אנציקלופדיה תלמודית:שאור ודבש

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־15:53, 3 באוגוסט 2020 מאת Rakovsky (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "'''הגדרת הערך''' - איסור הקטרתם לקרבן של שאור ודבש == '''האיסור וגדרו''' == ==== הלאו ==== אסור להקט...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך - איסור הקטרתם לקרבן של שאור ודבש

האיסור וגדרו

הלאו

אסור להקטיר על המזבח שאור או דבש, שנאמר: כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לד'[1], והיינו או שאור או דבש[2], ואף לסוברים שצריך שיכתב "או"-לחלק*[3], כיון שכתוב לא תקטירו "ממנו", לשון יחיד, משמע שחייבים על כל אחד בפני עצמו[4]. עבר והקטיר שאור ודבש, כמה מלקות לוקה, ע"ע לאו-שבכללות*[5]. כתוב זה הוא מצות לא-תעשה*, ונמנה במנין-המצוות*: יש שמנו לאו אחד לשאור ודבש, לפי שנכללו באותו לאו, ואין לוקים על שניהם אלא אחת, לדעתם[6], ויש שמנוהו לשתי מצוות[7], מפני שהם מעשים חלוקים[8], ועוד, שהם שני איסורים ולוקים עליהם שתים, לדעתם[9].

איסור הקטרת דבר שהוקטר מתירו, כגון בשר קדשים שקרבו מתיריו, הנלמד מלאו זה מרבוי הכתוב: לא תקטירו "ממנו", ע"ע אסורי-מזבח*[10]. באיסור חימוץ מנחה, הנגרר מאיסור הקטרת קומצו למזבח, ע"ע מחמץ.

שאור

שאור, הוא עיסה המחמצת[11]. ואף חמץ בכלל האיסור, שנאמר "לא תעשה חמץ, כי כל שאר" וגו'[12], והמקטיר משניהם לוקה אחת, לפי שנאמר לאו אחד לשניהם[13].

חמץ-נוקשה*, לדעת הסוברים שנתרבה בכלל חמץ* לענין איסור אכילתו בפסח[14], כתבו אחרונים שאסור להקטירו על המזבח[15], שאף כאן ניתן להלמד מהכתוב כי "כל" שאור, לרבות חמץ נוקשה[16]. ויש חולקים וסוברים שלענין איסור הקטרת חמץ לא מצינו רבוי לענין הקטרת שאור, ופטור[17].

דבש

בביאור מהות "דבש" לענין הקטרתו לגבוה, נחלקו ראשונים: דעת הרבה ראשונים שהכוונה למוהל היוצא מכל הפירות המתוקים[18], וכן הפירות עצמם בכלל האיסור[19]. וביארו אחרונים בדעתם, ש"דבש" האמור כאן, אין הכוונה לדבש דבורים או תמרים, אלא כינוי ל"מתיקות", ולכן כל המתוק בכלל האיסור[20], ולפי זה כל דבר מתוק אסור, אפילו אינו יוצא מפירות[21], וכגון דבש דבורים, האסור בהקטרה[22], שאף שאינו יוצא מפירות הרי הוא מתוק[23]. ואחרונים אחרים כתבו בדעתם, שכוונת הכתוב לדבש תמרים, אלא שמרבוי הכתוב "וכל" דבש, יש לרבות אף שאר דברים מתוקים[24], ולפי זה דוקא מוהל היוצא מהפירות אסורים, בדומה לדבש[25], ומהם שהוסיפו שדוקא היוצא מפירות האילן אסורים, אבל מוהל מתוק שיוצא מפירות האדמה, מותרים[26], לפי שאינם דומים לדבש תמרים[27], ולדעתם דבש דבורים, כיון שאינו יוצא מפירות, מותר בהקטרה[28], אך יש שאסרוהו מדרבנן, לפי שדומה לדבש תמרים[29], ויש שאסרו דבש דבורים מן הדין, מפני שהדבורים יוצרות את הדבש מפרחי העשבים, והרי זה כמוהל הפירות[30], ויש שדרשו רבוי מיוחד לאסור דבש דבורים, מ"וכל" דבש[31]. לדעת ראשונים אלו, כתבו אחרונים שאף מוהל שאינו מתוק, כיון שיצא מפירות מתוקים, הרי הם בכלל האיסור[32], אבל היוצא מפירות חמוצים, אינם בכלל דבש, ומותרים[33], ויש חולקים וסוברים שכל היוצא מהפירות אסורים בהקטרה[34], שפירות חמוצים שאינם כלולים ב"דבש", הרי הם בכלל "שאור", שכולל כל חימוץ, בין של עיסה בין של פירות[35].

ויש ראשונים שחולקים וסוברים ש"דבש" הכוונה לדבש תמרים[36]. ויש שכתבו שכל שבעת-המינים* בכלל דבש, כפי משמעות הכתוב שלאחריו: קרבן ראשית תקריבו אותם וגו'[37]. ויש שכתבו בדעת ראשונים, שכוונת הכתוב לדבש דבורים[38]. וע"ע דבש*[39].

טעם האיסור

בטעם איסור הקטרת שאור ודבש, כתבו מפרשים טעמים רבים[40]: מהם נתנו טעם ששאור ודבש מרמזים על מדות רעות, כמו הגאוה*, שהשאור מתנשא בעריבה, והדבש מתנשא בבישולו, שמעלה רתיחתו הרבה[41], וכן שאור מרמז על עצלות, שהשהיית העיסה הופכתו לשאור[42], והדבש מרמז על חנופה, שנראית מתוקה[43], ועוד שיש לנו ללמוד להתרחק מהמתוק[44], ויש שכתבו ששניהם מרמזים על יצר הרע, שנמשל לשאור[45], וממתיק לאדם את העבירה כדבש[46]. ויש שביארו טעם האיסור, לפי שדרך הגויים* לצפות מנחותיהם לעבודה-זרה* בשאור ודבש, ויש לנו להתרחק ממנהגם[47], ועוד, לפי שכל הקרבנות טעונים מלח, והללו אין מקבלים מלח[48], וכן טעמים נוספים[49].

שעור ומקום האיסור

שיעור ההקטרה

מהכתוב כי "כל" שאור ו"כל" דבש, למדו חכמים שאף הקטרת מקצתו בכלל האיסור[50]. בביאור מהו החשוב מקצתו, נחלקו אמוראים: לדעת אביי הכוונה לחצי כזית, שאף בהקטרת חצי כזית שאור או דבש עובר בלאו[51], והרבה אחרונים נקטו שאפילו בכל שהו חייב[52], ויש סוברים שדוקא בחצי כזית[53], ויש סוברים בדעתו, שדוקא כשקרב בפני עצמו, אבל כשהוא בתערובת – שאיסור הקטרת שאור ודבש הוא בתערובת[54] - צריך שיהיה בין הכל כזית[55]. לדעת רבא הכוונה לחצי קומץ*, שאף כשהקטיר רק חצי מהקומץ בשאור ודבש עובר בלאו[56], ולדעתו אינו חייב אלא אם כן הקטיר כזית שאור או דבש[57], ומכל מקום אף בחצי כזית שאור ודבש וחצי כזית מקרבן אחר, חייבים - לדעת הסוברים כן[58] - ונחלקו אחרונים בטעם הדבר: יש שכתבו שלדעת רבא שיעור הקטרה לחייב עליו הוא בכזית, אלא שהיתר מצטרף לאיסור להשלים שיעורו[59], ויש סוברים שאיסור שאור ודבש הוא בכל שהו, אלא שאיסורו בהקטרה, ואין הקטרה פחות מכזית, וכיון שבהצטרף להיתר הרי הקטיר כזית שלמה, חייב על השאור ודבש המעורב בו[60]. ויש ראשונים הסוברים בדעת זעירי, שמקצתו הכוונה לחצי כזית שאור ודבש, שמצטרפים לחצי כזית היתר, כשניכרים בפני עצמם, ומלבד זאת נתרבה "תערובת" שאור ודבש לאיסור[61], באופן שמעורבים ואינם ניכרים[62]. נחלקו אחרונים להלכה אם צריך כזית[63].

אף לסוברים שאינו לוקה בפחות מכזית, מכל מקום יש סוברים שאסור להקטיר אף פחות מכזית, שחצי-שעור* האסור[64]. ויש חולקים שאין בו איסור חצי שיעור[65], שדוקא באיסורי אכילה יש לאסור חצי שיעור, משום ש"חזי לאצטרופי", שיכול לאכול עוד ולהשלים לכזית, אבל בהקטרת שאור ודבש יש להקטיר כזית שלם בבת אחת[66], ועוד, שיש סוברים שדוקא באיסור שהוזכר בו לשון אכילה, נאסר חצי שעור[67].

כל שהו שאור ודבש שנפלו למנחה, פסלוה – לדעת הסוברים שמנחה שיש בה שאור ודבש נפסלה[68] – אף לדעת רבא הסובר שאין מלקות בפחות מכזית[69], ועובר משום קטורת זרה, לדעת הסוברים כן[70], או משום ביאה ריקנית, לסוברים כן[71].

מקום ההקטרה

איסור הקטרת שאור ודבש, נוהג בהקטרתו על המזבח, שנאמר: ואל המזבח לא יעלו[72]. כבש* המזבח, שנתרבה בכלל מזבח לענין איסור הקטרת שאור ודבש, ע"ע כבש[73]. וכן רצפת העזרה* - לדעת ר' יהודה הסובר שנתקדשה[74], אם דעתו כן אף לענין הקטרות פסולות[75] - משמע בראשונים שנתרבתה גם כן כמו כבש, לאיסור הקטרת שאור ודבש[76].

שאר מקומות הראויים להקטרה, שאינם מזבח, נחלקו בו אחרונים: יש סוברים שדוקא הקטרה על המזבח נאסרה, וכבש הוא בכלל מזבח[77], ויש סוברים שהאיסור אינו דוקא במזבח, אלא בכל מקום הראוי להקטרה[78], ואפילו הקטיר ביום הכפורים על המחתה, חייב[79], וכן כשנעקר מזבח ממקומו והקטיר שאור ודבש במקום המזבח – שמקום המזבח כשר להקטרה[80] - עובר בלאו[81].

הקטיר קטורת עם שאור ודבש במזבח הזהב, עובר בלאו[82]. הקטירו במזבח החיצון, יש סוברים שפטור, לפי שאינו מקום הראוי להקטרתו[83], ויש סוברים שחייב, לפי שהוא מקום הראוי להקטרת קרבן אחר, אף שאינו ראוי לקטורת זו[84].

במה* קטנה, יש סוברים שאין נוהג בו איסור הקטרת שאור ודבש[85], לפי שבבמה אין מזבח – לדעת הסוברים כן[86] – ואיסור הקטרת שאור ודבש הוא דוקא במזבח, לדעתם[87], ועוד, שדוקא המעלה לריח ניחוח חייב, שנאמר: ואל המזבח לא יעלו לריח ניחח[88], ובבמה אין ריח ניחוח[89]. ויש חולקים שנוהג בו האיסור[90].

המוזהרים

איסור הקטרת שאור ודבש, כתבו ראשונים שנוהגת דוקא בכהן* הכשר לעבודה, ולא בזר*[91], וכן דוקא בזכר[92], ובזמן הבית[93], וביארו אחרונים, שדוקא הקטרה שהיא לריח ניחוח – לולא איסור שאור ודבש - היא האסורה, ולא בזר[94]. ויש שכתבו שכיון שדבש פסול להקטרה אף לכהן, כשחייבה עליו תורה אין לחלק בין כהן לזר[95].

ההקטרה וכוונתה

ההקטרה

שאור ודבש אסורים בהקטרה על אש* המזבח*, שנאמר: כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לד'[96].

העלאת שאור ודבש בלא הקטרתם, יש ראשונים שסוברים שאף היא אסורה, לפי שלשון הכתוב "ואל המזבח לא יעלו", משמע אף העלאה[97], ונחלקו אחרונים בדעתם: יש שכתבו שדוקא העלאה על הכבש* - שנתרבה לאיסור שאור ודבש מכתוב זה[98] - אסורה, אבל במזבח אינו חייב אלא על הקטרה שנאמר "לא תקטירו"[99], ויש סוברים בדעתם שאף העלאה על המזבח אסורה[100]. ויש שכתבו בדעת ראשונים, שאף בכבש אינו חייב אלא בהקטרה ולא בהעלאה[101], ואחרים כתבו בדעתם, שהקטרה אסורה בכל שהו, והעלאה אינה אסורה אלא בכזית[102].

בתורת עצים

איסור הקטרת שאור ודבש, אינו אלא כשהקטירו בתורת קרבן, אבל העלהו למזבח בתורת עצים – ולאו דוקא בכוונה לשם עצים, אלא כל שאינו לשם ריח ניחוח הרי הוא כשורף עצים במזבח[103] - פטור, שנאמר: ואל המזבח לא יעלו לריח ניחח[104], לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים[105]. יש סוברים שמותר לכתחילה להקריבם לשם עצים[106], ויש סוברים שפטור אבל אסור[107], מדרבנן[108].

הקריבו סתם, דעת הרבה אחרונים שחייב[109], שסתם המקריב על המזבח כוונתו לשם קרבן[110], ועוד שכיון שקיבל עליו התראה, ודאי מכווין לחטוא[111]. ויש פוטרים[112], שמסתמא כוונתו לשם היתר[113], ומקבלתו ההתראה אין ראיה שמא חזר בו[114], אלא אם כן הקריבו יחד עם קרבן, שמסתמא כוונתו אף בהקרבת השאור ודבש לשם קרבן[115].

המעלה שאור ודבש יחד עם קרבן, כתבו ראשונים שלוקה[116], ואפילו הקטירו עם קרבן שאינו עומד להקטרה, כגון בשר קרבנות או שיירי מנחה ומותר העומר וחטאת העוף ולחם הפנים ושתי הלחם ולוג שמן-של-מצורע* - מלבד שעובר עליהם משום "כל שממנו לאישים" שנתרבה לאיסור[117] - שמכל מקום הם קרויים קרבן[118], ויש שהוסיפו אף המקטירם עם קטורת[119], ויש חולקים שקטורת אינו חשוב קרבן לחייב המקטירו עם שאור ודבש[120]. וביארו אחרונים, שאף על פי שבלא הקרבן המצורף לשאור ודבש, לוקה עליהם[121], מכל מקום אינו חייב כשהקטירם לשם עצים, אבל כשמקריבם עם קרבן, אף שלא לשם קרבן חייב. ונחלקו בטעם הדבר: יש שביארו שאפילו הקטירו להדיא לשם עצים, חייב[122], שנחשב הקטרה מחמת הקרבן המצורף עמו[123], ולדעתם ישנם שני איסורים: הקטרת שאור ודבש בפני עצמם, ואיסור זה הוא דוקא כשמקטירם לשם קרבן, והקטרתם עם קרבן, שחייב בו אף לשם עצים[124]. ויש שביארו שדוקא כשהקטירם בסתם, שמספק אינו לוקה - שמא הקטירם לשם עצים[125] - אם הקריבם יחד עם קרבן מן הסתם כוונתו לשם הקטרה, וחייב[126], ולדעתם כשהיתה כוונתו לשם עצים, אכן פטור[127].

המקריב שתי-הלחם*, שהוא חמץ, לשם עצים, יש סוברים שחייב, לפי שהוא עצמו קרוי קרבן, והרי זה כמקריב שאור ודבש עם קרבן לשם עצים, שחייב לדעתם[128].

הקטרת שאור ודבש לשם עצים, שכשהקטירו עם קרבן חייב לדעת הסוברים כן, יש סוברים שחייב אף כשהקטירם על הכבש, כיון שנתרבה כמזבח לענין איסור שאור ודבש[129]. ויש סוברים שנחלקו אמוראים בדבר[130].

הקריב דבר שקרב ממנו לאישים, כגון בשר חטאת וכדומה - שאיסורו נכלל באיסור הקטרת שאור ודבש[131] - לשם עצים, ע"ע אסורי מזבח[132], וע' הקטרה[133].

שיירי מנחה

שיירי מנחה* שנאכלים לכהנים, יכולים לאוכלה בדבש, ואינו נאסר אלא חלק המזבח[134], משום שנאמר באכילת הכהנים: למשחה[135], אבל בשאור אסור לאוכלה[136]. ויש שנתנו טעם לחלק בין דבש לשאור, שהדבש אינו משנה את הסולת מכמות שהיה, אלא מתערב עמו, אבל שאור נהפך לחלק מהעיסה עצמה, ולכן אסור, שחלק הכהנים הוא כחלק הגבוה שאסור בשאור[137]. ויש שכתבו בדעת ראשונים, שאף כשאין השירים מחמיצים, אסור לאוכלם עם שאור המעורב עמהם[138].

עם קרבנות

בתערובת

איסור הקטרת שאור ודבש על המזבח, כתבו ראשונים שהוא אף כשמקטירם בפני עצמם, שלא עם קרבן[139].

שאור ודבש שנתערבו בדבר אחר, אסור להקטיר את התערובת על המזבח, שנאמר כי כל שאר וכל דבש[140], לרבות את התערובת[141] – שתיבת "כי" מיותר[142], וכן וא"ו של "וכל" דבש[143] - ולכן אין מכניסים לקטורת קורטוב של דבש – שאילו עושים כן אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה[144] – מפני שנפסלת בכך[145]. ונחלקו ראשונים בדין זה: יש סוברים שדוקא ר' אליעזר מחייב על תערובת, אבל לדעת חכמים אין בו איסור[146], ומהם שפסקו כחכמים[147], ומהם שפסקו כר' אליעזר[148], ויש שכתבו בדעת ראשונים שלדברי הכל חייב[149], או שנחלקו לענין חיוב מלקות, אבל לדברי הכל אסור להקטירו[150]. הקטיר חצי כזית שאור וחצי כזית דבש, יש סוברים שדינו כתערובת, שיש הפוטרים בו[151], ויש סוברים שכיון ששניהם נאמרו בלאו אחד, לדברי הכל מצטרפים לאיסור[152], ויש שהוסיפו שלוקה שתים, משום שאור ומשום דבש, לדעת הסוברים שבהקטרת שאור ודבש לוקים שתים[153].

לדעת הסוברים שאין צריך שיעור להקטרת שאור ודבש, וחייב אף בפחות מכזית[154], מכל מקום כשהוא בתערובת הוצרכו לרבות שחייב, משום שאין השאור ודבש ניכרים בו[155], שאין חשיבות לפחות מכזית, כשהוא בתערובת[156]. ויש שכתבו שמדובר באופן שנתערב ברוב היתר, והרי הוא בטל ברוב[157].

לדעת הסוברים שדוקא הקטרת כזית שאור ודבש אסורה, ופשוט שכזית שאור ודבש שנתערבו בכזית של היתר חייב - שכזית הוא חשוב ואינו בטל בהיתר[158] - החידוש בתערובת הוא, שאף בחצי כזית שאור או דבש וחצי כזית היתר, חייב, שהיתר-מצטרף-לאיסור*[159]. על האופנים בהן מצטרף היתר לאיסור, אם כשניכרים בפני עצמם או כשמעורבים, ע"ע היתר מצטרף לאיסור[160].

כשבטל ברוב

שאור ודבש שאסורים כשנתערבו בהיתר, כתבו ראשונים שאפילו נתערב כל שהו שאור ודבש ברוב היתר, אסור – מדאורייתא[161] - להקריבו[162], וכן בנסכים - שדבש פוסל בהן[163] - אף טיפה אחת פוסלת חבית שלמה[164]. והטעם שאינו בטל ברוב, ביארו אחרונים שאין האיסור בשאור והדבש לבדם, אלא איסור הקרבה בקרבן שמעורב בו שאור ודבש[165], ועוד, שבהקטרת כולו בבת אחת, הרי הוא מקטיר אף את האיסור[166]. ויש שכתבו בדעת ראשונים, שכל שבטל ברוב, אינו פוסלו[167].

נתן מעט דבש בקטורת בכדי שיקלוט את הריח, ואח"כ מוציאו, יש סוברים שנאסר להקטרה מדרבנן[168].

בניסוך היין

ניסוך היין* כתבו ראשונים שהוא בכלל איסור הקטרת שאור ודבש, ואין לנסך יין* שנתערב בה דבש[169], ואף על פי שכתוב לא תקטירו, וניסוך אינה הקטרה, מכל מקום הרי הוא בכלל העלאה שאסורה, לדעת הסוברים כן[170], ועוד, שמהכתוב: קרבן ראשית תקריבו אותם וגו', משמע שמלבד בכורים נאסר הכל, וניסוך בכלל[171]. ומכל מקום יין בפני עצמו, אף כשהוא מתוק אינו פסול לניסוך מטעם דבש[172] – כדין שאר פירות מתוקים[173] - שלא חלקה תורה בין יין ליין[174], ויש שכתבו שמדרבנן פסול למזבח משום איסור דבש[175]. ויש שצדדו בדעת ראשונים שאין איסור לנסך יין עם דבש[176].

שתי הלחם ולחם הפנים

שנינו בספרא[177]: יכול מנחות שהן במצה* תהיה יהו בבל תקטירו חמץ, מנחות שאינן במצה תהיה לא יהו בבל תקטירו חמץ, תלמוד לומר כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו[178], הוקש שאור לדבש, שאין לחלק בשאור כשם שאין חילוק בדבש[179]. בפירוש "מנחות שאינן במצה תהיה", שנתרבה לאיסור הקטרתו, נחלקו ראשונים: יש שפירשו, שהכוונה לשתי-הלחם*, שבאים חמץ[180], והמקטירו על המזבח עובר - מלבד מאיסור כל שממנו לאישים[181] - אף באיסור הקטרת שאור[182], וכן לחמי-תודה*, שחלקם באים חמץ, הרי הם בכלל האיסור[183]. ויש שפרשו, שהכוונה למנחות שאין מפורש בהם שבאות מצה, אלא נלמדות מדרשא[184], ולדעתם לחמי תודה אין עובר עליו משום שאור[185].

בקטרת

עוד שנינו בספרא[186]: אין לי – לאסור תערובת דבש במנחות - אלא דברי' שאין הדבש יפה להן, דברים שהדבש יפה להם מנין, שהפטמין אומרין יפה הדבש לקטורת*, מנין, ת"ל וכל דבש[187]. ופירושו, שאיסור דבש אינו דוקא כשפוגם את טעם המנחה, או שאינו משביחו, אלא אף בקטורת שהדבש יפה לו - כשנותן במדה מכוונת שמשביחו[188] - אסור[189], ודרשוהו מוא"ו של וכל דבש שהוא לשון רבוי[190], או שהוא"ו מקישו לשאור, שאסור בכל אופן[191], ויש שפרשו שנלמד מ"לא תקטירו" לשון קטורת[192].

בחולין

איסור הקטרת שאור ודבש, הוא בין כשהוקדשו לגבוה, בין בחולין שלא הוקדשו[193].

פוסלת במנחה

מנחה* שנתערב בה שאור או דבש, יש סוברים שאין המנחה פסולה להקרבה, אלא שהמקריבה עובר בלאו משום השאור והדבש המעורבים בה[194], ולדעתם אם עבר והקריבה, יצא ידי חובתו[195] - ויש סוברים שלא יצא, משום שהוא מצוה הבאה בעבירה[196], או משום שכל-מלתא-דאמר-רחמנא-לא-תעביד-אי-עביד-לא-מהני*[197] - ונסתפקו במנחת חובה, כשאין לו מנחה אחרת אלא זו שנתערב בה שאור ודבש, אם יש להקריבה מדין עשה-דוחה-לא-תעשה*[198]. ויש חולקים שמנחה שנתערב בה שאור ודבש, נפסלה[199].

פוסלת בקטורת

קטורת, יש שכתבו שלדברי הכל כשנתערב בה דבש פסולה, לפי שהדבש שייך לקטורת וראוי לו, והרי זה קטורת עם דבש, מה שאין כן במנחה שאינו חלק מהמנחה עצמה[200], או משום שהוסיף סממניה[201], ויש סוברים שאף בקטורת אינה נפסלת[202].

קטורת שנתערב בה דבש, יש סוברים שנחשבת קטורת זרה[203] - שלדעתם הקטורת עצמה נפסלת[204] - והמקטירה חייב מיתה בידי שמים, לדעת הסוברים בקטורת זרה שחייבים עליה מיתה[205]. ויש סוברים שאינו נחשב קטורת זרה[206], משום שהקטורת עצמה כשרה לדעתם[207], ואף לסוברים שלא קיים בה מצוה, מכל מקום אם עלה לא ירד – לדעתם[208] – ולכן אינו קטורת זרה[209], ויש שכתבו עוד שאין הקטורת עצמה פסולה, אלא הוא פסול במעשה ההקטרה, ולכן אינו קטורת זרה[210].

נכנס להיכל והקטיר קטורת עם דבש, יש סוברים שחייב מיתה משום ביאה ריקנית[211], ובקדש הקדשים חייב עליה מיתה[212], ויש חולקים[213].

עירב שאור בקטרת ועדיין לא נתערב בכתישה, כתבו אחרונים שיכול ליטלו משם וכשר, אבל עירב בה דבש, כיון שהוא לח ונדבק ונסרך בקטרת, אי אפשר ליטלו לגמרי, ופסול[214].

שאור ודבש שעלו למזבח, ירדו[215], כיון שלא נראו למזבח מעולם[216], וכן מנחה אפילו נתקדשה בכלי ואחר כך נתערב בה שאור או דבש, תרד[217], ואפילו נתערב בה פחות מכזית שאינו לוקה עליה משום דבש ומכל מקום המנחה נפסלת, צידדו אחרונים שאם עלתה תרד[218]. ויש חולקים וסוברים שמנחה שנתקדשה בכלי מקודם שנפל בה שאור ודבש – לדעת הסוברים שכל שנפסל לאחר קידוש אם עלה לא ירד – לא תרד[219].


הערות שוליים

  1. ↑ ויקרא ב יא.
  2. ↑ עי' מנחות נח א ובכ"מ. ראשונים דלהלן.
  3. ↑ ע"ע ציון 2.
  4. ↑ תוס' מנחות נח ב ד"ה אין וב"מ קטו ב ד"ה שנאמר ותור"ש שם א. ועי' חי' מהר"ל ב"מ שם ושפ"א מנחות שם, שכיון שכתוב בפסוק לא תעשה חמץ כי כל שאור גו', משמע שעל חמץ לבד חייבים, וה"ה לדבש, ועי' של"ה תורה שבכתב הקדמה אות ל, שנלמד מוא"ו של "וכל" דבש (וכעי"ז שפ"א שם, שאין כתוב וכל שאור ודבש, אלא וכל דבש), ועי' משמרות כהונה מנחות שם, שכיון שישנו רבוי בכל אחד לחייב על מקצתו, עי' ציון 50, ע"כ שחייבים על כ"א בפנ"ע ע"ש, ועי' דורש לציון דרוש ט, שלכאו' מפסוק שלאחריו, קרבן ראשית תקריבו אותם וגו', מוכח לחלק, שהרי שתי הלחם הם חמץ בלא דבש, ע"ש.
  5. ↑ ציונים 63, 181, 300, 335, 357 ואילך, 461. וע"ע חיבי מלקויות ציון 315.
  6. ↑ עי' ציון 5. רמב"ם בסה"מ שורש ט ול"ת צח ותשו' בלאו סי' תמז; יראים שכ. וכ"מ בהחינוך מצוה קי, ועי' הערות לבה"ג מהדו' י-ם הקדמה הערה 101 והגרי"פ דלהלן, שכ"כ בדעת בה"ג, ועי' ברית משה לסמ"ג שם, בדעת כמה ראשונים. ועי' ציון 124.
  7. ↑ עי' רמב"ן דלהלן; עי' סמ"ג ל"ת שיח שיט, וברית משה לסמ"ג שם בדעתו; עי' הידור זקן על אזהרות ר"א הזקן אות לז שכ"כ בדעתו.
  8. ↑ השגות הרמב"ן לסה"מ שורש ט ד"ה וראיתי לו. וע"ע מנין המצות.
  9. ↑ השגות הרמב"ן שם ל"ת צח, הובא בהחינוך שם. ועי' זוהר הרקיע אות סח, שהוצרך להשיג כן לשיטת הרמב"ם שמונין את המצוות לפי האיסורים, אך לדעתו בלא זה נמנה שתים מפני שהמעשים חלוקים, כבציון הקודם, ועי' הגרי"פ פרלא לרס"ג ל"ת קצה קצו.
  10. ↑ ציון 55 ואילך. ועי' ציונים 99, 180, 215, 116 ואילך, 131.
  11. ↑ תרגום ירושלמי שם: דמחמע, ואב"ע שם. וע"ע חמץ ציונים 9, 31, בחילוק שבין חמץ לשאור. ועי' ציון 35, שי"ס שאף חימוץ של פירות בכלל.
  12. ↑ ויקרא ב יא. מנ"ח מצוה קיז; ערוה"ש העתיד נז א. וכ"מ בגמ' ובכל הראשונים. ועי' תורת העולה פ"ל, שנאסר שאור ולא חמץ, משום שמנהג גויים להשים בקרבנותיהם שאור (עי' ציון 47, וכנראה ר"ל שלכן לא נכתב חמץ), ועי' דברי אמת קו' שישי, שהתחדש בסוף הפסוק לאסור אף שאור שאינו ראוי לאכילה (ועי' מנחת ברוך סי' לט ענף א שהק' שאין סברא לחלק לענין הקטרה למזבח אם ראוי לאכילה, ועי' שו"מ מהדו"ג ח"א סי' ריח שהק' להיפך, מהו נתינת טעם כי כל שאור גו', לאיסור חימוץ המנחה, והרי שאור חמור יותר לפי שחימוצו קשה, ותי' שעיקר האיסור הוא לפי שאינו מצה, ואין סברא לחלק בין שאור לחמץ), ועי' ערוה"ש שם ב שמרבה פירות שאינם מתוקים, ועי' ציון 35.
  13. ↑ ערוה"ש שם, ע"פ רמב"ם חמץ א ב: ואיסור החמץ ואיסור השאור שבו מחמצים אחד הוא.
  14. ↑ ע"ע חמץ נוקשה: באיסור אכילה והנאה.
  15. ↑ מנ"ח מצוה קיז.
  16. ↑ מהר"ם שיק מצוה קיח. ועי' פנ"י פסחים מג א, שביאר מש"כ תוס' שם שיש רבוי לאסור חימוץ נוקשה, שהוא מפסוק כי כל שאור, שאינו נצרך (אף שמרבה עירובו, שקולים הם ויבואו שניהם, או לר"מ שאי"צ לרבות עירובו), ועי' טהרת הקודש מנחות נב ב ובהגהה שם ובית שערים או"ח סוס"י רכה. וע"ע חמץ נוקשה: במנחות.
  17. ↑ עולת שלמה מנחות נז ב ד"ה ממותר.
  18. ↑ עי' רש"י ויקרא שם: כל מתיקת פרי קרויה דבש, וכ"כ בשבועות יב ב: וכל מיני פירות האילן בכלל; רשב"ם ב"ב עט א ד"ה אילן; תוס' מעילה יב ב ד"ה כל; החינוך מצוה קיז; עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' קצז, ע"פ סתימת הרמב"ם איסו"מ ה א. ועי' מל"מ איסו"מ ה א, שכ"מ משבועות שם שאסרו בנות שוח למזבח (ועי' רמב"ן ועוד ראשונים שבציון 47, שבנות שוח ופירות דקל אסורים), ועי' מלאכת בצלאל שבועות שם, שיל"ד הראיה שדוקא דבש תאנים, שנקרא דבש, עי' כתובות קיא ב, ולא בשאר פירות, ואכן עי' פי' הראב"ד לתו"כ פי"ב ור"א מזרחי שנקטו דבש תמרים או דבש תאנים, ועי' יריעות שלמה כהמ"ק ב ח, שאפשר שדוקא תאנים נתרבו שהם מתוקים משאר פירות, לול"ד הרשב"ם). ועי' ר"א מזרחי וגור אריה ודברי דוד ויקרא שם, שמקור הראשונים הוא מהכתוב שלאחריו, שלא הותר דבש במקדש אלא בבכורים, והרי בכורים אינו מדבש דבורים, ועי' מל"מ שם, שהק' שמא עכ"פ לא נאסר אלא דבש תמרים. ועי' מהר"ם שיק שבציון 57.
  19. ↑ כ"מ ברשב"ם ותוס' שם, וכ"כ משך חכמה ויקרא שם לגבי ענבים שאסורים משום דבש (ועי' ציון 173), ועי' בתי כנסיות שם שאדרבא עיקר האיסור הוא בפרי, ונראה שנסתפק אם גם המוהל אסור. ועי' צ"פ מתנ"ע ב עמ' לד ב, בטעם דברי הרמב"ם מעה"ק יב יז, שאסור לתבל את הקומץ בקצח ושומשום וכדו', שהוא משום איסור הקטרת דבש. ועי' חי' ר' אליעזר שמחה, שהפירות אסורים מחמת הדבש שבהם ע"ש.
  20. ↑ עי' דברי דוד ומלבי"ם ויקרא שם
  21. ↑ עי' באר בשדה ויקרא שם, שמש"כ רש"י מתיקת פרי, ל"ד וה"ה שאר מיני מתיקות; עי' שד"ח מערכת ד' כלל מא ד"ה וכתב עוד, שיש לאסור סוכר אף לולא שגדל מהארץ, שכל מיני מתיקה נאסרו, ובפרט לטעמו של המו"נ שבציון 47, שאיסור דבש הוא משום שדרך הגויים למרוח קרבנותיהם בדבש, וא"כ כל מיני מתיקה יש לאסור (וכ"כ בפנים מסבירות דלהלן), ועי' ציון 25; עי' אחרונים שבציון 23.
  22. ↑ תוספות השלם ויקרא שם; החינוך שם; עי' אברבנאל ויקרא שם: ואחר שנאסר דבר התמרים נאסר ג"כ דבש הדבורים; רדב"ז איסו"מ ה א ובשו"ת סי' תתקסב, ע"פ סתימת הרמב"ם שם, וע"פ ראשו' המוזכרים בציון 47, שיין המעורב בו דבש דבורים פסול לנסכים, ועוד ראיות, וכתב שכ"מ בר"א מזרחי ויקרא שם; אגורה באהליך (גאטינייו) עמ' ז ב; סדור יעב"ץ בפטום הקטרת; מנ"ח שם; ויקן יוסף עמ' נא א; שלום ירושלים שם; מלבי"ם ויקרא שם; ערוה"ש העתיד יט כב; נר מצוה מצוה י אות מג דף עב א ושד"ח שם ד"ה ולפו"ר, בדעת מל"מ איסו"מ ה א. ועי' שו"ת בית יצחק דרוש ו אות ח. ועי' להלן שי"ח.
  23. ↑ באר בשדה שם, ועי' ציון 21; נתיבות עולם לסמ"ק מצוה שיח; שד"ח שם. ועי' שד"ח שם שנתן טעם נוסף לאסור, לפי הראשו' שבציון 48, שדבש אינו מקבל מלח, וה"ה דבש דבורים, וכעי"ז במעשי למלך, בדעת הרמב"ן שבציון 49, שטעם איסור דבש משום שהוא חזק ומגביר מדת הגבורה, וה"ה לדבש דבורים שחוזקו מהפך את הנופלים לתוכו.
  24. ↑ תוספות השלם ויקרא שם; פשטים ופירושים לר"י מוינא שם; מעשי למלך איסו"מ שם, בדעת רש"י שבועות שם; נתיבות עולם שם, בדעת רשב"ם ב"ב שם. וכ"כ דברי שאול שם ומהר"ם שיק מצוה קיח. ועי' העמק דבר, שהכתוב נקט דבש, לפי שהוא ראש הממתיקים. ועי' מעשי למלך שם ושלום ירושלים לירו' יומא יב ב, שביארו לפי"ז כוונת הברייתא שבציון 144, אילו היה נותן בה קורטוב דבש כו' ולמה אין מערבין בה, היינו לערב שאר דבש לא של תמרים, מפני שאמרה תורה "וכל" דבש לא תקטירו, לרבות שאר מיני מתיקה, וכעי"ז בערוגות הבושם דלהלן.
  25. ↑ עי' תוס' ורדב"ז שבציון 30; עי' אחרונים שבציון 27. ועי' חס"ד מנחות ו ה ונר מצוה שם וערוגות הבושם (בולחובר) יו"ד סי' סט ודבר ישרים בסוה"ס, בסוכר, שאסור מטעם דבש, משום שגדל מהארץ (וע"ע דבש ציון 33 בשם נר מצוה שאסר ג"כ סוכר, וכ"ד הלכות קטנות ח"א סי' ריח הובא במנ"ח סוף מצוה קיח, ופמ"ג סי' רעב מ"ז ס"ק ג ומראה יחזקאל (הוכברג) א סי' לט, ועי' שד"ח שבציון 21 וברית משה שבציון 26 וציונים לתורה שבציון 37, ועי' ציונים 48, 103, 173, 197, 198, אם יש לאסור למלוח בו קרבנות משום איסור דבש). ועי' מעשי למלך כהמ"ק ב ח, ש"צרי" המוזכר בקטורת אינו היוצא מהעץ, לפי שהיוצא מהפרי אסור מטעם דבש, אלא הוא העץ עצמו, ועי' משאת משה (חברוני) זרעים שביעית סי' ט. אך עי' נתיבות עולם שם, שמשמע שנתרבה כל מיני מתיקות.
  26. ↑ מלאכת בצלאל שבועות שם וברית משה לסמ"ג ל"ת שיח, ע"פ רש"י שבועות שם: פירות האילן. ועי' ברית משה שם, שלפי"ז בסוכר שלנו אין איסור, ועי' לעיל. ועי' ציון 30, שהנוצר מעשבים נחשב דבש, וציון 21 שי"ס שאפי' לא נוצר מפרי אסור.
  27. ↑ מלאכת בצלאל שם.
  28. ↑ עי' ויקן יוסף שם ואגורה באהליך שם ויד דוד מנחות נח, שהבינו כן בדעת המל"מ איסו"מ ה ; עי' ידות נדרים שבציון 36.
  29. ↑ בתי כנסיות בית אבטינס בית מא, וזהו 'מפני שהתורה אמרה' כו' שלכן יש לגזור אף בדבר דבורים שאינו פרי. ועי' שד"ח שם שהאריך לדחות דבריו שאסור מה"ת.
  30. ↑ תוספות השלם שם; שו"ת רדב"ז שם; דבר ישרים עמ' רמב. ועי' שד"ח שם ד"ה ועיינתי, שלפי"ז אין ראיה מהראשו' שנקטו פירות להתיר דבש דבורים. ועי' ציון 26.
  31. ↑ מאור האפלה ויקרא שם; מדרש הביאור לר"ס אלדמארי שם; מדרש החפץ לר"ז הרופא שם. ועי' ציון 48, טעם נוסף לאסור דבש דבורים.
  32. ↑ פנים מסבירות קונ' גן אברהם סי' יג, ע"פ לשון החינוך שם: מוהל היוצא מן הפירות המתוקים. ולכאו' לדיעות שדבש הכוונה מתוק, אין לאסור מוהל שאיונו מתוק אע"פ שיצא מפרי מתוק.
  33. ↑ עי' מלאכת בצלאל שם ויריעות שלמה כהמ"ק ב ח ופנים מסבירות שם, בשמן שכשר לנסכים ואינו חשוב דבש כיון שאינו מתוק, ועי' צ"פ בציון 34 (ועי' פנים מסבירות שם, שאף שמן מתוק כשר, כיון שהכשירה תורה שמן לנסכים ויצא מהכלל, ועי' ציון 173) . ועי' מלאכת בצלאל שם, שלפי"ז מש"כ רש"י כל פירות האילן, ל"ד. וכ"נ לדעת הסוברים שגדר האיסור הוא מתיקות, עי' ציון 20, וכ"מ באחרו' שבציון 173, שדנו דוקא ביין מתוק.
  34. ↑ עי' נחלת בנימין וערוה"ש דלהלן. ועי' רשב"ם ותוס' מעילה שם, שמשמע שכל הפירות אסורים, וכ"מ בדברי דוד שם ובפנים יפות ומהרי"ל דיסקין ויקרא שם. ועי' צ"פ מתנ"ע ב ובמכתבי תורה מכתב יב, שהק' במנחות נד אם מחמיצים בתפוחים, והרי פירות אסורים משום דבש ע"ש, וצ"פ מתנ"ע שם, שהק' מדוע שמן אינו נחשב דבש (שהרי הותר אף כשאינו חיוב, עי' מנחות כג א, גבי מנחת חוטא, וכ' שאפשר ששמן אינו חשוב פרי ע"ש, וצ"ב), משמע שסובר שאף החמוץ ומר בכלל איסור דבש.
  35. ↑ עי' נחלת בנימין (רי"ב ליפמן אשכנזי) מצוה קיח; עי' ערוה"ש נז ב. אך בראשונים ואחרונים הנ"ל משמע שאסרו את כל הפירות מדין דבש, וצ"ב.
  36. ↑ עי' אזהרות לר"ש גבירול: ולא תקטירו דבש תמרים, ואגורה באהלך שם בדעתו; עי' כתבי הקודש לר"י אבן ג'אנח; ספר המצוות לר' חפץ בן יצליח; עי' אבן עזרא, שרבים פירשוהו על דבש תמרים, ועי' ידות נדרים יד יוסף ריז כב, שלפי"ז דבש דבורים מותר, ועי' שד"ח דלהלן ד"ה אחר זמן ורמ"י פוזנר בקובץ המאסף ו, שדחו הראיה; עי' רשב"ם ויקרא שם: וכל דבש, פירות האילן, תמרים קרויין דבש, וצ"ב (ועי' שד"ח שם ד"ה הן אמת, שהבין בדעתו שדוקא דבש תמרים אסור, ועי' רשב"ם שבציון 18).
  37. ↑ ויקרא ב יב. ר"י דילמדיגו בשאלתו לרדב"ז בשו"ת שם, ציין לדעתו הרדב"ז איסו"מ שם (ובתשו' שם, הק' הרדב"ז שא"כ דבש מפירות חו"ל הפסולים לבכורים יותרו למזבח וזה אינו). ועי' אברבנאל ויקרא שם, שהכתוב בא לאסור דבש מגפן תאנה רמון ודבש (אך אפשר שה"ה לשאר פירות). ועי' מראה יחזקאל שם שצירפו לסניף. ועי' ציונים לתורה כלל מ, שלפי"ז סוכר מותר (ועי' ערוגת הבושם שם שהסוכר קרוי "דבש" בנביאים ע"ש, ולפי"ז יל"ע בהנ"ל).
  38. ↑ עי' ספר הזכרון (באקראט) ויקרא שם, שכ"מ מסתימת הרמב"ם וצ"ע. ועי' תורה שלמה בהוספות לפרשת ויקרא עמ' רנו ובהוספות לפר' צו עמ' רצב.
  39. ↑ שם: בתורת מתיקות.
  40. ↑ עי' להלן. ועי' החינוך מצוה קיז, ששורשי מצוה זו נעלמים מאוד למצא בהם אף רמז קל, ואינו כותב טעם אלא לנערים ע"ש.
  41. ↑ לקח טוב דברים ב יא; עי' המספיק ערך ענוה; החינוך שם, מפי השמועה; פי' התמיד (לר"ר בן חיים) לברייתא דפטום הקטורת בשם דודו (וביאר שדבש בעודו על האש מרתיח ומגביה המשקים). וכעי"ז בטעמי המצוות (לר"מ הבבלי) הובא בשל"ה ויקרא שם: היצר נמשך אחריהם ומגביהים עצמם בטבעם והכפרה תלויה בהכנעה כו'.
  42. ↑ החינוך.
  43. ↑ עי' חי' הגרז"ר בנגיס א לג, בדעת החינוך.
  44. ↑ החינוך שם. ועי' כלי יקר. וכ"כ תורת העולה פל"ז.
  45. ↑ עי' ברכות יז א.
  46. ↑ מושב זקנים ויקרא שם בשם הרא"ש; בעל הטורים שם. וכעי"ז באוצר המדרשים שם בשם ילקוט תימני כת"י ובפי' ר"ח פלטיאל ויקרא, שיצה"ר ממתיק העבירה כדבש ולבסוף מתחמץ כשאור. ועי' רבינו בחיי שם ותורת העולה פכ"ז וסו"פ ל.
  47. ↑ מו"נ ח"ג פמ"ו, והסכים עמו הרמב"ן ויקרא שם. וכ"כ באוצר המדרשים ממדרש החפץ כת"י, ובמאור האפלה. ועי' רמב"ן ומאירי ע"ז ל א וריטב"א שם כט ב ורא"ש שם פ"ב סי' יג ושו"ת רשב"א ח"ד סי' קמט ותשב"ץ ח"ב סי' קסח וריב"ש קפ, שדרך הגויים להקריב שאור ודבש, וכ"מ ברש"י עמוס ד ד. ועי' מבי"ט ח"א סי' רח בדעת הרמב"ם, שדרכם להקריב שאור ודבש בפני עצמם, ולא בתערובת, וצ"ע ממו"נ הנ"ל. ועי' שו"ת רדב"ז סי' אלף תס, שאדרבא אין דרך הגויים להקריבם בפנ"ע אלא עם קרבן, ומכ"מ אסור להקטיר שאור ודבש בפנ"ע, עי' ציון 139, שהרחיקה תורה ביותר. ועי' ציון 21.
  48. ↑ דעת זקנים שם; בעל הטורים שם. ועי' מנחת אברהם (ריינהולד) סוס"י מו, שלכך נסמך לפסוק וכל קרבן מנחתך במלח תמלח. ועי' זכר שלמה שבציון 85, שלפי"ז בבמה שאין הקרבנות טעונים מלח מותר להקטירם, ועי' שד"ח פאת השדה ד מא, שלפי"ז אף דבש דבורים בכלל האיסור, עי' ציון 22 ואילך, ועי' ציונים לתורה כלל מ, שלפי"ז לדעת הסוברים שסוכר נחשב מלח, ע"ע מלח, ניתן למלוח בו קרבנות ואינו אסור משום הקטרת דבש (ואם דבש מקבל סוכר בהכרח שאינו נחשב מלח שאל"כ ניתן למולחו בסוכר), ועי' ציון 25 ובציונים הנזכרים שם. ועי' ציונים לתורה שם, שהק' מנסכים שאין טעונים מלח, ואסורים בדבש (עי' ציון 168), ועי' מנחת אברהם שם שהק' כמו"כ מקטורת, עי' ציון 186, ועי' קובץ קול תורה ירושלים תשכ"ד (מבעל הכלי חמדה) ופנים מסבירות ויקרא אות ג, אך עי' דובב מישרים שהדבש עצמו שקרב טעון מלח וא"א למולחו, ולא משום הקטורת והנסכים הקרבים עמו. ועי' ציונים 23, 85.
  49. ↑ עי' מושב זקנים וטור עה"ת, שבתערובת של שאור ודבש חסר בשאור מקום הנקבים ואינו שלם (אך עי' ציון 139 שאף הקטרת שאור ודבש לעצמם אסורה); עי' רבינו בחיי שם, ששאור ודבש מורים על מידת הדין (וכעי"ז בריקנטי ששאור מורה על דין ודבש על רחמים ע"ש, ועי' תורת העולה פ"ל ד"ה ואמנם איסור); עי' רמב"ן ויקרא כג יז, שהשאור משנה הטבעיים ע"ש (ועי' ציון 23), ועי' העמק דבר שם ב יא; עי' רלב"ג שם, ששאור ודבש נוצרו במלאכה, וגרועים מהדברים הטבעיים; עי' ר"פ פלטיאל ואברבנאל שם, בטעם איסור דבש, שלא יטעמו מהדבש שע"ג המנחה ויכשלו באכילתו; עי' אברבנאל שם, שאיסור שאור כדי שלא יעכבו הקטרת המנחה עד שיחמיץ (בפרט שהוא עצמו אינו ראוי לאכילה), ואיסור דבש שמא ימהרו להקטירו לאלתר מחשש שלא יעכל מבשר הקרבן, או מפני שמפסיד השכל; עי' תוספת ברכה שם וברית שלום פר' אחרי, שדבש נאסר לפי שיוצא מן הטמא, אע"פ שהותר להדיוט (ועי' ציון 22, שאף דבש תמרים וכדו' אסור, ועי' תורה שלמה).
  50. ↑ מנחות נח א. ועי' מקראי קודש ושער המלך חמץ א ו, שי"מ בדעת הרמב"ם שנדרש מ"כי" כל שאור ולא מתיבת כל ע"ש. ועי' רמב"ן ויקרא ב יא והחינוך מצוה קיז, שנלמד מלא תקטירו 'ממנו', שמשמע מקצתו, ועי' עזרת כהנים לתו"כ נדבה פי"ב ומנ"ח שם שהק' מגמ' הנ"ל (ועי' רש"י זבחים עו ב ורגמ"ה מנחות נז ב, למה נכתב ממנו), ועי' מהר"ם שיק מצוה קיח וזרע אברהם (לופטביר) סי' ד אות ה ומנחת יצחק (ארונובסקי) מצוה קיז אות יא ושירי מנחה שם ושו"ת ויען יוסף ח"ג סי' שסו. ועי' ציון 149.
  51. ↑ מנחות שם. ועי' ציון 153 ואילך. ועי' רמב"ם איסו"מ ה א: ואיסורן בכ"ש, ועי' מוצל מאש סי' נא ד"ה בענין מקטיר והיכל המלך איסו"מ שם ודברי מלכיאל ג לב ד"ה והנה ותורה תמימה ויקרא ב הערה נד, שפסק כאביי, וכ"כ אחרו' שבציון 55 ע"ש, ועי' תרועת מלך שבציון 102, וקובץ מסורה שבציון 82. ועי' אחרו' שבציון 57. ועי' יד ושם ח"ב בענין שאור ודבש, שבמזבח חייב בכ"ש, ובכבש שנתרבה כמזבח, עי' ציון 73, דוקא בכזית, ועי' ציון 73 בטעם הדבר.
  52. ↑ כ"מ מכל אחרו' דלעיל ולהלן, שהבינו מש"כ הרמב"ם שאיסורן בכל שהו, אליבא דאביי. ועי' רדב"ז סי' אלף תס, שמכ"מ בכשומשום שאינו דרך הקטרה פטור, ע"פ תוס' מנחות כו ב, ועי' דבר יהושע דלהלן.
  53. ↑ עי' מוצל מאש סי' נא ד"ה בענין מקטיר; עי' יד אהרן עמ' צט ב; עי' משמרות כהונה לתו"כ נדבה פי"ב (וע"ש שמכ"מ פוסל את המנחה וקטורת בכ"ש). ועי' דבר יהושע ח"ב סי' סה ד"ה ונלע"ד.
  54. ↑ עי' ציון 141 ואילך.
  55. ↑ עי' כס"מ שם, ומוצל מאש שם ושעה"מ חמץ א ו בדעתו, שפירש כן דעת הרמב"ם הנ"ל שחייב בכ"ש, ומה שהצריך כזית היינו בתערובת, וכ"כ שו"ת רדב"ז סי' אלף תס ויד אליהו סי' כב והרי בשמים ח"א סי' קיז וחי' הגרז"ר בנגיס ח"א סי' לג ויכהן פאר איסו"מ שם בדעת הרמב"ם, ועי' דברי בינה (ברודא) חמץ סי' א אות מב, שכ"כ לדעת זעירי שבציון 61, אבל לאביי חייב בכ"ש אף בתערובת ע"ש; עי' צל"ח פסחים מד א ד"ה אה"נ. ועי' זרע יצחק איסו"מ שם כעי"ז, שדבש שנתערב בקומץ שלם והקטיר חלקו פטור, אבל כשנתערב מתחלה בחלק מהקומץ והקטירו, חייב ע"ש.
  56. ↑ מנחות שם.
  57. ↑ עי' מנחות שם וראשונים שם. ועי' מקד"ד סי' ה אות ה, שכזית שצמק ושוב תפח, חייבים עליו. ועי' רמב"ם איסו"מ ה ב: ואין הקטרה פחותה מכזית, משמע שפסק כרבא. ועי' אחרו' שבציון 51, שהק' מרמב"ם שם ה"א, שחייב בכ"ש, ועי' ר"י קורקוס והר המוריה וצרור החיים ואורח מישור ומטה אפרים ואבה"א איסו"מ שם ונתיבות עולם לסמ"ק שיח עמ' פג ב ודברי רבינו משולם עמ' קנד ופני שלמה פסחים מג ב ומעין החכמה (ברלין) עמ' כט א ולשון למודים (יעבץ) עמ' צא ב אות קעז, שמש"כ הרמב"ם כל שהו, כוונתו כשיש לו צירוף לכזית, ומדין היתר מצטרף לאיסור כדלהלן (ועי' ברכת הזבח מנחות נח ב וערוה"ש העתיד נז ו, שתי' כן אך לא הזכירו היתר מצטרף לאיסור, ועי' להלן), אבל אם הקטיר כ"ש שאור ודבש בפנ"ע פטור וכרבא, וכעי"ז במהר"ם שיק מצוה קיח, שהכוונה לחצי כזית שאור וחצי כזית דבש, שמצטרפים לכו"ע, עי' ציון 152, או שכוונתו לחצי שיעור באיכות, כגון חמץ נוקשה (עי' ציון 15), או לדבר שהוא מקצת מתוק, ועי' יד אהרן או"ח ח"א עמ' צט ב ומעשי למלך איסו"מ שם, שהרמב"ם קרא לכזית כל שהו (כלפי קומץ שלם, שהוא ב' כזיתים). ועי' רדב"ז איסו"מ שם ב, שנקט ג"כ בדעת הרמב"ם שצריך כזית (ועי' ציון 147). ועי' כס"מ איסו"מ שם, שמשמע בדעת הרמב"ם שאף לרבא חייב בכ"ש, ועי' לח"מ שם ויד אליהו סי' כב ומגלת ספר לאוין שיח וקר"א מנחות נח א ומוצל מאש שם, שתמהו ממשמעות הגמ', ועי' שעה"מ חמץ א ו ומער"ק ונאם דוד איסו"מ שם, שביארו הגמ' באופ"א, ועי' צרור החיים ומטה אפרים איסו"מ שם וידי דוד מועטי נזיר לו א וערוה"ש סי' נז אות ו וזבחי צדק ובן ימין מנחות נח א, שאף כוונת הכס"מ כנ"ל, שלרבא חייב בכ"ש באופן שמצורף להיתר שמגיע לכזית וכנ"ל, ועי' שער יאודה שביתת עשור ב ג.
  58. ↑ עי' ציון 158 ואילך. ושם ציון 147, שי"ס שלהלכה אינו חייב.
  59. ↑ עי' אחרו' הנ"ל בציון 57.
  60. ↑ עי' נפש חיה עדל"ת סי' יח ונחלת שמואל (מלמד) סי' ח אות א ורב"ב פינקל בכנסת ישראל תש"א ובמוריה קובץ קצז והגרי"ז מנחות שם ונזיר לו א, בישוב מש"כ הרמב"ם שבציון 51, שחייבין בכ"ש, ומש"כ בציון 57 שצריך כזית, היינו רק בשביל להחשיבו הקטרה; עי' נפש חיה והגרי"ז שם ויד אליהו סי' כב ויד אהרן או"ח עמ' צט ב ולבושי מרדכי זבחים סי' טו אות ח, שלכן פסק לחייב בתערובת, אף שלדעת רבנן אין היתר מצטרף לאיסור, עי' ציון 146. ועי' כעי"ז קר"א זבחים עז א ומנחות נח א ואבה"א איסו"מ ה א.
  61. ↑ עי' ציון 140 ואילך.
  62. ↑ עי' רש"י פסחים מג ב ד"ה אף. וע"ע היתר מצטרף לאיסור ציון 2 ואילך. ועי' ר"י קורקוס ואבה"א איסו"מ שם ונתיבות עולם לסמ"ק שיח עמ' פג ב וליקוטי הלכות מנחות נח וערוה"ז סי' ח, שכ"כ בדעת הרמב"ם, אך עי' ציון 147.
  63. ↑ עי' אחרו' שבציון 51 בדעת הרמב"ם, שפסק כאביי, ואחרו' שבציון 57 בדעתו שפסק כרבא. ועי' יראים שכ וסמ"ג שיח שהביאו המח' בלא להכריע, ועי' מגלת ספר לסמ"ג שם.
  64. ↑ עי' רי"ק איסו"מ שם בתי' א ולח"מ מעה"ק יג יד, ע"פ רמב"ם הנ"ל שהצריך כזית ומכ"מ אסר כ"ש, וכ"מ ברדב"ז איסו"מ שם ב (ועי' שו"ת רדב"ז סי' אלף תס ועוד אחרו', שמשמעות הרמב"ם שלוקים בכ"ש וא"כ אין כוונתו לאיסור ח"ש, ועי' שמן רוקח דלהלן, שהרמב"ם מדבר אף בתערובת, שאין בו איסור ח"ש, ע"ע: בתערובת, מח' בדבר); מגלת ספר לאוין שיח עמ' קסה א; מטה אפרים חמץ א ז; ליקוטי הלכות מנחות פ"ה. ועי' משמרות כהונה לתו"כ פי"ג פרשתא יב, ע"פ ברייתא שבציון 145, בנפל כ"ש דבש לקטורת שנפסלה (ועי' ציון 69, שי"ס שהקטורת עצמה פסולה). ועי' קר"א מנחות שם וערוה"ש נז ו והר המוריה איסו"מ שם ועוד, שהק' למה נצרך הרמב"ם לדרשה מיוחדת כיון שבכ"מ ח"ש אסור, ועי' רדב"ז בתשו' שם ומנחה טהורה מנחות נח א, שאכן הרמב"ם אסמכיה אקרא, ועי' יצחק ירנן חמץ שם וכתר המלך איסו"מ שם ולשון לימודים שם, שהפסוק הוא על עיקר האיסור ולא על שיעורו בכ"ש, ועי' עמודי אש סי' ד כלל א ומעשי למלך איסו"מ שם, שהוצרך הפסוק לחדש שנאסר אף שאינו אכילה (עי' להלן. ועי' עמודי אש שם, שמשמע שח"ש אסור אף כשהיה לו שעת הכושר קודם שהחמיצו, ועי' אהל מועד בנד' בקרקוב סי' קיא וקכו), ומנחה טהורה שם שחידש שאף כשאינו איסור כרת אסור ח"ש, ועי' מנ"ח דלהלן ויד אהרן או"ח תמב עמ' צט א ויד אליהו סי' כב.
  65. ↑ עי' מנ"ח מצוה קיז, בדעת הכס"מ והאחרונים שהק' על הרמב"ם שאיסורן בכ"ש, ולא תרצו שהכוונה לחצי שיעור. ועי' אחרו' דלהלן.
  66. ↑ עי' מנ"ח שם. וע"ש ובחלקת יואב יו"ד סי' ט ד"ה ובאמת, שהסוברים לעיל שיש בו איסור ח"ש, דעתם שחזי לאצטרופי הכוונה שניתן לצרף בשעת מעשה עד לשיעור כזית, וע"ע הנ"ל ציון 102 ואילך (ושם ציון 127 ואילך, שי"ס שאף בלא חזי לאצטרופי אסור ח"ש).
  67. ↑ ע"ע חצי שיעורי ציון 329 ואילך. קהלת יעקב אלגזי סי' קלז; שמן רקח לוו פסחים מב א עמ' ל א. ועי' מוצל מאש שם, ועמודי אש שבציון 64.
  68. ↑ עי' ציון 198.
  69. ↑ עי' מגלת ספר לסמ"ג לאוין שיח; עי' צ"פ שבת ט א בהשמטות ובמנת"ע ב יא; עי' מעשי למלך איסו"מ שם דף פד טור ג. ועי' אחרונים הנ"ל שביארו בזה מש"כ הרמב"ם שנתן דבש כ"ש בקטורת פסלה, שאינו עובר משום דבש אלא משום קטורת זרה או הכנסה יתירא, עי' להלן (אמנם הכס"מ ועוד פרשוהו משום איסור דבש, וכפרש"י בכריתות ו א, והראב"ן הנד' בגנוזות ג). ועי' רלב"ג ויקרא השורש הראשון: ששאור ודבש אוסרים בכ"ש אם נתערבו בקרבן, ואולם לא ילקה על הקטרתו כו' אם לא היה בהן כזית (ויל"ע אם כוונתו שפוסל את הקטורת כנ"ל, או שאוסר בכ"ש משום חצי שיעור, עי' ציון 64). ומבואר באחרונים הנ"ל, שמלבד האיסור שיש בשאור ודבש, הרי הוא אף פוסל את המנחה, וכ"מ לסוברים שכל מנחה נפסלת בתערובת דבש, ועי' ציונים 90, 164.
  70. ↑ עי' ציון 203 ואילך. צ"פ שם ושם, וע"ש שתי' בזה את הסתירה ברמב"ם הנ"ל, שמש"כ כ"ש היינו לחייב בהיכל משום קטורת זרה. ועי' מאסף תורני מסורה ח"ב עמ' נח.
  71. ↑ עי' מגלת ספר שם.
  72. ↑ ויקרא ב יב.
  73. ↑ ציון 32 ואילך. ועי' להלן ציונים 78, 99 ואילך, 117, 129. ועי' יד ושם ח"ב בענין שאור ודבש, שחי' בדעת הרמב"ם, שהקטרת שאור ודבש בפני עצמם אינו חייב אלא במזבח, שכשמקטירו בפנ"ע אין האיסור בהקטרה, אלא מדיני המזבח שלא יעלה עליו שאור ודבש, ודוקא כמשקריבו עם קרבן שחשוב הקטרה, אסור אף בכבש (והוסיף שמטעם זה במזבח חייב בכ"ש, ודוקא בכבש שאיסורו משום הקטרה צריך כזית, ועי' ציון 51).
  74. ↑ ע"ע הקטרה (א') ציון 323, וע"ע רצפה.
  75. ↑ עי' תוס' דלהלן שנסתפקו בזה.
  76. ↑ עי' תוס' מנחות נז ב ד"ה כבש.
  77. ↑ עי' מקד"ד סי' ה אות ה וכ אות ג, ע"פ תוס' שבציון 76, שהוצרכו לדרשא לרבות רצפת עזרה (וצ"ל שרצפה התרבה בכלל מזבח, ועי' חזו"א קדשים סי' ז אות א, אך עי' מקד"ד סי' ד אות ד).
  78. ↑ עי' מים קדושים והגרי"ז לתוס' הנ"ל; קר"א שם ד"ה אין. ועי' אחרו' הנ"ל שהק' על תוס' למה הוצרכו לרבות רצפת העזרה. ולדעת אחרו' אלו, כבש אינו ראוי להקטרה, ולכן הוצרך לרבוי, וע"ע כבש ציון 91 ואילך.
  79. ↑ מנ"ח מצוה קיז; עי' שפ"א כריתות ו א; עשירית האפה וולפיש אות קלד. וכ"מ בפירוש ספר התמיד לפטום הקטורת ד"ה חיסר אחת. ועי' מקד"ד סי' ה שם וניר לדוד ח"ב עמ' קלב, שחולק לשיטתו, שצריך מזבח דוקא, ועי' חי' הגרי"ז ליומא נב עמ' יח, שהק' שאינו מקום הקטרה אלא לענין קטורת ולא לענין שאור ודבש, ועי' ר"מ אילן בישורון כרך א עמוד קל ובכנסת הראשונים מנחות שם הערה פה, ואמרי חיים שיינברג עמ' 47.
  80. ↑ ע"ע הקטרה ב' ציון 63. וע"ע הקטרה א' ציון 326, שי"ס שאם במזבח החיצון הדין כן.
  81. ↑ מנ"ח, ע"פ סתימת הרמב"ם 'בהיכל' ולא הזכיר מזבח (וע"ש שדוקא במקום המזבח, וע"ע הקטרה ב' ציון 65). וע"ש שציין לתוס' מנחות שם, ועי' תורת הקודש ח"א סי' נ אות י, שכוונתו שאף למשמעות התוס' שדוקא במזבח עובר, מכ"מ מקום המזבח דינו כמזבח, וצ"ב (ועי' מנ"ח שבציון 79 שמשמע שאי"צ מזבח).
  82. ↑ עי' רמב"ם שם: ואם הקטיר ממנה בהיכל לוקה, ועי' ליקוטי הלכות מנחות פ"ה עמ' כד א, שכ"מ מברייתא שבציון 186, שאין מערבין דבש בקטורת. ועי' אחרו' שבציון 84 בסוגרים, שנקט היכל לחדש שאף מזבח הזהב בכלל מזבח. אך עי' אחרונים שבציון 119, שחיובו הוא משום קטורת זרה ולא משום דבש, ועי' מאסף תורני מסורה ח"ב עמ' נח, שאפשר שאין שייך איסור הקטרת דבש במזבח הזהב, ועכ"פ צריך כזית דוקא אף לסוברים שאיסורו בכ"ש (ותי' בזה מש"כ הרמב"ם איסו"מ ה ב בעירב דבש בקטרת שצריך כזית, ובה"א כתב שחייב בכ"ש), ע"ש הטעם, וע"ש חי"ז עמ' יא.
  83. ↑ כס"מ אסו"מ ה ב ומנ"ח מצוה קיז, ע"פ רמב"ם שם: ואם הקטיר ממנה בהיכל.
  84. ↑ עי' ר"י קורקוס איסו"מ שם; רדב"ז שם; קר"א מנחות נח א ד"ה ויש, ע"פ רמב"ם שבציון 117, שאפי' הקריב שאור ודבש עם לוג שמן של מצורע חייב אף שאינו עומד להקטרה, וה"ה לקטורת, ועי' ערוה"ש העתיד נז יב שנסתפק בזה; מקד"ד סי' ה אות ה. ומש"כ הרמב"ם בהיכל, עי' ר"י קורקוס ורדב"ז שם, שבהיכל חייב בכ"ש משום קטורת זרה (עי' ציון 203), משא"כ במזבח החיצון שאינו חייב אלא משום הדבש ובכזית (עי' ציון 57), ועי' רי"ק שם ביאור נוסף, שבמזבח החיצון אפשר שהקריבו לשם עצים כיון שאינו מקום הקטרה משא"כ כשהקריבו בהיכל (ועי' בתי כנסיות שם), ועי' קר"א שם ועשירית האפה (וולפיש) אות קלד ושיג, שנקט בהיכל לרבותא, שאף שסתם מזבח הוא מזבח החיצון מכ"מ חייב במזבח הפנימי ג"כ, ועי' מקד"ד שם, שהיכל בא לאפוקי הקטירו בקה"ק שפטור, עי' ציון 79.
  85. ↑ שו"ת חזון נחום ח"ב סי' מב (ודובב מישרים ח"ג סי' קלא); מקד"ד סי' כ אות ג. ועי' ספר זכרון זכר שלמה עמ' תקטו, שלדעת הראשו' שבציון 48, שטעם איסור הקטרת שאור ודבש, משום שאינו מקבל מלח, אפשר שבבמה אי"צ מליחה (ע"ע מליחת קרבנות), וא"כ אין נוהג בו איסור זה.
  86. ↑ ע"ע ציון 28. ועי' מקד"ד שלדעת הסוברים שבמה טעונה מזבח, ע"ע הנ"ל ציון 27ף אפשר שעובר. ועי' תורת הבמה פ"י סי' יט.
  87. ↑ חזון נחום שם; מקד"ד שם, ע"פ תוס' מנחות נז ב ד"ה כבש, שאינו עובר אלא במזבח.
  88. ↑ ויקרא ב יב.
  89. ↑ ע"ע במה ציון 161. השואל לחזון נחום שם. ועי' תרועת מלך סי' ע אות יד, שלפי הרמב"ם שבציון 122, שהקטרה עם הקרבן אסורה אף לשם עצים, שאינו לריח ניחוח, יש לאסור אף בבמה.
  90. ↑ עי' תרועת מלך שם. וכן צידד בנחלת שמואל (מלמד) סי' ח אות ב ע"ש. ועי' משך חכמה בראשית ד ב, שגם בבמה נאסר שאור, ולכן לא שעה ה' למנחתו של קין ע"ש, אך אפשר שאינו עובר משום שאור, אלא שהקרבן פסול (עי' ציון 69, שהפסול אינו תלוי באיסור).
  91. ↑ עי' החינוך מצוה קיז: ונוהגת כו' בכהנים. ועי' מנ"ח שם, שהרמב"ם סתם בזה. ועי' מנחת אברהם יומא כז ב אות ח. ועי' תורת הקודש סי' נ ס"ק י, שלדעת הסוברים שאיסור דבש נוהג בבמה, עי' ציון 90, יל"ע אם זר עובר שם.
  92. ↑ ע"ע אשה ציון 38, בשם החינוך שם: הזכרים (ועי' הג' על החינוך שם, שבקצת כת"י אינו מופיע).
  93. ↑ החינוך שם.
  94. ↑ נחלת שמואל (מלמד) סי' ח אות ב.
  95. ↑ ערוה"ש העתיד סי' מח אות ט (וע"ש שמכ"מ כיון שזר שהקטיר אם עלו ירדו, אין חייב עליו משום קטורת זרה, עי' ציון 209). ועי' מקטר קטורת (רוט) סי' יז, שאולי מש"כ החינוך שם הכהנים, סתמא נקט שהם המקטירים, וצ"ע. ועי' מש"ח בראשית ד ג, בטעם שלא שעה ה' למנחת קין, משום שאף גוי אסור בהקטרת שאור ע"ש, ועי' ציון 90, שי"ל כוונתו משום קרבן פסול ולא משום איסור הקטרת שאור ודבש. ולכאו' לדעתם אף אשה ובזמן הזה אסורים בשאור ודבש.
  96. ↑ ויקרא ב יא. ועי' שערי טהר (וולק) ח"ג סי' ט אות ב, שאפשר שמתחייב בהנחה ע"ג האור, אף קודם שתמשול בו האור. ועי' להלן שאף ניסוך וקטורת בכלל האיסור, ועי' ציון 139, שאף הקטרת שאור ודבש בפנ"ע אסורה, משמע של"ד מנחה נאסר בשאור ודבש, ומש"כ כל המנחה אשר תקריבו גו', הוא לגבי איסור מחמץ דוקא, אך עי' רי"פ פרלא עשין קי ד"ה וראיתי לאחד של"מ כן, ועי' קובץ זכר שלמה עמ' תקטו, וצ"ב וע"ע לחמי תודה ציון 91.
  97. ↑ חזו"י מנחות ו ג; נחלת שמואל מלמד סי' ח אות ג.
  98. ↑ עי' ציון 73.
  99. ↑ נחלת שמואל שם, ע"פ רגמ"ה מנחות נח א (ושימ"ק שם עד א אות ה), לענין כל שממנו לאישים, שחייב בהקטרה. ועי' סמ"ג לאוין שיח ויראים סוס"י שכ, שמנו ב' לאוין: לא תקטירו, ואל המזבח לא יעלו, ואולי סוברים כנ"ל, שדיניהם חלוקים.
  100. ↑ עי' עולת שלמה מנחות נז ב וחזו"י שם, בדעת רגמ"ה שם: המעלה מכולן ע"ג כבש, בלא הקטרה. וכ"מ בחזו"א קדשים סי' יט אות מב, ועי' קר"א שם לתוס' ד"ה אין לי. ועי' חי' הגרי"ז שם, שתמה מדוע חייב בלא הקטרה.
  101. ↑ חזו"י שם בדעת תוס' זבחים כו ב ד"ה אמר שכ' שמרבה כבש לענין הקטרה; נחלת שמואל שם, בד' הרמב"ם שסתם והשוה כבש למזבח (ובמזבח צריך הקטרה לדעתו, עי' ציון קודם). ועי' ירו' שבת ז ב ותו"כ פרשתא יב: יכול לעבודה ושלא לעבודה, ת"ל לריח ניחוח לא אמרתי אלא לעבודה, ובפי' רבינו הלל שם: דלא מחייב אא"כ העלם להקטירם, ועי' כנסת ראשונים מנחות נז אות צד, שמשמע שצריך הקטרה (ול"מ שבהעלאה לשם הקטרה חייב, כיון שאינו ריח ניחוח), ועי' עולת כהנים זבחים סי' יח אות יב. וכ"מ במלבי"ם ויקרא שם ובליקוטי הלכות מנחות פ"ה תורת הקדשים אות נ, ועי' קר"א מנחות נז ב ד"ה בעי. ועי' תורת מרדכי קו' חיבת הקודש סי' ז אות ד, שדייק כן מהתו"כ הנ"ל ובראשו' שפטור, אפי' בכבש שאין כתוב בו הקטרה, כיון שצריך ריח ניחוח, וכ' שנדס"ה בדברי רגמ"ה שם.
  102. ↑ עי' תרועת מלך סי' ע יד, בדעת הרמב"ם שבציון איסו"מ ה א: ואיסורן בכ"ש כו' ושם ב: ואין הקטרה פחותה מכזית, ויש לחלק כנ"ל, ועי' ציון 51 ואילך.
  103. ↑ ר"י קורקוס איסו"מ ה ג. וכ"מ ברש"י זבחים עז א ד"ה ורואה (לענין שממנו לאישים): דכיון דלאו להקטרה מיכוין שרי. ועי' שפ"א זבחים קטז ב, שנסתפק בזה, ועי' הגרי"ז שם עז א ד"ה אבל שם וזבח טוב ש"י פ"ד. ועי' אילת השחר זבחים שם, שנסתפק אם דוקא בריח ניחוח, או אף בריח לבד (ואם בריח לבד פטור, צ"ב למה נאסר להוסיף דבש לקטורת, והרי אין כוונתו לניחוח). ועי' ציונים לתורה (ענגיל) כלל מ, שאפשר שאפילו לשם הכשר קרבן פטור, כגון מליחת קרבנות בסוכר (לסוברים שדינו כמלח, ושיש בסוכר איסור דבש, עי' ציון 25) ע"ש.
  104. ↑ ויקרא ב יב.
  105. ↑ עי' זבחים עו ב (ועי' כס"מ איסו"מ שם שהביא ממשנה שם עו ב, ועי' ח"נ וקדשי דוד זבחים עז א ד"ה ורבנן וקר"א יבמות ק א והג' רש"ש איסו"מ שם, שאיצ"ל שפסק כר"א שם, כיון שבשאור ודבש מודים רבנן שפטור, ע"ש עז א: אותם אי אתה מעלה כו', ועי' ערוה"ש העתיד סי' נז סעיף יט); רמב"ם איסו"מ ה א: ואינו חייב אלא אם הקטירן עם הקרבן או לשם קרבן, ושם ה"ג: העלה כו' לשם עצים פטור כו'; החינוך מצוה קיז. ועי' ספרא דבורא דנדבה פי"ב: יכול לעבודה ושלא לעבודה כו', ובראב"ד שם שהכוונה לשם עצים (ועי' רבינו הלל שבציון 101). ועי' תרועת מלך סי' ע אות טו ול, שהמקטיר שאור ודבש בחוץ, חייב, לפי שראוי לאהל מועד, שיכול להקריבו לשם עצים ע"ש.
  106. ↑ עי' מנ"ח מצוה קיז שצידד כן. ועי' שו"ת מהר"ש ח"ח סי' ד, שהק' מיומא מז ב, שמשמע שלא התירו במקום ספק להקריבו לשם עצים אלא משום שא"א בענין אחר, וע' שמועות חיים יומא שם. ועי' תוס' שבחים עז א סוד"ה וחולין.
  107. ↑ עי' קדשי דוד (מועטי) זבחים עז א וחס"ד סוטה ב ז, בדעת רמב"ם שם ה"ג: פטור. ועי' מנ"ח שם ותורה תמימה ויקרא ב הערה סה, שהק' מזבחים שם (וסוטה כג א ויבמות ק א) שבמקום ספק יש להקריב לכתח' לשם עצים (ותורה תמימה שם, שכ"מ בסוטה כג א), ועי' מנ"ח שם שאפשר שדוקא בספק כדי לתקוני גברא (ועי' רש"י יבמות שם: ומותר לעשות כן מפני תקנת עולה), ועי' ציון הקודם. ועי' תורה תמימה שם שתמה למה יאסר לכתח', ועי' ציון הבא.
  108. ↑ מנ"ח שם בדעתם.
  109. ↑ עי' ר"י קורקוס דלהלן; עי' רדב"ז אסו"מ שם (ועי' רדב"ז שבציון 112); מנ"ח קיז. ועי' עזרת כהנים דבורא דנדבה פר' יב ד"ה והקטירם, שצ"ע.
  110. ↑ עי' ר"י קורקוס שם ה"ב, במקטיר קטורת בהיכל שדרך להקטיר שם, בסתם חייב, משא"כ במקטירו במזבח בחוץ שהרי זה כהקריבו לשם עצים; עי' רדב"ז איסו"מ שם; דרכי דוד מנחות עמ' פא.
  111. ↑ מנ"ח שם.
  112. ↑ רדב"ז ח"ה סי' פז (ועי' רדב"ז שבציון 109 וצ"ע); לח"מ איסו"מ שם ד; נתיבות הקודש מנחות נז ב עמ' פ, בשם הגרי"ז.
  113. ↑ נתיבות הקודש שם. ועי' אילת השחר זבחים שם.
  114. ↑ עי' מעשי למלך איסו"מ ה ג, ושם תלאו במח' ראשו' ע"ש.
  115. ↑ רדב"ז ולח"מ שם.
  116. ↑ עי' רמב"ם איסו"מ ה ג. ועי' רי"ק ולח"מ והר המוריה איסו"מ שם ותורה תמימה ויקרא שם וגלה"ש לירו' שבת ז ב ושירי מנחה לתוספ' מכות ד ב, שכ"מ מתו"כ דבורא דנדבה יב: המעלה מבשר חטאת כו' והקטירם מן השאור ומן הדבש עובר בל"ת כו', וכעי"ז בתוספ' שם ומנחות ו ח וירו' שם, משמע שדוקא כשמקטירו עם שאר ודבש לוקה (ועי' לקח טוב ויקרא: כל שהוא אישים הרי הוא אסור בכל שאור וכל דבש, ויל"ד שהכוונה שנכלל באיסור דשאור מהמשך הכתוב), ועי' פסקי רי"ד מנחות נח א, שגרס כן בגמ' שם, ועי' חמדת דניאל מנחות נז ב ורצ"ה זבלודבר בקובץ בית שמואל סי' כח, ועי' יד דוד מנחות נח א שהוכיח מגמ' שם כהרמב"ם, ועי' ציונים 164, 127.
  117. ↑ עי' ציון 10. ועי' כס"מ שם, שהוצרך הרמב"ם לאוסרו משום שאור ודבש, אף שאסור משום שממנו לאישים, משום שאין לוקים על כל שממנו לאישים, ע"ע אסורי מזבח ציון 68. ועי' חסדי דוד לתוספ' מכות שם, שאה"נ לוקה אף משום שממנו לאישים, ומכ"מ בהקטיר שניהם לוקה אחת, משום שנכללים בלאו אחד, ועי' ערוה"ש שם, שאה"נ לוקה שתים. ועי' דורש לציון דרוש ט, שנפק"מ כשהקריבו לשם עצים על הכבש, שבמקטיר שאור ודבש לשם עצים פטור, ובממנו לאישים חייב אף לשם עצים, אבל דוקא על המזבח ולא על הכבש, ע"ע כבש ציון 39 ואילך, אך המקטיר שאור ודבש עם שממנו לאישים חייב אף כשמקטירו על הכבש לשם עצים. ועי' שיח יצחק (הלברשטם) ויקרא שם, שנפק"מ כשאין בתערובת כזית של שאור וכזית של שממנו לאישים, ובתערובת שניהם לוקה ע"ש. ועי' ועי' משנת ראשונים בארי א עמ' קסא, שהדבש טפל לקרבן, ואינו חייב אלא משום הקטרת קרבן עם שאור ודבש.
  118. ↑ רמב"ם שם. ועי' הגרי"ז מנחות נז ב ד"ה והנה במעלה, בטעם שחשובים 'קרבן'. בדין המקטיר שאור ודבש עם קרבנות שנפסלו, אם חייב כמקטירן עם בשר חטאת, עי' מנחת אברהם לתו"כ שם ויומא כז ב אות ח וקובץ משמרת הקודש מנחות עמ' רכו ושערי בנימין סי' סז ומשנת המנחה מנחות שם ומילואים לקר"א מהדו"ח למנחות נח א.
  119. ↑ עי' קר"א שבציון 84; בתי כנסיות בית אבטינס בית לא.
  120. ↑ עי' ר"י קורקוס איסו"מ שם שצידד כן; עי' צ"פ בהשמטות לשבת ט א וכן בדגל התורה כשר סי' ג.
  121. ↑ עי' ציון 139.
  122. ↑ עי' כס"מ ורי"ק שם.
  123. ↑ קר"א זבחים עז א. ועי' כס"מ שבציונים 117, 124, שעיקר איסור שממנו לאישים נאמר על הקטרתם עם שאור ודבש, ולפי"ז ודאי חייב לשם עצים, כדין שממנו לאישים שנאסר אף לשם עצים, עי' ציון 132, וכעי"ז בצ"פ מאכ"א ב ז, שבהקטרת שממנו לאישים עם שאור ודבש, נחשב כמקטיר שניהם, ולכן חייב אף לשם עצים. אך עי' חי' הגרי"ז יומא נב עמ' יח, שאיסורו מדין שאור ודבש, אלא שנחשב הקטרה מחמת הקרבן המצורף עמו, וכ"מ בקר"א הנ"ל.
  124. ↑ עי' קר"א שבציון 164. ועי' כס"מ שם וקרבן אהרן לתו"כ שם, שדרש כן את איסור שממנו לאישים, שכיון שנכתב לענין שאור ודבש, משמע שעיקר האיסור הוא להקטירם בשאור ודבש, ועי' מלבי"ם ויקרא שם ויד דוד מנחות נז ב וערוה"ש העתיד סי' נז אות יז. ועי' מעין החכמה (ברלין) עמ' כט א, שהק' למה איסור זה להקטיר שאור עם קרבן לא נמנה בנפרד במנין הלאוין, ועי' מהר"ם שיק מצוה קיח.
  125. ↑ עי' ציון 112, ועי' ציון 109 שי"ח.
  126. ↑ לח"מ שם; עי' רדב"ז סי' אלף תס. ועי' קרי"ס איסו"מ שם, שהוסיף ע"ד הרמב"ם, שמקרבן ראשית גו' ששאור ודבש חשובים קרבן, משמע שאינו איסור נפרד אלא גילוי שנחשב קרבן, ואפשר שכוונתו כנ"ל, שממילא כשמקטירו עם קרבן אחר מסתמא כוונתו לשם קרבן.
  127. ↑ עי' אחרונים הנ"ל, בדעת הרמב"ם. ועי' מרה"פ לירו' שם, שסובר כן בדעת הרמב"ם, והגיה בדבריו ע"ש (ועי' השואל סי' אלף תס ותרועת מלך סי' ע אות יד-טז, ביאורים נוסף ברמב"ם). וכ"מ בראב"ד שם ה"ג, שלשם עצים פטור, ועי' אבה"א איסו"מ שם ורד"צ הופמן ויקרא ב הערה 2, שהראב"ד לא סבר כדרשת התו"כ שבציון 116, שהמקטיר שאור ודבש עם קרבן חייב, לפי שבגמ' מנחות הוזכרה הברייתא באופן שונה, ועי' עזרת כהנים לתו"כ שם ד"ה והקטירם, שהראב"ד גרס בתו"כ כבגמ' (וכ"ג רבינו הלל והגר"א וקרבן אהרן), ועי' אריכות במבוא לתו"כ כת"י רומי דוגמא יד.
  128. ↑ עי' ציון 122. מנ"ח מצוה קיז; או"ש מעה"ק יט ה וחי' הגרי"ז מנחות נח א, ע"פ תוספ' מכות שם: המעלה כזית משתי הלחם לעבודה כו' הרי"ז חייב, והיינו לא מדין ממנו לאישים (שהרי י"ס שאין בו מלקות, עי' ציון 117), אלא מדין שאור והחידוש אפילו לעבודה, היינו במקום מערכה לשם עצים. ועי' שירי מנחה לתוספ' מכות שם, שלפי"ז מש"כ שם משתי הלחם כו' משאור ודבש, נכתב אגב האחרים, ובאמת חייב בו בלא שאור ודבש אחר. אך עי' ציון 184, שי"ח.
  129. ↑ עי' ציון 73. עי' צ"פ מאכ"א ב ז; עי' חי' הגרי"ז מנחות נז ב ד"ה והנה במעלה; יד ושם ח"ב בענין שאור ודבש, ועי' ציון 73.
  130. ↑ עי' קר"א מנחות נז ב ד"ה אלא דבאמת וחזו"י מנחות ו ד, בדעת הרמב"ם, שנחל' בו ר"י ור"א במנחות שם ע"ש.
  131. ↑ עי' ציון 10.
  132. ↑ ציון 79 ואילך. ועי' קובץ בית שמואל (ורשא) סי' כח עמ' צד.
  133. ↑ ציון 143 ואילך.
  134. ↑ תוספתא סוטה א ז ומנחות א יז, הובא בסוטה יד ב וטו א; מנחות נח א. וכ"פ הרמב"ם מעה"ק יב יד. ועי' שפ"א מנחות שם, שהק' למה נזכר ההיתר דוקא בשיירי מנחה, והלא אף המנחה עצמה מותר לערבה בדבש, ודוקא הקטרת הקומץ בדבש אסורה.
  135. ↑ במדבר יח ח. רש"י מנחות שם ד"ה דבש, וע"ע אכילת קדשים ציון 164 ואילך. וע"ע מנחות, בדין למשחה בקרבן שאינו בשר. ועי' הגרי"ז מנחות שם, שצ"ב למה יאסר עירוב הדבש בלא דין למשחה, ועי' הגרי"ז סוטה טו א.
  136. ↑ ע"ע אכילת קדשים ציון 179 וע' מחמץ.
  137. ↑ עי' העמק דבר ויקרא שם. אכן לדעה שבציון הבא, שאף כשאינו מחמיץ אסור, בהכרח אי"ז הטעם.
  138. ↑ עי' הגרי"ז מנחות שם ושי' רי"מ שם אות קלה, בדעת מרדכי פסחים סי' תקע, ושכ"מ מגמ' מנחות שם ששאור חמור מדבש שאסור בשירי מנחה. ועי' הגרי"ז שתמה למה יאסר, ועי' אבא ביתך (גודמן) ש"כ פ"ה ודי באר פרשת ויקרא.
  139. ↑ עי' רמב"ם איסו"מ ה א: הקטירן עם הקרבן או לשם קרבן, ואחד המקטיר עצמן או המקטיר תערובת כו'; עי' ראב"ד שם ג. ועי' כס"מ שם ושו"ת רדב"ז אלף תס, שהראב"ד שם סבר בדעת הרמב"ם פטור, והקשו שברמב"ם מוכח שחייב, ועי' רדב"ז ואבן האזל איסו"מ שם, שפי' דברי הראב"ד בענין אחר. ועי' ציונים 47, 49.
  140. ↑ ויקרא ב יא.
  141. ↑ גמ' מנחות נח א. ועי' רמב"ן שמות ל לד, שהק' על המפרשים "צרי"- סם הנקרא טריאקה, שכיון שמעורב בו שאור ודבש נפסל למזבח. וע"ע לאו שבכללות ציון 461, אם יש מלקות נפרדת על תערובת שאור ודבש, מלבד הקטרת השאור ודבש עצמם.
  142. ↑ תוס' מנחות שם ד"ה חצי. ועי' קרבן אהרן ומלבי"ם שם וחי' ר' אליעזר שמחה ויקרא שם, שביארו כוונת הכתוב: לא תעשה חמץ, כי כל שאור וגו', שהחמץ נאסר מחמת השאור המעורב בו, ומזה למדו חכמים לאסור תערובת. ועי' מקראי קודש ושער המלך חמץ א ו, שי"מ בדעת הרמב"ם שנדרש מ"כל" שאור ולא מתיבת כי ע"ש.
  143. ↑ קרית ספר איסו"מ ה; ברכ"י או"ח קלב אות י; קרבן אהרן לתו"כ ויקרא נדבה פי"ב; מלבי"ם ויקרא אות קלה. אך עי' רדב"ז סי' אלף קי, שנלמד מ"וכל" דבש. ועי' דברי שאול (נתנזון) ויקרא שם וקובץ בית ועד לחכמים ח"ט עמ' ו. ועי' גמ' שם, בטעם שהוצרכו שניהם, ואין שאור ודבש למדים זה מזה לאיסור תערובת, וע"ע הותר מכללו ציון 85 ואילך, ועי' משך חכמה ויקרא שם
  144. ↑ עי' ירו' יומא ד ה. ובסידורים (ועי' כס"מ איסו"מ ה ב) מופיע המשך: ולמה אין מערבים בה דבש, מפני שהתורה אמרה כי כל שאור כו', ועי' רדב"ז סי' אלף קי ושמחת יהודה כריתות ו א, שכוונת השאלה למה אין מערבים דבש בקטורת כיון שאינו בעין, ותי' שהתורה אמרה כי כל לרבות את התערובת, ועי' רדב"ז סי' תרנג ומאיר עיני חכמים מהדו"ק סי' לו, ועי' ציונים 24, 188.
  145. ↑ כריתות ו א. ועי' ציון 82, שי"ס שאינו חייב משום דבש, אלא משום ביאה ריקנית או קטורת זרה.
  146. ↑ עי' פסחים מג ב ונזיר לו א, ע"פ ביאור התוס', ומאירי שם ושם. וע"ע כל; כל ציון 15.
  147. ↑ מאירי שם ושם. ועי' רדב"ז איסו"מ ה ב, בדעת הרמב"ם, שאף בתערובת אינו חייב אלא כשיש בתוכו כזית שאור ודבש (ועי' בתי כנסיות בית לא עמ' נב ב, שהק' מרדב"ז שבציון 52, שסובר בדעת הרמבם שחייבים בכ"ש). ועי' אחרו' שבציון 60, בדעת הרמב"ם, שאינו מחייב משום היתר מצטרף לאיסור, אלא משום שחייבין בכ"ש שאור ודבש, בתנאי שמצורף לכזית שלם כדי להחשב הקטרה. ועי' הר המוריה איסו"מ שם ודברי מלכיאל ח"ג סי' לב ד"ה והנה איתא, שסבר שנחלקו דוקא כשנתערבו, אבל כשניכרים מודים חכמים שהיתר מצטרף לאיסור, ואכן להלכה חייב דוקא כשלא נתערבו, ועי' ציון 62. ועי' ישועות מלכו חמץ א ו, שיש לחייב בתערובת אף בלא היתר מצטרף לאיסור משום שהאיסור בעצם התערובת, עי' ציון 164, ודוקא כשמקריבם עם דבר שאינו קרבן נחלקו התנאים (ועי' ציון 192), ובזה אכן להלכה פטור.
  148. ↑ עי' זבח תודה מנחות פ"ה, בדעת הרמב"ם איסו"מ שם שפסק לחייב, ולשיטתו בהלכות חמץ א ו, לשי' ראב"ד שם וטור או"ח סי' תמב, שפסק כר"א, ועי' ציון הבא.
  149. ↑ עי' לח"מ חמץ א ו ואיסו"מ ה א ופר"ח או"ח שם ס"ק א ושער המלך חמץ שם, בדעת רמב"ם איסו"מ שם שפסק לאסור, אף שלענין חמץ פסק כרבנן (לדעת מ"מ שם, ועי' ציון קודם). ועי' לח"מ איסו"מ שם ושעה"מ שם שסמך עמש"כ בגמ' שם קשיא, ולא תיובתא, משמע שניתן ליישבו אף לרבנן, ועי' לח"מ חמץ שם, שנחלקו הסוגיות בדעת רבנן, ועי' פי' ר"א מן ההר נזיר שם ומקראי קודש חמץ שם. ועי' ראשו' שבציון 50, שאיסור הקטרת מקצתו נלמד מ"ממנו" ולא מ"כל", ולפי"ז לכאו' מודים חכמים שיש ללמוד מ"כי כל" לרבות תערובת, ועי' הג' שער יוסף לחת"ס ויקרא שם. ועי' משכנות יעקב או"ח סי' קלג וקר"א נזיר לה ב ד"ה והנה למאי, שכ"מ מברייתא שבציון 145. ועי' שמן רקח (לוו) פסחים מב א בסוגיא דמשרת, שהאריך.
  150. ↑ עי' קר"א שם ומרכבת המשנה (אלפנדרי) חמץ שם, בדעת רמב"ם הנ"ל. ועי' שם יוסף חמץ א ו.
  151. ↑ עי' קר"א מנחות נח ב, לדעת הסוברים שכשהקטיר שאור ודבש לוקה שתים, עי' ציון 5. ועי' יריעות שלמה (אולמן) ח"א סוס"י יג.
  152. ↑ עי' מהר"ם שיק מצוה קיח, ועי' ציון 57. ועי' צ"פ מתנ"ע ב יא דף לט טור ג. ועי' קר"א שם, שנסתפק לדעת הסוברים שבהקטרת שאור ודבש לוקה אחת, אם מצטרפים. ועי' קובץ תל תלפיות חי"ט סי' קז, וע"ע אסורים מצטרפים: בהשלמת השעור.
  153. ↑ עי' ציון 5. זרע אברהם (לופטביר) חדושים סי' נט אות טז, ע"פ מנחות שם.
  154. ↑ עי' ציון 51.
  155. ↑ רש"י מנ1חות נח א ד"ה עירובו, ושם ב ד"ה ורבא לפי הגהת שימ"ק שם (ובגי' לפנינו כ"כ רש"י אליבא דרבא, וצ"ב ועי' מים קדושים ויד דוד וחמדת דניאל מנחות שם וקר"א שם א ונזיר לו א); תוס' נזיר לו א ד"ה כמאן.
  156. ↑ עולת שלמה מנחות נח א לתוס' ד"ה חצי, בדעת תוס' שם ופסחים מג ב ד"ה כמאן: דלא אמרי' שיתבטל אגב היתר. וכ"מ במהרש"א פסחים שם (ועי' נחלת בנימין ע"ז סז א בדעתו) וקר"א מנחות שם, שאין כוונת התוס' לביטול ברוב, אלא אף במחצה על מחצה, וכ"מ בתוס' נזיר לו א ד"ה אה"נ, ועי' ציון הבא.
  157. ↑ עי' ראב"ד על הרי"ף פסחים שם: לא בטיל ברובא; עי' צ"פ חמץ א ו ומאכ"א ט א ומקור ברוך (גינצבורג) ח"ב סי' א ד"ה ונ"ל, בדעת תוס' מנחות שם. ועי' ציון 160 ואילך, בדין זה אם בטל ברוב.
  158. ↑ תוס' מנחות נח א ד"ה חצי. ועי' קר"א נזיר לה ב, שהק' מהיכ"ת לחלק בין כזית לחצי כזית. ולדעת האחרו' שבציון 156 שמדובר בביטול ברוב, צ"ב שאף כזית יתבטל ברוב, ועי' שיעורי רי"מ מנחות שם אות קמט. ועי' מהר"ם חלאוה פסחים מד א, שאף כשיש כזית שאור בתערובת, אך אין בכזית בכדי אכילת פרס, אין בו איסור (לולא איסור תערובת), ועי' זבח תודה מנחות עמ' 47 ד"ה היתר, וצ"ב.
  159. ↑ רש"י (ע"פ השמ"ק, והקר"א גרס כלפנינו והק'), ותוס' פסחים ונזיר. ועי' ציון 60, שי"ס שלהלכה חייב בלא דין היתר מצטרף לאיסור, אלא שחייב בכ"ש שאור ודבש, בתנאי שנחשב הקטרה ע"י ההיתר המצורף עמו.
  160. ↑ ציון 2 ואילך. ועי' ציון 62, שי"ס שכשניכרים בפני עצמם אסור משום 'מקצתו', וכשאינם ניכרים אסורים משום 'תערובת'. ועי' קובץ תל תלפיות חי"ט סי' קכ.
  161. ↑ עי' שפ"א כריתות ו א, שצידד כן. וכ"מ ברמב"ם דלהלן, שלוקה.
  162. ↑ רמבם איסו"מ ה ב: נפל מהם כ"ש בקטרת נפסלה ואם הקטיר ממנה בהיכל לוקה (ור"י קורקוס שם שאינו בטל ברוב, ועי' הגרי"ז מנחות נח א), ושם מאכ"א יא י: מעט דבש או מעט שאור כו'. ועי' יריעות שלמה כהמ"ק ב ח, שמש"כ בסידורים בנוסח פיטום הקטרת: אילו היה נותן בה קורטוב של דבש כו', ל"ד, ואפי' כ"ש פוסל. ועי' ציון 156, מקור הדין לפי אביי, וציון 157, בדעת רבא. ועי' ציון 158, שלדעת רבא האיסור משום היתר מצטרף לאיסור, וע"ע הנ"ל ציון 6 ואילך, שי"ס שאין היתר מצטרף לאסור אלא כשהרוב איסור או במחצה על מחצה, ועי' משמרות כהונה לתו"כ נדבה פי"ב, שלפי"ז קטורת שנתערב בה טיפת דבש פסולה אך אין לוקים עליה (עי' ציון 198 ואילך, שי"ס שמנחה וקטורת שנתערבו בה שאור ודבש נפסלו, ועי' ציון 69, ועי' ציון 150, שי"ס שכ"ש אסור אלא שאין לוקים עליו). ועי' פמ"ג או"ח ערב מ"ז ס"ק ג ומנ"ח מצוה קיז והגרי"ז מנחות שם, שתמהו בטעם הדבר שאינו בטל ברוב, ועי' אחרונים דלהלן.
  163. ↑ עי' ציון 168.
  164. ↑ רמב"ם מאכ"א כט יד: אפילו כטפת החרדל בחבית גדולה כו'; מאור האפלה ויקרא: אפי' טפה אחת; תשב"ץ א כט, ע"פ מנחות נח א: מקצתו.
  165. ↑ קר"א זבחים עז א ומנחות נח א, וע"פ רמב"ם שבציון 116 ואילך, שישנו איסור מיוחד להקטרת שאור ודבש עם קרבן; ישועות מלכו חמץ א ו; עי' נחלת שמואל (מלמד) סי' ח אות א (וכ' שלפי"ז המקטיר תערובת לוקה ב', משום השאור שבו, ומשום המנחה בכללותה); עי' יד ושם (פיגנבוים) ח"ב בענין שאור ודבש; עי' שיעורי רי"מ מנחות אות קמח, שהאריך. ועי' קר"א שם, שלפי"ז יש לחייב בתערובת אף בלא דין היתר מצטרף לאיסור, כיון שישנו איסור בעצם התערובת, ועי' ישועות מלכו שם, שדוקא באופן שמקריב שאור ודבש עם דבר שאינו חשוב קרבן מצריך לחייב משום היתר מצטרף לאיסור, ועי' ציון 149. ועי' ציונים לתורה שבציון 198 בסוגרים, שקרבן תודה ששייך בו איסור שאור משום לחמי התודה שבאים עמו, אף שאינם קרבים, הוא משום שיש להם חיבור רוחני ע"ש, ומשמע ג"כ שאין האיסור בהקרבת שאור אלא בהקרבת התערובת. ועי' מראה יחזקאל ח"א סי' לט, ביין שנתערב בו דבש ואח"כ תסס, שאף שהיין נשתנה פסול לניסוך, שהאיסור אינו ביין אלא בדבש שנשאר בעינו ע"ש, ולהנ"ל באופן שהדבש בטל ברוב והאיסור הוא בעצם התערובת אפשר שמשנשתנה מותר. ועי' משנת ראשונים בארי א עמ' קסא.
  166. ↑ עי' עולת שלמה מנחות נח א ובצ"פ חמץ א ו ומאכ"א ט א ומקור ברוך ח"ב סי' א ד"ה ונ"ל, וכמו שמטמא במשא ולדעתו הוא מדאו'. וכ"מ במשכנות יעקב או"ח קלג.
  167. ↑ ישועות מלכו שם, בדעת ריטב"א ע"ז כט ב: מנ"ל דמשום מעט דבש נפסל, כיון דנתבטל כו' (אך עי' עינים למשפט ב"ב צז א, שדחה), וכתב שלפי"ז קורטוב דבש שפוסל בקטורת, עי' ציון 145, הוא משום שמרגישים ריחו ואינו בטל. ועי' מנ"ח מצוה קיז, שכ"מ מפסחים מג ב, שאינו חייב אלא משום צירוף היתר לאיסור (וע"ש שאפשר שצריך שיעור בכדי אכילת פרס, ועי' שו"ת הרי"מ יו"ד סי' כ ד"ה וא"כ והגרי"ז מנחות נח א, שדוקא באיסורי אכילה נאמר שיעור זה ולא בהקטרת שאור ודבש), ועי' לעיל. ועי' ראב"ד פסחים שם: לא בטיל ברובא, ובדאיכא טעמא דחמץ.
  168. ↑ עשירית האפה וולפיש כריתות אות קלד ושיג. ועי' דובב מישרים ח"א סי' לא, בהדלה גפנו על תאנה, שלמדו מפסוק לפסול יינו לנסכים, עי' בכורות יז א, ולא פסלוהו מטעם היותו דבש, י"ל שהוא באופן שלא קלט ממש מטעם התאה אלא רק מריחו.
  169. ↑ עי' רמב"ם שבת כט יד ומאכ"א יא י וריטב"א ב"ב צז ב וע"ז כט ב. וע"ע יין ציון 653, ביין שנתערב בו דבש אם כשר לקידוש, וע' יין נסך ציון 79 ואילך, בנסכוהו לע"ז אם נאסר, וע' יין של גויים ציון 342 ואילך, בסתם יינם שנתערב בו דבש, וע' נסכים.
  170. ↑ עי' ציון 97, ושם שי"ח. עי' מענה אליהו (אדר"ת) סי' מז.
  171. ↑ מענה אליהו שם. וע"ש שנסתפק לפי"ז שמא דוקא כזית נאסר, שמקצתו נתרבה רק בראש הפסוק לענין הקטרה, אך אפשר שהוקש לאיסור הקטרה לאסור בכ"ש.
  172. ↑ ע"ע יין ציון 566, שנאסר מטעם אחר, מפני מאיסותו.
  173. ↑ עי' ציון 18.
  174. ↑ מלאכת בצלאל שבועות יב ב; פנים מסבירות קונ' גן אברהם סי' יג. ועי' מלאכת בצלאל שם, שאפשר שאף ענבים מתוקים בכלל ההיתר, ועי' משך חכמה שבציון 19, שאסר ענבים מתוקים משום דבש. ועי' יריעות שלמה (פיינזילבר) כהמ"ק ב ח, שהק' ממנחות נח א, שדבש לא הותר מכללו, והרי הותר ביין מתוק, ועי' משנת ראשונים שביל הקודש איסו"ב ה ב. ועי' כעי"ז משפטי עוזיאל ח"ב סי' ח וקובץ בית ועד לחכמים (ניו יורק) ב עמ' ג, לענין מליחת קרבנות בסוכר, לדעת הסוברים שחשוב כמלח (ע"ע מלח), שאע"פ שהוא בכלל דבש, עי' ציון 25, מכ"מ מותר למלוח בו כיון שמקריבו בתורת מלח (דלא כהלק"ט שבציון 197, שהתיר רק משום עדל"ת), ועי' ציון 48.
  175. ↑ עי' מעיל שמואל ב"ב צז ב.
  176. ↑ עי' ציונים לתורה, בדעת ראשונים שבציון 48, שאיסור שאור ודבש הוא משום שאין מקבלים מלח, ויין אינו טעון מלח. ועי' מענה אליהו שם, שנסתפק להתיר ניסוך יין עם דבש, שדוקא במזבח וכבש נאמר איסור משא"כ ניסוך היין שהוא בקרנות המזבח, ועי' מראה יחזקאל (הוכברג) ח"א סי' לט. ועי' חי' הגרי"ז מנחות נז ב בסוגרים, שהקשה על הרמב"ם שאסר, והרי אינו הקטרה, ועי' לעיל.
  177. ↑ דבורא דנדבה פי"ב.
  178. ↑ ויקרא ב יא.
  179. ↑ קרבן אהרן ומלבי"ם לתו"כ שם. ועי' ח"ח לתו"כ שם, שנלמד מ"כי כל" שאור, כמו שנתרבה עירובו, עי' ציון 141, ותרתי ש"מ. ועי' עזרת כהנים תוס' העזרה לתו"כ שם.
  180. ↑ ע"ע.
  181. ↑ עי' ציון 10. ראב"ד שם. וכ"כ עולת שלמה מנחות נז ב ד"ה ממותר, ועי' ציון 128.
  182. ↑ ראב"ד שם, ועי' קרבן אהרן שם. וכ"מ מכל אחרונים שבציון 128 ששתי הלחם אסור משום שאור, ועי' עזרת כהנים לתו"כ שם. ועי' מטפחת סופרים (יעב"ץ) עמ' 26, שהק' על הזוהר שמות דף קפג ב, ששתי הלחם מוקטר על המזבח, והרי אסור משום הקטרת שאור, ועי' דברי יציב חו"מ סי' קיז. ועי' שו"מ ג א ריח שתמה דהא אין מקטירין אותו ומאי ס"ד. ועי' מלבי"ם שם שהטעם שהיו מתירים שתי הלחם בלא רבוי, הוא משום שאיסור מחמץ, ע"ע, הוא מחמת שלבסוף יוקטר שאור, וכיון שמותר לחמץ שתי הלחם, הו"א שמותר אף להקטירו.
  183. ↑ עי' עזרת כהנים וח"ח לתו"כ שם. ועי' רמב"ן ויקרא ז יד.
  184. ↑ פי' רבינו הלל לתו"כ שם, ועי' קרבן אהרן שם. ועי' שו"מ שם, שהוצרך לאסור, דס"ד שכל איסור חמץ הוא משום אינו מצה, ולכן ס"ד להתיר כשלא מוזכר מצה בפירוש.
  185. ↑ עי' ליקוטי הערות לתו"כ שם בדעתו. וצ"ב הטעם.
  186. ↑ דבורא דנדבה פי"ב סוף פי"ג. והובא בתו"י כריתות ו א ד"ה אם ויראים סי' שכ וראב"ד מנחות נח א.
  187. ↑ וכ"כ בכריתות ו א וירו' יומא ד ה ותו"כ ויקרא יג ורמבם איסו"מ ה ב וכהמ"ק ב ח, שדבש אסור בקטורת, ועי' ציון 82 ואילך, במקום הקטרתו, וציון 48, שמשמע שאיסור דבש אינו מחמת שקרבן טעון מלח, שהרי קטורת אינה טעונה מלח. ועי' פענח רזא שמות פר' כי תשא, שהק' למה הוצרכו לפסול קטורת עם דבש משום איסור הקטרת דבש, והרי בלא זה אסור משום רבוי סממנים, ע"ע קטרת, ועי' א"ר סי' קלג ומעשי למלך ואמר יוסף ומראה הנוגה ועולת ירוחם כהמ"ק ב ח ואביר יעקב (סיניגאליה) ושפ"א כריתות שם והגרי"ז כריתות שם, ועי' קובץ ישורון י עמ' רנו.
  188. ↑ עי' מגלת ספר לאוין שיח.
  189. ↑ קרבן אהרן שם. וכעי"ז במלבי"ם שם. ועי' ברכ"י או"ח קלב י ושמחת יהודה כריתות שם, שביארו לפי"ז מש"כ בסידורים ולמה אין מערבים בה דבש כו', ר"ל הרי משביח את הקטורת, מפני שאמרה תורה 'וכל' דבש כו', ועי' ציון 144.
  190. ↑ קרבן אהרן לתו"כ שם. ועי' תועפות ראם ליראים שכ, שכ"מ ביראים שם.
  191. ↑ מלבי"ם שם. ועי' כס"מ איסו"מ שם וערוה"ש נז יג, שמש"כ הרמב"ם לאסור דבש בקטורת, ה"ה לשאור, אלא שאפי' דבש שיפה לקטורת אסור.
  192. ↑ עי' רמב"ן ויקרא ב יא (ועי' ציון 202). ועי' עזרת כהנים תוספות העזרה לתו"כ שם.
  193. ↑ חקרי הלכות ח"ב סי' פו; מקד"ד סי' ד; עי' שיעורי רי"מ מנחות נג א אות יא בשם הגרי"ז.
  194. ↑ מנ"ח מצוה קיז. וכן צידד בחזו"א קדשים סי' לה אות י, ע"פ מנחות נג א: ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו בעלמא, והרי יש בו שאור. ועי' שפ"א כריתות ו א, שכ"מ בגמ' שאינו חייב מיתה משום קטורת זרה, עי' להלן, וביאר הטעם משום שאינו ממנין י"א סממנים. ועי' ציונים לתורה כלל מ, שכ"מ מההלק"ט שבציון 197 (ועי' חבצלת השרון שיל"ד שדוקא מחמת האיסור נפסל, משא"כ כשהותר מדין עדל"ת). חי' הגר"ח שם, בדעת מ"מ הסובר שאינו נפסל לקידוש (עי' להלן, ויל"ד שטעמו משום שאין הפסול מחמת עצמו אלא משום הדבש המעורב בו). וכ"מ באחרו' שבציונים הבאים.
  195. ↑ עי' מנ"ח שם וחזו"א שם. וכתב המנ"ח שאינו בכלל מצוה הבאה בעבירה, ע"ע, כיון שיכול לקיים המצוה בלא העבירה, ועי' אחרונים שבציון הבא.
  196. ↑ עי' שפ"א כריתות ו א (ומנחות נג א) ומהר"ם שי"ק מצוה קיח, וביארו שאע"פ שיכול לקיים את המצוה בלא העבירה, מכ"מ כשעובר בשעת קיום המצוה לא יצא, ועי' ציון קודם.
  197. ↑ ע"ע, ואחרונים שהובאו שם ציון 1723. וכ"כ בתי כנסיות בית אבטינס בית ל, ועי' מהר"ם שיק שם.
  198. ↑ מנ"ח שם, וע"ש שיל"ד משום שאין עדל"ת שבמקדש, ועוד שאפשר להקטרה בלא דבש. ועי' הלק"ט ח"א סי' ריח, שהתיר למלוח בסוכר (שלדעתו נחשב מלח), אע"פ שאסור משום דבש, עי' ציון 25, משום עדל"ת. ועי' נפש חיה עדל"ת סי' יח.
  199. ↑ קר"א מנחות נג א, ע"פ לשה"כ לא יעלו לריח ניחוח (והק' על ההו"א שם שאין פסול במחמץ אלא לאו, ועי' חזו"א לעיל, וכה"ק הגרי"ז דלהלן, ועי' הערות לקר"א); עי' חי' הגרי"ז מנחות נז ב (ובחי' הגר"ח על הש"ס בסוה"ס בענין סתם יינם) וציונים לתורה שם ומשאת המלך קכה, ע"פ רמב"ם שבציון 168, שיין שנתערב בו דבש פסול לקידוש, ואינו נחשב יין של גויים; צ"פ שבת ט א ונזר הקודש זבחים עז א, ע"פ לשון הרמבם איסו"מ ה ב: נפסלה, וצ"פ בהשמטות שם ונזר הקוש כריתות ו א, שכ"מ בירו' פסחים ה ד: המחמץ את הפסולה כו' בשנפסלה מחמת חימוצה. ועי' הגרי"ז שמקורו מהא דנחשב הותר מכללו בשתי הלחם אף שאינו קרב אלא שהוא חלק מקרבן הכבשים, עי' מנחות נח א, וע"כ שהוא פסול (ועי' דברי יציב חו"מ קיז עש"ה, ועי' ציונים לתורה שם, שאפשר שדוקא בשתי הלחם כיון שהכבשים נצרכים ללחם הרי"ז כחיבור רוחני וכאילו מעורב דבש בכבשים, וכתב שלפי"ז אפשר למלוח קרבנות בסוכר לסוברים שדינו כמלח, אע"פ שהקרבן צריך למלח, לפי שאינו נצרך למתיקות שבו, ועי' ציון 25). ועי' ציונים לתורה שם וזבחי צדק מנחות נח א, שכיון ששנה עליו הכתוב לעכב (לא תעשה חמץ, כי כל שאור וגו'), לא יצא. ועי' צ"פ שם, שהק' בהניח שאור במנחה והוחמצה, מדוע חייב על חימוצה והרי נפסל כבר ע"י השאור והוה כמחמץ את הפסולה, ותי' שכיון שבסוף נתחמצה נעשה החיוב למפרע. ועי' נחלת שמואל מלמד סי' ח אות א, שנסתפק במחמץ מנחה שנתערב בה דבש, אם דינו כמחמץ מנחה פסולה שפטור, ע"ע מחמץ, או כמחמץ אחר מחמץ שחייב, מאחר ששאור ודבש הוקשו זה לזה.
  200. ↑ הגרי"ז מנחות שם בלשון ב' (וה"ה אימורים עם דבש לא פסול ע"ש), ע"פ דקדוק רמב"ם במק"א, אך כאן ל"מ כן ברמב"ם וכמ"ש הכס"מ וצ"ע. וכ"כ בחי' הגר"ח שם, בדעת הרמבם כהמ"ק שם שהזכיר רק דבש, לא כמשמעות דבריו באיסו"מ.
  201. ↑ יריעות שלמה (פיינזילבר) כהמ"ק ב ח. וע"ש שאע"פ שאין איסור להוסיף דבש לקטורת, לולא איסור הקטרת דבש, עי' ציון 186, מכ"מ מאחר שפסלתו תורה הרי הוא כסממן זר ופוסלו. ועי' ציונים לתורה שם טעם נוסף, שדבש מתערב במנחה ופוסלו, משא"כ במנחה שאינו מעורב ממש ע"ש. ועי' שבט הלוי ח"ה קו' המצות קיז ומאסף תורני מסורה ח"ב עמ' נז וקר"א (מהדורת ירושלים תשע"ה) מילואים למנחות שם.
  202. ↑ מנ"ח שם ושפ"א שם. ועי' ר"מ אילן בישורון כרך א עמ' קל, שכ"מ מרב"ן שבציון 191, שאיסור דבש בקטרת נתרבה מלא תקטירו, משמע שגדרו ככל המנחות.
  203. ↑ עי' ר"י קורקוס כהמ"ק ב ח ואיסו"מ ה א; רדב"ז כלי מקדש שם יא ואיסו"מ שם; בתי כנסיות בית אבטינס בית לא ע"ש; צ"פ שבת ט א בהשמטות ומתנ"ע ב יא; מעין החכמה (ברלין) עמ' כט א; ערוה"ש סי' יט אות כב; גחלי אש (וואלפיש) סי' כה אות ל ועשירית האיפה כריתות אות קלד. ועי' סגלת ישראל תצוה מצוה קד. בענין יחיד שפיטם בחוץ קטורת, שחייב כרת, אם חיובו אף כשעירב בה דבש, עי' ניר לדוד ח"ב עמ' קלב, שפטור, ועי' חדושים וביאורים כריתות שם, שחייב.
  204. ↑ צ"פ שם; עשירית האפה שם. וכ"מ ברי"ק כהמ"ק שם. ועי' מקטר קטרת (רוט) סי' א, שאף אם אינה נפסלת, חשובה הקטורת זרה, כיון שלא נעשית כהלכתה, וע"ש סי' ב.
  205. ↑ ע"ע הקטרה ב' ציון 491, ושם שי"ח. רי"ק כהמ"ק שם; ערוה"ש שם; גחלי אש שם (ודוקא במלא חפניו בקה"ק ע"ש). ועי' פענח רזא שמות ל לד: ואם נתן בה דבש פסלה, וא"ת תפו"ל משום רבוי סממנים, וי"ל דברבוי סממנים אין בו מיתה כו', משמע שבנתן בה דבש חייב מיתה כנ"ל, ועי' בכורי אביב סי' ח אות לה ואמר יוסף כהמ"ק ב ח . אך ברדב"ז שם משמע שאינו חייב מיתה, ועי' בתי כנסיות שם ד"ה ומה שהחליט בביאור דעתו, וע"ע הנ"ל.
  206. ↑ עי' שפ"א כריתות ו א, ע"פ לשון הגמ' שם. וכ"מ בא"ר סי' קלב ומראה הנוגה כהמ"ק שם, שאין חייבים מיתה (ומראה הנוגה שם, של"ד דבש שיפה לקטורת, אלא ה"ה שאור), והוכיחו מזה שברבוי סממנים אין חייבים מיתה. ועי' עשירית האפה שם, שמכ"מ אם הדבש הוא במשקל אחד מהי"א סממנים, חייב מיתה משום רבוי סממנים ע"ש.
  207. ↑ עי' ציון 202. שפ"א שם.
  208. ↑ עי' ציון 219, ושם ציון 215, שי"ח.
  209. ↑ עי' שפ"א שם. וכתב שלפי"ז בקטורת של יוה"כ שאין בה קידוש מזבח ואם עלה ירד, הרי היא קטורת זרה, אך עי' מנ"ח שם, שאף ביוה"כ יצא (וכ"מ לטעמו לעיל שאין כאן מצוה הבאה בעבירה).
  210. ↑ ניר לדוד (פינקל) ח"ב עמ' קלב. וכתב שכ"מ ברמב"ם שאסר הקטרת קטורת עם דבש בהיכל, משמע שאיסורו דוקא במזבח אבל כשהקטירו בקה"ק לא עבר (עי' מקד"ד שבציון 84), וע"כ שאין הפסול בעצם הקטורת. וכ"כ משאת המלך סי' קכה, ע"פ הרמב"ם לענין קידוש שהביא מח' אם יין שנתערב בו דבש נפסל, ולענין סתם יינם הקל בזה, משום שלענין קידוש נפסל רק יין הפסול בעצמותו למזבח משא"כ דבש שהפסול במעשה הניסוך.
  211. ↑ ספר התמיד לר"ר בן חיים (נד' באוצר החיים חי"א), ע"ש בישוב לשון הרמב"ם; עי' ר"י קורקוס כלי המקדש שם; מגלת ספר לאוין שיח; אביר יעקב (סיניגאליה) כריתות שם, ע"פ ירו' ע"ש; גחלי אש שם; נזר הקודש כריתות ו א, וע"ש שדוקא כשלא עבד כלום מחוץ להקטרה, אבל כשהשתחוה בביאתו, אי"ז ביאה ריקנית, ולכן סתם הרמב"ם ולא כתב שלוקה שתים אף משום ביאה ריקנית.
  212. ↑ ספר התמיד שם ואביר יעקב שם וגחלי אש שם.
  213. ↑ רדב"ז כהמ"ק שם.
  214. ↑ סדור יעב"ץ בפטום הקטרת; עשירית האפה (וואלפיש) כריתות אות קלד (ולכן כ' אם נתן בה דבש פסלה ולא הוזכר שאור). ועי' ונצדק קודש עמ' קעט שתמה מהרמבם שכשנפל כ"ש לקטרת נפסלה, ועי' להצדיק קדש עמ' 242, שתי' שהרמבם מיירי דומיא דדבש שא"א ליטלו.
  215. ↑ עי' סנהדרין לד ב ורש"י ומאירי שם. ועי' זבחים פה ב, בכל שממנו לאישים, שנלמד מפסוק זה, שאם עלו ירדו (ועי' תוס' ד"ה ומותר, שלכך שתי הלחם שעלו ירדו, משום שבאין חמץ, אך עי' תוספת קדושה שם). אך עי' צל"ח ברכות לז ב שלסוברים שנפסל לאחר קדוש לא ירד הכ"נ אינו יורד, ועי'. ועי' ענפי ארז (זילבר) ח"ב עמ' כח ב, שיל"ד בחימץ השירים והעלה הקומץ, אם ירד.
  216. ↑ עי' סנהדרין שם שם. ועי' תרועת מלך סי' ע אות יד.
  217. ↑ עי' רדב"ז מעה"ק יב יח וקר"א מנחות נז א ד"ה בעי וחזו"א קדשים כג אות ג, במנחה שנחמצה בראש המזבח, שאע"פ שאינו לוקה על חימוצה אסור להקטירה משום שאור ודבש.
  218. ↑ עי' מקד"ד קדשים ד א.
  219. ↑ עי' צל"ח ברכות לז ב. וכ"כ בשפ"א כריתות ו א, בקטורת שנתערב בה דבש, שלא תרד, ואפשר שמדובר ג"כ בנתקדשה מקודם. ועי' קובץ משמרת הקודש מנחות עמ' רכו.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:שאור_ודבש&oldid=139922"