פרשני:בבלי:נדרים סח א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים סח א

חברותא[עריכה]

דבי רבי ישמעאל תנא: המקור לדין של נערה המאורסה הוא מהפסוק "בין איש לאשתו, בין אב לבתו. בנעוריה בית אביה".
ומשמעות הפסוק הוא, שמדובר בנערה המאורסה. ומכך שנסמך בפסוק אב לבעל, יש ללמוד -
מכאן, לנערה המאורסה, שאביה ובעלה מפירין נדריה.
ומקשינן: ולתנא דבי רבי ישמעאל, הפסוק "ואם היו תהיה לאיש" - מאי עביד ליה!?
והרי רבי ישמעאל לומד את דין הארוסה מ"בין איש לאשתו". ואם כן, מיותר הפסוק "ואם היו תהיה לאיש"!
ומתרצינן: רבי ישמעאל מוקים ליה, מעמיד את הפסוק "ואם היו תהיה לאיש" - לאידך דרבא (לדרשא אחרת שדורש רבא), לקמן דף ע א, שאם מת הארוס, יכול האב להפר לבד את נדריה.
ומקשינן: ולדעת רבא לעיל, שלומד דין נערה המאורסה מקרא "ואם היו תהיה לאיש", אם כן, האי קרא "בין איש לאשתו", דתני דבי רבי ישמעאל ללמוד ממנו דין נערה המאורסה - מאי עביד ליה?
הרי פסוק זה מיותר, כי דין נערה המאורסה נלמד כבר מ"ואם היו תהיה לאיש"!?
ומשנינן: מיבעי ליה (פסוק זה נצרך לפי רבא) לומר, שהבעל מיפר גם נדרים שבינו לבינה. ולא רק נדרי עינוי נפש.
כי נדרי נפש נכתבו בפירוש בפסוק, ולכן הכתוב "בין איש לאשתו" בא ללמד על הפרת נדרים שבינו לבינה.
איבעיא להו -
מסתפקת הגמרא בהגדרת השותפות של אב והבעל בהפרת נדריה של נערה מאורסה:
האם ההגדרה היא, כיון שנדר של נערה המאורסה יכול להיות מופר על ידי שני שותפים, האב והבעל, הרי זה כאילו הנדר נחלק מתחילתו לשני חלקים, וכל אחד מהם מפר את חלקו.
ולכן, כאשר הפר רק הארוס את חלקו,  7  והאב לא הפר, הרי זה כאילו הבעל מיגז גייז (חותך) את הנדר, וחצי הנדר שבחלקו של הבעל בטל לגמרי, ואילו חציו השני, שבחלקו של האב, נשאר חזק כבתחילה.

 7.  אין הבדל בספק זה בין אם הפר האב בלבד או הפר הארוס בלבד, והגמרא נקטה את הספק באחד משני האופנים. (ראשונים)
או שאין הנדר נחשב כחלוק לשניים, אלא כולו הוא נדר אחד, אלא שהפרת אחד מהשותפים, פועלת בנדר שמקליש קליש (נחלש) כל הנדר. ואחרי הפרת הבעל, לפני שהפר האב, הרי זה "נדר קלוש".
ומבארת הגמרא את הספק:
היכא קא מיבעיא לן (היכן יש נפקא מינה) בין אם הבעל מיגז גייז או מקליש קליש? -
כגון דנדרה מתרין זיתין, שנדרה הנאה מאכילת אוכל בשיעור שני זיתים (ולפי הר"ן בשני זיתים ידועים), ושמע הארוס את נדרה, והפר לה, והאב עדיין לא הפר את חלקו, והאשה אכלתנון לאותם שני זיתים שנדרה מהם הנאה.
אי אמרינן בעל מיגז גייז את חלקו, ובטל רק חצי הנדר, וחציו השני לא הופר כלל - לקיא (לוקה) האשה, מאחר ואכלה דבר האסור בנדר לגמרי. שהרי יש כאן חצי נדר בשיעור כזית", שלא הופר.  8  (לפי הרא"ש. ואילו לפי הר"ן יש כאן זית שלם שהופר וזית שלם שלא הופר, אך לא ידוע איזה הוא הזית שהופר ואיזה הוא הזית שלא הופר).

 8.  הגמרא נוקטת דוקא אופן זה, שנדרה משני זיתים, כדי שאף לאחר ההפרה ישאר שיעור כזית שלא הופר, משום שאין לוקים על פחות משיעור כזית. וקשה, הרי אמרינן במסכת שבועות, שבנדרים אין צורך באכילת כזית, אלא אפילו אם נדרה מכל שהוא, גם כן לוקה. ואפשר לומר, כיון שיש מאן דאמר שאף בנדרים צריך כזית, לכן נקטינן בסוגייתינו לפי כולי עלמא. ואפשר לתרץ עוד, ש"לוקה", הכונה היא, שחייבת קרבן מעילה. ובזה ודאי לא מועיל כל שהוא (רשב"א) ודברי הרשב"א תמוהים, שהרי בקרבן מעילה אע"פ שאין חייבת אם אכלה כל שהוא, בכל זאת אין צורך בשיעור כזית, אלא די בשיעור פרוטה, ואם כן, למה נקטה הגמרא דוקא אם נדרה בשיעור שני זיתים? (רעק"א)
אך אי אמרינן בעל מיקליש קליש, הרי כל הנדר הוקלש איסורו, ואיסורא בעלמא הוא, ואין זה איסור גמור של נדר, ואינה לוקה על אכילת שני הזיתים.
תא שמע, יש לפשוט את הספק מדברי הברייתא -
לפי ששנינו במשנה לקמן, ע א, גבי נערה המאורסה שאביה ובעלה מפירים נדריה בשותפות, אם מת הבעל, "נתרוקנה" רשותו של הבעל ועברה אל האב, ויכול אז האב להפר לבד את הנדרים שנדרה בהיותה ארוסה.
אך אם מת האב לא "נתרוקנה" רשותו של האב, ולא עברה אל הבעל. ואין הארוס יכול להפר לבד את נדריה.
ושנינו על משנה זו בברייתא:
א. אימתי אמרו שאם מת הבעל, נתרוקנה רשותו של הארוס לאב, ויכול האב להפר לבדו את הנדרים שנדרה בתקופת האירוסים, רק בזמן שלא שמע הבעל את הנדר קודם שימות, או ששמע והפר, או ששמע ושתק ומת בו ביום ששמע,  9  לפני שהספיק להפר או לקיים.

 9.  אבל אם מת יום לאחרי ששמע, לא יכול האב להפר משום שבכך ששתק הבעל, הרי זה כאילו קיים את הנדר, ואין האב יכול להפר (ר"ן). ואם שתק הבעל משום שחלה ונשתתק, ולא היה באפשרותו להפר ביום שמעו, אז אע"פ שהבעל בעצמו כבר לא יכול להפר, כיון שזמן הפרתו מוגבל אך ורק ליום שמעו את הנדר, בכל זאת, לאחר מיתתו, יכול האב להפר את חלקו, כיון שחלקו לא קוים (עפ"י בד קודש)
וזו היא ששנינו במשנה: מת הבעל, נתרוקנה רשות הארוס לאב.

דרשני המקוצר[עריכה]