלא חצי נזק[162].

אכלה כלים ברשות הרבים

בהמה שאכלה כסות או כלים ברשות הרבים, נחלקו אמוראים בדבר: לרב וריש לקיש, פטור, מפני שכל המשנה ובא אחר ושינה בו, פטור[163], וזה שהניח כליו ברשות הרבים שינה[164]. ולשמואל ורבי יוחנן, חייב[165], ואפילו לסוברים בפרה שרבצה ברשות הרבים ובעטה בה פרה המהלכת, שפטורה מפני שהרבוצה שינתה[166], זה שהניח כליו ברשות הרבים אינו חשוב שינוי, לפי שדרך בני אדם להניח כליהם ברשות הרבים כשעומדים לפוש[167], וכן הלכה, שחייב[168].

תרנגולים שחיטטו בחבל

תרנגולים שהיו מחטטים בחבל דלי, ונפסק החבל ונשבר הדלי, אמרו בתלמוד שכאשר דבוקה עיסה בחבל, דרכו בכך ומשלם נזק שלם, אבל כשאין עיסה דבוקה בו, הרי זה משונה[169], וחייב חצי נזק על החבל[170], והוא חשוב משונה דוקא בחבל חדש, אבל חבל בלוי שדרכו להפסק בחטיטה מועטת, אינו משונה[171], ויש מהראשונים סוברים, שכאשר התרנגול חיטט בדלי והלך אחרי הדלי ושתה ממנו מים, דרכו בכך, שכיון שדרכו לשתות דרכו אף לחטט בחבל כדי להפילו ולשתות ממנו[172]. וכאשר לאחר שנפסק החבל נפל הדלי ונשבר, יש מהראשונים סוברים שכאשר החיטוט בחבל חשוב משונה, אף שבירת הדלי דינה כקרן ומשלם חצי נזק[173], אבל כשהולך אחר הדלי ומגלגלו עד המקום שנשבר שם, משלם נזק שלם[174], ויש מהראשונים חולקים, שאף על פי שהחיטוט בחבל חשוב שינוי, לענין הדלי דינו כרגל, לפי שלאחר שהחבל נפסק, דרכו בנפילת הדלי[175]. על המחלוקת לענין שבירת הדלי, אם אנו הולכים בתר-מעיקרא* וחשוב כהזיק בגופו, או הולכים אחר שבירת הכלי ודינו כהזיק על ידי כוחו וחשוב צרורות, ע"ע צרורות.

אכילה משונה שנהנית בה

כלב שאכל כבשים, וחתול שאכל תרנגולים גדולים, אמרו בתלמוד שכיון שהוא משונה, דינו כקרן[176], על כך שיש מהראשונים סוברים שדין זה שנוי במחלוקת אמוראים, עי' לעיל: גדר המזיק[177]. אבל חתול שאכל תרנגולים קטנים דרכו בכך, ודינו כשן[178]. ובכלב שאכל כבשים, נחלקו ראשונים: יש סוברים שאינו חשוב משונה אלא כשאכל כבשים גדולים - שהוא משונה שנלחם עם בהמה גדולה ממנו[179] - אבל כבשים קטנים דרכו בכך, והוא שן[180], ויש סוברים שאף בכבשים קטנים הוא חשוב משונה, והרי זה קרן[181]. וזו שאמרו שכלב שאכל כבשים וחתול שאכל תרנגולים הוא קרן, יש מהראשונים סוברים, דהיינו דוקא לענין פחת שפחתה מיתה בדמי הכבשים והתרנגולים, שהשינוי הוא שאין דרכם להמית, אבל לענין אכילת הנבילה הרי זו שן, וברשות הניזק משלם נזק שלם וברשות הרבים מה שנהנית, כדין שן ורגל[182], שהלא דרכם לאכול אפילו נבילות של בהמות גדולות[183], וכן בבעלי חיים טורפים, לסוברים שכשהמיתו שלא כדרכם דינם כקרן תמה ומשלם חצי נזק, כגון אריה שאכל על ידי טריפה ולא על ידי דריסה[184], דוקא ההריגה שלא כדרכו חשובה קרן אבל אכילת הנבילה חשובה שן[185], ויש מהראשונים חולקים, שאף האכילה דינה כקרן[186], שכל שהתחילה בשינוי אף האכילה שבאה בסיבתה חשובה כשינוי[187]. על כך שאף אכילה משונה החשובה קרן, כאשר הנאת אכילתה היא יותר מחצי נזק, חייב לשלם מה שנהנית, ע"ע חצי נזק: הנזקים[188]. וכאשר הבהמה הועדה לעשות כן שלוש פעמים, יש מהאחרונים מצדדים לומר שאינו חשוב קרן מועדת, אלא חוזר דינו להיות כשן, שהרי דרכה בכך ויש הנאה להיזקה, ואם אכלה ברשות הרבים, פטורה[189], ויש שכתבו שכיון שמתחילתו הוא חשוב משונה, כשהועדה הרי זו קרן מועדת[190].

אכילה על ידי הדחק

על בהמה שאכלה דברים שאין דרכה לאכול אלא על ידי הדחק, כגון פרה שאכלה שעורים וחמור שאכל דגים וחזיר שאכל חתיכת בשר וכלב שלקק את השמן וחתול שאכל תמרים, שאינם חשובים שינוי ודינם כשן, ע"ע שן ורגל. אבל דברים שאין דרכה לאכול אפילו עלידי הדחק, כגון בהמה וחיה שאכלו תבשיל - או בשר צלוי[191] - או בהמה שאכלה בשר וחיה שאכלה פת, הרי זו קרן ומשלם חצי נזק[192], וכן צבי שאכל בשר חי ופת, ובהמה שאכלה על השלחן במקום שבני אדם אוכלים, אין דרכם בכך אפילו על ידי הדחק, והרי זו קרן[193].

מחזרת ראשה

בהמה שהיתה מהלכת ברשות הרבים, והחזירה ראשה לאכול מצידי הרחבה, או מתוך החנות, שללשון ראשון בתלמוד נחלקו רב ושמואל אם דינו כרגל ברשות הרבים שפטורה, או חייבת[194], יש מהראשונים סוברים שטעמו של רב שחייבת מפני שכשמחזרת ראשה הרי זה שינוי ודינו כקרן ומשלם חצי נזק[195], ויש חולקים שאינו חשוב משונה, וחייב נזק שלם כדין שן ברשות הניזק[196]. על טעם הדבר שחשוב כרשות הניזק, ועל הלשונות במחלוקת רב ושמואל, ופרטי הדינים והשיטות בזה, ע"ע שן ורגל.

קפיצה לאכול

בהמה שקפצה כדי לאכול, אמרו בתלמוד, בשעיר עזים שראה לפת על פי החבית ונסרך בחבית ואכל את הלפת, ושבר את החבית שמשלם על שניהם נזק שלם, שכשם שדרכו לאכול כך דרכו להתלות בכלים ולעלות עליהם כדי לאכול[197]. וזו שאמרו שסריכה בגדי חשובה שינוי, כתבו ראשונים, שאינו דומה לסריכה זו שכאן הוא נסרך בחבית עד שמגיע ללפת, אבל סריכה שנועץ ציפורניו בארץ אין דרכו בכך[198], ואף לסוברים שקפיצה מלמטה למעלה אפילו כדרכו חשובה כאונס[199], כשקופץ כדי לאכול, דרכו בכך, אבל בסריכה שאינה דרכו אפילו כשמדלג מלמעלה למטה, לסוברים כן[200], אף כדי לאכול לא יעשה כן[201], ויש חולקים, שסריכה זו היא הסריכה החשובה שינוי, אלא שכשעושה כך כדי לאכול, דרכו בכך וחשוב שן[202]. ולענין בהמה שעמדה ברשות הרבים, שאמר רבי אושעיא שחייבת, ואמר רבא, דהיינו בקופצת[203], ונחלקו ראשונים בדבר: יש סוברים שאף זו שאמר רבא בקופצת היינו שדרכה בכך, וחייבת נזק שלם מדין שן בחצר הניזק[204], ומפני שדרכה לקפוץ כדי לאכול[205], על הטעם לדעה זו שכשקפצה ואכלה הוא חשוב כאוכלת מרשות הניזק ולא כאוכלת מרשות הרבים, ועל המקרים השונים והשיטות בזה, ע"ע שן ורגל. ויש סוברים שבקופצת חייב חצי נזק מפני שהיא תולדת קרן, שאין דרכה לקפוץ[206], ולדעה זו ההבדל בין מקרה זה לאותה שאמרו בשעיר עיזים שדרכו לקפוץ כדי לאכול, יש שכתבו דהיינו דוקא כשאינו יכול לאכול בלא קפיצה, אבל כאשר היתה יכולה לאכול כדרכה, ואף על פי כן קפצה ואכלה, הרי זה שינוי[207], ויש שכתבו שקפצה ואכלה החשוב שינוי הוא דוקא כשקפצה על גבי חברתה ממש כדי לאכול מה שעל צוארה, ובקפיצה כזו כדי לאכול אין דרכה בכך[208], ויש שכתבו שדוקא בהמה דקה דרכה לקפוץ כדי לאכול, אבל בבהמה גסה הוא משונה[209]. על שור שהפיל עצמו לבור כדי לאכול ירק שבתוכו, עי' לעיל: נגיחה רביצה ובעיטה[210].

שור שהזיק שלא בכונה

שור שהזיק שלא בכונה, נחלקו בו תנאים בתוספתא, רבי יהודה מחייב ורבי שמעון פוטר[211], ואמרו בתלמוד, שרבי יהודה למדו מכופר בשור שהרג אדם שלא בכונה, שחייב בכופר, לסוברים כן[212], ולפיכך אף בנזקים שלא בכונה חייב לשלם, ורבי שמעון למד מסקילת שור שהרג אדם, כשם שכשהרג שלא בכונה פטור מסקילה[213], כך בנזקים שלא בכונה פטור מתשלומים[214]. ובמחלוקת זו מצינו הרבה שיטות בראשונים, וכדלהלן.

הכונה

מהו שלא בכונה, נחלקו ראשונים: יש סוברים שבלא בכונה היינו שלא נתכוין להזיק, כגון שור שדרס על תינוק בלא כונה להזיקו[215], ויש חולקים, שבלא בכונה היינו כגון שנתכוין לנגוח שור והזיק אדם - או נתחכך בכותל להנאתו ונפל על אדם והזיקו, לסוברים שנחלקו אף בשן ורגל שלא בכונה[216] - שנתכוין למעשה אחר[217], אבל כשדרס על תינוק, אף על פי שלא נתכוין להזיק הרי נתכוין לדריסה[218].

ההיזק

ובאותו היזק שלא בכונה שנחלקו בו רבי יהודה ורבי שמעון, נחלקו ראשונים, יש סוברים שמחלוקתם אינה דוקא בקרן אלא אף בשן ורגל שלא בכונה, שלדעת רבי שמעון פטור[219], ויש חולקים, שמחלוקת התנאים היא דוקא בקרן ולפי ששייך בה כונה, אבל רגל - ושן - אינה צריכה כונה[220]. ואף לענין קרן שלא בכונה נחלקו ראשונים: א) יש סוברים, שאף לרבי יהודה שמחייב היינו דוקא בשור מועד שיש בו חיוב כופר כשהרג אדם[221], ולפי שרבי יהודה למד חיוב נזקים בלא כונה מכופר, אבל קרן תמה שאין בה חיוב כופר אף בנזקים פטור[222]. ב) ויש סוברים להיפך, שרבי יהודה מחייב דוקא בתשלומי קרן תמה, ולפי שאפילו שור מועד שלא בכונה אינו חייב לשלם יותר מחצי נזק, שאף על פי שכבר הועד עכשיו שאינו מתכוין דינו כתם ומשלם חצי נזק[223]. ג) ויש סוברים שמחלוקתם בין בקרן תמה ולענין תשלום חצי נזק, ובין בקרן מועדת בתשלומי נזק שלם[224].

הנזק

וכן על הנזק שנעשה שלא בכונה, מצינו מחלוקות בין הראשונים: יש סוברים שמחלוקת זו היא דוקא לענין שור שחבל באדם, אבל כשהזיק שאר ממון שלא בכונה אף לרבי שמעון חייב[225]. ויש חולקים, שמחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון אינה דוקא בשור שהזיק אדם, אלא אף בשור שהזיק שאר ממון, שלרבי שמעון שלא בכונה פטור[226].

להלכה

ולענין הלכה נחלקו ראשונים: יש מהראשונים סוברים שהלכה כרבי יהודה שאף בלא כונה חייב[227], וכדעת הסוברים שבמחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה[228]. ויש חולקים, שהלכה כרבי שמעון ששור שהזיק שלא בכונה פטור, וכדעת הסוברים שבמחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי שמעון[229].

הערות שוליים

  1. ↑ משנה ב"ק טז ב; רמב"ם נז"מ פ"א ה"ז; טוש"ע חו"מ שפט ט.
  2. ↑ שמות כא לה.
  3. ↑ שמות שם לו.
  4. ↑ ציון 109 ואילך.
  5. ↑ משנה ב"ק כד ב; רמב"ם שם ה"ח; טוש"ע שם הי"א. וע"ע שן ורגל, וע"ש שעכ"פ שן ברה"ר משלם מה שנהנית.
  6. ↑ ציון 19 ואילך.
  7. ↑ ציון 100 ואילך על המח' בשור שחבל באדם, וציון 107 על המח' בנגח שור של הקדש, וציון 109 ואילך על המח' כשהזיק ברשות הניזק.
  8. ↑ ציון 34 ואילך. וע"ע חצי נזק ציון 107.
  9. ↑ עי' ציון 83 ואילך על קדשים קלים, וציון 87 ואילך על קדשים שחייב באחריותם, וציון 95 ואילך על פסולי המוקדשים.
  10. ↑ ציון 74 ואילך.
  11. ↑ ציון 190 ואילך.
  12. ↑ מכדרשב"י שמות כא לה; תוספ' ב"ק פ"ו; רמב"ם נז"מ פ"א ה"א; טוש"ע חו"מ שפט א. וכ"ה במשנה ב"ק נד ב לענין בור, ובמכילתא דר"י שם מס' נזיקין פ"י בשור שהרג אדם.
  13. ↑ מכדרשב"י שם.
  14. ↑ דברים ה יד.
  15. ↑ תוספ' שם.
  16. ↑ ב"י שם, ע"פ הגמ' שם לענין בור. ועי' דרישה שם, ותוי"ט ב"ק פ"ה מ"ז, וב"ח שם, וק"ס נז"מ שם, והלכה למשה שם.
  17. ↑ ע"ע בור ציון 256 ואילך, על המח' כשלא הפקירם אם למדנו משור או מבור.
  18. ↑ תוס' ב"ק ג ב ד"ה משורו, וע"ש שי"ס שלמדנו במה הצד מקרן ובור; ראב"ד שם כח ב, לתי' א. ועי' יש"ש שם פ"א סוס"י ח.
  19. ↑ תוס' שם.
  20. ↑ ראב"ד שם.
  21. ↑ פנ"י ב"ק נד א, וכ"ה בגמ' שבציון 176 ואילך, על כלב שאכל כבש וחתול שאכל תרנגול. ועי' פנ"י שם שאף זה ניתן ללמוד שור שור משבת, כנ"ל בציון 15, ולכאו' לפי הסברא דלהלן א"צ לזה. ועי' עץ החיים (חגיז) סנהדרין פ"א מ"ד.
  22. ↑ ב"ק י א. וכ"ה במשנה שבציון 155. ועי' ציון 119 ואילך, שכ"ה אף כשהזיק קרקע.
  23. ↑ פנ"י שם. ועי' אנית סוחר ב"ק פ"א אות קנח.
  24. ↑ ב"ק לג א; רמב"ם שם פ"ז ה"ג; טוש"ע חו"מ תה א.
  25. ↑ שמות כא לא.
  26. ↑ ברייתא ב"ק שם.
  27. ↑ ב"ק שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  28. ↑ ע"ע בושת, וע' חובל ציון 190, וע' צער, וע' רפוי, וע' שבת. וע"ע בושת ציון 92 ואילך, שלפיכך שור שבייש פטור.
  29. ↑ עי' גמ' דלהלן; רמב"ם שם.
  30. ↑ ויקרא כד יט.
  31. ↑ עי' ב"ק שם. וע"ש על הטעם שצריכים לשני הפסוקים, ועל כך שי"ח בלימוד הראששון.
  32. ↑ ציון 100 ואילך. ועי' ברייתא ב"ק ה ב ומב ב, שאף לסוברים שתם משלם נזק שלם, משלם מגופו ולא מהעלייה.
  33. ↑ ציון 69 ואילך. וע"ש ציון 79 ואילך על המח' כשלא נתכוין לאשה, שי"ס שחייב בדמי ולדותיה.
  34. ↑ ציון 81 ואילך.
  35. ↑ ב"ק ב ב; רמב"ם נז"מ פ"א ה"י; שו"ע חו"מ שפט יח.
  36. ↑ ב"ק ב א.
  37. ↑ שם ג ב ואילך.
  38. ↑ עי' ב"ק ב א, וטוש"ע שם.
  39. ↑ עי' גמ' שם ב, וטוש"ע שם.
  40. ↑ עי' ציון 2.
  41. ↑ עי' ציון 3.
  42. ↑ עי' ב"ק שם, ורש"י שם.
  43. ↑ רש"י ב"ק ב ב.
  44. ↑ רש"י שם.
  45. ↑ ב"ק שם; רמב"ם נז"מ פ"א ה"י; טור חו"מ סי' שפט; עי' שו"ע שם ס"ו. ועי' משנה שם טו ב וכד ב, ורש"י שם ושם.
  46. ↑ רש"י שם. ועי' ציון 50 בדעתו.
  47. ↑ עי' ב"ק שם. ועי' חי' אנ"ש לנ"י שם יט ב (ז א) אות א.
  48. ↑ עי' מאירי שם א: כל שהבהמה מכונת להזיק בדרך שאינו מצוי; פסקי ריא"ז שם ה"א סי' ו. ועי' ציון 49 בדעתם. ועי' ציונים 55, 121, על גדר הכוונה להזיק.
  49. ↑ עי' מאירי שבציון 103, ומשנת ר' אהרן סי' ב אות ב בדעתו, וכ"נ ממאירי וריא"ז שבציון 48, ועי' ריא"ז שבציון 193.
  50. ↑ עי' ראשונים שבציונים 57, 130; נ"י שם יט ב (ז א). ועי' רש"י כתובות מא ב ד"ה משונה, שכל נזק משונה בבהמה הוא תולדה של קרן, ועי' רש"ש ב"ק ב ב, בד' רש"י שבציון 46. ועי' פ' מהרי"ח ב"ק פד א: כל דבר שכוונתו להזיק או משונה דלא הוי כי אורחא הו"ל קרן, ומ' שהוא שניהם, או כונתו להזיק או משונה, וע"ע מועד ציון 19 ואילך, על כך שי"ס במזיקים מסוימים שהם מועדים מתחילתם להזיק בקרן, ואע"פ שדרכם בכך. ועי' קובץ מוריה גליון ריג-ריד עמ' צג ואילך.
  51. ↑ עי' רמב"ם שם ה"ב, וטוש"ע חו"מ סי' שפט ס"א.
  52. ↑ עי' ציון 176 ואילך.
  53. ↑ עי' רא"ש שם סי' כ; נ"י שם (ו א). ועי' ראשונים ואחרונים שבציון 61.
  54. ↑ פלפ"ח שם סי' א אות ש. ועי' תוס' ר"א מטוך שם כא א, ואהא"ז שם, ואבי עזרי שם ה"ח.
  55. ↑ שי' ר"ד פוברסקי ב"ק ב ב אות קיז וטו ב אות שמא. ועי' ציון 121.
  56. ↑ כתובות מא א, וב"ק טו א, וע"ע חצי נזק ציון 18 ואילך, וע' שור המועד.
  57. ↑ עי' תוס' שם ה ב ד"ה שכן ותוס' שבציון 58, ורמב"ן במלחמות שם לז ב (יט א), ותלמיד ר"ת שם ה ב, ורשב"א שם ורשב"א שבציון הנ"ל.
  58. ↑ תוס' שם ד"ה והשתא; רשב"א שם; תוס' רא"ש כתובות שם.
  59. ↑ עי' חכמת שלמה דלהלן; פנ"י שם בד' תוס' שם, ובפי' ד' תוס' שם ב ב ד"ה אבל, ועי' להלן מה שנחלק על ד' תוס'.
  60. ↑ עי' ציון 155.
  61. ↑ עי' גליון בשמ"ק שם, וכעי"ז בתלמידי ר"י בשמ"ק שם, וע"ש שפי' כן בד' ר"א מטוך שבציון 62; חכמת שלמה שם. ועי' קקיון דיונה שם.
  62. ↑ פנ"י שם. וכ"ה לכאו' בתוס' ר"א מטוך שם, והובא בשמ"ק שם, ועי' גליון ותלמידי ר"י שבציון 61 שפי' דבריו בע"א. ועי' חזו"א ב"ק סי' יא אות ב, ואהא"ז נז"מ פ"א ה"ב. ועי' רא"ש שם סוס"י כ, שהוא שינוי גדול משאר קרן שנלחמו עם מי שגדול מהם, ועי' ציון 179, ועי' ריטב"א שבציון 63, שחולק, שהוא מצוי יותר. ועי' ריא"ז שבציון 193 שחולק, שכונתה להזיק אף באכילה שיש בה הנאה.
  63. ↑ רי"ד בשמ"ק שם בשם ריב"א; עי' ריטב"א כתובות מא ב, שמקרים אלו של כלב וחתול הם מצויים יותר מנגיחת קרן, ושלרב פפא אף גובים אותם בחו"ל, וע"ע חצי נזק ציון 76 ואילך; תו"ח שם. ועי' חי' ר"נ פרצוביץ ב"ק שם אות תקלו.
  64. ↑ עי' משנה ב"ק לג א, ורמב"ם נז"מ פ"ט הי"ד, וטוש"ע חו"מ סי' תב ס"א.
  65. ↑ ציון 614 ואילך.
  66. ↑ עי' ציונים 152, 94.
  67. ↑ רא"ש שם סי' יג; תלמיד הרשב"א והרא"ש שם ונ"י שם (טז א), בשם הרמ"ה; רי"ו מישרים נל"א ח"א (דף פח טור א); טור חו"מ סי' תב; יש"ש שם סי' כו; רמ"א בשו"ע שם. ועי' נ"י שם שדימה לשור האיצטדין, שפטור מלשלם לסוברים כן, עי' ציון 75 ואילך על המח' בזה, וצ"ב, שלכאו' שור האיצטדין פטור אף כשנגח אדם אחר, ועי' חזו"א ב"ק סי' ח אות ז.
  68. ↑ עי' תוס' שאנץ בשמ"ק שם כ א; פרי"ד שם לג א, ובשמ"ק שם כ א; עי' ריא"ז דלהלן; עי' רמ"א שם בד' השו"ע שם, ונחלק עליו כנ"ל, וכ"ה בערך לחם ובבאה"ג שם בד' השו"ע, ועי' סמ"ע וט"ז וש"ך ובהגר"א שם שחולקים בדעתו.
  69. ↑ עי' ציון 152 ואילך. פרי"ד שם לג א. ולדעה זו צ"ב מהו ההבדל בין אדם לשור, הלא אף בשור נאמר דין כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור, עי' ציון 94, וכמ"ש הרא"ש הנ"ל, ואולי דעת הרי"ד שלד' רבא שבציון 96, בבהמה א"א כן.
  70. ↑ פסקי ריא"ז שם ה"ו סי' ב.
  71. ↑ ציון 145 ואילך על כלב, וציון 75 ואילך על שור.
  72. ↑ ציון 146 ואילך.
  73. ↑ שמות כא כח.
  74. ↑ ב"ק לט א, וע"ע שור הנסקל.
  75. ↑ עי' ראשונים דלהלן.
  76. ↑ תוס' שם כד ב ד"ה המשסה; תלמיד ר"ת שם, בתי' ב.
  77. ↑ תלמיד ר"ת שם.
  78. ↑ עי' ראשונים דלהלן.
  79. ↑ נ"י שם (יא א), בשם הרא"ה. ועי' יש"ש שם סי' כט, כעי"ז.
  80. ↑ עי' ראשונים דלהלן.
  81. ↑ מאירי שם. ועי' מאירי דלהלן שהביא שי"ח.
  82. ↑ תלמיד ר"ת שם, בתי' א. ועי' יש"ש שם.
  83. ↑ עי' רמב"ם נז"מ פ"ו ה"ה, ומ"מ שם בדעתו; ראב"ד בהשגות שם, ובב"ק שם; עי' מאירי שם מ ב, שי"ס כן; נ"י שם כד ב (יא א) בשם הריטב"א, וע"ש שנחלק עליו, כנ"ל בשם הרא"ה; עי' יש"ש שם פ"ד סי' כ, ועי' מרכה"מ נז"מ פ"ב הי"ט שהקשה שסותר למ"ש בציון 79. ועי' ערה"ש חו"מ סי' ת"ה ס"ח, וחזו"א ב"ק סי' ח אות ז, וחי' רי"ז הלוי נז"מ שם.
  84. ↑ ציון 146 ואילך.
  85. ↑ עי' ב"ק טו ב, ועי' משנה שם כד ב; עי' רמב"ם וטוש"ע שבציון 45.
  86. ↑ עי' גמ' ורמב"ם שבציון הנ"ל, ורש"י למשנה שם ושם.
  87. ↑ עי' גמ' דלהלן.
  88. ↑ ב"ק טז א. ועי' כ"מ נז"מ פ"א ה"ה שיש חילופי גירסאות, ועי' לח"מ שם.
  89. ↑ עי' ר"ח שם, שהביא לשונות אלו והשמיט האמצעי; רמב"ם נז"מ שם; או"ז ב"ק סי' צט; רשב"א שם; מאירי שם; פסקי ריא"ז שם ה"א סי' ו, לדעה ב; מ"מ שם; יש"ש שם סי' מו.
  90. ↑ ההשלמה שם; ריא"ז שם, לדעה א; רא"ש שם סי' כא, בד' הרי"ף שם, שסתם; תלמיד הרשב"א והרא"ש שם טו ב; רי"ו מישרים נל"א ח"א (דף צ טור ד); נ"י שם כד ב (י א) בשם הרמ"ה, וע"ש שלמד כן מהדין שבציון 93 ואילך, שרביצה חשובה שינוי, ועי' בהגר"א שם ס"ק יד וחזו"א ב"ק סי' יא אות ג ואהא"ז שם. ועי' טוש"ע חו"מ סי' שפט ס"ז, שהביאו שתי הדעות.
  91. ↑ עי' ב"ק טו ב, ועי' משנה שם כד ב; עי' רמב"ם וטוש"ע שבציון 45.
  92. ↑ עי' גמ' ורמב"ם שבציון הנ"ל, ורש"י למשנה שם ושם.
  93. ↑ ב"ק כ א וכד ב ולב א. ועי' ערה"ש חו"מ סי' שפט סמ"ב, שאפילו כאשר המהלכת נכשלה ברבוצה ה"ז קרן וחייב ח"נ, אבל עי' מאירי שם שכשנכשל בה אדם ה"ז בור (ע"ע) וע"ש שמ' שבבהמה שנכשלה פטור, ועי' גמ' שם, וכ"ה באו"ז שם סי' קסב ורי"ו מישרים נל"א ח"א (דף פח טור א) שפטור, ועי' רא"ש שם סי' י ובהגר"א חו"מ סי' שעט ס"ק א שחייב, וע"ש ושם שד' הגמ' שפטור אינם להלכה.
  94. ↑ עי' גמ' שם כ א וכד ב. ועי' ציון 152.
  95. ↑ רש"י שם כד ב ד"ה בעטה.
  96. ↑ ב"ק שם. ועי' ציון 69.
  97. ↑ עי' ר"ח שם כ א ולב א, וראב"ן שם כ א בדעתו. ועי' להלן בד' האו"ז.
  98. ↑ עי' ר"ח שם, שי"ס כן; עי' ראב"ן שם; רי"ף שם כד ב (יא א); רמב"ם נז"מ פ"ב ה"כ; ר"י מלוניל שם כ א; פרי"ד שם לב א; או"ז שם סי' קכט, וע"ש סי' קיח שהלכה כר"ל בפרות, וצ"ב; פסקי ריא"ז שם פ"ג ה"ה סי' יא; מאירי שם כ א ולב א; רא"ש שם פ"ג סי' י; האגודה שם פ"ב סי' לו; רי"ו שם; טוש"ע חו"מ שפט כ. ועי' ס' המחלוקות נז"מ סי' לב.
  99. ↑ ציון 116 ואילך.
  100. ↑ ע"ע שן ורגל. וע"ש על הדין כשנפלו על כלים.
  101. ↑ מאירי ב"ק כא ב. ועי' ראב"ד שם כב א.
  102. ↑ עי' תלמיד הרשב"א והרא"ש שם, בשם הרמ"ה, ועי' נ"י שם (ט ב) בשמו. ועי' מאירי שם שהביא דעתו ונחלק עליו, כדלהלן.
  103. ↑ מאירי שם. ועי' ציון 49 בדעתו. וצ"ב ממ"ש בציון 101 שכשקפצו ממקום גבוה הוא קרן, ולכאו' היינו מפני שבשאר שינוי אנו תולים שעשה כן מחמת כונה להזיק, אבל כשהגיעו בקפיצתם סמוך לכותל אינו שייך שיהיה ע"י כוונה.
  104. ↑ רשב"א שם.
  105. ↑ ב"ק כב א. ועי' רש"י שם, שסריכה הייינו שנועץ ציפורניו בכותל, ועי' ראשונים שבציון 198 שנועץ ציפורניו בארץ, ועי' נ"י שם (ט ב), ועי' ר"י מלוניל שם בע"א, שסריכה היא שנוגע בכותל כשעולה עליו וקפיצה היא בלא לנגוע בכותל, ועי' ציון 111.
  106. ↑ רש"י שם ד"ה סריכא.
  107. ↑ עי' תוס' שם כא ב ד"ה אדם; ראב"ד שם בפי' א; רא"ש שם סי' ז; טור חו"מ סוס"י שצ; יש"ש שם סי' כ.
  108. ↑ מאירי שם כא ב; פסקי ריא"ז שם ה"ד סי' ד; תלמיד הרשב"א והרא"ש שם בד' הרי"ף ורש"י שם, עי' רש"י שם ד"ה מלמטה, וכ"ה בש"ג וב"ח שם שכ"פ הרא"ש בדעת הרי"ף, וכ"נ מנ"י שם, ועי' להלן שי"ח בד' הרי"ף. וכ"נ מרמ"א בשו"ע שם סי"ב ולבוש שם לדעה ב, שכשדילגו מלמעלה למטה בשינוי זה משלם ח"נ, ולפ"ז ההבדל בין ממעלה למלמטה הוא בלא שינוי זה, שכשהוא מלמעלה הוא שינוי ומלמטה הוא קרן.
  109. ↑ עי' ר"ח שם; רמב"ם נז"מ פ"ב הט"ז, ועי' פרישה וב"ח שם שלטור היתה גי' אחרת בד' הרמב"ם, ושהעיקר כגי' שלפנינו, ועי' ט"ז שם; עי' רשב"א שם וב"י שם בדעת הרי"ף שם (ט ב), ועי' ציונים 108, 111, שי"ח בדעתו; שו"ע שם סי"ב. ועי' ראב"ד ורשב"א ומאירי שם והג' הגר"א ב"ק שם ובשו"ע שם ס"ק לז, על חילופי הגירסאות בגמ'.
  110. ↑ ש"ג שם ויש"ש שם וב"ח שם וסמ"ע שם ס"ק לו, בד' הרי"ף ורמב"ם שם. וכ"ה במאירי שם, שלד' גדולי הפוסקים בכל דילוג מלמעלה למטה חייבים נזק שלם, וע"ש שכל שלא שינו בדילוגם מלמטה למעלה חייבים ח"נ, ומ' שכששינו פטור לגמרי, ואולי הוא ט"ס וצ"ל "כל ששינו בדילוגם", וכדעה זו.
  111. ↑ עי' ראב"ד שם, לד' הרי"ף; ר"י מלוניל שם; עי' לבוש שם, לדעה א. ועי' ר"י מלוניל שבציון 105, שסריכה היא שנוגע בכותל, ועי' לבוש שם.
  112. ↑ עי' ב"ק כ ב, ורמב"ם וטוש"ע שם.
  113. ↑ ציון 197 ואילך.
  114. ↑ עי' ב"ק מח ב. וע"ש שהקשו "אי הכי בר קטלא הוא", ופי' רש"י שאינו שייך להיות לפי שכבר בפעם ראשונה היה צריך להמיתו, ועי' פרי"ד שם ורא"ה בשמ"ק שם שפי' בע"א, ומ' שלדעתם הדבר שייך במציאות.
  115. ↑ עי' תוס' שם מד א ד"ה הכא; בעה"מ שם מג א (יט ב); רשב"א שם מח ב; פסקי ריא"ז שם פ"ה ה"ב סי' יג. וכעי"ז במאירי שם מז א, שהוא רגל.
  116. ↑ רש"י שם מח ב ד"ה דחזא. וכ"נ מרמב"ם נז"מ פ"י ה"י ומ"מ שם בדעתו, שאינו מועד עד שיעשה כן שלוש פעמים, ומסתימתו מ' דהיינו קרן, וע"ש שכ"ה אף במקרה שנתחכך בכותל להנאתו והפילו על אדם, וע"ע כופר ציון 397, שי"ס שאף בשן אינו חייב כופר עד שיעידו בו שלוש פעמים, ועי' ר"מ מסרקסטה בשמ"ק שם בד' הרמב"ם, וע"ש בשם ר"ח.
  117. ↑ תוס' שם ד"ה דחזר, בד' רש"י שם. ועי' ציון 186.
  118. ↑ רש"י שם. ועי' ציון 189.
  119. ↑ עי' ב"ק י א, וראשונים דלהלן.
  120. ↑ רש"י שם ד"ה דש; עי' מאירי שם.
  121. ↑ רש"י שם. ולכאו' היינו שחשוב כונה להזיק מפני שנתכון לדבר זה אע"פ שלא עשה כן כדי להזיק, ועי' ציון 55.
  122. ↑ תלמיד ר"ת שם.
  123. ↑ ב"ק יט ב.
  124. ↑ ר"ח שם; רמב"ם נז"מ פ"א הי"א; ההשלמה שם; מאירי שם; פסקי ריא"ז שם פ"א ה"א סי' ה; עי' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רעב. ועי' ציון 126, על דין תפיסה בספק.
  125. ↑ ראב"ד שם; או"ז שם סי' קי; רשב"א שם; רא"ש שם סי' ב, ועי' רא"ש בשמ"ק שם; תלמיד הרשב"א והרא"ש שם; רי"ו מישרים נל"א ח"א (דף צא טור ב); יש"ש שם סי' ו, וע"ש שכ"מ מסתימת הרי"ף, וע"ש סי' ה. ועי' מ"מ שם.
  126. ↑ ב"ק יט ב. וכ"ה ברמב"ם נז"מ פ"א הי"א וטוש"ע חו"מ סי' שצ ס"ב, שהדבר ספק. ועי' רי"ף שהשמיט ספק זה, ועי' יש"ש שם סי' ז, שהשמיט לפי שאינו מצוי. ועי' רמב"ם ושו"ע שם שמספק ברה"ר פטור כדין שן, ואם תפס הניזק גובה ח"נ ממה שתפס, ועי' רא"ש שם וטור שם וס' המחלוקות נז"מ סי' כב ויש"ש שם סי' ה ורמ"א בשו"ע שם.
  127. ↑ עי' תוס' דלהלן; עי' רמב"ם ורא"ש שם פ"ב סי' ב, על חיוב ח"נ כשתפס, והיינו לפי הצד שהוא קרן.
  128. ↑ תוס' שם מא א ד"ה הא; עי' רא"ש דלהלן.
  129. ↑ רא"ש שם.
  130. ↑ רי"ד בשמ"ק שם, בשם ריב"א; עי' תור"פ שם. ועי' רי"ד ותור"פ שם, שא"ל שהיא קרן תמה, שא"כ אינו תלוי בכונה להזיק ויצרה תוקפה, אלא אם דרכה בכך או אין דרכה בכך, ועי' ציון 50.
  131. ↑ פהמ"ש לרמב"ם ב"ק פ"ב מ"ג.
  132. ↑ ב"ק כא ב. וע"ע אש (מזיק) ציון 91 ואילך.
  133. ↑ שם יח א.
  134. ↑ רש"י שם ד"ה אלא.
  135. ↑ עי' ראב"ד שם "דאדייה אדויי", וע"ש שמ' דהיינו ע"י זריקה; עי' מאירי שם כא ב, שזרקה בפה או ברגל דרך שינוי. וכ"ה ברש"י שם כב א ד"ה משלם, לפי' ב, שחשוב שינוי.
  136. ↑ עי' רש"י שם, בפי' א; עי' תוס' שם ד"ה דאדייה; תור"פ שם; תלמיד הרשב"א והרא"ש שם.
  137. ↑ עי' ר"ח שם יח א "דאדייה אדוייה" וע"ש כב א דהיינו גרירה, ועי' ר"ח שם לד' ריש לקיש בגמ' שם; עי' ש"ג שם (ט ב) אות ג ובס' המחלוקות נז"מ סי' ל, בד' הרמב"ם נז"מ פ"ב הי"ז, ועי' שו"ת רדב"ז ח"ה סי' רצט וכס"מ שם, שחולקים בדעת הרמב"ם שבכה"ג חייב חצי נזק משום צרורות, ומ' שלדעתם חשוב דרכו בכך, וע"ע צרורות. ועי' סמ"ע סי' שצב ס"ק ג.
  138. ↑ עי' ר"ח שם, לד' ר' יוחנן שם; ש"ג שם ובס' המחלוקות שם, בד' הרמב"ם שם הי"ח, ע"פ פהמ"ש לרמב"ם שם לתרגום אבן תבון, ועי' תרגום קאפח שהוא בע"א.
  139. ↑ ציון 71 ואילך.
  140. ↑ ציון 92 ואילך.
  141. ↑ עי' ב"ק טו ב, ועי' משנה שם כד ב; עי' רמב"ם וטוש"ע שבציון 45.
  142. ↑ עי' גמ' ורמב"ם שבציון הנ"ל, ורש"י למשנה שם ושם.
  143. ↑ רשב"א שם ב ב. ועי' ס' המחלוקות נז"מ סי' א.
  144. ↑ ציון 19 ואילך.
  145. ↑ ע"ע גרמא בנזיקין ציון 354 ואילך.
  146. ↑ ב"ק כד ב, וע"ש כג ב. ועי' ר"י מלוניל שם, שהיה לו להורגו לפי ששומע בקול משסים.
  147. ↑ ר"ח שם כד ב.
  148. ↑ עי' רי"ף שם (יא א), שכך מסקנת רבא שם, וכן הלכה; רמב"ם נז"מ פ"ב הי"ט; השגות הראב"ד שם; ר"י מלוניל שם; מאירי שם כד ב; פסקי ריא"ז שם ה"ו סי' כא; רא"ש שם סי' יד; האגודה שם סי' לה; רי"ו מישרים נל"א ח"א (דף פח טור א); טוש"ע חו"מ שצה א. ועי' רא"ש שם שכ"מ מד' רבא דלהלן, ועי' תלמיד הרש"בא והרא"ש ויש"ש שם סי' כט, שהוא כד' הסוברים הלכה כאם תמצא לומר (ע"ע, על השיטות בזה), ועי' כ"מ שם ובב"י שם, וכנה"ג שם הגב"י אות א.
  149. ↑ עי' רמב"ם וריא"ז ורי"ו וטוש"ע שם. ועי' להלן בד' הראב"ד.
  150. ↑ טור שם.
  151. ↑ עי' ראב"ד שם (כג ב), ור"י מלוניל שם. ועי' השגות הראב"ד שם שמ' שתם משלם ח"נ, ועי' הע' המו"ל לראב"ד (לכטנשטין) שם.
  152. ↑ ב"ק שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם. ועי' ציונים 67, 94.
  153. ↑ ר"י מלוניל שם.
  154. ↑ ציון 75 ואילך.
  155. ↑ ב"ק יט ב; רמב"ם נז"מ פ"ג ה"ג; טוש"ע חו"מ שפט יט.
  156. ↑ עי' רש"י שם, ורמב"ם שם.
  157. ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציון 61.
  158. ↑ ב"ק יט ב.
  159. ↑ רש"י שם ד"ה אורחיה וד"ה ופלסיה. וכעי"ז בראב"ן שם, ששברה הסל עם הלחם.
  160. ↑ ר"ח שם.
  161. ↑ רמב"ם נז"מ פ"ג ה"ח; טוש"ע חו"מ סי' שצא ס"ד.
  162. ↑ גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
  163. ↑ ב"ק כ א.
  164. ↑ רש"י שם.
  165. ↑ ב"ק שם.
  166. ↑ עי' ציון 93 ואילך, על מחלוקת האמוראים בזה.
  167. ↑ עי' ב"ק שם, ורש"י שם.
  168. ↑ ר"ח שם; רי"ף שם (ח ב); ראב"ן שם; רמב"ם נז"מ פ"ג ה"ג; או"ז שם סי' קיז; מאירי שם; פסקי ריא"ז שם ה"ב סי' ד; האגודה שם סי' כז; רא"ש שם סי ה; טוש"ע חו"מ שצא ב. ועי' תוס' שם יד ב ד"ה פרה, ותורעק"א למשנה שם פ"א אות ח.
  169. ↑ ב"ק יח א; טוש"ע חו"מ שצ יא. ועי' רמב"ם נז"מ פ"ב הי"ד.
  170. ↑ רש"י שם; טוש"ע שם.
  171. ↑ תוס' שם ד"ה והא; רשב"א שם; טוש"ע שם.
  172. ↑ ראב"ד שם, ובכתוב שם כו ב (יא ב), ועי' השגות הראב"ד נז"מ שם. ועי' יש"ש שם סי' ג.
  173. ↑ עי' תוס' ורשב"א שם, שהקשו מדוע אמרו בגמ' שחשוב משונה דוקא לגבי החבל, ומ' שודאי חשוב משונה אף לגבי הדלי; כתוב שם שם; פסקי ריא"ז שם ה"א סי' יד; טוש"ע שם.
  174. ↑ כתוב שם שם; טוש"ע שם.
  175. ↑ מאירי שם. ועי' מח' הראשונים שבציון 183 ואילך.
  176. ↑ ב"ק טו ב וכתובות מא ב; רמב"ם נז"מ פ"ג ה"ז; טוש"ע חו"מ שצא ו.
  177. ↑ עי' ציון 57 ואילך, על המח' בזה.
  178. ↑ עי' ב"ק שם.
  179. ↑ עי' רא"ש שם סוס"י כ, ובשמ"ק שם טז א. ועי' ציון 62.
  180. ↑ עי' רש"י ב"ק טו ב ד"ה ברברבי; עי' או"ז ב"ק סי' צה; רא"ש בשמ"ק הנ"ל. וכ"נ מתוס' שם ד"ה והשתא ורא"ש שם סי' כ ופ"ב סי' ג ותוס' רא"ש כתובות שם שכ' "אמרי רברבי", ועי' הלכה למשה שם ובהגר"א חו"מ שם ס"ק ט, שהגיהו בלשון הרא"ש כד' החולקים, ולכאו' מהרא"ש שבציון 179 מ' שאין להגיה.
  181. ↑ רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם, ובהגר"א שם בדעתם. ועי' מאירי ב"ק שם, וס' המחלוקות נז"מ סי' יד.
  182. ↑ ע"ע שן ורגל.
  183. ↑ רא"ש ב"ק פ"ב סי' ג; רי"ו מישרים נל"א ח"א (דף פט טור ב); טוש"ע חו"מ שצא ו. וע"ש ושם שלפיכך ברה"י משלם נזק שלם, וברה"ר מה שנהנית, כדין קרן, וע"ע שן ורגל. ועי' מאירי שבציון 175, כעי"ז.
  184. ↑ ע"ע מועד ציון 34 ואילך, על השיטות בזה.
  185. ↑ רי"ו שם (דף פז טור ד); עי' יש"ש שם פ"ב סי' ט, בד' הרא"ש, ועי' להלן שנחלק עליו. ועי' אמרי משה סי' לא אות א, מש"כ לחלק בין ארי לכלב.
  186. ↑ עי' תלמיד הרשב"א והרא"ש שם טו ב, שלשון הגמ' ל"מ כד' הרא"ש; יש"ש שם, וע"ש שאף כל הגאונים שהיו לפני הרא"ש סתמו ולא חלקו בזה. וכ"נ מרש"י שם כג א ד"ה דסתם, עי' רא"ש שם מ"ש על דבריו, וכ"נ מתוס' שבציון 117.
  187. ↑ עי' תלמיד הרשב"א והרא"ש שם; יש"ש שם. ועי' או"ש נז"מ פ"ב ה"ט, בד' הרמב"ם שם.
  188. ↑ ציון 115. ועי' תלמיד הרשב"א והרא"ש שם, בשם הרמ"ה.
  189. ↑ עי' חי' רמ"ש שם יט ב שנסתפק בדבר. וע"ש הטעמים והראיות לספק זה, ועי' חי' ר"נ פרצוביץ שם טז ב אות תקסח, שהוכיח מהדין שבציון 118 שחשוב שן.
  190. ↑ חזו"א ב"ק סי' יא אות ב. וכ"מ מפסקי ריא"ז שם פ"ב ה"ב סי ד, בצבי שאכל בשר, עי' ציון 193.
  191. ↑ עי' ב"ק יט ב: "דמטוי", ורש"י שם.
  192. ↑ ב"ק שם; טוש"ע חו"מ שצא ג.
  193. ↑ עי' ב"ק שם, ורש"י שם. ועי' או"ז שם סי' קטו ופסקי ריא"ז שם פ"ב ה"ד וה, שהביאו ד"ז להלכה. ועי' גמ' שם לפנינו "בפתורא" ופי' רש"י שאכל על השלחן, ועי' ר"ח שם שגרס "בפתותא", ופי' פת פתותה במרק. ועי' ריא"ז שם לענין בהמה שאכלה על השלחן, שכיון שאין דרכה בכך היא מתכונת להזיק, ועי' ציונים 49, 62 בדעתו.
  194. ↑ עי' ב"ק כא א.
  195. ↑ עי' תוס' שם ד"ה ובמחזרת, בשם רש"י, וכ"נ מרש"י במשנה שם; עי' השלמה שם; ר"י מלוניל שם; עי' רי"ד בשמ"ק שם; עי' מאירי שם יט ב, שי"ס כן. ועי' מאירי שם, שלדעה זו י"ס שהלכה כרב שחייב ח"נ.
  196. ↑ עי' תוס' שם, שנחלקו על רש"י; תלמיד ר"ת שם; רשב"א שם; עי' פסקי ריא"ז שם ה"ג סי' ג; עי' מאירי שם; נ"י שם (ט ב). וכ"נ מרמב"ם נז"מ פ"ג ה"ט וטוש"ע חו"מ סי' שצט ס"ט, כשאכלה מתוך החנות שמשלמת נזק שלם, ומ' אף במחזרת.
  197. ↑ ב"ק כ א; רמב"ם נז"מ פ"ג ה"ה; טוש"ע חו"מ שצא ה. ועי' גמ' שם שאמרו "ההוא ברחא", ועי' ר"ח שם שי"מ איל וי"מ שעיר עזים, וברמב"ם שם שעיר עזים, ועי' רש"י שם שפי' עז בסתם, ועי' בה"ג סי' מג שגרס "בר אווזא".
  198. ↑ תוס' שם כב א ד"ה גדיא; רשב"א שם; תור"פ שם. ולכאו' הההבדל אם נסרך בקרקע וקופץ או נסרך על החבית עצמה לעלות עליה, ועי' ר"י מלוניל שבציון 105, שפי' כן אף לענין סריכה.
  199. ↑ עי' ראשונים שבציון 107, ושם שי"ח.
  200. ↑ עי' ראשונים שבציון הנ"ל, ושם שי"ח.
  201. ↑ מהר"ם שיף שם.
  202. ↑ תלמיד ר"ת שם כב א. ועי' ראשונים שבציון 205.
  203. ↑ ב"ק כ א.
  204. ↑ עי' ר"ח שם, ותור"פ שם בדעתו; עי' רי"ף שם (ח ב), וכתוב שם לראב"ד ומלחמות לרמב"ן שם (ח א) ומאירי שם ורא"ש שם סי' ד בדעתו; רמב"ם נז"מ פ"ג ה"י; ראב"ד שם כא א; רשב"א שם כ א, וע"ש כא ב בד' ר"ח; נ"י שם, בשם הריטב"א; טוש"ע חו"מ שצא יא.
  205. ↑ עי' ראב"ד שם ושם, ורמב"ן ורשב"א ורא"ש שם.
  206. ↑ רש"י שם ד"ה בקופצת; תוס' שם כא ב ד"ה דאילפא; עי' בעה"מ שם (ח א), ועי' ציון 208 בדעתו; עי' השלמה שם; ר"י מלוניל שם כ א, לדעה ב; פסקי ריא"ז שם ה"ב סי' י; יש"ש שם סי' יב.
  207. ↑ יש"ש שם.
  208. ↑ ר"י מלוניל שם, לדעה זו, וכ"נ מההשלמה שם. ולכאו' פי' כן בד' רש"י שם, שכ' שקפצה ואכלה על צוארה, ועי' רמב"ן במלחמות שם (ח ב) שחולק בד' רש"י, ועי' או"ז שם סי' קטו שגרס ברש"י "על צוארו" דהיינו במי שהיתה קופתו מופשלת לאחוריו שבגמ' שם, ועי' דבש תמר שם. ועי' בעה"מ שם שמ' להיפך, שכשקפצה ע"ג חברתה אינו חשוב שנוי, אלא דוקא בקופצת למקום אחר, וכ"נ מרמב"ן שם בדעתו, ועי' הלכה למשה שם ויד דוד שם.
  209. ↑ פנ"י שם. ועי' תלמיד ר"ת שם, שמא יש לחלק בין המקרים, ועי' ריא"ז שם שמ' שבשעיר עיזים קפץ מעט, וכאן הוא כשקפצה למקום גבוה או רחוק, ועי' תו"ח שם, שההבדל הוא בין סריכה לקפיצה, וע"ש שלפ"ז יש לחלק בין שעיר עיזים לגדי שהלא גדי דרכו יותר בקפיצה, עי' ציון 105, ועי' יד דוד שם.
  210. ↑ ציון 115 ואילך.
  211. ↑ ב"ק פ"ד, הובא בגמ' ב"ק מד ב.
  212. ↑ ע"ע כופר ציון 689 ואילך, על המח' בזה, וע"ש ציון 701 שלר' יהודה חייב.
  213. ↑ ע"ע שור הנסקל.
  214. ↑ ב"ק שם. ועי' ר"ח שבציון 227, שמ' שר"ש לשיטתו לענין שבת שדבר שאינו מתכוין מותר, עי' ציון הנ"ל.
  215. ↑ עי' בעה"מ שם מג א (יט ב); ראב"ד שם מד ב, ועי' ציון 217 בדעתו; עי' ראשונים שבציונים 222, 225. וכשדרס על תינוק, היינו כדעת הסוברים שנחלקו אף בשן ורגל, עי' להלן על המח' בזה.
  216. ↑ עי' להלן על המח' בזה. רמב"ן במלחמות שם מג א (יט ב).
  217. ↑ ראב"ד בשמ"ק שם, ולכאו' סותר לראב"ד שבציון 221, וצ"ב; רמב"ן במלחמות שם; או"ז שם סי' רט; רא"ה בשמ"ק שם; עי' ריא"ז שם ה"ג סי' יב. וכ"נ מרמב"ם נז"מ פי"א ה"ו וטוש"ע חו"מ סי' תה ס"א. ועי' ציונים 220, 224, בד' ראשונים שבציונים הנ"ל. ועי' אהא"ז נז"מ פ"ב ה"י אות ה וו.
  218. ↑ ראב"ד בשמ"ק שם; עי' רמב"ן שם.
  219. ↑ עי' בעה"מ ב"ק מג א (יט ב); ראב"ד שם מד ב; עי' מאירי שבציון 224.
  220. ↑ פרי"ד שם; עי' תוס' רבינו פרץ שם. ועי' ציון 215.
  221. ↑ ע"ע כופר ציון 3 ואילך, שחיוב כופר הוא דוקא בשור מועד.
  222. ↑ מאירי שם. וצ"ב אם דעתו שהמח' היא דוקא בקרן או אף בשן ורגל שהם מועדים מתחילתם וחייבים בכופר, ע"ע הנ"ל ציון 380 ואילך.
  223. ↑ תוס' רי"ד שם. ולכאו' היינו כשלא נתכוין להזיק וכדעה שבציון 215, אבל לדעה שבציון 217 שהמח' כשנתכוין לאחר, אף במועד שייך שנתכוין לנגוח אדם אחד ונגח אחר.
  224. ↑ עי' רמב"ם נז"מ פי"א ה"ו, ומאירי שם ומ"מ שם בדעתו, ועי' טוש"ע חו"מ סי' תה ס"א, כד' הרמב"ם; פסקי ריא"ז שם ה"ג סי' יב.
  225. ↑ עי' בעה"מ וראב"ד שבציון 215 בשור שדרס על תינוק, וא"כ נחלקו דוקא באדם אבל כשדרס על כלים בכה"ג ה"ז רגל גמורה; עי' רמב"ן במלחמות שם; עי' מאירי שם, לדעה א.
  226. ↑ עי' רש"י שם ד"ה והנזקין לגי' שלפנינו, שהזיק שור, ועי' הג' הב"ח שם שמחק תיבת שור; עי' תוס' שם א ד"ה הכא, שר"ש פוטר אף כשדרסה על כלים; מאירי שם, כשנתכוין לנגוח שור זה ונגח שור אחר, לדעה ב; עי' ריא"ז שם ה"ג סי' יב. ולפ"ז לסוברים ששלא בכונה היינו שלא נתכוין להזיק היינו כדעה שבציון 220 שהוא דוקא בקרן ולא בשן ורגל שהלא הם לעולם שלא בכונה, או כדעה שבציון 217 שנחלקו כשנתכוין לדבר אחר, ועי' תוס' שם בד' ר"ת.
  227. ↑ ר"ח ב"ק מד ב לדעה א, הובא באו"ז שם סי' רט ובשמ"ק שם; רמב"ם נז"מ פי"א ה"ו; בעה"מ שם מג א (יט ב); רמב"ן במלחמות שם; פרי"ד שם מד ב; פסקי ריא"ז שם ה"ג סי' יב; מאירי שם; רא"ש שם סי' ה; טוש"ע חו"מ תה א. ועי' ר"ח ופרי"ד שם, שאע"פ שלענין שבת הלכה כר"ש שדבר שאינו מתכוין מותר (ע"ע דבר שאינו מתכוין ציון 21), לענין נזיקין חייב, ובפרי"ד שם שהל' שבת לחוד והל' נזיקין לחוד, ועי' אהא"ז נז"מ פ"ב ה"י אות ה וו.
  228. ↑ ע"ע הלכה ציון 756. רמב"ן במלחמות שם; עי' פרי"ד שם; מ"מ שם; רא"ש שם.
  229. ↑ ע"ע הנ"ל ציון 753 ואילך. ר"ח שם, לדעה ב; רא"ה בשמ"ק שם.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:קרן&oldid=139913"